פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְו‍ֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֲכַם־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת
  וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חכם לב יקח מצות" - משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' (שמות יג)

"ואויל שפתים ילבט" - ל' יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא) אמרו כמה נתלבטנו בדרך

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה אויל יקרא מי שלא ינהג בבקשת הדברים בסבותיהם ולזה תסלף דרכו אולתו ולא יגיעו לו מבוקשיו, ולזאת הסבה ג"כ ימהר האויל לדבר בטרם יעמוד בשכלו על האמת והנכון במה שידבר בו, ומפני זה יקרא האויל "אויל שפתים". ואמנם "חכם לב יקח" לעצמו "מצות" וסדרים יתנהג במה שירצה לעשותו כדי שיתישר אל התכלית, ואמנם "אויל שפתים" הוא נמהר לעשות מחשבתו, ויעשה מה שיעשה בזולת התישבות

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חכם לב יקח מצות", החכם הוא מי שמתנהג כפי חקי החכמה כנ"ל, אולם כבר התבאר שטבע יצר הלב מתנגד אל החכמה, וכל אדם י"ל מלחמה תמידית עם יצר לבו ותאוותיו אשר יניעוהו אל הפך מדרך החכמה, והאיש שכבר הורגל בדרך החכמה עד ששב אצלו טבע שניה, והלב שהוא הכח הממשלה שבו לא יתעורר עוד אל הרע כלל, זה נקרא בשם חכם לב. והנה מי שהוא חכם לבד ישמע או ישמור מצוה, ר"ל שיתנהג כפי ציוי ה', אבל לא יקח מצוה, שלא מצאנו לשון לקיחה אצל מצוה רק פה, כי ענין הציוי הוא שהמצוה פוקד ומכריח לעשות מצותו ולא יעשה רק מפני פקודת המצוה לא מעצמו, כי לולא פקודת המצוה היה יצר הלב עושה בהפך, וזה הפך מלשון לקיחה שמורה שלוקח המצוה בחפץ לבו ורודף אחריה, רק החכם לב שאין לו עוד מלחמה פנימית והחכמה מצאה מנוח בלבו בטבע, הוא יקח מצוה בטבעו ורצונו, "ואויל שפתים ילבט", האויל הוא מי שמסופק בחקי החכמה ואמתותם, וזה ההבדל בינו ובין הכסיל והפתי, ואויל שפתים הוא מי שבלבו מאמין לדבר החכמה ורק ידבר ספיקות בשפתיו החיצונים, שהגם שנוהג בחכמה כי לבו נוטה יותר להאמין בהם, בכ"ז ידבר בשפתיו אולת וספיקות, כי לא גמר בדעתו שחקי החכמה אין שום ספק עליהם, והוא ההפך מן חכם לב ששבו אצלו טבע שניה, הוא ילבט ויתיגע, או כמש"פ שילבט נאמר בערביי על הפוסח על שתי הסעיפים, שלפעמים ילוז מן החכמה כמו שיבאר:


ביאור המילות

"חכם לב". עי' עוד לקמן (י"א כ"ט, ט"ז כ"א, כ"ג ט"ו).

" אויל שפתים", אויל ואולת מורה על הספק בעניני החכמה נגזר ממלת אולי, כמ"ש בכל הספר ואויל שפתים שדובר ספיקות רק בשפתיו החיצונים לא בלבו.

"ילבט", מענין יגיעה ללא תועלת:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יקח מצות" - יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת. אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד, לומר הרבה ואין עושה מאומה.

מצודת ציון

"ילבט" - ענין עייפות וכשלון, וכן (הושע ד): "ועם לא יבין ילבט".

<< · מ"ג משלי · י · ח · >>