פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב
  וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהֹוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מצא אשה מצא טוב" - מצא תורה וכמשמעו אשה טובה

"ויפק רצון" - ויוציא זה פשוטו ד"א אדם שמצא אשה ומצא טוב ויפק רצונו אותו האיש מוציא רצון מהקב"ה רבי יוסף קרא

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצא אשה - מי שמצא אשה ר"ל שיהיו כחות הנפש במדרגת הנפש שהיא משרתת בעלה ואוהבת אותו וישרתו השכל בכל מאמצי כחם הנה האיש ההוא מצא טוב כי בזה יושג לו השלימו' האנושי ובזה האופן ישיג חפצו ורצונו מהש"י כי תדבק השגחתו בו.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מצא אשה", המוצא אשה "ומצא טוב ויפק רצון", היינו שמצא אשה טובה מצדו, וגם יפיק רצון מצד האשה, שהיא רוצה בו, והוא משיג טוב ממנה, זאת היא "מה'", בהשגחת ה' וטובו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מצא טוב" - כי היא עוזרתו בעמלו.

"ויפק רצון מה'" - כי מצילתו מן החטא.

מצודת ציון

"ויפק" - יוציא, כמו (משלי ג): "יפיק תבונה".

<< · מ"ג משלי · יח · כב · >>