מ"ג משלי יב כג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אדם ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אולת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָדָ֣ם עָ֭רוּם כֹּ֣סֶה דָּ֑עַת
וְלֵ֥ב כְּ֝סִילִ֗ים יִקְרָ֥א אִוֶּֽלֶת׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רלב"ג
רבנו יונה גירונדי
• לפירוש "רבנו יונה גירונדי" על כל הפרק •
"ולב כסילים יקרא אולת" - הכסיל, גם לאיוולתו לא יסתיר, אף על פי שהוא גנותו, אך יכריז עליה ויודיענה לכל.
ואמר "לב כסילים" ולא אמר "ופי כסילים", להגיד, כי מעת שתעלה האיוולת על ליבו, יכריז מייד ויודיענה.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כסה דעת" - אף דברי חכמה לא יגלה כי אם להראוים לה.
"ולב כסילים" - מי שלבו לב כסילים, יקרא ויפרסם אף דברי איוולת.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ופה ביאר עוד הבדל במעשיהם:
- שה"ערום כוסה דעת", גם הדבר שיש לו ידיעה ממנו, הוא מכסה את הידיעה הזאת ואינו מגלהו לשום אדם (וזה הבדל בין הערום ובין החכם, ש(משלי י יד): "חכמים יצפנו דעת" ולא יכסוהו לגמרי, כי הם יודעים הדעת על-פי חוקי החכמה המקובלים וילמדוהו לרבים, אבל הערום יודע מצד חקירתו וישמרהו לעצמו לא לאחרים).
- "ולב כסילים", אחר שליבם, שהוא הכוח המושל, מנוצח מן התאוה, שבהכרח "יקרא את האיוולת" למבטח לו, שיאמר שנלוז מחוקיה מפני שמסופק בהם, "יקרא את האיוולת" ויפרסמהו להיות לו למסוה.
ביאור המילות
"כסילים", "איוולת". מבואר בכל הספר, ש:
- אויל הוא המסופק בחוקי החכמה, והספק נקרא איוולת.
- והכסיל אינו מסתפק, רק נלוז מחוקי החכמה מפני תאוותו.
ו"לב" נקרא הכוח המושל שבאדם.
וה"דעת" הוא היפך הספק והאיוולת, שהדעת היא הידיעה הברורה.
וההבדל בין ה"ערום" וה"חכם" התבאר בכל הספר, ויתבאר עוד בכל המקומות שציינתי בביאור העניין.הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
- החכם כוסה אפילו מה שיודע, ומסתיר חכמתו ואינו מגלה.
- וכסיל יקרא איוולת, כלומר, האיוולת שלו, שנכנס במושכל ראשון שלו, תיכף יקרא בקול להשמיע לכל.
ואמר כאן שלוש פעמים "אדם":
- (משלי יא ז): "במות אדם רשע",
- (משלי יב ג): "לא ייכון אדם ברשע",
- (משלי יב כג): "אדם ערום כוסה דעת",
כמו שנאמר (עמוס ב ו): "על שלושה פשעי...": כשהוא במדרגת "אדם" צריך לכסות את עצמו מאד, שאז מתקנאין בו להפילו שלא יהיה לו תקומה חס ושלום, וכמו שאמרו בתיקוני זוהר חדש פז ג: "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את... אמרי נא...". "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" הוא ג' חיות הקודש, "אל הארץ אשר אראך" היא הרביעית. והוא נקרא בת-שבע. ולכן בירך אותו בשבע ברכות, וכמו שאמרו שם: "מארצך - זה שינוי מקום, וממולדתך... תלת אלפין מתלת שמהן... ויאמר אל שרי אשתו - דא גופא... מה אמר לה?... צופה רשע לצדיק... ובגין דא (משלי כב ג): "ראה רעה ונסתר", אדהכי הוא עמודא דנהירא..."
(משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות..." - והעניין: (משלי כד ג): "בחכמה ייבנה בית, ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים", וזהו "בית והון נחלת אבות", "ומה' אישה משכלת" - היא הרביעית הנ"ל.