מ"ג משלי ז טז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַ֭רְבַדִּים רָבַ֣דְתִּי עַרְשִׂ֑י
חֲ֝טֻב֗וֹת אֵט֥וּן מִצְרָֽיִם׃
רש"י
"רבדתי ערשי" - קשטתי.
"חטובות אטון מצרים" - מהוללות בגדי, כלי פשתן חשובין הבאים ממצרים, ששם הפשתן מצוי כדכתיב בספר (ישעיהו יט ט): "ובושו עובדי פשתים".
"אטון" - תרגום (שמות לה יח): "מיתריהם" - אטוניהם.רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"מרבדים" - מצעות נאים לקשוט, כמו (משלי לא): "מרבדים עשתה לה".
"ערשי" - מטתי, כמו (תהלים קלב): "ערש יצועי".
"חטובות" - ענין כריתה וחתוך, כמו (יהושע ט): "חוטבי עצים".
"אטון" - תרגום של (שמות כו): "מיתריהם" הוא "אטוניהון".
מצודת דוד
"מרבדים" - קשטתי מטתי בקישוט הראוי.
"חטובות" - בדי המיטה המה חטובות ביושר רב, ומסורגים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים, הנאות ביותר.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
רמ"ד ואלי
• לפירוש "רמ"ד ואלי" על כל הפרק •
וכל שכן, שתערים אשת זנונים להראות פנים של עונג אל הנגע, בעניין אמרה: "מרבדים רבדתי ערשי, חטובות אטון מצרים". והפתי לא יביט לסוף דבר, שה"ערש" יהפך לו ל"רעש", והמרבדים היקרים של "אטון מצרים" יהפכו ל(דברים ז טו): "מדוי מצרים הרעים", שבאים לבסוף לכל הלהוטים אחר הזימה.
והוא ממש הטינופת של אותו החולי שקוראים אותו "חולי צרפתי",[1] שהתחיל ודאי במצרים ואחר-כך נתפשט בכל העולם, לעשות דין של פרסום אפילו בעולם הזה בכל המשתקעים במצולות הניאוף.
הערות המעתיק