פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַ֭רְבַדִּים רָבַ֣דְתִּי עַרְשִׂ֑י
  חֲ֝טֻב֗וֹת אֵט֥וּן מִצְרָֽיִם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מרבדים" - בגדי חופש ונוי, ודוגמתו בסוף הספר, שנאמר (משלי לא כב): "מרבדים עשתה לה".

"רבדתי ערשי" - קשטתי.

"חטובות אטון מצרים" - מהוללות בגדי, כלי פשתן חשובין הבאים ממצרים, ששם הפשתן מצוי כדכתיב בספר (ישעיהו יט ט): "ובושו עובדי פשתים".

"אטון" - תרגום (שמות לה יח): "מיתריהם" - אטוניהם.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מרבדים". הנה רבידים ותכשיטים יפים שמתי על מטתי והנה ערשי עשוי מכרותות ארזים או שאר עצים והחבלים המסורגים בו הם מיתרים ממצרים ר"ל שהם נעשים מהשש הנקי שבמצרים כי שם השש הנבחר:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מרבדים", מוספת להעיז שילין שם בביתה ושערשה רבודה במרבדים יקרים שעליהם ישכב:

ביאור המילות

"מרבדים". מין תכשיט סובב את הערש, שזויותיו חטובות ביושר, ומוקף באטון מצרים מיתרים יקרים, כמו רביד הזהב, זויות מחוטבות, ותרגום מיתריהם אטוניהם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מרבדים" - קשטתי מטתי בקישוט הראוי.

"חטובות" - בדי המיטה המה חטובות ביושר רב, ומסורגים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים, הנאות ביותר.

מצודת ציון

"מרבדים" - מצעות נאים לקשוט, כמו (משלי לא): "מרבדים עשתה לה".

"ערשי" - מטתי, כמו (תהלים קלב): "ערש יצועי".

"חטובות" - ענין כריתה וחתוך, כמו (יהושע ט): "חוטבי עצים".

"אטון" - תרגום של (שמות כו): "מיתריהם" הוא "אטוניהון".

רמ"ד ואלי (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכל שכן, שתערים אשת זנונים להראות פנים של עונג אל הנגע, בעניין אמרה: "מרבדים רבדתי ערשי, חטובות אטון מצרים". והפתי לא יביט לסוף דבר, שה"ערש" יהפך לו ל"רעש", והמרבדים היקרים של "אטון מצרים" יהפכו ל(דברים ז טו): "מדוי מצרים הרעים", שבאים לבסוף לכל הלהוטים אחר הזימה.

והוא ממש הטינופת של אותו החולי שקוראים אותו "חולי צרפתי",[1] שהתחיל ודאי במצרים ואחר-כך נתפשט בכל העולם, לעשות דין של פרסום אפילו בעולם הזה בכל המשתקעים במצולות הניאוף.


הערות המעתיק

  1. ^ הכוונה למחלת העגבת, שתוארה לראשונה באיטליה בשנת 1495 לאחר ששארל השמיני מלך צרפת כבש את איטליה.

<< · מ"ג משלי · ז · טז · >>