משה דוד ואלי על משלי ז טז
| משה דוד ואלי על משלי • פרק ז' • פסוק ט"ז |
• טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מַ֭רְבַדִּים רָבַ֣דְתִּי עַרְשִׂ֑י
חֲ֝טֻב֗וֹת אֵט֥וּן מִצְרָֽיִם׃
<< · משה דוד ואלי על משלי · ז · טז · >>
וכל שכן, שתערים אשת זנונים להראות פנים של עונג אל הנגע, בעניין אמרה: "מרבדים רבדתי ערשי, חטובות אטון מצרים". והפתי לא יביט לסוף דבר, שה"ערש" יהפך לו ל"רעש", והמרבדים היקרים של "אטון מצרים" יהפכו ל(דברים ז טו): "מדוי מצרים הרעים", שבאים לבסוף לכל הלהוטים אחר הזימה.
והוא ממש הטינופת של אותו החולי שקוראים אותו "חולי צרפתי",[1] שהתחיל ודאי במצרים ואחר-כך נתפשט בכל העולם, לעשות דין של פרסום אפילו בעולם הזה בכל המשתקעים במצולות הניאוף.
<< · משה דוד ואלי על משלי · ז · טז · >>