מ"ג משלי ה יא
<< · מ"ג משלי ה · יא · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ
בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"ונהמת". והנה, בסוף, ככלות בשרך, בעת הזקנה, אז תזעק ותתאונן:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"באחריתך" - באחרית ימיך, ביום המיתה, בעת יכלה בשרך, אז תנהום מכאב לב.
מצודת ציון
"ושארך" - גם הוא נאמר על הבשר, כמו (תהלים עח): "אם יכין שאר לעמו". וכפל דבריו בשמות נרדפים, כמו (דניאל יב): "אדמת עפר".מלבי"ם (כל הפרק)
"ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך", שלבסוף כשיכלה בשרך ע"י מירוק התאוה שיכלה הבשר, תנהום ותתחרט על העבר, ולפי המליצה כשיגיע קרוב לאחריתו ככלות הבשר ותאותיו (שבעבורם נטה מעקרי האמונה כדי למלאת תאות בשרו) אז ינהום ויתחרט, שאז יחשוב על העולם הנצחי שאבד ממנו ע"י האשה הזרה שהיא המינות, כי מי שהאמונה אזור חלציו לא ידאג על כלות הבשר כי יקוה על חיי הנפש:
ביאור המילות
"בשרך, ושארך", השאר מציין חלקי הבשר שאין מעלים חלופים, כמו הבשר הנשאר על העצמות גם באיש דל ורזה, והבשר כולל כל הבשר גם אשר בא ע"י שומן ועובי הגוף ופטומו, ולכן נסמך שאר בשר, ופה מוסיף ושארך: