מ"ג משלי א א
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
משלי שלמה בן דוד מלך ישראל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד
מֶ֗֝לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
רש"י
רלב"ג
ביאור המילות
"משלי". הנה המשל הוא דבר נאמר על צד הדמיון פעם לתת ציור בדבר הנראה לדבר בו ופעם להעיר על ענין הדבר אשר יכוין בו מצד שהוא מרוחק או נרצה או מה שידמה לזה וזה כי הדבר המרוחק ימשיל אותו בדבר שיש לו בו קצת דמיון שהוא יתבאר הענין בדבר הנרצה ובשאר מה שידמה לזה:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"משלי שלמה" - ר"ל רוצה לומר: אלה הם המשלים אשר אמר שלמה, כי את התורה המשיל לאשה טובה, והמינות לזונה; וכן ברוב הדברים אחז בדרך משל.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) ע"י החכמה או הנבואה, ועז"א "שלמה", שהוא היה חכם וחל עליו רוח אלהים,
- ב) יתודעו ע"י הקבלה, ועז"א "בן דוד" והיה לו קבלה מאבותיו.
- ג) ע"י הבחינה והנסיון, שזה ישלם ע"י קבוצת חכמים רבים, ועז"א "מלך ישראל", שע"י שהיה מלך על עם חכם ונבון הזה היו כל החכמים נאספים אליו, והיה בכחו לבחון כל הענינים, כמ"ש כל זה נסיתי בחכמה:
הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
וכן הוא כאן:
- "משלי" הוא החומר של הספר הזה.
- "שלמה" גו' הוא הפועל.
- "לדעת" וגו' הוא תבניתו וצורתו וענינו והתכלית הוא לקחת מוסר, כי לא הלימוד עיקר אלא המעשה.
שלמה בן דוד מלך ישראל כי הלומד בספר צריך לידע מי הוא המרברו כי אם יהיה המחבר גדול בחכמה בודאי יהיה בספרו חכמות גדולות וכן ביראה וכן בתורה.
והוא עשה כאן שלשה ספרים שהן שלשה משלי האחד על חכמה והשני על מוסר והשלישי על תורה. ונגד אלו השלשה אמר כאן שלשה דברים:
- נגד חכמה אמר "שלמה" דכתיב ביה (מ"א ה, יא): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם",
- ונגד מוסר אמר "בן דוד" שהיה חסיד גדול כמו שאמרו חז"ל הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות, וכמו שנאמר (תהלים פו, ב): "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי", וכשנאמר עליו שהיה "בן דוד" מסתמא היה ממלא מקום אבותיו.
- ונגד תורה אמר "מלך ישראל" כמו שנאמר (משלי ח, טו): "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ".
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
ואמר: משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, כי הנגיד בעם – נגידים ידבר. ואמרו ז"ל בפרק ראשון מבתרא (בבא בתרא טו א): חזקיה וסיעתו כתבו משלי ושיר השירים וקהלת. וביאור העניין, כי הספרים הללו היו סדורים בפי חכמי הדורות משלמה האומרם עד חזקיה הכותבם, כי חזקיה רבה למעלה ראש בחכמת השיר וידע ערך המשלים האלה יותר מכל המלכים והחכמים אשר קדמוהו, ולכך אסף כל סיעתו וכתבם וחברם לכתבי הקדש.
ובמדרש: דוד פתח בראשי אותיות, אשרי האיש, וסיים באמצע אותיות, כל הנשמה; אבל שלמה אמר, איני עושה כן, אלא בתחלה [אני] פותח באמצע אותיות, במקום שהחכמה נתונה, והיכן חכמה נתונה? בלב, והלב הוא נתון באמצע, וסיים בסוף אותיות, תנו לה מפרי ידיה.