פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
משלי שלמה בן דוד מלך ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד
  מֶ֗֝לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משלי" - כל דבריו דוגמות ומשלים: משל התורה באשה טובה, ומשל העובדי גלולים באשה זונה.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משלי". אלו הם המשלים אשר דבר שלמה בן דוד מלך ישראל והנה התועלת בהם היא לדעת החכמה המופתים אשר יבואו בה כמו ראיה או במופת סבה ומציאות:

ביאור המילות

"משלי". הנה המשל הוא דבר נאמר על צד הדמיון פעם לתת ציור בדבר הנראה לדבר בו ופעם להעיר על ענין הדבר אשר יכוין בו מצד שהוא מרוחק או נרצה או מה שידמה לזה וזה כי הדבר המרוחק ימשיל אותו בדבר שיש לו בו קצת דמיון שהוא יתבאר הענין בדבר הנרצה ובשאר מה שידמה לזה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"משלי", בכל דבר יש חומר צורה פועל תכלית, עפ"ז יאמר כי חומר הספר הוא "משלי", שהם קבוצת משלים, שלהבין דברים סתומים ועמוקים הבלתי נודעים ימציא להם משל מדברים הנודעים, שדרך הלבוש של המשל הנודע יובט המתלבש שהוא הנמשל הבלתי נודע. הפועל הוא "שלמה בן דוד", ואמר בו שלשה תארים, כי האמתיות יתודעו,

  • א) ע"י החכמה או הנבואה, ועז"א "שלמה", שהוא היה חכם וחל עליו רוח אלהים,
  • ב) יתודעו ע"י הקבלה, ועז"א "בן דוד" והיה לו קבלה מאבותיו.
  • ג) ע"י הבחינה והנסיון, שזה ישלם ע"י קבוצת חכמים רבים, ועז"א "מלך ישראל", שע"י שהיה מלך על עם חכם ונבון הזה היו כל החכמים נאספים אליו, והיה בכחו לבחון כל הענינים, כמ"ש כל זה נסיתי בחכמה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"משלי שלמה" - ר"ל רוצה לומר: אלה הם המשלים אשר אמר שלמה, כי את התורה המשיל לאשה טובה, והמינות לזונה; וכן ברוב הדברים אחז בדרך משל.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


משלי שלמה בן דוד מלך ישראל — הספר הזה משלים נחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים, ועל ידי המשלים ירד האדם לעומק הדברים, כל שכן משלים הנאמרים ברוח הקדש. והנה כתוב אומר בשלמה (מלכים א ה יב): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירֹה חמשה ואלף" ודרשו בו, שירֹה של משלי. ואף על פי שאין בספר משלי אלא שמנה מאות וששה עשר פסוקים, אפילו הכי אין לנו פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלשה טעמים, כגון "נזם זהב באף חזיר" וגו' (משלי יא כב) והכי איתא במדרש.

ואמר: משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, כי הנגיד בעם – נגידים ידבר. ואמרו ז"ל בפרק ראשון מבתרא (בבא בתרא טו א): חזקיה וסיעתו כתבו משלי ושיר השירים וקהלת. וביאור העניין, כי הספרים הללו היו סדורים בפי חכמי הדורות משלמה האומרם עד חזקיה הכותבם, כי חזקיה רבה למעלה ראש בחכמת השיר וידע ערך המשלים האלה יותר מכל המלכים והחכמים אשר קדמוהו, ולכך אסף כל סיעתו וכתבם וחברם לכתבי הקדש.

ובמדרש: דוד פתח בראשי אותיות, אשרי האיש, וסיים באמצע אותיות, כל הנשמה; אבל שלמה אמר, איני עושה כן, אלא בתחלה [אני] פותח באמצע אותיות, במקום שהחכמה נתונה, והיכן חכמה נתונה? בלב, והלב הוא נתון באמצע, וסיים בסוף אותיות, תנו לה מפרי ידיה.

מ"ג משלי · א · א · >>