מ"ג ויקרא ה יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְ֠הֵבִ֠יא אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן־הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל־הַכֹּהֵ֑ן וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַ֣ל שִׁגְגָת֧וֹ אֲשֶׁר־שָׁגָ֛ג וְה֥וּא לֹֽא־יָדַ֖ע וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַיְתֵי דְּכַר שְׁלִים מִן עָנָא בְּפֻרְסָנֵיהּ לַאֲשָׁמָא לְוָת כָּהֲנָא וִיכַפַּר עֲלוֹהִי כָּהֲנָא עַל שָׁלוּתֵיהּ דְּאִשְׁתְּלִי וְהוּא לָא יְדַע וְיִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַיְתֵי דְכַר שְׁלִים מִן עָנָא בְּעִילוֹיֵי לְאַשְׁמָא לְוַת כַּהֲנָא וִיכַפֵּר עֲלוֹי כַּהֲנָא עַל שָׁלוּתֵיהּ דְאִישְׁתְּלֵי וְהוּא לָא יְדַע וְחַב וְיִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע – הָא אִם יָדַע לְאַחַר זְמַן, לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ בְּאָשָׁם זֶה, עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאת. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְעֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁנִּתְעָרְפָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג (ספרא שם פרק כא,ב).
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[יד]
- "וְהֵבִיא אַיִל" - קשה, בן שתי שנים.
- 'צאן' - לרבות כל משמע. 'צאן' - אף החֵרֵש, אף השוטה, אף הננס. "מִן הַצֹּאן" - ולא הפלגס.
- "בְּעֶרְכְּךָ" - מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) - ב"כֶּסֶף שְׁקָלִים", אף 'ערכך' האמור כאן - בכסף שקלים.
- "לְאָשָׁם" - שיהיה מפריש מעותיו לשם אשם.
[א] "וכפר עליו הכהן..." מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר שאם בא לידו ספק חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד - מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "שגגתו".
בא לפניו [ספק חלב ולא ידע, ספק חלב] ולא ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "אשר שגג".
בא לפניו ספק חלב וידע, ספק חלב וידע --
• רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
• [ב] ר' אלעזר בר' שמעון ור' שמעון בר' יהודה אמרו משום ר' שמעון, אינו חייב אלא אחת שנאמר "על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע".
"והוא לא ידע"-- פרט לשאמרו לו אחרים. יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) (שם, כח) "או הודע אליו חטאתו..והביא".
"והוא לא ידע ונסלח לו"-- הא אם ידע אין מתכפר לו. הא למה הדבר דומה? לעגלה ערופה, שאף על פי שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג - הרי זה יהרג.