מ"ג דברים לג טז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקׇדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמִטּוּב אַרְעָא וּמְלָאַהּ רְעֵי לֵיהּ דִּשְׁכִינְתֵיהּ בִּשְׁמַיָּא וְעַל מֹשֶׁה אִתְגְּלִי בַּאֲסַנָּא יֵיתְיָן כָּל אִלֵּין לְרֵישָׁא דְּיוֹסֵף גּוּבְרָא פְרִישָׁא דַּאֲחוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמִטוּב שְׁבַח פֵּירֵי אַרְעָא וּמַלְיָהּ רְעֵי לֵיהּ אֱלָהָא דְאִתְגְלֵי בְּאִיקַר שְׁכִינְתֵּיהּ עַל משֶׁה בִּסְנַיָא יִתְכַּנְשָׁן כֻּלְהוֹן בִּרְכָתָא אִלֵין וְיִתְעַבְדָן כְּלִיל דִרְבוּ לְרֵישֵׁיהּ דְיוֹסֵף וּלְקָדְקָדֵיהּ דְגַבְרָא דַהֲוָה רַב וְשַׁלִיט בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וַהֲוָה זָהִיר בְּאִיקְרָא דְאָחוֹי: |
| ירושלמי (קטעים): | עַבְדָא פֵּירִין טָבִין בִּזְכוּת אַרְעָהָא וּמַלְיָתָא וַעֲבַד רְעוּתָא דְמִן דְאַשְׁרֵי יְקַר שְׁכִינְתֵּיהּ בִּסְנַיָא יַתְיָן כָּל בִּרְכָתַיָא הָאִלֵין וְיִתְעַבְדוּן כְּלִילַיָא עַל רֵישָׁא דְיוֹסֵף וּלְקוֹדְקוֹדָא דְגַבְרָא דַהֲוָה שַׁלִיט בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וַהֲוָה זָהִיר בִּיקָרֵיהוֹן דְאָחוֹי: |
רש"י
"רצון" - נחת רוח ופיוס וכן כל רצון שמבקרא
"נזיר אחיו" - שהופרש מאחיו במכירתו
מפרשי רש"י
[יב] תבאתה ברכה זו לראש יוסף. כי "תבאתה" מלשון "תבא". וכתב הראב"ע שבאה התי"ו בשני סימנין, בתי"ו וה"א, כמו "עזרתה" (תהלים מ"ד, כ"ז), "ישועתה" (שם ג, ג). וצריך לומר לפי זה כי הוא שם דבר בלשון נקבה, ובא בשני סימנין. שאם "תבאתה" הוא לשון עתיד לנקבה, אין צריך תי"ו ולא ה"א בסוף. ואפשר כי הוא שם דבר לנקבה, וה"א נוספת, וכן "עזרתה" עזרה ליחידה, והה"א נוספת:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רְצוֹן – נַחַת רוּחַ וּפִיּוּס; וְכֵן כָּל 'רָצוֹן' שֶׁבַּמִּקְרָא.
תָּבוֹאתָה – בְּרָכָה זוֹ לְרֹאשׁ יוֹסֵף.
נְזִיר אֶחָיו – שֶׁהֻפְרַשׁ מֵאֶחָיו בִּמְכִירָתוֹ (שם ושם).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש מברכת ה' ארצו, למה נתברך יוסף בברכת הארץ יותר מכל השבטים, אלא אדם הראשון ששמע לקול אשתו נתקללה האדמה בעבורו שנאמר (בראשית ג) כי שמעת לקול אשתך וגו', יוסף שלא שמע לאשת אדוניו נתברכה האדמה בעבורו, הה"ד מברכת ה' ארצו.
תבואתה לראש יוסף. הברכה הזאת, והמלה זרה והיא מורכבת מן באתה ומן תבא, ורמז לו משה בכאן כשם שבאת בגלות מצרים קודם אחיך כן תבא לגאולה קודם להם, והם מ"ה שנים שעתידים הנדחים שיהיו נגאלין קודם הנפוצים, ובין גאולה לגאולה מ"ה שנים.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הערות
(טז) "וממגד ארץ ומלאה" מלבד התמתקות הפירות ע"י מים שמש וירח יהיה מתיקות בפירות מה' שארץ ומלואה שלו, עד"ה (תהלים קד) לה' הארץ ומלואה. ורצון שכני סנה ואעפ"כ רצה להשכין שכינתו בסנה בעת שנגלה אל משה, וענין שנגלה בסנה הוא, שמשה חשב שאינם ראוים לגאולה: א) שארץ מצרים היא ערות הארץ ואינה ראויה שיתגלה ה' בה, ב) שלא היו מעשים טובים בישראל, ג) שנדבקו מעט בתועבת מצרים, ולכן הראה ה' לו בזה שהשכין שכינתו על הסנה, שיש בו ג"כ ג' דברים לרעה: א) מצד המקום, שגדל בארץ ציה. ב) שלא יגדל פרי. ג) שהוא מלא קוצים. אבל מצד אחר יש בו ג' דברים לשבח. א) שהוא במדבר שמסוגל להמתבודד ברוחניות, ב) שהוא טוב להאחז בו האש מהר. ג) שהקוצים יועילו לו שיזקין בארץ גזעו. כן בענין גאולת ישראל ג' דברים לשבח. א) שע"י שנגלה כבוד ה' במצרים נראה כי מלא כל הארץ כבודו שאף במקום שפל כמצרים הראה כבוד מלכותו, ב) כי אור ה' היא התורה אין מסוגל להנתן רק לישראל, ג) שהיה בהם כענין הקוצים שיש בסנה שמרחיק מלהדבק בו, כן לא נתדבקו במצריים והיו שונים מהם בכל עניניהם, כידוע, וכן היה מלכות זרע יוסף, א) שמעת העמיד ירבעם העגלים טמא את הארץ, ב) מעשיהם לא היו טובים, ג) שחטאו בחטאת ירבעם והבעל, והיו ג"כ ג' דברים לשבח. א) שארצם היה סוכך על שבט יהודה ובנימין שומרי התורה ועל המקדש, ב) שהיה בהם ע"י זכות יוסף ענין הגבורה למלחמה וכל שכניהם ייראו מפני גבורתם הנוראה. וע"י זה ישבו יהודה ובנימין בארצם, והראיה אחרי שגלו לא ארכו הימים ויגל גם יהודה מאדמתו, ג) ע"י שלא היה להם ענין ההוד לא היו באהבה עם העמים שכניהם ולא נתערבו בהם, ומפני שמשה ראה שעתידים עשרת השבטים לחטוא, ועכ"ז ברכם שתתקיים ברכתו לכן הזכיר ענין הסנה. תבואתה תחול עליו הברכות. לראש יוסף שכלכל את אביו ואת אחיו כנ"ל. ולקדקד נזיר אחיו בשביל שעתיד להיות נזר האחים ומושל עליהם ולכן יתברך:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ורצון שוכני סנה - שעשו רצון מישראל שנגלה על הסנה:
תבואתה לראש יוסף - הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבא: ולקדקד נזיר אחיו - אלו שריחקוהו אחיו, ועשאוהו נזיר.