מ"ג דברים לב יא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף  יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
כְּנִשְׁרָא דִּמְחִישׁ לְקִנֵּיהּ עַל בְּנוֹהִי מִתְחָפַף פָּרֵיס גַּדְפוֹהִי מְקַבֵּילְהוֹן מְנַטֵּילְהוֹן עַל תְּקוֹף אֶבְרוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
הֵיךְ נִישְׁרָא דִמְעוֹרֵר וּמֵחִישׁ לְשַׁרְכַפְתֵּיהּ וְעַל חָסִילוֹי מְחוֹפֵף כְּדֵין שְׁכִינְתֵּיהּ מְעוֹרֵר לְמַשִׁירְיַתְהוֹן דְיִשְרָאֵל וְחָפָא עֲלֵיהוֹן טוֹל שְׁכִינְתֵּיהּ וְהֵיכְמָא דְנִישְׁרָא פָּרִיס גַדְפוֹי עַל בְּנוֹי וְטָעִין יַתְהוֹן וְסָבִיל יַתְהוֹן עַל אֵיבָרוֹי כְּדֵין טַעֲנִינוּן וְסַבְלִינוּן וְאַשְׁרִינוּן עַל תְּקוֹף כָּרְכֵי אַרְעָא דְיִשְרָאֵל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כנשר יעיר קנו" - נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו

"יעיר קנו" - יעורר בניו

"על גוזליו ירחף" - אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע אף הקב"ה שדי לא מצאנוהו שגיא כח כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מד' רוחות שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש אלוה מתימן יבא זו רוח רביעית

"יפרוש כנפיו יקחהו" - כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני אף הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

יעיר קנו: מעירו ומנענעו ממקומו, לשאתו על אברתו, כמו העירותי מצפון ויאת, הנני מעיר עליכם כשמביאו ממקום למקום קורא אותו לשון הערה:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


כנשר יעיר קנו. המשיל הכבוד לנשר שהוא מלך על כל העופות, כן הכבוד מלך על השכלים הנפרדים הנרמזים בפסוק (בראשית ב) ומשם יפרד, וכשם שהנשר לוקח גוזליו ונושאם על אברתו ומנחה אותם ממקום למקום, כן ה' בדד ינחנו, כלומר לישראל לבדו, ואין עמו שותף אל נכר מכל הנפרדים שרי מעלה, וכענין שכתוב (תהלים עג) מי לי בשמים, אלא אתה, לא מלאך ושרף ולא כוכב ומזל, ועמך לא חפצתי אחר בארץ. ועוד כשם שהנשר מתחדש מזמן לזמן וכענין שכתוב (ישעיה מ) יעלו אבר כנשרים, (תהלים קג) תתחדש כנשר נעוריכי, כן הכבוד מתחדש בבוא השפע אליו מלמעלה אחר שנפסק ממנו בחטאת ישראל.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כנשר יעיר קנו" יהי רצון שכמו שחשב לעשות בסיני לולי חטאו בעגל יעשה לעתיד וקבל האל ית' תפלתו אז כאמרו אשרקם להם ואקבצם כי פדיתים: " על גוזליו ירחף" כאמרו והביאו בניך בחצן: " יפרוש כנפיו יקחהו" כאמרו ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל:

" ישאהו על אברתו" כאמרו מי אלה כעב תעופינה:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

כנשר יעיר קנו - מה נשר זה, אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מצרף את בניו בכנפיו, בין אילן לחבירו בין סוכה לחבירתה - כדי שיעירו בניו ויהיה בבניו כח לקבלו; כך, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל - לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא משתי רוחות, כענין שנאמר דברים לג ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. ואיזו היא רוח רביעית? חבקוק ג אלוה מתימן יבוא:

יפרוש כנפיו יקחהו - כענין שנאמר דברים א ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך:

ישאהו על אברתו - כענין שנאמר שמות יט ואשא אתכם על כנפי נשרים.

ד"א כנשר יעיר קנו - זה לעתיד לבוא, כענין שנאמר שיר השירים ב קול דודי הנה זה בא:

יפרוש כנפיו - כענין שנ' ישעיה מג אומר לצפון תני: ישאהו על אברתו - ישעיה מט הביאי בניך בחוצן.

<< · מ"ג דברים · לב · יא · >>