רש"י על דברים לב
<< · רש"י על דברים · לב · >>
פסוק א
פסוק ב
"יערוף" - לשון יטיף וכן ירעפו דשן יערפו טל
"תזל כטל" - שהכל שמחים בו לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות (ס"א יש עצבים בו) כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין
"כשעירים" - לשון רוח סערה כתרגומו כרוחי מטרא מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם אף ד"ת מגדלין את לומדיהן
"וכרביבים" - טיפי מטר ונ"ל ע"ש שיורה כחץ נקרא רביב כמד"א רובה קשת
"דשא" - ארברי"ץ (גראזגוויכס) עטיפת הארץ מכוסה בירק
"עשב" - קלח אחד קרוי עשב וכל מין ומין לעצמו קרוי עשבפסוק ג
פסוק ד
"אל אמונה" - לשלם לצדיקים צדקתם לעוה"ב ואע"פ שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו
"ואין עול" - אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעוה"ז
"צדיק וישר הוא" - הכל מצדיקים עליהם את דינו וכך ראוי וישר להם צדיק מפי הבריות וישר הוא וראוי להצדיקופסוק ה
"בניו מומם" - בניו היו והשחתה שהשחיתו היא מומם
"בניו מומם" - מומם של בניו היה ולא מומו
"דור עקש" - עקום ומעוקל כמו ואת כל הישרה יעקשו ובלשון משנה חולדה ששיניה עקומות ועקושות
"ופתלתול" - אנטורט"לייש (פערדרעהט פערוויקקעלט) כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל
"פתלתל" - מן התיבות הכפולות כמו ירקרק אדמדם סחרחר סגלגלפסוק ו
"עם נבל" - ששכחו את העשוי להם
"ולא חכם" - להבין את הנולדות שיש בידו להיטיב ולהרע
"הלוא הוא אביך קנך" - שקנאך שקננך בקן הסלעים ובארץ חזקה שתקנך בכל מיני תקנה
"הוא עשך" - אומה באומות
"ויכוננך" - אחרי כן בכל מיני בסיס וכן מכם כהנים מכם נביאים ומכם מלכים כרך שהכל תלוי בופסוק ז
"בינו שנות דור ודור" - דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא
"שאל אביך" - אלו הנביאים שנקראו אבות כמו שנאמר באליהו אבי אבי רכב ישראל
"זקניך" - אלו החכמים
"ויאמרו לך" - הראשונותפסוק ח
"בהפרידו בני אדם" - כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם
"למספר בני ישראל" - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשוןפסוק ט
פסוק י
"ובתהו ילל ישמן" - ארץ ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה אף שם נמשכו אחר האמונה ולא אמרו למשה היאך נצא למדברות מקום ציה ושממה כענין שנאמר לכתך אחרי במדבר
"יסבבנהו" - שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות וסבבן בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית
"יבוננהו" - שם בתורה ובינה
"יצרנהו" - מנחש שרף ועקרב ומן העובדי כוכבים
"כאישון עינו" - הוא השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו ואונקלוס תרגם ימצאהו יספיקהו כל צרכו במדבר כמו ומצא להם לא ימצא לנו ההר
"יסבבנהו" - אשרינון סחור סחור לשכינתיה אהל מועד באמצע וד' דגלים לד' רוחותפסוק יא
"יעיר קנו" - יעורר בניו
"על גוזליו ירחף" - אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע אף הקב"ה שדי לא מצאנוהו שגיא כח כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מד' רוחות שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש אלוה מתימן יבא זו רוח רביעית
"יפרוש כנפיו יקחהו" - כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני אף הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'פסוק יב
פסוק יג
"ירכבהו וגו'" - ע"ש שא"י גבוה מכל הארצות
"ויאכל תנובות שדי" - אלו פירות א"י שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות
"וינקהו דבש מסלע" - מעשה באחד שאמר לבנו בסיכני הבא לי קציעות מן החבית הלך ומצא הדבש צף על פיה אמר לו זו של דבש הוא א"ל השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה
"ושמן מחלמיש צור" - אלו זיתים של גוש חלב
"במותי ארץ" - לשון גובה
"שדי" - לשון שדה
"חלמיש צור" - תקפו וחזקו של סלע כשאינו דבוק לתיבה שלאחריו נקוד חלמיש וכשהוא דבוק נקוד חלמישפסוק יד
"עם חלב כרים" - זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר ואוכלים כרים מצאן
"חלב כליות חטה" - זה היה בימי שלמה שנאמר ויהי לחם שלמה וגו'
"ודם ענב תשתה חמר" - בימי עשרת השבטים השותים במזרקי יין
"חמאת בקר" - הוא שומן הנקלט מע"ג החלב
"וחלב צאן" - חלב של צאן וכשהוא דבוק נקוד חלב כמו בחלב אמו
"כרים" - כבשים
"ואילים" - כמשמעו בני בשן
"כליות חטה" - חטים שמנים כחלב כליות וגסין ככוליא
"ודם ענב" - היה שותה טוב (צ"ל ענב) וטעם יין חשוב
"חמר" - יין בלשון ארמי חמר אין זה שם דבר אלא לשון משובח בטעם ווינו"ש (בלע"ז וויינוג) ועוד יש לפרש שני מקראות הללו אחר תרגום של אונקלוס אשרינון על תוקפי ארעא וכו'פסוק טו
"כשית" - כמו כסית לשון כי כסה פניו בחלבו כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ וכה"א ויעש פימה עלי כסל
"כשית" - יש לשון קל בלשון כסוי כמו וכוסה קלון ערום ואם כתב כסית דגש היה נשמע כסית את אחרים כמו כי כסה פניו
"וינבל צור ישעתו" - גנהו ובזהו כמו שנאמר אחוריהם אל היכל ה' וגו' אין נבול גדול מזהפסוק טז
פסוק יז
"חדשים מקרוב באו" - אפילו העובדי כוכבים לא היו רגילים בהם עובד כוכבים שהיה רואה אותם היה אומר זה צלם יהודי
"לא שערום אבותיכם" - לא יראו מהם לא עמדה שערתם מפניהם דרך שערות האדם לעמוד מחמת יראה כך נדרש בספרי ויש לפרש עוד שערום לשון ושעירים ירקדו שם שעירים הם שדים לא עשו אבותיכם שעירים הללופסוק יח
פסוק כ
"כי דור תהפוכות המה" - מהפכין רצונו לכעס
"לא אמון בם" - אין גדולי נכרים בהם כי הוריתים דרך טובה וסרו ממנה
"אמון" - לשון ויהי אומן נודר"טורה (בלע"ז ערציהען ערנעהרן) ד"א אמון לשון אמונה כתרגומו אמרו בסיני נעשה ונשמע ולשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו העגלפסוק כא
"בלא אל" - בדבר שאינו אלוה
"בלא עם" - באומה שאין לה שם כמו שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה ובעשו הוא אומר בזוי אתה מאד
"בגוי נבל אכעיסם" - אלו הכופרים וכה"א אמר נבל בלבו אין אלהיםפסוק כב
"ותיקד" - בכם עד היסוד
"ותאכל ארץ ויבולה" - ארצכם ויבולה
"ותלהט" - ירושלים המיוסדת על ההרים שנאמר ירושלים הרים סביב להפסוק כג
פסוק כד
"מזי" - ל' ארמי שער מזיא דהוה מהפך במזיא
"ולחומי רשף" - השדים נלחמו בהם שנאמר ובני רשף יגביהו עוף והם שדים
"וקטב מרירי" - וכריתות שד ששמו מרירי
"קטב" - כריתה כמו אהי קטבך שאול
"ושן בהמות" - מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין
"חמת זוחלי עפר" - ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר כמים הזוחלים על הארץ זחילה לשון מרוצת המים על העפר וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולךפסוק כה
"ומחדרים אימה" - כשבורח ונמלט מן החרב חדרי לבו נוקפים עליו מחמת אימה והוא מת והולך בה ד"א ומחדרים אימה בבית תהיה אימת דבר כמה שנאמר כי עלה מות בחלונינו וכן ת"א ד"א מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצות שנאמר ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת
"ומחדרים אימה" - על מה שעשו בחדרי חדרים שנאמר אשר זקני ישראל עושים איש בחדרי משכיתופסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
פסוק לא
פסוק לב
"שדמות" - שדה תבואה כמו ושדמות לא עשה אוכל בשדמות קדרון
"ענבי רוש" - עשב מר
"אשכלות מרורות למו" - משקה מר ראוי להם לפי מעשיהם פורענותם וכן תרגם אונקלוס ותושלמת עובדיהון כמררותהון
"כי מגפן סדום גפנם" - של העובדי כוכבים
"ומשדמות עמורה וגו'" - ולא ישימו לבם לתלות הגדולה בי
"ענבמו ענבי רוש" - הוא שאמר לולי כעס אויב אגור על ישראל להרעילם ולהמרירם לפיכך אשכלות מרורות למו להלעיט אותם על מה שעשו לבניופסוק לג
"וראש פתנים" - כוסס שהוא אכזר לנשוך אויב אכזרי יבא ויפרע מהם
"חמת תנינים יינם" - מוכן להשקותם על מה שעושין להםפסוק לד
"הלא הוא" - פרי גפנם ותבואת שדמותם כמוס עמדי
"כמוס עמדי" - אותו הכוס שנאמר כי כוס ביד ה' וגו'פסוק לה
"לעת תמוט רגלם" - כשתתום זכות אבותם שהם סמוכים עליו
"כי קרוב יום אידם" - כשארצה להביא עליהם יום איד קרוב ומזומן לפני להביא ע"י שלוחים הרבה
"וחש עתדות למו" - ומהר יבאו העתידות להם
"וחש" - כמו ימהר יחישה עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד כשתבא עליהם הפורענות ידעו שאני הודעתים מראש מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין שיבאו עליהם ככלות הפורענות ככל אשר אמר למעלה והיה כי יבואו עליך וגו' הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו'
"לעת תמוט רגלם" - כענין שנאמר תרמסנה רגלפסוק לו
"יתנחם" - לשון הפך מחשבה להיטיב או להרע
"כי יראה כי אזלת יד" - (כשיראה כי אזלת) יד האויב הולכת וחוזקת מאד עליהם ואפס בהם עצור ועזוב
"עצור" - נושע ע"י עוצר ומושל שיעצור בהם
"עזוב" - ע"י עוזב עוצר הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב בלשון לע"ז מיינטי"ט (שטארק אופהאלטין)
"עצור" - הוא הנושע במעצור המושל
"עזוב" - מחוזק כמו ויעזבו את ירושלים עד החומה איך לא עוזבה עיר תהלה
"כי ידין ה' עמו" - בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא ואין ידין לשון יסורין אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם כי יראה כי אזלת יד וגו'פסוק לז
"אי אלהימו" - עבודת כוכבים שעבדו
"צור חסיו בו" - הסלע שהיו מתכסין בו מפני החמה והצנה כלומר שהיו בטוחין בו להגן עליהם מן הרעה
"ואמר אי אלהימו" - והאויב יאמר אי אלהימו של ישראל כמו שאמר טיטוס הרשע כשגידר את הפרוכת כענין שנאמר ותרא אויבתי ותכסה בושה האומרה אלי איו ה' אלהיךפסוק לח
פסוק לט
"אני אני הוא" - אני להשפיל ואני להרים
"ואין אלהים עמדי" - עומד כנגדי למחות
"עמדי" - דוגמתי וכמוני
"ואין מידי מציל" - הפושעים בי
"ראו עתה כי אני וגו'" - אז יגלה הקב"ה ישועתו ויאמר ראו עתה כי אני אני הוא מאתי באת עליהם הרעה ומאתי תבא עליהם הטובה
"ואין מידי מציל" - מי שיציל אתכם מן הרעה אשר אביא עליכםפסוק מ
"ואמרתי חי אנכי" - לשון שבועה הוא אני נשבע חי אנכי
"כי אשא אל שמים ידי" - כמו כי נשאתי תמיד אני משרה מקום שכינתי בשמים כתרגומו אפילו חלש למעלה וגבור למטה אימת העליון על התחתון וכ"ש שגבור מלמעלה וחלש מלמטה
"ידי" - מקום שכינתי כמו איש על ידו והיה בידי להפרע מכם אבל אמרתי שחי אנכי לעולם איני ממהר לפרוע לפי שיש לי שהות בדבר כי אני חי לעולם ובדורות אחרונים אני נפרע מהם והיכולת בידי ליפרע מן המתים ומן החיים מלך בו"ד שהוא הולך למות ממהר נקמתו ליפרע בחייו כי שמא ימות הוא או אויבו ונמצא שלא ראה נקמתו ממנו אבל אני חי לעולם ואם ימותו הם ואיני נפרע בחייהם אפרע במותםפסוק מא
"ותאחז במשפט ידי" - להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה ד"א ותאחז ידי את מדת המשפט להחזיק בה לנקום נקם
"אשיב נקם וגו'" - למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר ותאחז במשפט ידי לא כמדת ב"ו מדת הקב"ה מדת ב"ו זורק חץ ואינו יכול להשיבו והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבם כאילו אוחזן בידו שהרי ברק הוא חצו שנאמר כאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי והמשפט הזה לשון פורעניות הוא בלע"ז יושטיצ"א (לויט געזטעץ בעשטראפען)
"אם שנותי ברק חרבי" - הרבה אם יש שאינם תלויים כשאשנן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי כו' כמו שפירשתי למעלהפסוק מב
"וחרבי תאכל בשר" - בשרם
"מדם חלל ושביה" - זאת תהיה להם מעון דם חללי (ס"א חללי דם) ישראל ושביה ששבו מהם
"מראש פרעות אויב" - מפשע תחלת פרצות האויב כי כשהקב"ה היה נפרע מהעובדי כוכבים היה פוקד עליהם עונם ועונות אבותיהם מראשית פרצה שפרצו בישראלפסוק מג
"כי דם עבדיו יקום" - שפיכות דמיהם כמשמעו
"ונקם ישיב לצריו" - על הגזל ועל החמס כענין שנא' מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה ואומר מחמס אחיך יעקב וגו'
"וכפר אדמתו עמו" - ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם שעשה להם האויב וכפר לשון רצוי ופיוס כמו אכפרה פניו אנחיניה לרוגזיה
"וכפר אדמתו" - ומה היא אדמתו עמו כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך במה רצית ארצך שבת שבות יעקב בפנים אחרים היא נדרשת בספרי ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה ר"י דורש כולה כנגד ישראל ור"נ דורש את כולה כנגד העובדי כוכבים ר"י דורשה כלפי ישראל אמרתי אפאיהם כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת כי גוי אובד עצות המה אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה ואין בהם תבונה להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם אם לא כי צורם מכרם כי לא כצורנו צורם הכל כמו שפירשתי עד תכליתו ר"נ דורשה כלפי העובדי כוכבים כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פליליםפסוק מד
פסוק מו
פסוק מז
פסוק מח
פסוק נ
פסוק נא
פסוק נב
"תראה וגו'" - כי אם לא תראנה עכשיו לא תראנה עוד בחייך
"ושמה לא תבוא" - כי ידעתי כי חביבה היא לך ע"כ אני אומר לך עלה וראה חסלת פרשת האזינו
<< · רש"י על דברים · לב · >>