מ"ג דברים לב ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י
כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־דֶ֔שֶׁא וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵֽשֶׂב׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יִבְסַם כְּמִטְרָא אוּלְפָנִי יִתְקַבַּל כְּטַלָּא מֵימְרִי כְּרוּחֵי מִטְרָא דְּנָשְׁבִין עַל דִּתְאָה וְכִרְסִיסֵי מַלְקוֹשָׁא דְּעַל עִשְׂבָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יִנְקוֹף עַל מְרוֹדַיָא הֵיךְ מִטְרָא סַפְּחָא אוּלְפָנִי וְתִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עַל מְקַבְּלֵי אוּלְפָנָא הֵיךְ טַלָא מְמַלְלֵי דִילִי כִּרְבִיעִית רוּחֵי מִיטְרָא דְמִינַתְבִין עַל דִתְאִין בְּיֶרַח מַרְחֶשְׁוָון וְכַרְסִיסִין לְקוֹשִׁין דִמְרַוִוין צִמְחוֹנֵי אַרְעָא בְּיַרְחָא דְנִיסָן: |
| ירושלמי (קטעים): | יְבַסֵם עַל בְּנֵי יִשְרָאֵל כְּמִטְרָא אוּלְפַן אוֹרַיְיתִי תְקַבֵּיל עֲלֵיהוֹן בְּרַעֲוָא כְּטַלָא מֵימַר פּוּמִי כְּרוּחַיָא דִמְנַשְׁבִין עַל עִשְבָּא וְכַרְסִיסֵי דְמַלְקוֹשָׁא דְנַחְתִין וּמְרַוַיָן צִמְחָא דְאַרְעָא בְּיַרְחָא דְנִיסָן: |
רש"י
"יערוף" - לשון יטיף וכן ירעפו דשן יערפו טל
"תזל כטל" - שהכל שמחים בו לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות (ס"א יש עצבים בו) כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין
"כשעירים" - לשון רוח סערה כתרגומו כרוחי מטרא מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם אף ד"ת מגדלין את לומדיהן
"וכרביבים" - טיפי מטר ונ"ל ע"ש שיורה כחץ נקרא רביב כמד"א רובה קשת
"דשא" - ארברי"ץ (גראזגוויכס) עטיפת הארץ מכוסה בירק
"עשב" - קלח אחד קרוי עשב וכל מין ומין לעצמו קרוי עשברש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יַעֲרֹף – לְשׁוֹן יַטִּיף; וְכֵן: "יַעַרְפוּ טָל" (דברים לג,כח); "יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן" (תהלים סה,יב).
תִּזַּל כַּטַּל – שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ. לְפִי שֶׁהַמָּטָר – יֵשׁ בּוֹ עֲצֵבִים לַבְּרִיּוֹת, כְּגוֹן הוֹלְכֵי דְּרָכִים, וּמִי שֶׁהָיָה בוֹרוֹ מָלֵא יַיִן (ספרי שם).
כִּשְׂעִירִים – לְשׁוֹן 'רוּחַ סְעָרָה', כְּתַרְגּוּמוֹ: "כְּרוּחֵי מִטְרָא" [כְּרוּחוֹת הַמָּטָר]; מָה הָרוּחוֹת הַלָּלוּ מַחֲזִיקִין אֶת הָעֲשָׂבִים וּמְגַדְּלִין אוֹתָם, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה מַחֲזִיקִין אֶת לוֹמְדֵיהֶן וּמְגַדְּלִין אוֹתָן (ספרי שם).
וְכִרְבִיבִים – טִפֵּי מָטָר. וְנִרְאֶה לִי, עַל שֵׁם שֶׁיּוֹרֶה כַּחֵץ נִקְרָא רָבִיב, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר: "רוֹבֶה קַשָּׁת" (בראשית כא,כ).
דֶּשֶׁא – אירבידי"ץ [erbediz = מעשב, מכלול העשבים], עֲטִיפַת הָאָרֶץ מְכֻסָּה בְּיֶרֶק.
עֵשֶׂב – קֶלַח אֶחָד קָרוּי 'עֵשֶׂב', וְכָל מִין וּמִין לְעַצְמוֹ קָרוּי 'עֵשֶׂב'.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
או יש לפרש כשעירים המטר הדק, עלי דשא, הוא המתחיל לצמוח. וכרביבים, הוא המטר הגדול, עלי עשב הם העשבים שצמיחתן גדולה, ויהיה כשעירים כאלו הוא בצד"י, מלשון צעיר, וכמוהו (דברים לג) ושפוני טמוני חול, שהוא כמו וצפוני בצד"י.
ובמדרש יערוף כמטר תזל כטל, מה המטר חיים לעולם אף דברי תורה כן, ומה טל הכל שמחים בו אף דברי תורה כן.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ועל זה האופן יתבארו פסוקים הללו, על פי המדרש שמסיק בילקוט (האזינו לב תתקמב) הסתכלו בשמים שמא שינו מדתם כו' ותשמע הארץ הסתכלו בארץ שמא שנתה מדתה כו' וענין שינוי המדה באדם הוא המשנה רצון בוראו ויוצא מגדר התורה והמצוה, ע"כ אמר אח"כ שאם תשנו מדתכם הנה כפי דעת הנבואה והתורה א"א להפטר מן ההריגה או לאדם, או לבהמה, אבל אמרת ה' צרופה לפטור אדם ובהמה מן ההריגה והחוטא ישוב אל ה' ורפא לו זה"ש יערוף כמטר לקחי. ואמרו רז"ל (תענית ז, א) אין עריפה אלא הריגה שנאמר (דברים כא, ד) וערפו שם את העגלה. ולקחי כינוי לתורה ולנבואה כי התורה נקראת לקח טוב וכן הנבואה לקוחה מאתו ית' ואמר משה שלקחי היינו מה שלקחתי אני מאת ה' התורה והנבואה שניהם יעריפו כי מתוך שניהם תצא הריגה לאחד מהם או לאדם או לבהמה והרי המה כמטר הזה שאין הכל שמחים בו כך לעולם אין כאן שמחה או לאדם או לבהמה, אמנם תזל כטל אמרתי כי אמרת אלוה צרופה משמחת אדם ובהמה כטל זה שהכל שמחים בו כך אדם ובהמה תושיע ה' והכל שמחים בתשועת ה', כמ"ש (הושע י"ד, ב'-ו') שובה ישראל, ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה וגו'. ורז"ל (יומא פו, ב) למדו מכאן שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר ארפא משובתם לשון רבים וכתיב כי שב אפי ממנו.
ולדברינו יאמר ארפא משובתם, על האדם והבהמה, כמו שאמר למעלה (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו. כי ע"י וידוי שפתינו נשלם חובותינו כי בזה יפטרו גם הפרים מן ההקרבה, כי טעם הקרבן הוא לפי שכח הבהמי שבאדם בו הוא משותף לשאר בהמות וחיתו ארץ על כן באה הבהמה תמורת האדם ובחמלת ה' על כל ברואיו בין אדם בין בהמה הורה דרך התשובה לבת השובבה, ואע"פ שלשון משובה אינו שייך כ"א על האדם החוטא ולא על הבהמה מ"מ כשאדם מביא קרבן וסומך ידו עליו ומתודה עליו דומה כאילו כל עונותיו נשואים באותה בהמה כמ"ש (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם. לכך שייך לכלול גם הבהמה בתיבת משובתם, ואמר אוהבם נדבה, כי לא על צד החיוב אהבתים כי אם בנדבה כי כן בראתים לכתחילה בנדבה כך גם עתה אוהב אני כל מעשה ידי בנדבה, כי שב אפי ממנו, מן האדם ע"כ נפטרו שניהם האדם והבהמה, כי אהיה כטל לישראל, כטל זה שהכל שמחים בו, יפרח כשושנה, כי כל בעל תשובה דומה כאילו נולד באותו יום כמ"ש (תהלים ק"ג, ג'-ה') הסולח לכל עוניכי וסמיך ליה תתחדש כנשר נעוריכי.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירמוז כי כדרך שהמטר מניעתו תסובב מיתה להאדם כמו כן מניעת התורה תערפנו, על דרך אומרו (ישעי' א' יט כ) אם תאבו וגו' ואם תמאנו וגו' חרב וגו', וכפל לומר במלות שונות לקחי אמרתי, כנגד שני תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כנגד תורה שבכתב אמר לקחי שה' נתנה מידו ליד משה כתובה באצבע אלהים, והגם שלא נתן אלא עשרת הדברות, בהם כלולים כל מה שכתוב בספר התורה כמאמרם ז"ל (זוה"ק ח"ב צג:):
וכנגד תורה שבעל פה אמר אמרתי שהם דברים שנמסרו במאמר פה אל פה, וכינה לתורה שבכתב מטר ולתורה שבעל פה טל, לפי שהתורה שבכתב היא העיקר ויסוד כל דבר, ותורה שבעל פה הם תיקונים ודקדוקים שאינם מפורשים בה אלא נרמזים, והוא ענין שלקח הכתוב בדמיונה שדימה תורה שבכתב למטר שהוא יסוד ועיקר הכל, ותורה שבעל פה לטל שהוא תיקון והעמדה מה שעשה המטר כמו שהיא תורה שבעל פה לתורה שבכתב:
עוד ירצה על דרך אומרם אנשי אמת (באר היטב או"ח סי' רל"ח בשם האריז"ל) כי מצות עסק תורה שבכתב אינה אלא ביום ולא בלילה, וכן אמרו בברייתא (מדרש שוח"ט יט ז) שמשה באותן מ' יום שהיה אצל ה' היה מכיר בין היום ללילה מהלימוד שהיה ה' מלמדו כשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה, ויש טעם בדבר שאין לימוד מקרא בלילה:
ולזה כינה תורה שבכתב למטר שאינו תמיד אלא בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, וצא ולמד מה שאירע לרבא (תענית דף כד:) על שהטריח להוריד גשמים שלא בעתם, כמו כן המקרא הוא דוקא בזמנו המוגבל לו יום ולא לילה, ודימה תורה שבעל פה לטל כמו שהטל לא מפסיק קיץ וחורף יומם ולילה כמו כן תורה שבעל פה אין לך זמן שאינו זמנה, ואל תקשה שהטל יפריחנו השמש כי אין המניעה מצד הטל:
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כמטר - מה מטר חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם. אי מה מטר, מקצת עולם שמחים ומקצת עולם עצבים בו; מי שבורו וגתו מלא יין וגתו וגרנו לפניו מצירים לו, אף דברי תורה כן? - ת"ל תזל כטל אמרתי. מה טל, כל העולם כולו שמחים בו - אף דברי תורה, כל העולם כולו שמחים בו:
כשעירים עלי דשא. מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם - כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם; ת"ל משלי ד סלסליה ותרוממך:
וכרביבים עלי עשב. מה רביבים הללו יורדים כל עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותן - וכן דברי תורה מעדנים אותם ומפנקים אותן. וכן הוא אומר משלי א כי לוית חן הם לראשך, ואומר משלי ד תתן לראשך לוית חן.
ד"א היה ר' יהודה אומר: לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם, שנאמר יערוף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני, שאין אדם אומר לחבירו "פרוט לי סלע זו" - אלא "ערוף לי סלע זו", כך הוי כונס דברי תורה כללים - ופורט ומוציאם כטיפים הללו של טל; ולא כטיפים הללו של מטר גדולות, אלא כטיפים הללו של טל שהם קטנים:
כשעירים עלי דשא - מה שעירים הללו יורדים על עשבים, ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעום - כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם. כך א"ל ר' יעקב בר' חנינא לרבי: בא ונפשפש בהלכות, בשביל שלא יעלו חלודה:
וכרביבים עלי עשב - מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפשפשים אותם ומפטמים אותם - כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.
ד"א יערף - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אין יערף אלא לשון הריגה, שנא' דברים כא וערפו שם את העגלה בנחל. מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים - כך דברי תורה מכפרת על שפיכות דמים:
כשעירים על דשא - מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים - כך דברי תורה מכפרים על עבירות.
ד"א יערף כמטר - חכמים אומרים: אמר להם משה לישראל, שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, ומה יגיעה יגעתי בה, כענין שנא' שמות לד ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. ונכנסתי לבין המלאכים, ונכנסתי לבין החיות, ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו, שנאמ' ישעיה ו שרפים עומדים ממעל לו! נתתי נפשי עליה, דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער - כך תהיו אתם למדים אותה בצער. או כדרך שאתם למדים אותה בצער, כך תהיו מלמדים אותם בצער? ת"ל תזל כטל אמרתי. תהיו רואים אותה כזול: אחד משלש וארבע בסלע:
כשעירים עלי דשא - כאדם שהולך ללמוד תורה תחילה: בתחילה נופלת עליו כשעיר, ואין שעיר אלא שד, שנא' ישעיה יג ושעירים ירקדו שם.
ד"א יערוף כמטר לקחי - היה ר' בנאה אומר: אם עשית דברי תורה לשמם - דברי תורה חיים הם לך, שנאמר משלי ד כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא; ואם לא עשית דברי תורה לשמן - דברי תורה ממיתים אותך, שנא' יערף כמטר לקחי. ואין עריפה אלא הריגה, שנא' וערפו את העגלה בנחל, ואומר משלי ז כי רבים חללים הפילה ועצומים הרוגיה.
ד"א יערף כמטר לקחי - ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: אם דברי תורה כנסת כדרך הכונסים מטר לבור - לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים, שנא' ונוזלים מתוך בארך, יפוצו מעייניך חוצה.
ד"א יערף כמטר לקחי - ר' יהודה אומר: לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים - מייגעים אותו, ואין יודע מה לעשות. משל למלך שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה: נוטלים פרט - מייגעים אותו, ואין יודע מה לעשות; אבל אם מצרפם, ועושה אותו סלעים - פורט ומוציא בכל מקום שירצה. וכן מי שהלך לבית אילנים לשוק, וצריך מאה מנה או שתי ריבוא: אם מצרפם סלעים - מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות; אבל אם מצרפם ועושה אותם דינרי זהב - פורט ומוציא בכל מקום שירצה:
כשעירים עלי דשא וכרביבים - כאדם שהולך ללמוד תורה בתחילה: אינו יודע מה לעשות, עד ששונה שני סדרים או שני ספרים - ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים! לכך נאמר כרביבים עלי עשב.
ד"א יערף כמטר לקחי - מה מטר זה יורד על האילנות, ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד - לפי מה שהם בגפן, לפי מה שהם בזית, לפי מה שהן בתאינה - כך דברי תורה: כולם אחת - ויש בהם מקרא ומשנה הלכות ואגדות:
כשעירים עלי דשא - מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם, ויש בהם ירוקים ויש בהם אדומים ויש בהם שחורים - כך דברי תורה: יש בהן רבנים, יש בהן כשרים, יש בהן חכמים, ויש בהם צדיקים, ויש בהם חסידים.
ד"א יערף כמטר - מה המטר הזה, אי אתה רואהו עד שבא, וכן הוא אומר מלכים א יח ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו בעבים - כך תלמידי חכמים, אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות, או עד שיתמנה פרנס על הצבור.
ד"א יערף כמטר - לא כמטר הזה שבא מן הדרום, שכולו לשדפון כולו לירקון כולו לקללה; אלא כמטר הזה שבא מן המערב, שכולו לברכה. היה ר' סימאי אומר: מנין אתה אומר כשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים? שנא' יערף כמטר לקחי - זה רוח מערבית, שהוא ערפו של עולם שכולו לברכה. תזל כטל אמרתי - זה רוח צפונית, שעושה את הרקיע נקייה כזהב. כשעירים עלי דשא - זה רוח מזרחית, שמשחיר את הרקיע כשעיר. וכרביבים עלי עשב - זה רוח דרומית, שמארגת את הרקיע כרביב.
ד"א יערף כמטר - היה ר' סימאי אומר: לא נאמר ד' רוחות הללו, אלא כנגד ד' רוחות השמים: צפונית - בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה, דרומית - בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה, מזרחית - לעולם יפה, מערבית - לעולם קשה. צפונית - יפה לחטים בשעה שמכניס שליש, וקשה לזיתים בשעה שחונטין; וכך היה ר' סימאי אומר: כל הבריות שנבראו מן השמים - נפשם וגופן מן השמים; וכל בריות שנבראו מן הארץ - נפשם וגופם מן הארץ. לפיכך, עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים - הרי הוא כבריות של מעלן, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם; לא עשה תורה ולא רצון אביו שבשמים - שנאמר אכן כאדם תמותון. וכך היה ר' סימאי אומר: אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים, אלא שאין בנו כח לדרוש; שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו. יקרא אל השמים מעל - זה נשמה. ואל הארץ לדון עמו - מי דיין עמו? ומנין שאין מדבר אלא בתחיית המתים? שנאמר יחזקאל לז מארבע רוחות בואי הרוח:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
לקחי. ג' במס'. דין. ואידך לקחי נא לי פת לחם. זך לקחי. הכא משתעי בתורה, שאין לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. וזהו שאמרו אם אין קמח אין תורה:
יערף כמטר לקחי. מתי זך לקחי. לקחי לי פת לחם, וזהו קמח, אם יש קמח יש תורה:
לקחי. בגימ' קמח:
כטל. ב' במס'. תזל כטל. אהיה כטל לישראל. לומר שהתורה היא כטל, לישראל דוקא. אבל לעו"ג בהפך, כדכתיב ראה ויתר גוים, שמסיני התיר וכו':
כמטר. כטל. כשעירים. כרביבים. ד' מדות כנגד ד' מדות בלומדים. וכן ביד כל אחד ואחד מישראל ד' פעמים. כדאי' בעירובין גבי כיצד סדר המשנה:
וכרביבים עלי עשב: