מ"ג דברים יא יב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ארץ אשר יהוה אלהיך דרש אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אַרְעָא דַּייָ אֱלָהָךְ תָּבַע יָתַהּ תְּדִירָא עֵינֵי יְיָ אֱלָהָךְ בַּהּ מֵרֵישַׁהּ דְּשַׁתָּא וְעַד סוֹפַהּ דְּשַׁתָּא׃
ירושלמי (יונתן):
אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָךְ תְּבַע יָתֵהּ בְּמֵימְרֵיהּ לְאוֹטָבוּתָא תְּדִירָא עֵינֵי יְיָ אֱלָהָךְ מִסְתַּכְּלִין בָּהּ מִן שִׁירוּיָא דְשַׁתָּא עַד סוֹפָא דְשַׁתָּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר ה' אלהיך דורש אותה" - והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח) להמטיר על ארץ לא איש אלא כביכול אינו דורש אלא אותה וע"י אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה

"תמיד עיני ה' אלהיך בה" - לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזרות עתים לטובה עתים לרעה וכו' כדאיתא בר"ה (דף יז)

"מרשית השנה" - מר"ה נידון מה יהא בסופה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ – וַהֲלֹא כָּל הָאֲרָצוֹת הוּא דוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ" (איוב לח,כו)? אֶלָּא כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ דוֹרֵשׁ אֶלָּא אוֹתָהּ, וְעַל יְדֵי אוֹתָהּ דְּרִישָׁה שֶׁדּוֹרְשָׁהּ – דּוֹרֵשׁ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת עִמָּהּ (ספרי מ).
תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ – לִרְאוֹת מַה הִיא צְרִיכָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ גְּזֵרוֹת, עִתִּים לְטוֹבָה וְעִתִּים לְרָעָה וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דף י"ז ע"ב).
מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה – מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִדּוֹן מַה יְהֵא בְּסוֹפָהּ (שם ח' ע"א).

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד. ע"ד הפשט עיקר השגחתו בארץ ההיא, כי בודאי כל הארצות הוא דורש, אבל הענין כי עקר הדרישה וההשגחה שם ומשם מתפשטת לשאר הארצות, כענין הלב באדם שהוא נתון באמצע הגוף שהוא עקר החיות ומשם החיות מתפשט לשאר האברים. ובא הכתוב ללמדנו שאין ארץ ישראל נתונה תחת ממשלת הכוכבים והמזלות כשאר הארצות, ואינה נמסרת לדרישת אלהי מעלה כשאר האקלימין, אבל הקב"ה בעצמו ובכבודו דורש אותה תמיד, לא מנה עליה משאר הכחות שוטר ומושל, וזהו שאמר דוד ע"ה על ארץ ישראל (תהלים פז) כל מעיני בך, באורו עקר השגחתי ועיוני אינו אלא בך, כי משם יתפשט לשאר העולם.

וע"ד הקבלה ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד זו ביהמ"ק של מעלה שעליו אמר הכתוב (ישעיה סו) והארץ הדום רגלי, כי רגלי האדם סופו, ועל כן הזכיר בה ה' אלהיך, ומזה נקרא ביהמ"ק של מטה (שם סד) בית קדשנו ותפארתנו, כלומר ביתו של קדשנו ותפארתנו, כי קדשנו הוא הכבוד, וזהו סוד הכתוב (תהלים צו) עוז ותפארת במקדשו.

ויש לך להשכיל מה שהזכיר בפסוק של מעלה והארץ אשר אתם עוברים שמה היא הארץ הגופנית שבה ביהמ"ק של מטה, וזהו שהזכיר בה הרים וגבעות, למטר השמים תשתה מים, באר לך כי הארץ ההיא למטר השמים תשתה מים, אבל זאת בשמים, והיא העשירית, וזהו לשון תמי"ד, כלומר מדת יו"ד, ומזה נשתבחה הארץ ההיא בעשרה דברים (דברים ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, שהן שבעה המינין, ושבולת שועל ושיפון וכוסמין, הרי עשרה, והכל רמז אל הארץ הנזכרת בפרשת בראשית.

מרשית השנה. חסר אל"ף, ויהיה הרמז לחדש תשרי שהוא ראש השנה לבריאתו של עולם, ודרשו רז"ל, מראש השנה נדון מה יהא בסופה.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דורש אותה" להשגיח על מעשי יושביה אם הם ראוים למטר ואם לא. לפיכך דעו זה כי אמנם:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה", היא תחת ההשגחה ולא שדורש אותה פעם א' בשנה רק תמיד עיני ה' אלהיך בה כי גידול פירותיה תלויה בהשגחה פרטית מתמדת,

וההשגחה נמשכת אחר המעשה אם טוב ואם רע, וא"כ ממילא:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר ה' אלהיך דורש. דקדק לומר תיבת אלהיך להעיר כי שבח הארץ היא כשה' מיחד אלקותו על ישראל אבל בזמן שישראל גולים ואין השכינה בתוכם אין שבח כל כך לארץ:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר איוב לח "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו"! ומה תלמוד לומר "ארץ ה' אלהיך דורש אותה? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה - דורש כל הארצות עמה.

כיוצא בו אתה אומר תהלים קכא "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". וכי ישראל בלבד הוא שומר? והלא הוא שומר את הכל, שנאמר איוב יב "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש"! ומה תלמוד לומר "שומר ישראל"? כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם - שומר את הכל עמהם.

כיוצא בדבר אתה אומר מלכים א ט "והיו עיני (המה) ולבי שם כל הימים". וכי שם בלבד הם? והלא כבר נאמר זכריה ד "עיני ה' משוטטים בכל הארץ", ואומר משלי טו "כל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים"! אלא מה ת"ל "והיו עיני ולבי שם כל הימים"? כביכול שאינן אלא שם, ובשכר שהם שם - הם בכל מקום.

כיוצא בדבר אתה אומר תהלים כט "קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש":

דורש אותה. ניתנה לדרישה, להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות. או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש? ת"ל "אותה". אותה ניתנה לדרישה, ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה.

ד"א "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה" - מגיד הכתוב שנדרשת בשכר דרישה, שנאמר דברים יא "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" ואומר שם "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" ואומר תהלים קה "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים ירשום, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:"

תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכתוב אחד אומר "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? - כשישראל עושים רצונו של מקום "תמיד עיני ה' בה", ואינן נזוקים. וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום "המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו". וכן לענין מדה טובה. כאיזה צד? היו ישראל רשעים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מועטים, וחזרו בהם - להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ בשעה שהיא צריכה להם. לענין רעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מרובים, וחזרו בהם לסוף - לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה, אלא הקב"ה מורידם על הארץ שלא בזמנם, בשעה שאינה צריכה להם, למדברות ולימים, שנאמר איוב כד "ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו". מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה, שלא הפרשתם תרומות ומעשרות - מכם את הגשמים:

מראשית השנה ועד אחרית השנה. מגיד הכתוב שמראשית השנה נגזרו עליהם: כמה גשמים, כמה טללים, כמה חמה יתירה, כמה רוחות נושבים עליה.

ד"א: מראשית השנה אני אברך אתכם: במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנישואים, ובכל מה שאתם שולחים ידיכם - אני אברך אתכם.

ד"א: מראשית השנה ועד אחרית השנה - וכי יש פירות בשדה מתחילת השנה עד סוף השנה? אלא ברשותי הוא, ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה, שנאמר דברים כח "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך", ואומר חגי ב "העוד הזרע במגורה, ועד הגפן והתאנה והרמון עץ הזית לא נשא - מן היום הזה ואברך". ומנין אף באוצרות? - שנאמר "ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה". ומנין אף בעיסה? - שנאמר "ברוך טנאך ומשארתך". ומנין אף בכניסה וביציאה? שנאמר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". ומנין אף באכילה? תלמוד לומר "ואכלת ושבעת וברכת". ומנין אף כשירד בתוך מעיו? - תלמוד לומר שמות כג "והסירותי מחלה מקרבך", הם ברשותי, ליתן בהם ברכה כשם שאני נותן להם ברכה בשדה, ולא כנימה ולא רקבובית תכנס בפירות, ולא יין מחמיץ, ולא שמן מבאיש, ולא דבש מדביש.

או אינו אלא, לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות, יכול לא יהיו ברשותי ליתן בהם מארה בבית, כשם שאני נותן בהם מארה בשדה? - ת"ל "והבאתם אל הבית והפחתם אותו". ואומר "ישלח ה' בך את המארה ואת המהומה". ומנין אף באוצר? - תלמוד לומר "ארור אתה בעיר". ומנין אף בעיסה? - תלמוד לומר "ארור טנאך ומשארתך". ומנין אף בכניסה וביציאה? - תלמוד לומר "ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך". ומנין אף באכילה? - תלמוד לומר "ואכלתם ולא תשבעו". ומנין לכשירדו לתוך מעיו? - תלמוד לומר "וישחך מקרבך". הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בשדה, ורקבובית בפירות, ויין מחמיץ, ושמן מבאיש, ודבש מדביש.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למלך, שהיו לו בנים ועבדים הרבה, והיו נזונים ומתפרנסים מתחת ידו, ומפתח של אוצר בידו. כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר, והם אוכלים ושבעים. וכשאין עושים רצונו של מקום - נוטל האוצר, והם מתים ברעב. כך ישראל: כשהם עושים רצונו של מקום דברים כח "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים", וכשאין עושים רצונו של מקום דברים יא "וחרה אף ה' בך ועצר את השמים ולא יהיה מטר".

ר' שמעון בן יוחאי אומר: ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם הקב"ה לישראל: אם תעשו את התורה - הרי ככר לאכול. ואם לא - הרי מקל ללקות בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר ישעיה א "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי ה' דבר".

ר' אליעזר אומר: ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם: אם עשיתם את התורה הכתובה בזה - אתם נצולים מזה. ואם לאו - הרי אתם לוקים בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר בראשית ג "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים":

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

מרשית השנה. אותיות מתשרי:

סמך עיני ה' אלהיך בה לוהיה לומר אם שמוע תשמע עיני ה' אלהיך בה כי כמים הפנים לפנים:

ועד אחרית שנה.

<< · מ"ג דברים · יא · יב · >>