מ"ג דברים א ה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
בְּעִבְרָא דְּיַרְדְּנָא בְּאַרְעָא דְּמוֹאָב שָׁרִי מֹשֶׁה פָּרֵישׁ יָת אוּלְפַן אוֹרָיְתָא הָדָא לְמֵימַר׃
ירושלמי (יונתן):
בְּעִיבְרָא דְיוֹרְדְּנָא בְּאַרְעָא דְמוֹאָב שׁוֹרֵי משֶׁה לְמַלְפָא יַת פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הֲדָא לְמֵימָר:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הואיל" - התחיל כמו (בראשית יח) הנה נא הואלתי

"באר את התורה" - בשבעים לשון פירשה להם

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הוֹאִיל – הִתְחִיל, כְּמוֹ: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי" (בראשית יח,כז; ספרי ד; מדרש תנחומא דברים ב).
בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה – בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן פֵּרְשָׁהּ לָהֶם (תנחומא שם).

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


הואיל משה באר את התורה הזאת. ע"ד הפשט רצה משה לבאר להם עתה בשנת הארבעים כל המצות ועיקר התורה הזאת שהיא עשרת הדברות, ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותן מפיו, ואע"פ שכבר ידעו זה מפי אבותיהם והאמינו בהם הנה נבואת משה מבוררת אצלם ומוחזקת בעיניהם, ומה שישמעו מפיו כאלו שמעו מפי עליון.

וע"ד המדרש בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר, התורה נדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא, כמנין מואב, וכה"א (שיר ה) דוד"י צ"ח ואדום, כלומר כ"ד ספרים הן נדרשים מ"ט לימין ולשמאל, זהו דודי צ"ח ואדום, וזהו שכתוב (משלי ב) וכמטמונים תחפשנה, מ"ט מונים, מלשון (בראשית לא) עשרת מונים.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר. ואחר שלא היו עוד נעים ונדים כי בערבות מואב הית' חניית המסע האחרון ועם זה אחר שכבר התחנן ונואש מהשיג לעבור. הואיל לבאר מה שחשב שיפול בו ספק אחרי מותו. והתחיל הבאור באמרו אחר כך ה' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב לאמר וקודם שהתחיל בבאור אשר בו חרבה להזהיר על קצת המצות אמר לישראל שסבת הצורך אל זה הבאור והאזהרות עתה היה מפני שהם עוברים לארץ בלעדיו ולא יוכל להזהירם בשעת מעשה ולא לבאר כל ספק שיפול וספר איך נכשלו בזה שלא יעבור הוא עמהם ברוע בחירתם ופשעיהם למען ישמרו מזה מכאן ולהבא לבלתי השחית ענינם:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעבר", וגם שכבר היו "בעבר" הירדן ששם היה המסע האחרונה ומשם נכנסו אל הארץ והיה מוכרח שימות משה מקודם, וע"כ צוה אותו ה' לכתוב אלה הדברים, וכן הואיל משה באר את התורה הזאת, שהוא החלק שמן פרשה י"ב והלאה שנקרא בשם תורה, ובאור הדבר כי קיי"ל כר"ע שכל המצות נאמרו למשה בכלליהם ופרטיהם מסיני, רק שמשה ע"ה לא אמרן תכף רק כל פרשה ופרשה נאמרה בשעתה בעת שצוהו ה' לדבר אותה אל ב"י, שפרשיות רבות נאמרו בהר סיני ושמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן וכן נאמרו מעט מעט כל אחת בשעתה עד הפרשיות שנאמרו בערבות מואב, וכ"ז שהיה משה חי היו יתר המצות שמורים בלבו, אבל כשהגיע זמנו לפטר שמאז אין נביא רשאי לחדש דבר והיה מוכרח לחתום תורה בלמודה אז צוהו ה' לדבר אל ב"י כל המצות שמפרשה י"ב ואילך, ועז"א הואיל משה באר את התורה, שלשון באר נמצא בתנ"ך בג' מקומות, בשני פעמים בא אחר כתיבה וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב (לקמן כ"ז) כתוב חזון ובאר על הלוחות (חבקוק ב'), שפי' שהכתיבה תהיה מבוארת ומפורשת לכל קורא כמ"ש ובאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו, וכן פה ר"ל שהואיל לכתוב ולבאר את דברי התורה שתהיה מפורשת לכל ולא תהיה עוד חתומה בלב השליח לתת תורה בעת הצורך רק תהיה תורה שלמה מפורשת לכל קורא בה:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר - אין הואלה אלא התחלה, שנ' שופטים יט הואל נא ולין וייטב לבך, ואומר דברי הימים א יז עתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך. וחכמים אומרים: אין הואלה אלא שבועה, שנאמר שמות ב ויואל משה לשבת את האיש, ואומר שמואל א יד ויואל שאול את העם לאמר ארור העם אשר יאכל עד הערב ונקמתי מאויבי:

באר את התורה הזאת לאמר - אמר להם: כבר אני סמוך למיתה. מי ששמע פסוק אחד ושכחו - יבוא וישננו. מי ששמע פרשה אחת ושכחה - יבוא וישננה וישמענה, לכך נאמר באר היטב:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הואיל"    ג' במסורה. הכא, ואידך כי הואיל ה' לעשות (שמואל א יב, כב), הואיל הלך אחרי צו (הושע ה, יא). היינו דאמרן בין כך ובין כך קרויין בניו של מקום בין עושין רצונו של מקום שמקיימין את התורה דהיינו הואיל משה, ובין עובדי עכו"ם דהיינו הלך אחרי צו, הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם:

"את התורה הזאת לאמר" וסמיך ליה "ה' אלהינו" כלומר הזהירם על יחוד השם:

<< · מ"ג דברים · א · ה · >>


  1. ^ קטע זה נדפס בדפוס פראג בסוף הפרשה.
  2. ^ קטע זה נדפס בדפוס פראג בסוף הפרשה.