אבן עזרא על בראשית כו


פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וישמור משמרתי — שם כלל, כל מה שהוא חייב לשמור, ממצוות וחוקים ותורות. ויתכן המצוות – "לך לך", גם "קח נא את בנך". והחוקים הם חוקות השם, שילך האדם אחרי מעשיו, כאשר אפרש בפרשת שעטנז; ואלה החוקות נטועות בלב. והתורה, שמל עצמו ובניו ועבדיו. ובפסוק "התורה והמצוה" (שמות כד, יב) אבארם היטב:

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וישב יצחק בגרר — עשה כאשר צוהו השם:

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

לאשתו — בעבור אשתו, כמו: "פן יאמרו לי" (שופטים ט, נד). כי ירא — פועל עבר; וכן: "ויהי כי זקן יצחק" (בראשית כז, א). ותחסר מלת "כי אמר פן יהרגוני", וכן: "כי הפרני אלהים" (בראשית מא, נב):

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מאה שערים — בדברי קדמונינו ז"ל "שיעור", כי מצא מאה משיעור הזרע. והוא מגזרת "כי כמו שער בנפשו" (משלי כג, ז):

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וגדל — פועל עבר:

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ועבֻדה — עבדים ושפחות שיעבדוהו, והוא תואר השם, או שם, כמו "סגולה" (שמות יט, ה):

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

בא סמיכות בארות על שני דרכים:

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מים חיים — שהם נובעים תמיד:

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

עשׂק — ידוע בדברי קדמונינו, רק במקרא אין לו רֵע:

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויכרו — חפרו; וכן: "אשר כריתי לי" (בראשית נ, ה). וכן: "כי יכרה" (שמות כא, לג); "כורה שחת" (משלי כו, כז):

פסוק כח

לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

בינותינו — ריבוי אחר ריבוי:

פסוק לג

לפירוש "פסוק לג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

באר שבע — נקרא כן על שני דברים; או היא עיר אחרת:

פסוק לד

לפירוש "פסוק לד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

יהודית — שֵם. ולא הוליד ממנה. ובשמת היא עדה, ויש לה ב' שמות; ובמקרא נמצאין למאות כן:

פסוק לה

לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מֹרת רוח — כל אחת מהן. ויש אומרים, מלשון "סורר ומורה" (דברים כא, יח). ועל דעתי, שהוא מגזרת "מרה כלענה" (משלי ה, ד), כטעם 'מרירות נפש', וכן כתוב: "כי רעות בנות כנען" (בראשית כח, ח). ונכתבה זו הפרשה, שישָמרו בני ישראל מבנות כנען: