מ"ג במדבר כב כב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על אתנו ושני נעריו עמו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ אֲרֵי אָזֵיל הוּא וְאִתְעַתַּד מַלְאֲכָא דַּייָ בְּאוֹרְחָא לְשָׂטָן לֵיהּ וְהוּא רָכֵיב עַל אֲתָנֵיהּ וּתְרֵין עוּלֵימוֹהִי עִמֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּתְקֵיף רוּגְזָא דַיְיָ אֲרוּם אָזִיל הוּא לִלְטוֹנִינוּן וְאִתְעַתַּד מַלְאָכָא דַיְיָ בְּאִסְרָטָא לְמִישְטַן לֵיהּ וְהוּא רְכִיב עַל אַתְנֵיהּ וּתְרֵין עוּלֵימוֹי יֵנִיס וְיֵמְרִיס עִמֵיהּ: |
רש"י
"לשטן לו" - (שם) מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא שלא יחטא ויאבד
"ושני נעריו עמו" - מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו וחוזרים ומשמשים זה את זה
מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
[לד] מלאך של רחמים היה. דאם לא כן, 'מלאך אלקים' מבעי ליה, ואם כן מלאך של רחמים היה. ואם כן למה כתב "לשטן לו", דמשמע לרע לו, ותירץ וכו':
[לה] מכאן לאדם חשוב כו'. דאם לא כן, 'ושני נערים' מיבעי ליה, "ושני נעריו" משמע המיוחדים שילכו עמו תמיד, וזה בשביל שאין אדם חשוב יוצא בלא שני נעריו:
[לו] ויהיו חוזרים ומשמשים זה את זה. ובפרשת וירא כתב (רש"י בראשית כב, ג) שאם יתרחק האחד יהיה השני עמו. ואין זה קשיא, דכאן אין לפרש שאם יתרחק יהיה השני עמו, דהא בלאו הכי יש לו שמירה, שהיו אנשים הרבה עמו, ולכך הטעם ש'יהיו חוזרים ומשמשים זה את זה'. והא דפירש לעיל (שם) 'שאם יתרחק כו, ולא פירש שיהיו חוזרים ומשמשים זה את זה, משום דעדיפא קאמר, דאפילו אסור לילך בלא שנים עמו, משום סכנה, שאם יתרחק לא יהיה אחד עמו. אבל היכי שיש שאר בני אדם עמו לא הוי אסור, רק דרך ארץ. ולכך כתב לעיל (שם) 'אין רשאי', כלומר שהוא אסור:בד"ה ושני נעריו עמו כו' נ"ב עיין במה שכתבתי לעיל בפ' וירא מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְשָׂטָן לוֹ – מַלְאָךְ שֶׁל רַחֲמִים הָיָה, וְהָיָה רוֹצֶה לְמָנְעוֹ מִלַּחֲטֹא, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא וְיֹאבַד (שם).
וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ – מִכָּאן לְאָדָם חָשׁוּב הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, יוֹלִיךְ עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְשַׁמְּשׁוֹ, וְחוֹזְרִים וּמְשַׁמְּשִׁים זֶה אֶת זֶה (שם).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" לשטן לו" ענין השטנה הוא התנגד לפעולת איזה פועל כמו ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה והנה המלאך יוצא להתנגד לבלעם שיהיה דרכו בלתי נכון לפניו אולי ינחש כמנהגו ולא ידחוק את השעה וזה למען לא יחטא ויאבד:
"והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו." ולפיכך לא ראה את המלאך כאמרם ז"ל (ברכות פרק קמא) שלשה אינם רואים ואינם נזוקים:דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
למה חרה אף אלהים הלא הרשהו ללכת, למה התיצב מלאך ה' ג"פ, מה אמרה האתון מה עשיתי לך והלא נהגה עמו מנהג רע, למה שאל המלאך ע"מ הכית את אתונך, והלשון אולי נטתה מפני נבוכו בו המפ', ומ"ש חטאתי כי לא ידעתי, ואם לא ידע לא חטא: "ויחר אף אלהים", לכן חרה אף ה' על הליכתו שהי' לו למנוע מלכת, לכן התיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. והנה הראב"ע כתב שכל ענין זה היה בחלום, ומוסב למעלה שבא אלהים אליו לילה ויאמר לו וכו' ונדמה לו בחלום שקם בבקר וחבש אתונו ושהתיצב מלאך ה' לשטן לו ושהכה את אתונו וכל הענין עד מ"ש לו מלאך ה' לך עם האנשים, אז וילך בלעם עם שרי בלק שהלך בפועל ממש ונדחק לזה באשר רחוק בעיניו שהאתון תרא את המלאך ושתדבר, אולם חז"ל לא כן דעתם רק שהיה בפועל ממש, ושהאתון חרדה חרדה מפני מלאך ה' כענין והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם (דניאל י), ומה שפתח ה' את פי האתון, השם פה לאדם יכול לתת כח הדבור גם לעצים ואבנים, ואם תרצה אמור שנתלבש בה רוח או שד והוא דבר מתוך פיה כי הם מדברים כבני אדם, ושעז"א שפי האתון נברא בע"ש בין השמשות כי השדים נבראו בע"ש בין השמשות, ומ"ש
והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו, הוא טעם למה שלא ראה הוא את המלאך שבא להזיקו, כי לשלשה לא נראה ולא מזיק:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •