בעל הטורים על התורה/במדבר/כב

פרשת בלק

במדבר פרק-כב

(ב) וירא בלק. בא ללוק דמן של ישראל:

בן צפור. שעף עליהם כצפור לקללם. וזהו כצפור נודדת מן קנה כן קללת חנם לא תבא. וירא. שראה שעמדה לו חמה למשה. וירא. שנתקדרה חמה מצינו ראייה לשון הבנה כמו וכל העם רואים וכן שמיעה לשון הבנה כמו כי שומע יוסף:

(ג) ויגר. ב' במסורה הכא ואידך וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו אף כאן בשביל שראה שישראל מצליחים ומשכילים בכל ירא מפניהם:

ויגר מואב. והיינו דכתיב אילי מואב יאחזמו רעד:

(ד) ילחכו. ב' במסורה ילחכו הקהל ילחכו עפר כנחש בתרי עשר בפרשת רעה עמך בשבטך שמדבר מענין הגאולה והיינו דכתיב כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור לומר כאשר נפל פחדם על כל האומות כן יהיה לעתיד:

(ה) אל בלעם בן בעור פתורה. בגימ' זהו פותר חלומות:

הנה עם יצא. הנה עולה ס' לומר ס' רבואות יצאו:

יושב ממלי. שיושב כנגדי ורואה אותי ואני איני יכול לראותו מפני העננים שמקיפים אותו:

(ו) לכה נא. בה"א כי ד' דגלים הם וערב רב יוצא אחריהם כזנב:

ארה לי. פיו הכשילו שלבסוף קלל אותו:

מבורך. ג' אשר תברך מבורך ואידך יהי שם ה' מבורך ואידך באיוב מלמד שהיה יודע לכוין השעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה והיה מקלל ומברך בה' וזהו יהי שם ה' מב ורך:

תאור. ג' ואשר תאור. לא תאור את העם. ונשיא בעמך לא תאור. ודרשינן מיניה בסנהדרין הוא הדין לכל אדם ע"כ לא תאור שאסור לקלל כל אדם:

ואשר תאר יואר. בגימטריא שקיללתה את מואב:

(יב) לא תאור את העם. בלעם אמר קבה לי והקב"ה השיבו לא תאור אפילו חסרון כל דהו:

(יג) מאן. ג' [דאיכא למידרש] מאן ה' לתתי מאן בלעם הלוך עמנו אשר מאן לתת לך בכסף מלמד שכוונתו להרבות לו שכרו וזהו מאן כדי לתתו בכסף פדיום להרבות שכרו:

(כ) ואך את הדבר. יכול אם ירצה לקלל האומות יקלל ישראל עמהם או אם ירצה לברך ישראל יברך העכו" ם ג"כ ת"ל אך חלק:

(כב) בדרך לשטן. מכאן שכל הדרכים בחזקת סכנה:

(כג) ותט. שלשה במס' בהאי ענינא תרי וחד ותט אשורנו מני ארחך למה ותט האתון בשביל ותט אשורנו שבלעם נטה מני ארחך שהיה חפץ לקללם והקב"ה רצה לברכם:

(כז) ויך את האתון. ולא קלל אותה לפי שהיה דעתו לקלל את ישראל ואין שני קללות ביום אחד דכתיב לא אוסיף לקלל. אי נמי מפני שלא הגיע הרגע של הזעם:

(ל) ה. לוא אנכי אתנך. מלא וי"ו ששה רברים אמרה לו לטעינה בעלמא אקראי בעלמא כדאיתא בפ"ק דע"ז דף ד':

רכבת עלי. בגימטריא רבעתני:

(לא) מלאך יהו"ה בדרך. בגי' גבריאל המלאך:

(לב) הנה אנכי יצאתי לשטן. יצאתי ממדתי ממדת רחמים שמלאך רחמים היה:

(לג) אותכה. כתיב בה"א בה' דברים חטאת:

ואותה החייתי. מלא וי"ו שהשיבה אותו ו' דברים ונבראת ביום ו' בין השמשות: (לח ה)

בפי. בגי' מלאך:

בפי. בגי' הזמם שמלאך נתן זמם לתוך פיו כדי להחזירו אל בלק: