מ"ג במדבר ו ב
<< · מ"ג במדבר ו · ב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽיהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן גְּבַר אוֹ אִתָּא אֲרֵי יְפָרֵישׁ לְמִדַּר נְדַר נְזִירוּ לְמִזַּר קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן גְבַר אוֹ אִתְּתָא אֲרוּם חַמְיַין סְטִיתָא בְּקִלְקוּלָהּ וְיַפְרִישׁ מִן חַמְרָא אוֹ עַל שׁוּם מִדַעַם יִדוֹר נֶדֶר נְזִירוּ לְמִפְרַשׁ לִשְׁמָא דַיְיָ: |
רש"י
"כי יפלא" - יפריש למה נסמכה פרשת נזיר לפ' סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף (סוטה ב, א)
"נדר נזיר" - אין נזירה בכל מקום אלא פרישה אף כאן שפירש מן היין
"להזיר לה'" - להבדיל עצמו מן היין לשם שמיםרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
נֶדֶר נָזִיר – אֵין נְזִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה; אַף כָּאן, שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַיַּיִן (ספרי כג).
לְהַזִּיר לַה' – לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם (שם כב).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר. נסמכה פרשה זו של נזירות לפרשת סוטה לומר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, כך דרשו רז"ל, וכן הוא אומר (הושע ד) זנות יין ותירוש ותירוש יקח לב.
וע"ד הפשט הוזהר הנזיר מן היין כי כל הנמשך אחריו נמשך אחר התאוות והוא מביא לידי חטאים ומכשולים רבים, ונצטוה בגדול שער לפי שמוליד הדאגה, ויהיה לבו נכנע בעבודת הש"י בהיותו מנוול בשערו ויהיה נזהר מהמותרות המנוולים אותו, כי כן השער מותר הטבע באדם מהעשנים הנולדים בגוף, וזהו לשון יפליא יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכין אחר תאותם וזה פורש מהתאוות, וזהו לשון נזיר מלשון (ויקרא כב) וינזרו מקדשי בני ישראל, שהוא לשון הפרשה.
או יהיה נזיר מלשון נזר הקדש, כי נזר אלהיו על ראשו, והוא ענין עטרה וכתר מלכות, ונקרא בשם הזה על שם שהוא מלך מולך על התאוות הפך משאר בני העולם שהם עבדי התאוות.
להזיר לה'. כי כוונתו בנזירות לה' הוא, לפי שהיין מפסיד השכל ואי אפשר שתהיה עבודת האדם שלמה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"כי יפליא" יפריש עצמו מן הבלי ותענוגות כני האדם: " לנדור נדר נזיר" להיות נזור ופרוש מן התענוגים המורגלים:
" להזיר לה'" להפריש עצמו מכל אלה למען יהיה כלו לה' להתעסק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה בו:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'. אע"פ שכבר השוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, מ"מ פרט כאן אשה כי לכך נסמכה פר' נזיר לפר' סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, (סוטה ב, א) וזה שייך יותר בנשים מבאנשים כי מסתמא הנשים יזירו מן היין. וא"ת הל"ל כי יפליאו שהרי עם שניהם הוא מדבר כדרך שנאמר (במדבר ה, ו) איש או אשה כי יעשו וגו'. אלא לפי שהיין מזיק יותר לנשים תשושי כח מלאנשים גבורי כח ואם אשה תזיר מן היין אין הדבר פלא כל כך כי בנקל לה לבא לידי מכשול של ערוה כארז"ל (כתובות סה, א) ד' אפילו חמור תובעתה כו', אבל האיש ודאי מפליא לעשות אם יזיר מן היין כי חזק הוא ממנו לכך נאמר כי יפליא.
ד"א כי יפליא לשון הבדלה והפרשה, ודבר זה יש לפרשו בג' פנים. האחד הוא, שע"י היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול כמ"ש (ויקרא י, ט-י) יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקודש לחול. לכך אמר כי יפליא כשירצה להבדיל בין הקודש לחול אז יזיר עצמו מן היין פן ישתה וישכח מחקק (משלי לא, ה) התורה לאפוקי הנשים שאינן בני ת"ת אין לשון הפלאה שייך בהם. הב' הוא, לשון הפרשה מן תענוגי העה"ז אשר היין ראש לכולם כמ"ש שמטעם זה נאמר במנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים יג, יח). היינו פלאי שמו כי כל מלאך נקרא על שם השליחות ואני נשלחתי לעשות הבן הילוד נזיר מופלא ומופרש מכל עניני העה"ז ועל שם שנאמר איש כי יפליא לכך אני נקרא פלאי. ולכך אמר כי יפליא ולא אמר יפליאו לפי שגם נדר של האשה תלוי באישה שהרי כל נדר לענות נפש אישה יקימנו ואשה יפרנו (במדבר ל, יד). א"כ גם נדרה תלוי בו, ואין הכוונה בנזירות זה שיהיה פרוש מן היין ל' יום ואח"כ יחזור להיות בסובאי יין כבראשונה דא"כ צדיק מה פעל, אלא הכוונה שירגיל את עצמו מעט מעט כי כל התחלות קשות ובל' יום הוי חזקה ששוב לא יהיה להוט אחריו כל כך. הג' הוא, ע"ד שארז"ל (נדרים כב, א) הנודר כאלו בנה במה כו', ומאמר זה תמצא עליו פירוש יקר מאד לקמן בפרשת מטות (ל.ג) ע"ש וזה מסכים למ"ד שהנזיר נקרא חוטא (נדרים י, א) והחטא הוא שבונה במה לעצמו והוא פורש את עצמו מכל העולם לנהוג איסור בדבר שהכל נוהגים בו היתר, לכך נאמר כי יפליא. שהוא רוצה להיות מובדל ומופרש מזולתו ובונה במה לעצמו ודבר זה אינו מצוי בנשים כי מסתמא דעתם לפי שרואין סוטה בקלקולה ולא כדי לבנות במה לעצמם.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• [[ספרי על במדבר ו|לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק]] •
פא. וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה' למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו, שאם נדר יום אחד אסור יום אחד שנים אסור שנים מאותו המין שנדר מאותו המין אסור. שומעני אף בנזירות [כן], תלמוד לומר דבר אל בני ישראל שאם נדר יום אחד או שעה אחת אסור שלשים יום ואסור לשתות יין ולטמא למתים ואסור בתגלחת לכך נאמרה פרשה זו.
פב. איש או אשה לעשות נשים כאנשים. שהיה בדין, מה אם במקום שעשה קטנים כגדולים לא עשה נשים
כאנשים, כאן שלא עשה קטנים כגדולים אינו דין שלא נעשה נשים כאנשים תלמוד לומר איש או אשה לעשות נשים כאנשים.
איש ולא קטן שהיה בדין ומה אם במקום שלא עשה נשים כאנשים עשה קטנים כגדולים, כאן שעשה נשים כאנשים אינו דין שנעשה קטנים בגדולים תלמוד לומר (איש ולא קטן, כאן שעשה נשים כאנשים אינו דין שנעשה קטנים כגדולים תלמוד לומר) איש או אשה להוציא את הקטנים.
פג. (אם כן למה נאמר ) כי יפליא להביא את מי שיודע להפלות, מכאן אמרו [בן י”ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין] בן י”ג שנים ויום אחד נדריו קימים.
כי יפליא לרצונו ולא אנוס או אפילו אנוס הרי אתה דן. נאמר כאן הפלאה ונאמר להלן הפלאה מה הפלאה האמורה להלן בנדר ובנדבה אף הפלאה האמורה כאן בנדר ובנדבה. (מכאן אמרו בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים).
פד. כי יפליא לנדור נדר או אפילו נדר בקרבן יהיה נזיר תלמוד לומר לנדור [נדר נזיר] עד שידור בנדרו של נזיר. יכול אפילו יזיר את אחרים, תלמוד לומר נזיר אה עצמו מזיר ואינו מזיר את אחרים. א”כ למה נאמר נדר נזיר להזיר, לעשות כנוי נזירות כנזירות. אף בנדרים כיוצא בהם, מה בנדרים האב מפר נדרי בתו והאיש מפר נדרי אשתו, אף בנזירות כיוצא בהם. ר' יהושע בן קרחה אומר להזיר אף את אחרים.
להזיר לה' המצוה להנזר לשם. אמר שמעון הצדיק לא אכלתי אשם נזירות מעולם אלא אחד. כשבא אחד מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים נמתי לו מה ראית להשחית שער נאה. ונם לו רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבואה שלי, פחז לבי עלי בקש להעבירני מן העולם נמתי לו רשע הרי את מתגאה בשאינו שלך של עפר ושל רמה ושל תולעת הוא, הריני מגלחך לשמים. מיד גלחתי את ראשי. ונשקתיו על ראשו נמתי לו כמותך ירבו בישראל, עושים דעת המקום ועליך נתקיים איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה'.
מלבי"ם - התורה והמצוה
פא. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם , נזירות הוא נדר מכלל נדרי איסור, והיה ראוי לכלול פרשה זו בפרשת נדרים, וכדי שנדע שכל הנאמר בפ' נדרים נוהג גם בנזירות, שהפרת נדרים ביחיד מומחה ושהאב והבעל מפר נזירות בתו ואשתו. ופי' חז"ל מפני שנדר הנזירות משונה משאר נדרים שאינו נאסר רק בזמן שנדר ובמין שנדר. ובנזירות אפילו נדר רק יום אחד ורק ממין אחד כמו מן היין לבד, אסור בכולם שלשים יום. ובצד זה משונה מדיני נדרים, ולכן נאמרה בפ' מיוחדת.
פב. איש או אשה , למה הוצרך לפרש שגם אשה נודרת נזירות. הלא ידעינן שנדרי אשה כנדרי איש. פי' חז"ל מפני שבנדר נזירות חל על הנזיר קדושה שלא לטמאות למתים. וראינו שבקדושת כהנים, אף ששם חל קדושת כהונה גם על הקטנים שאסור לטמאם בידים וקדשי קדשים נאכלים לזכרי כהונה, בכל זה , אין חל קדושת כהונה על הנשים. וכ"ש שקדושת נזיר שלא חל על הקטנים לא יחול על הנשים.
ומשמע לכאורה שסבירא ליה להספרי שמה שאיש מדיר את בנו בנזיר, הוא כדי לחנכו. שלר' יוחנן (נזיר דף ל) שהלכה היא בנזיר יש נזירות גם בקטנים. ויש לומר לפי מה שאמרו בעלי הכללים, שאין דנים יוכיח מהלכה (כמה שאמר בס' כריתות ובתוס' סוטה דף כ"ח ד”ה הינו) ה”ה שעבדינן הקל וחומר מה שמפורש בכתוב שרק איש או אשה גדולים, ואין סותרים הקל וחומר על ידי מה שיש הלכה שאב מזיר את בנו בנזיר וצ"ע בזה. והנה היה יכול לכתוב אדם כי יפליא שאדם כולל גם האשה כמו שאמרתי בהתו"ה ( ויקרא י ) באורך, רק שאדם כולל גם הקטן משאם כן איש ואשה הם דוקא גדולים ובא למעט קטן.
פג. כי יפליא לנדר נדר, כבר כתבתי (בחקתי נה) שפעל פלא מורה שפיטת הרעיון והבחירה המחשביית ומציין בשיודע לברר לשם מי נודר. וכבר כתבתי ( נשא לח) ששם איש שמורה על הגדלות, מציין הגדלות לפי ענינו. שלענין עריות נקרא גדול כשהוא בן ט' שנים ויום א'. וכל מקום שכתוב איש גבי עריות היינו בן ט' שנים. וביתר מקומות אינו איש עד שיהיה בן י”ג. אבל פה שמציין איש כי יפליא, באר שהגדלות שלו שיקרא איש לענין נדר תלוי בשיודע להפלות, וזה בתינוקת מבת יא ובתינוק מבן י”ב. כמה שאמר בנדה (דף מ"ו) ובנזיר (דף ס”ב).
ועוד למדו שלשון יפליא מורה שעושה הדבר ברצונו לא על ידי אחר שאז אינו הפלאת וברירת המחשבה והרצון החפשי. ולמדוהו ממה שאמר ויקרא (כ”ב) לפלא נדר או לנדבה, שבהבאת נדר ונדבה. מבואר שצריך לומר ברצון כמה שאמר יקריב אותו לרצונו.
פד. לנדור נדר נזיר להזיר , אם יכתוב לנדור נדר לבד נפרש כל נדר שיהיה אף אם נדר קרבן חל עליו נזירות לכן אמר נדר נזיר שפרט טנודר נדר של נזירות. אולם היה די שיאמר לנדור נדר להזיר ונדע שצריך שידור להזיר דהיינו של נזירות. רק שאז נפרש שפעל להזיר שבא בהפעיל הוא יוצא לשני להזיר את אחרים כמו והזרתם את בני ישראל מטומאתם. לכן אמר נדר נזיר דהיינו שקבל נזירות על עצמו. וידענין שמה שאמר להזיר הוא פעל יוצא לגופו להזיר את עצמו. ובכ”ז עדין מיותר מה שאמר להזיר וכן מה שאמר נדר, שהיה די שיאמר לנדר נזיר לה', ומשיב שמה שאמר להזיר מלמד שכנוי נזירות כנזירות. כי השם מציין השם העצמי ומורה רק אם הזכיר שם ההוא וקבל להיות נזיר. אבל הפעל להזיר מוסיף שבכל אופן מגלה דעתו שרוצה לפרוש מעניני העולם אל הנזירות והקדושה. וכולל כל לשון שהזכיר אם הכוונה הוא אל הנזירות.
ומה שאמרו שם נדר בא להקיש נדרים לנזירות, שידות נדרים כנדרים [וז”ש אף בנדרים כיוצא בהם] ולהקיש נזירות לנדרים, שהאב מפר נדרי בתו וכו', וה”ה לענין שעובר בבל יחל ובל תאחר. כמה שאמר בנדרים (דף ג) אשם א' דלמ”ד לא דברה תורה כלשון ב”א למדינן ידות בנדרים מן לנדר נדר. ומקיש נזירות לנדרים. ונזיר להזיר מלמד שהנזירות חל על הנזירות. ולמאן דאמר דברה תורה כלשון ב”א וצריך נזיר להזיר על ידות נזירות, למד שהנזירות חלה על נזירות. דנימא קרא ליזור מאי להזיר שמא מינה תרתי. פי' שמ”ד זה סובר שפעל נזר נמצא בקל ג”כ, שהוא נזורו אחור (ישעיה א'). והיה יכול לכתוב לנזור בקל או ליזור בנפילת הנו”ן. וכלל הוא שכל שורש שנמצא ממנו הקל או ההפעיל מורה על חזוק הפעל והשנותו. ועל זה ממה שאמר להזיר בהפעיל, דריש שיוכל לשנות הנזירות על נזירות. ומאן דלא דריש כן סבירא ליה כפי' המפ' שפעל נזורו אחור הוא נפעל מנחי העי”ן שרשו זור. על משקל שדים נכונו כמה שמארנו בפירוש שם. ולפי זה משורש נזר לא נמצא ממנו הקל רק ההפעיל לבדו ואין לדרוש מה שלא בא בקל.
ומה שאמר ר' יהושע בן קרחה להזיר את אחרים סבירא ליה דמה שאיש מדיר את בנו בנזיר הוא מן התורה. ומה שאמר להזיר לה' היינו שיהיה לשם ה' כמעשה דשמעון הצדיק המובא בש”ס בבלי (נדרים דף ט' נזיר ד') ובירושלמי נדרים (פרק א' הלכה א) ונזיר (פ”א הלכה ה').