נזיר ל א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא ברשותיה דאבוה קאים אלא דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי אי אייתי שתי שערות מעיקרא קאים בנזירות דיליה ולבסוף קאים בנזירות דאבוה ואי אייתי במצעי מאי הניחא לר' יוסי בר' יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים אלא לרבי דאמר עד שיביא שתי שערות מאי איכא למימר אמרי לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוהי:
מתני' אהאיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומים על נזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא אמר ר' יוסי הרי אלו יפלו לנדבה אין זה מגלח על נזירות אביו איזהו שמגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת זה הוא שמגלח על נזירות אביו:
גמ' מ"ט אמר ר' יוחנן בהלכה היא בנזיר פשיטא מאי למימרא דבן יורש את אביו בת לא לא צריכא דלית ליה אלא בת מהו דתימא יורשין גמירין לה
רש"י
עריכה
אלא - אליבא דרבי כגון דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי:
אי אייתי ב' שערות מעיקרא - כלומר הניחא דמתרצת מתני' כוותיה דרבי דלא מיחייב אלא בחדא נזירות אילו אייתי ב' שערות מקמי הזירו אבוה:
קאים בנזירות דידיה - כדקאמר איהו אם אני גדול שהבאתי שתי שערות שאיני נתפס בשל אבא אהא בשביל עצמי ואי אייתי שתי שערות לבסוף דהדירו אביו קאי בנזירות דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל דהא לא . קביל עליה נזירות אלא אם אינו נתפס בשביל אביו וכיון דעדיין לא הביא ב' שערות חל עליה נזירות דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל:
ואי אייתי באמצע - לא ידעינן אי בההיא שעתא דהדירו אביו אייתי ב' שערות אי לא מי ניחא והא כיון דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי אם אינו נתפס בשביל אביו ואפשר דקאים בשתים עשרה והגיע לעונת נדרים ועדיין לא הביא ב' שערות וחל עליו נזירות שלו ונזירות של אביו כיצד אתה פוטרו בנזירות אחת והא מיחייב למיקם בנזירות על שלו ועל של אביו: ה"ג הניחא לרבי יוסי ברבי יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים אלא לרבי דאמר עד שיביא ב' שערות מאי איכא למימר אמרי לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דידיה ויתיב דאבוה. כלומר לר' יוסי דאמר דאין האב מדירו אלא עד שמגיע לעונת נדרים ניחא דלא חייל עליה אלא נזירות אחת אלא לרבי דאמר עד שיביא ב' שערות כיון דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי ושניהם יכולין להזיר אמאי לא מיחייב בשתי נזירות אמרי לרבי לית ליה תקנתא עד דעביד דיליה ודאבוה: [לישנא אחרינא] אלא לרבי דאמר כו' הא ברשותיה דאבוה קאים כל זמן שלא הביא שתי שערות וב' נזירות קביל עילויה דאפילו רבי מודה דלכשהגיע לעונת נדרים מצי מזיר עצמו ואפי' לא הביא שתי שערות ואהדירו אבוה הוא דפליגי: ומשני אלא דאמר בלשון זה אהא בשביל אבא כו' כלומר אי אבא מצי להדירני אהא נזיר בנדר אבא ואם לאו אהא נזיר בשביל עצמי וכיון דאביו יכול להדירו חד נזירות קביל לחודיה:
אי אייתי ב' שערות מעיקרא - קודם שהדירו אביו קאים בנזירות דיליה ולא בנזירות דאביו דיצא מרשות אביו:
ולבסוף - לאחר שבא לב"ד קאים בנזירות דאבוה דהא יש לאביו רשות בו וכיון דמצי אביו להדירו לא קביל עליה נזירות דיליה:
ואי דאייתי במצעי - אחר שהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני ב' שערות הוו ביה כשהדירו אביו אי לא הוו ביה עד השתא הא השתא על כרחיך ימנה ב' נזירות מספיקא דדילמא לא הוו ביה שתי שערות מעיקרא עד השתא ונמצא נדור בשביל אביו וכשבא לפני ב"ד ואמר אהא בשביל עצמי ויהא נזיר נמי בשביל עצמו דהא הביא ב' שערות במיצעי ואי מייתי במיצעי מאי דודאי השתא אייתי ב' שערות ונמצא דנדר אביו נדר וכשבא לב"ד ואמר נמי אהא בשביל עצמי הוי נזיר בנדר דידיה וימנה ב' נזירות: מתני' ה"ג במתניתין האיש מגלח על נזירות אביו כו' כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות על נזירותו ומת ואמר הריני נזיר ע"מ שאגלח על מעות אבא אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה ואינו מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש מעות סתומין לנזירותו ומת זהו שמגלח כו':
גמ' מ"ט - אין האשה מגלחת על נזירות אביה:
הלכה היא בנזיר - שהבן מגלח ואין לנו ללמוד הימנו אלא מה שמסורת הוא בידינו בן ולא בת:
פשיטא - שהבן מגלח ולא הבת דאין לבת במקום הבן כלום והלכה למה לי:
מהו דתימא יורשין גמירי לה - שמגלחין על נזירות האב ולא שנא בן לא שנא בת במקום שאין בן:
תוספות
עריכה
ואמאי הא ברשותיה דאב קאים. [ואפי'] הוי גדול דקס"ד דגדול אני היינו גדול לענין דנדרו נדר דהיינו (לענין) משהגיע לעונת נדרים עד שיביא ב' שערות מצי מדיר ליה ותנא קמא אמר [לידע אם הביא] ב' שערות אלא דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי כלומר לא קאמר דאם קטן שאין נדרו נדר ואם גדול שנדרו נדר אלא אם קטן אני שרשות אבי עלי דהיינו עד הבאת שתי שערות והאי דקאמר אם גדול י"א דלא גרסינן ליה או שמא ר"ל ואם גדול שהביא שתי שערות וכרבי דאמר דמדיר בנו עד הבאת שתי שערות: ה"ג אי אייתי ב' שערות מעיקרא קאי (ברשותיה) בנזירות דידיה ואי בסוף קאי בנזירות דאבוה כי אייתי במיצעי מאי הניחא לרבי יוסי בר' יהודה דאמר לעונת נדרים אלא לרבי מאי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוה. וכן הגיהו בפי' קדמונים וה"פ רבינו חננאל אי אייתי מעיקרא כלומר אם בדקוהו באותה שעה שבא לפני רבן גמליאל ביום שהדירו אביו ומצאו לו ב' שערות קאי בנדרים דידיה ונדרו בשביל עצמו ואי לבסוף כלומר עכשיו שלא נבדק באותו היום אם לא יביא שתי שערות עד לבסוף ל' יום דאישתכח דודאי אלו ל' יום היו בשביל נדר אביו אלא אייתי במיצעי כלומר נראו בו סימנים תוך ל' היאך יצא ידי נזירות באותן שלשים יום שהרי נזירות אביו מתבטל (עד) אחר הבאת סימנים ואיך יביא קרבנותיו לסוף שלשים יום שהדירו אביו וליכא למימר דדעתו היה שאפי' יביא סימנים שלא יפסיק נזירות אביו מכל מקום אינו ראוי להביא קרבן בשביל נזירות אביו לבד וגם בשביל עצמו כיון שלא פירש וא"ת ואמאי לא פריך הכי [למתניתין] דהיאך מדיר בנו בנזיר כי מייתי במיצעי מאי וי"ל דמתני' איכא לאוקמי בעודו בשנת י"ב דאף אם מביא הם שומא אבל אהא קא קשיא ליה דקאי ליה אחר שנת י"ג שנה מדקמייתי לת"ק למיבדקיה אם הביא אם לאו דקודם לכן שומא אינון אי נמי יש לפרש דאמתני' ליכא למיפרך דודאי בדקינן במלאת ימי נזירותו ואי מספקינן אי אייתי סימנים במיצעי לא (נבדיקיה) אבל אהא קשיא ליה דקאמר דלא תצטער לבדקני דבלא בדיקה תיקן הכל בתנאו דאם קטן אני כאילו [לא] היה שם בדיקה צורך ולכך פריך דהא ודאי אי אייתי במיצעי אינו מתוקן כלל:
הניחא לר' יוסי בר' יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים. והוא עומד בשנת י"ב ליכא למיחש דהוי שומא וא"ת ניחוש שמא בא לעונת נדרים במיצעי וא"כ איך יצא בנזירות אביו לבד ל' יום ופר"ת דעונת נדרים אינה סותרת דנהי דהאב אינו יכול להדירו מכאן ואילך מכל מקום היכא דהדירו קודם לכן משום עונת נדרים לא פקע כיון דלא הוי כ"א דרבנן אבל שערות דאיש דאורייתא פקע דאביו וא"כ ניחוש לשערות במיצעי י"ל דמיירי תחילת י"ג דאכתי אי הוה ליה במיצעי ה"ל שומא בעלמא ואף אם בא לכלל עונת נדרים באמצע נזירות אין להקפיד לפירוש רבינו תם דעונת נדרים אינה סותרת דנהי נמי דאין מדירו (אלא) כשהגיע לעונת נדרים אכתי קאי בקטנותו וכל כמה דלא הדר ביה הוה בנדר אביו וגם שמא לא יוכל למחות באמצע אלא לרבי דאמר עד שיביא שתי שערות והביאו לבדקו בשנת י"ד לידע אם הביא במיצעי מאי:
לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דידיה. פירוש שצריך שימתין ר' חנינא (ל') יום אחר שהדירו אביו דאז ממה נפשך איכא [שלשים] או לפני הבאת סימנים או אחר הבאת סימנים ועלתה לו נזירות אביו: האיש מגלח על נזירות אביו ואין אשה מגלחת כיצד מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ר' יוסי אומר הרי אלו יפלו לנדבה ואיזהו שמגלח על נזירות אביו הרי שהיה אביו נזיר והיו לו מעות סתומין ומת ואמר הריני נזיר ע"מ שאגלח על מעות אבא זהו שמגלח על נזירות אביו ה"ג בפירוש קדמונים ובפירוש רבינו ברוך ובהרבה ספרים היא דהוא ואביו נזיר מגלח על מעות אביו ואם בחיי אביו אינו מגלח:
מאי טעמא. אין אשה מגלחת על מעות אביה:
פשיטא. בלא הלכה ידעינן דאין בת מגלחת ולמאי הוצרך מילתא דר' יוחנן וא"כ הא דקאמר הש"ס מ"ט מאי קושיא דהכא פשוט לן דבן ולא בת וצ"ל דר' יוחנן גופיה אמרה כי הך דבפ' אלו מציאות (ב"מ דף כא.) וכמה אמר ר' יצחק קב בארבע אמות: (וע"ע תוספות פסחים לג: ד"ה תתן וכו' ומה שנרשם שם):
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ד (עריכה)
ראשונים נוספים
הא ברשותיה דאבוה [קאי] דס"ד דלר' נמי קטן וגדול לענין נדרים קאמר ולהכי פריך אפי' הגיע לעונת נדרים ברשות אבוה קאי. ומשני דאליבא דר' לאו קטן וגדול לענין נדרים קאמר אלא קטן וגדול ממש בהבאת שערות. והיינו אם בשביל אבא כגון שלא הבאתי ב' שערות אהיה בשביל אבא. ואם לאו שהבאתי ב' שערות אהא בשביל עצמי. ומילתא דפשיטא הוה דלר' הוי פי' הכי אלא דתלמודא שקיל וטרי לפ' דברי רבי משום דבעי לאקשויי עליה. אי אייתי ב' שערות. בשעה שאמר ר' חנינא תנאי זה קא מייתי בנזי' דידיה וניחא לר' שיביא קרבנותיו בשביל נזירותו:
אי לבסוף קאי מייתי בנזירות אביו וניחא נמי אם לא הביא ב' שערות עד ששלמו ימי נזי' דמייתי בנזיר אביו:
אלא אי אייתי במצעי. אם לא הביא ב' שערות ביום שהדירו אביו וטרם ימי נזירותו הביא ב' שערות אליבא דר' היאך יביא קרבנות נזי' דבהבאת שערות פסק נזי' אביו כדקתני בתוס' (במתני' פריך לעיל) ובשביל עצמו לא הוי נזי' אא"כ הביא סימנים בשעת התנאי. ואפי' א"ת שהיתה כוונתו שאם יביא סימנים קודם שישלים נזי' אביו שיהא נזיר בשביל עצמו. מ"מ לא משכחת לה שיהא ראוי להביא קרבנו' בהשלמת נזירות אביו מיד. וברייתא משתמע (הרי טעו' תנאו יוכל להביא) [דמביא] קרבנותיו בהשלמת נזירות אביו בלא שום ספק:
הניחא לר"י בר יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים ניחא. דאפי' אם הגיע לעונת נדרים במצעי לא בטלה נזי' אביו. ולהביא ב' שערות לא חיישי' דבשנת י"ג הוי קאי [עדיין] ואפי' אם הביא ב' שערות הוי (גדול) [קטן] דשומא נינהו. וקשה לי [הא] ר"י בר יהודה הוא דאמר פרק יוצא דופן דמשנת ט' ואילך אם הביא ב' שערות הוי גדול. ואיכא למימר כיון דמילתא דלא שכיחא היא שיביא סימנים קודם שיהא בן י"ג לא חיישינן שמא הביא. ה"ג האיש מגלח על נזי' אביו ואין האשה מגלחת על נזי' אביה. כיצד מי שהיה הוא ואביו נזי' והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו א"ר יוסי הרי אלו יפלו לנדבה שאין זה מגלח על נזי' אביו דכיון דבחיי אביו נדר והיו שניהם חייבי' קרבן דכה"ג לא לית מידי הלכה:
מי שהיה אביו נזיר והיו לו מעות סתומים ומת ואמר הבן הריני נזי' ע"מ שאגלח על מעות אבא זהו שמגלח על מעות אביו:
מאי טעמא מגלח על נזי' אביו מאי שנא משאר קרבנות דאמר לעיל דקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו:
פשיטא מאי למימרא וכו' וכיון דבת אינה יורשת והבנים יורשים היאך תגלח על נזירות אביה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ד (עריכה)
אלא דאמר בשביל אבא אהא. כלומר כך גמר בלבו אהא נזיר בשביל אבא או בשביל עצמי אם כבר פקע רשות אבא. אבל לא הזכיר כלל הנודר קטן וגדול בדבריו אלא סימנא ופירושא הוא דבקטיה בברייתא וקטן קטן ממש וגדול גדול ממש לאחר הבאת שערות.
אי דאייתי שתי שערות מעיקרא קאי בנזירות דיליה. כלומר אם הביא שתי שערות קודם שהדירו אביו קאי בנזירות דידיה דאין לאביו רשות עליו ויחול נזיר עצמו שאמר אהא בשביל עצמי. לבסוף קאי בנזירות דאבוה. פירוש אייתי שערות לבסוף לאחר שלשים יום שהדירו אביו שכבר השלים נזירות אביו קודם שהביא קאי בנזירות אבוה. כלומר הרי נזירות אביו חל עליו וצריך קרבן על אותו נזירות. ופטור על נזירות עצמו דלא אמר אהא בשביל עצמי אלא אם לא יוכל לחול נזירות אביו והרי חל.
הכי גרסינן אלא דאייתי במיצעי מאי. כלומר אם בשעת ההזרה לא הביא שתי שערות אלא תוך השלמת שלשים לנזירות אביו הביא שערות שעת הפקע רשות אביו ובטל נזירות אביו שהדירו. דבהדיא תניא בתוספתא דנזיר בהדי גילח או שהביא שתי שערות. מאי כיון דאין נזירות פחות משלשים יום נמצא שאין כאן שום נזירות מחמת אביו ונמצא שצריך לחול נזירותו דלכך נתכוון שיהא נוהג נזירות שלם או בשביל אביו או בשבילו כדי להתחנך במצות.
הניחא לר' יוסי בר' יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים. דלדידיה כי אמר אהא בשביל אבא אהא בשבילי ניחא דאם הוא קטן בשעת הדרה הוי נזיר בשביל אביו. ואם היה גדול דהגיע לעונה הוי בשביל עצמו. וליכא למיבעי אם הגיע במצעי מאי דכיון דבשעת נזירות אביו היה קטן חל עליו נזירות אביו באותה שעה ומשום הגעת עונת נדרים לא פקעא. דאף על גב דר' יוסי בר' יהודה הכי הוא דמשהגיע לעונת שראוי לנזירות עצמו שוב אין אביו מדירו. מכל מקום אם הדירו כבר בעודו קטן מיפקע מיהא לא פקע עד דיביא שתי שערות וכדתניא בתוספתא. ולכולי עלמא אתי אם כן בחד נזירות של שלשים יום סגי וניחא שפיר דמועיל בדיקה לדידיה. אלא לרבי דאמר לדידיה עד שיביא שתי שערות מאי איכא למימר. מה מועיל בדיקה לדידיה האיכא למיחש דילמא אייתי שתי שערות בי מיצעי וצריך נזיר אחר לעצמו כדפירשנו.
לרבי לית ליה תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוה. פירוש כדפירשנו דאיכא למיחש דילמא אייתי בי מיצעי ואייתי שתי שערות יום אחרון של נזירות אביו ונתבטל ולא היה נזיר כאן כלל שאין נזירות פחות משלשים. וצריך להתחיל לעצמו שלושים יום אחרים שלמים לפי שאמר אהא בשביל עצמי והוא כבר הגיע לעונת נדרים וראוי לנזירות עצמו אחרי שלא נשלם נזירות אביו והוי כמאן דליתיה. הילכך נוהג שתי נזיריות משום ספיקא דמיצעי. ומכל מקום אהני דיבורא למיפטריה מבדיקה ולהביא אחר ס' יום קרבן נזיר ודאי. ולכך אמר מובטחני בזה. לשון ר"ן. מנימוקי הרב עזריאל ו"ל:
הניחא לר' יוסי בר' יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים. ניחא דאפילו אם הגיע לעונת נדרים בי מיצעי לא בטלה נזירות אביו. ולהביא שתי שערות ליכא למיחש דבשנת י"ג הוה קאי ואפילו אם הביא שתי שערות שומא נינהו. וקשיא לי דרבי יוסי בר' יהודה הוא דקאמר בנדה בפ' יוצא דופן דמשנת תשע ואילך אם הביא שתי שערות הוי גדול. ואיכא למימר כיון דמלתא דלא שכיחא היא שיביא סימנין קודם שיהא בן י"ג לא חיישינן שמא הביא. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
מתני' הכי גרסינן האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד מי שהיו הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו כו'. אמר ר' יוסי הרי אלו יפלו לנדבה שאין זה מגלח על נזירות אביו. דכיון דבחיי אביו נדר והיו שניהם חייבים קרבן בכי האי גוונא לא גמירי הלכה. שם. והרב עזריאל ז"ל גריס כגירסת רש"י ז"ל וז"ל: הכי גרסינן מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומין לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא. אמר ר' יוסי הרי אלו יפלו לנדבה ואין זה מגלח על נזירות אביו. ואיזהו שמגלח על נזירות אביו מי שהיו הוא ואביו נזירים והפריש מעות סתם לנזירותו ומת זהו שמגלח על נזירות אביו. כך היא הגירסא והכי פירושה. אמר ר' יוסי הרי אלו יפלו לנדבה הואיל ולאחר מיתת אביו נדר. ואף על פי שמעות שהפריש אביו סתומה דבהכי לא גמירי הלכה למשה מסיני. ואף על גב דאמר על מנת לאו כלום היא דלא מצי לאתנויי עליהם. ואיזהו שמגלח כלומר ואיזהו שגמירי הלכה דמגלח. היה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומה לנזירות. ודוקא סתומה אבל מפורשת לא גמירי הלכתא. עד כאן.
גמ' מאי טעמא. דבן מגלח על נזירות אביו מאי שנא משאר קרבנות דאמר לעיל דנפקא לן מקרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.
הלכה היא בנזיר. פשיטא מאי למימרא בן יורש אביו בת לא. ולמה ליה לאשמועינן דאין אשה מגלחת על נזירות אביה. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן כתוב בשיטה וז"ל: האיש מגלח על נזירות אביו. מאי טעמא כלומר מאי שנא משאר קרבנות דאמרינן לעיל בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו ומה דריש. אמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר. ואין האשה מגלחת על נזירות אביה ואקשינן פשיטא בן יורש את אביו בת לא. כלומר ואם כן למה ליה לאשמועינן דאין אשה מגלחת על נזירות אביה. עד כאן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה