מ"ג במדבר ו ג



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכׇל־מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק יִזַּר חַל דַּחֲמַר חֲדַת וְחַל דַּחֲמַר עַתִּיק לָא יִשְׁתֵּי וְכָל מַתְרוּת עִנְבִּין לָא יִשְׁתֵּי וְעִנְבִּין רַטִּיבִין וְיַבִּישִׁין לָא יֵיכוֹל׃
ירושלמי (יונתן):
מִן חֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק יִפְרֵשׁ חֲלָא דַחֲמַר חֲדַת וַחֲלָא דַחֲמַר עַתִּיק לָא יִשְׁתֵּי וְכָל שִׁיקְיָינֵיהּ דְאִיתְרוּ בֵּיהּ עִנְבֵי לָא יִשְׁתֵּי וְעִנְבִין רְטִיבִין וּצְמוּקִין לָא יֵיכוֹל:
ירושלמי (קטעים):
מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק יִתְנְזַר חֲמַע דַחֲמַר חֲדַת וַחֲמַע דַחֲמַר עַתִּיק לָא יִשְׁתֵּי וְכָל שְׁזוֹג דְעִנְבִין לָא יִשְׁתֵּי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מיין ושכר" - כתרגומו מחמר חדת ועתיק שהיין משכר כשהוא ישן

"וכל משרת" - לשון צביעה במים או בכל משקה ובלשון משנה יש הרבה אין שורין דיו וסממנים נזיר ששרה פתו ביין

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מִיַּיִן וְשֵׁכָר – כְּתַרְגּוּמוֹ: "מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק"; שֶׁהַיַּיִן מְשַׁכֵּר כְּשֶׁהוּא יָשָׁן.
וְכָל מִשְׁרַת – לְשׁוֹן צְבִיעָה בְּמַיִם אוֹ בְּכָל מַשְׁקֶה. וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה, "אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִים" (שבת י"ז ע"א); "נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִּתּוֹ בְּיַיִן" (נזיר ל"ז ע"א).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משרת ענבים: פירש מנחם מגזרת ושרת את אחיו והרי המ' כמו מ' של מרמס ושל משמר ושל משמן בשרו ירזה, ולא יתכן לשון שירות כי אם אצל עבודת בני אדם לאדוניהם לכן אומר אני שמשרת מחטופי למד פעל הוא מגזרת שרה, כמו מקנת כסף מגזרת קנה, ופרשתו אם לא נמצא במקרא נמצא בלשון התלמוד נזיר ששרה פתו ביין, ואם מלשון המקרא הרי מצינו בירמיה אם לא שריתיך לטוב, ופרשו כמו משרא קיטרין שבדניאל, כלומר פתחתיך מן האזיקים כמעשה שהיה, ואמר שריתך כמו וזרתי פרש על פניכם מגזרת זרה הלאה, אף כאן משרת ענבים כל מה שנבדל ונופל מן הענבים כאדם הנבדל וניתר מקשרי הכבלים והזיקים שקשור בהם:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


מיין ושכר יזיר. יין הוא הישן, שכר הוא התירוש, ואחרים אמרו כי היין הוא היין החדש ושכר הוא היין הישן שהוא משכר, כאשר כן תרגם אונקלוס מחמר חדת ועתיק, והוא נצטוה שיתרחק מחמשה דברים היוצאים מן הגפן, היין והענבים והצמוקין וחרצן וזג, ועל כל אחד מחמשה אלו עובר בלאו, והבוסר בכלל ענבים הוא, והחומץ בכלל יין הוא לפי שמתחלה היה יין ואסורו לא הופקע בחמוצו, ואמרו במסכת נזיר אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגין וסחט אשכול של ענבים ושתה, לוקה חמש.

וע"ד הקבלה איש כי יפליא לנדור נדר נזיר, כבר בארתי לך בסדר אמור, כהן גדול דוגמת מי הוא, הנה הנזיר למעלה ממנו כי הוא למעלה מן המדות דבק בעצם הרחמים העליונים, ולפי שהוא מוכתר במעלת הנזירות נקרא נזיר מלשון כתר, וזהו כי נזר אלהיו על ראשו, תער לא יעבור על ראשו, גדל פרע שער ראשו, וקדש את ראשו, וזהו כי יפליא מלשון פלאות חכמה, ולנדור נדר מקום הבינה, והוא מוזהר מג' דברים, מן היין ומן התגלחת ומטומאת המת, ועשה הכתוב בזה שלשה חלקים הזכיר בהם שלשה פעמים כל ימי, חלק ראשון כל ימי נזרו מכל אשר יעשה וגו', חלק שני כל ימי נזרו תער לא יעבור על ראשו, חלק שלישי כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא. הוזהר מן היין וטומאת המת כדי להתרחק מן השמאל, הוזהר בתגלחת לפי ששערותיו של אדם הם כחו, וכן בשמשון (שופטים טז) אם גלחתי וסר ממני כחי, ואין להם סוף והם גדלים כל ימי חיי האדם גם אחר מותו אם יעמוד במקום לח, וכל זה ירמוז לענפי השם ונטיעותיו וכחותיו שהם הויות דקות ופנימיות והן עשויות כעין חוטי שלהביות המתפשטות לכל צד ואין להם סוף ותכלית ואין להם קץ, ועל כן נצטוה לגדלם, הוא שאמר גדל פרע שער ראשו, והוזהר שלא יכרות אותם כי נזר אלהיו על ראשו, ואם יכרות שער ראשו שהוא דוגמת הנטיעות יהיה כמקצץ ומפריד השם מענפיו.

והנה שמשון כשנכרת שער ראשו נחשב לו כמקצץ ומיד סר כחו מעליו, והוא כח ה', וזהו לשון ותאלצהו, שיחזור למדת הדין, קרי ביה ותאצלהו, והוא מניעת האצילות שנסתלקה ממנו רוח נבואה לפי שכח השם סר מעליו בעבור שקצץ. וצותה תורה בנזיר כשיגלח ראשו שיתן שערותיו על האש אשר תחת זבח השלמים, מפני שהם קדש ודוגמא לקדש, והחמיר בו הכתוב יותר מכהן גדול שלא יטמא לאביו ולאמו, והבין כל כי הנזיר בשערותיו הוא דוגמא, ואמרו רז"ל חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה ולקו, אבשלום בשערו שאול בצוארו שמשון בכחו אסא ברגליו צדקיהו בעיניו. ועל ההויות האלו אמר שלמה (שיר ה) קוצותיו תלתלים, וכן דניאל (דניאל ז) ושער ראשה כעמר נקא, וזה מבואר.

ושכר שהזכיר הכתוב על כל דבר שישתכר האדם ממנו, [והוא יין ושכר האמור באהרן ובניו בבואם לאהל מועד (ויקרא י)]. ומלת חרצנים אין לה חבר בכל המקרא, וכן מלת זג, והנה חרצן הוא הגרעין וזג הוא הקליפה שהיא מבחוץ. והחכם רבי אברהם פירש בהפך חרצן הוא החיצון וזג הוא הפנימי.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מיין ושכר יזיד" לא יסגף עצמו בצום שממעט כמלאכת שמים כדבריהם ז"ל ולא יצער גופו כמכות פרושים כמנהג צכועים וכומרים אבל יפריש עצמו מן היין שבזה הוא ממעט את התיפלה מאד ומכניע יצרו ולא יתיש כחו בזה כלל:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


פה. מיין ושכר יזיר (חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה) לעשות יין מצוה כיין רשות. שהרי בדין הואיל ואונן אסור בשתית יין ונזיר אסור בשתיית יין, אם למדתי לאונן שלא עשה בו יין מצוה כיין רשות, אף נזיר לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות. (קל וחומר) [לא] מה (אם אונן) [לאונן] שעשה בו אכילת מצוה כיין מצוה [לפיכך] לא עשה בו יין מצוה כיין רשות, נזיר שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה (אינו) דין [הוא] שלא נעשה בו יין מצוה כיין הרשות. הרי העובד יוכיח שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה ועשה בו יין מצוה כיין רשות והוא יוכיח לנזיר שאעפ"י שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה נעשה בו יין מצוה כיין רשות. ועוד קל וחומר מה אם עובד שלא עשה בו פסולת האוכל כאוכל אכילה כשתיה ואכילת ענבים כשתית יין, עשה בו יין מצוה כיין רשות, נזיר שעשה בו פסולת האוכל כאוכל אכילה כשתייה ואכילת ענבים כשתיית יין אינו דין שנעשה בו יין מצוה כיין רשות. לא אם אמרת בעובד שנענש בו מיתה לפיכך עשה בו יין מצוה כיין הרשות, תאמר בנזיר שלא ענש בו מיתה שלא נעשה בו יין מצוה כיין רשות, תלמוד לומר מיין ושכר יזיר. לעשות יין מצוה כיין רשות.

ר' יוסי הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר, לפי שהוא אומר (דברים י"ג) ואכלת לפני ה' אלהיך (במקום אשר יבחר לשכן שמו שם) [יכול] אף הנזירות במשמע, ומה אני מקיים (ואכלת לפני ה' אלהיך) [מיין ושכר יזיר] בשאר כל היינות חוץ מיין מצוה. או אף ביין מצוה ומה אני מקיים ואכלת (לפני ה' אלהיך) בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר. או אף בנזיר. תלמוד לומר מיין ושכר יזיר, לעשות יין מצוה כיין רשות.

אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר מיין ושכר יזיר, שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור ביין, אם למדתי בטומאה שלא עשה בה מת מצוה כמת רשות אף היין לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות [תלמוד לומר] מיין ושכר יזיר.

פו. והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שדבר התורה שתי לשונות. כיוצא בו אתה אומר שחיטה היא זביחה וזביחה היא שחיטה קמיצה היא הרמה והרמה היא קמיצה עמוקה היא שפלה ושפלה היא עמוקה אות הוא מופת מופת הוא אות אלא שדברה תורה שתי לשונות, אף כאן אתה אומר מיין ושכר יזיר והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שתי לשונות דברה תורה. רבי אלעזר הקפר אומר יין זה מזוג שכר זה חי. אתה אומר יין זה מזוג ושכר זה חי, או אינו יין זה חי ושכר זה מזוג. (תלמוד לומר) הרי אומר ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר לה', חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג. הא אין עליך, לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי.

פז. יזיר אין נזירה בכל מקום אלא פרישה הרי הוא אומר וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כב) ואומר את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור (שם כ”ה) ואומר והמה באו בעל פעור וינזרו לבשת (הושע ט') ואומר האבכה בחדש החמישי הנזר (זכריה ז') הא אין נזירה בכל מקום אלא פרישה (של יין).

יזיר שומע אני מסחורתו ומרפואתו תלמוד לומר (מיין ושכר יזיר) [לא ישתה, בשתיה הוא אסור] מותר הוא בסחורתו וברפואתו.

פח. חומץ יין וחומץ שכר מגיד שעשה בו חומץ יין כיין שהיה בדין הואיל ועובד אסור בשתית יין ונזיר אסור בשתית יין, אם למדתי לעובד שלא עשה בו חומץ כיין אף נזיר לא עשה בו חומץ כיין. ועוד קל וחומר ומה אם עובד שנענש בו מיתה לא עשה בו חומץ כיין, נזיר שלא נענש בו מיתה אינו דין שלא נעשה בו חומץ כיין, תלמוד לומר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה. מגיד שעשה בו חומץ כיין. וכשם שעשה בו יין מצוה כיין הרשות כך עשה בו חומץ מצוה כחומץ רשות.

פט. וכל משרת ענבים לא ישתה וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו. והלא כבר נאמר מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה ומה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה. מגיד שאם שרה ענבים במים שהם בנותן טעם. ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה, ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש לו היתר לאחר איסורו, עשה בו טעם כעיקר. שאר איסורים שבתורה שאיסורם איסור עולם ואיסורם איסור הנאה ואין היתר להם אחר זמן איסורם אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר.

צ. וענבים למה נאמר, יש לי בדין עד שלא יאמר אם חייב על היוצא מן הפרי לא נחייב על פרי עצמו. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין. תלמוד לומר וענבים, ללמדך שאין עונשין מן הדין.

לחים להביא את הבוסר. אתה אומר לחים להביא את הבוסר, או לחים להוציא את היבשים. כשהוא אומר ויבשים הרי (כל) יבשים אמורים, הא מה תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר. שהיה בדין הואיל וחייב ביין וחייב בענבים, מה יין פרי גמור אף ענבים פרי גמור, תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר. איסי בן (עקביא) [יהודה] אומר אלו נאמר יבשים הרי כל יבשים במשמע כשהוא אומר לחים ויבשים במה ענין מדבר, ביוצא מן הגפן.

<< · מ"ג במדבר · ו · ג · >>