ספורנו/במדבר/ו

בעריכה

"כי יפליא" יפריש עצמו מן הבלי ותענוגות כני האדם: " לנדור נדר נזיר" להיות נזור ופרוש מן התענוגים המורגלים: " להזיר לה'" להפריש עצמו מכל אלה למען יהיה כלו לה' להתעסק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה בו:


געריכה

"מיין ושכר יזיד" לא יסגף עצמו בצום שממעט כמלאכת שמים כדבריהם ז"ל ולא יצער גופו כמכות פרושים כמנהג צכועים וכומרים אבל יפריש עצמו מן היין שבזה הוא ממעט את התיפלה מאד ומכניע יצרו ולא יתיש כחו בזה כלל:


העריכה

"תער לא יעבור על ראשו" ובזה ישליך אחרי גוו כל מחשבת יופי ותיקון שער: " קדוש יהיה" נבדל מן התאוות החמריות:


ועריכה

"על נפש מת לא יבא" לא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים כמו הענין בכהן גדול וכאמרם ז"ל המבלי אין קברים בטבריא שלחתיך בנציבין (במרדכי דמועד קטן בדיני אבילות הביא המאמר הזה בשם הירושלמי):


חעריכה

"קדוש הוא לה'" יזכה לאור באור החיים ולהיות מוכן להבין ולהורות כראוי לקדושי הדור ולזה נראה שכיון אלקנה באמרו אך יקם ה' את דברו כלומר אני מסכים להדירו בנזיר ואיני מבקש מהאל יתברך דבר אחר בעד הילד זולתי שיקם את דברו שיהיה קדוש לה':


יגעריכה

"יביא אותו" כבר בארו ז"ל הוא יביא את עצמו וזה כי אמנם כל הקרב אל מי שיחדש דבר מעצמו נאמר שהוא מובא אל המחדש בו על ידי נכבד ממנו כזה שאין חבוש מתיר עצמו ולזה נכתב במצורע בטומאתו ובטהרתו והובא אל הכהן ובסוטה והביא האיש את אשתו אל הכהן וכן בעבד והגישו אדוניו אל האלהים אמנם בנזיר אשר יחודש בו גילוח ובו יהפך לאיש אחר אין נכבד ממנו שיביאהו אבל הוא יביא את עצמו:


כדעריכה

"יברכך" בעושר ונכסים שאם אין קמח אין תורה: " וישמרך" מן הגזלנים:


כהעריכה

"יאר" יגלה עיניך באור פניו להביט נפלאות מתורתו וממעשיו אחר שתשיג צרכיך בברכתו:


כועריכה

"ישא ה' פניו אליך" לחיי עולם כענין כי עמך מקור חיים וכו' וכאמרם (ברכות פרק היה קודא) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ומתענגים מזיו שכינה: "וישם לך שלום" מנוחת שלום שהוא הנצחיות בלי תערובת עונש הראוי לכל שלם לחיי עולם: