מ"ג אסתר ג ה

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מׇרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃

תרגום

תרגום אסתר (כל הפרק)

וחזא המן ארום לית מרדכי גחין לאנדרטא ולא הוי סגיד ליה ואתמלי המן עלוי דמרדכי רתחא:

תרגום שני (כל הפרק)

וחזא המן מטול דלא מרדכי צבי למכרוע ולמסגוד קדמיה ואיתמלו המן על מרדכי חמתא.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

השאלות:

למה לא חרה אף המן עד שראה בעיניו וכי לא האמין להם :

וירא המן, עתה שראה המן, ובכל זאת אין מרדכי כרע ומשתחוה לו, בזה ראה והבחין כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו מצד עצמו שיש לו שנאה עליו, ועינו צרה בכבודו, כי עתה שהמן רואה אותו לא תיוחס ההשתחויה להשר או הכוכב השופט עליו כמו אם משתחוה אליו בהיותו ברחוק מקום, רק לו בעצמו מצד שהוא שר וגדול, עז"א ומשתחוה לו דוקא, ואז נתמלא המן חמה :

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(ה) "וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה וכו'". הורה כי יותר יתפעל האדם על ידי ראות עיניו מעל פי מגידי אמת, כי הלא על כל אשר ספרו לו לא כעס עד ראה בעיניו, ואז וימלא המן חימה, וזהו וירא המן וכו' וימלא המן חימה, מה שאין כן לשמע אוזן. גם הורה גודל גאותו כי עבדי המלך לא עלתה חמתם רק על בלתי עשותו אפילו אחת משני הדברים כריעה והשתחויה, וזהו לא יכרע ולא ישתחוה, אך הוא לא היה מתרצה כי אם בשתיהם יחד, ועל העדר שתיהן יחד היה הכעס, וזהו וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו ולא אמר [ואין] משתחוה לו כי מאנה הנחם נפשו בהבצר אחת מהנה, ועל כן וימלא המן:

עוד יתכן במה שאמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ו ב) שנתן עבודה זרה בכליו, ובזה יאמר כי כל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים לא על העבודה זרה שבבגדו שעבודה זרה המה, כי אם להמן, בשביל עצמו, כי כן צוה בשבילו המלך גם בלי העבודה זרה, אך מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה סתם אף אם יסיר העבודה זרה, וזהו אומרו לשון עתיד, על כן אמרו לו מדוע אתה עובר וכו' וטענתו לפנים היתה אשר הוא יהודי ויהרג ואל ישתחוה לעבודה זרה, על כן לא הלשינוהו למלך, כי יאמר לא צוה על העבודה זרה ישתחוה אשר הוא יהודי, על כן סירבו יום יום ויגידו להמן יעשה לראות היעמדו דברי מרדכי שהגיד להם אשר הוא יהודי כלומר שעל העבודה זרה האסורה ליהודים הוא, ויראה הוא אם יעמדו דבריו, שיסיר העבודה זרה מבגדו יראה אם אז יכרע וישתחוה כדבריו, וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו לבדו כי עשה כן שהסיר מבגדו אז וימלא המן חימה:

והנה ראוי לשים לב מה נשתנה פסוק זה מאשר לפנים (לקמן ה ט), כי שם נאמר וימלא המן על מרדכי חימה ופה לא הזכיר שמו, ויתכן כי הפסוק שאחריו הוא נותן טעם לומר מה שאמרתי סתם ולא אמרתי על מרדכי, הוא כי ויבז בעיניו לשלוח יד וכו' ושפך חמתו על כל היהודים, אך באומרו לפנים על מרדכי הוא כי שם היה אחר שהיו כל ישראל להשמיד להרוג וכו' לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, ומה שנתמלא חמה עתה לא היה רק על מרדכי לבדו לכלותו מהר ולבלתי האריך לו עד יום מועד:

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

ה. [ עריכה ]
כתיב (רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר, תהלים י): "יד" אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע ראית שעשו הרשע בא ועתיד להחריב את בית המקדש ומגלה את ישראל מארצם ומשלשלן בקולרין "תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ" ואתה היית משרה שכינתך על יצחק ואומר לו (בראשית כז, לט): "הנה משמני הארץ יהיה מושבך ועל חרבך תחיה". "עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה" למחר הוא בא ונוטל יתומים ואלמנות וחובשן בבית האסורין ואומר להם אותו שכתוב בו "אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת" יבא ויציל אתכם מידי אלא "יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר" שני יתומים שנשתיירו לו זה רומוס ורומילוס נתתה רשות לה לזאבה להניקן ובסוף עמדו ובנו שני צריפין גדולים ברומי.
ד"א "רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס וְגוֹ'" אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ב"ה רבש"ע ראית נבוכדנצר הרשע שבא ומחריב בית המקדש ומגלה את ישראל ומשלשלן בקולרין לתת בידך והיית משרה שכינתך על ירמיה ואומר לנו (ירמיה כז, ז): "ועבדו אותו כל הגוים את בנו ואת בן בנו וגו'" "עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה" למחר הוא בא ונוטל את חנניה מישאל ועזריה ונותנם לתוך כבשן האש ואומר להם (דניאל ג, טו): "ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי" אלא ולא עוד "יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר" יתומה אחת שנשתיירה לו ועשית אותה אגוסטא במלכות שאינו שלה ואיזו זו זו ושתי:

אור חדש

פרק ג/פסוק ה

ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי (אסתר ג, ד) וגו' וקשה למה לא הקפיד המן כאשר אמרו להמן כי מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ואחר כך כאשר ראה את מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה הקפיד המן וי"ל כי כל אדם מתפעל יותר כאשר רואה בעצמו בעיניו הדבר בפועל ובמדרש (אסתר רבה ז, ט) וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה אמר ר' איבו תחשכנה עיניהם של רשעים מראות לפי שמראות עיניהם של רשעים מורידות אותו לגיהנם הה"ד (בראשית ו, ב) ויראו בני האלקים את בנות האדם, וירא חם אבי כנען (שם ט, כב) וירא עשיו כי רעות בנות כנען, (שם כח, ח) וירא בלק בן צפור (במדבר כב, ב) וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל (שם כד א) וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו אבל מראות עיניהם של צדיקים אינו כן שמעלה אותם למעלה העליונה דכתיב (בראשית יח, ב) וישא עיניו והנה ג' אנשים, וירא והנה איל (שם כב, יג) וירא והנה באר בשדה (שם כט, ב) וירא והנה הסנה בוער (שמות ג, ב) וירא פנחס (במדבר כה, ז) לפיכך הם שמחים בראות עיניהם שנאמר (תהלים קז, מב) יראו ישרים וישמחו ע"כ, ובמדרש הזה ג"כ הוקשה לו כי למה זה כי כאשר הגידו להמן דברי מרדכי לא היה המן מלא חימה וכאשר ראה כי מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה אז היה מלא חימה ועל זה רמז דבר עמוק כי ע"י ראית האדם הוא יוצא אל הפעל כי העין מוצא אל הפעל הראייה וכאשר כתיב וירא והוא ירצה לצאת לפעל הגמור אז דבק בו ההעדר והגיהנם כי הרשע כל זמן שאינו יוצא אל הפעל הגמור ונחשב מציאתו בכח אינו דבק בו ההעדר והוא קיים כאשר אינו בפעל אבל כאשר מציאתו בפעל וזה כאשר העין יוצא אל הפעל על דבר אחד אז דבק בו ההעדר כי אין ראוי שיהיה נמצא הרשע בפעל כי כל רשע הוא רשע למות כלומר כי ראוי שיהיה בטל מציאתו ויקבל העדר לכך ראייתו מוריד אותו לגיהנם שהוא ההעדר אבל הצדיק הוא הפך זה כי כאשר יוצא מציאתו לגמרי אל הפעל הוא יוצא אל השלמת גמור ובעולם הזה שאין הצדיק הוא בפעל הגמור לכך הוא בצרה אבל לע"ה שדבק הוא בשלימות לגמרי אז הוא בטובה ולכך כאשר ראה כי מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה והיה בפעל רשעתו אז וימלא המן חימה זהו הגיהנם ודבר זה היה מביא לו אבדון כי הרשעים כאשר הם רוצים להיות בפעל דבר זה הוא ההעדר להם ודבר זה בארנו במקום אחר ג"כ.

<< · מ"ג אסתר · ג · ה · >>