מ"ג אסתר א יט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃

תרגום

תרגום אסתר (כל הפרק)

אין קדם מלכא שפיר יפוק פתגם גזירת מלכותא מן קדמוי ויכתב בגזרין דפרסאי ומדאי ולא יתבטל הדא גזירתא די לא תעול ושתי קדם מלכא ומן בתר דתיתי קדם מלכא יגזור מלכא ויעדי ית רישה ומלכותב יתן מלכא לחברתה דשפירא מנה:

תרגום שני (כל הפרק)

לכן אמר ממוכן אין על מלכא שפיר יפוק פתגמא דין ויכתוב ויימי בגזירת דפרסאי ומדאי ולא יבטיל דילא תיעול ושתי קדמוי דמלכא אחשורוש ומלכותה יתן מלכא לרעותה דטבת מינה.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"דבר מלכות" - גזרת מלכות של נקמה, שצוה להורגה

"ויכתב בדתי פרס ומדי" - בספרי חוק ומנהג המלכות

"ולא יעבור" חוק זה מביניהם, שיהא זה חוק ודת לכל הבוזה את בעלה

"אשר לא תבוא ושתי" - ולכך נהרגה

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

דְבַר מַלְכוּת – גְּזֵרַת מַלְכוּת שֶׁל נְקָמָה שֶׁצִּוָּה לְהָרְגָהּ.
וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי – בְּסִפְרֵי חֹק וּמִנְהַג הַמַּלְכוּת.
וְלֹא יַעֲבוֹר – חוֹק זֶה מִבֵּינֵיהֶם, שֶׁיְּהֵא זֶה חוֹק וְדָת לְכָל הַבּוֹזָה אֶת בַּעְלָהּ.
אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי – וּלְכַךְ נֶהֶרְגָה.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

{יט} השאלות:

מה שאמר יצא דבר מלכות מלפניו אין לו מובן מהו הדבר מלכות.
וביחוד מה שאמר ויכתב בדתי פרס ומדי, שהלא בדתות העמים לא יכתב רק דת הקיים לעולם שע"פ יפסקו הדין להבא, אבל הריגת ושתי אינו דת קיים רק משפט לפי שעה,
ומהו ולא יעבור?

אם על המלך טוב. אחר שהציע כל מה שעותה ושתי וההפסד שנמשך על ידה, וגלה דעת המלך כל מה שהיה עם לבבו במשתה הזאת וכי ושתי הפרה עצתו, בא כיועץ חכם והודיעו איך יתוקנו שני הקלקולים האלה ע"י מיתת ושתי, וראשון יעצו איך יחזיק במעוזו שמעתה תהיה מלכותו מלכות בלתי מוגבלת, ועל זה אמר יצא דבר מלכות מלפניו, יעצו שמעתה יעמיד חוק חדש אשר כל דבר מלכות לא יצאו עוד מן השרים המחוקקים כמו שהיה עד הנה שלא היה רשות להמלך לשפוט או לתקן דבר בעצמו אם לא ע"פ השרים ויועצי המדינה. מעתה לא יהיה כן רק כל דבר מלכות אשר יצא, מלפניו לבדו יצא, ולא זאת אלא ויכתב בדתי פרס ומדי, שכל פסק שיצא מן המלך יכתב בדתי פרס ומדי להשאר דת קבוע שע"פ יפסקו כל דין כיוצא בו, ולא יעבור רק ישאר דת קבוע לנצח, כמו שהוא גם היום אצל המלכים שפסקיהם ישארו דת קיים במדינה (גאבינעטס ארדערע) והדבר מלכות הראשון יהי אשר לא תבא ושתי לפני המלך, [ויכתב בדתי פרס ומדי, הוא מאמר מוסגר ומוסב על כל הפסקים שיצאו מן המלך להבא], וגם בזה יעץ נכונה כי אם ימית את ושתי עדיין יאמרו הלא מ"מ לא באתה לפני המלך, והמלך לא יכול להכריחה שתבוא לפניו, לכן יעץ שהמלך יתן דת שלא תבוא ושתי לפניו, שעי"ז יאמרו שלא היא היתה המעכבת, רק שאח"כ היה ברצונה לתקן עותתה ולבוא ולא יכלה לבוא לפניו מפני דת המלך שלא תבוא. ונוסף לזה ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. כלל בזה שתי כונות, אחת כמ"ש המפרש שלא יביט עוד על יחוס אבותיה, רק שתהיה טובה ממנה בעצמה לא מצד אבותיה, וזאת שנית, אמר אליו בל תירא פן גם השנית תמרוד בך, כי השנית תלמד מוסר מן ושתי ותתירא לעשות כמוה פן כמקרה ושתי גם היא יקרנה, וזהו שאמר הטובה ממנה, המ"ם הוא מ' הסיבה שעל ידה תוסר ותהיה טובה :

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(יט) אם על המלך טוב יצא דבר מלכות וכו'. הנה שמעתי אומרים יצא דבר מלכות שאתה קורא אותה מלכה, זה הדבור של מלכה יצא מלפניו שלא תזכר עוד בשם מלכה רק ויכתב וכו' אשר לא תבא ושתי בלבד. וקרוב לזה אפשר לפי דרכנו. והוא, כי הנה שלשה דברים יסד ממוכן, א. שלא על המלך לבדו עותה, ב. שלא יתייחס לחטא בשב ואל תעשה רק לעוות ממש, ג. שראויה תקרא ושתי המלכה ולא המלכה ושתי כי המלכות שלו היא ולא שלה בעצם כאשר היה עם לבבה כי היא בת מלכים מעצמה, רק ושתי ונוסף על שמה היא מלכותה הבאה לה אחר כך מצדו. והנה השני דברים ביארם בכתובים הקודמים, ועתה בא לבאר השלישי כי אין להקדים מלת מלכה לשמה. וזהו אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו, כלומר שלא תהיה התיבה הבאה לפניו תחלה מלת מלכה ולומר אחר כך שמה כאילו מעצמה יש לה מלכות, וזהו יצא דבר מלכות מלפניו. אך בכתיבה לא יזכר לה שם מלכה כלל רק ויכתב אשר לא תבא ושתי בלבד, כי המלכות שלך היא ואתה נתתו לה. וזה דקדק באומרו ומלכותה יתן המלך, לומר כי אתה הוא נותן המלכות שלה בידך היא להסירו ממנה ולתתה לרעותה. וכן רמז זה באומרו אשר לא תבא ושתי, כי בהעדר בואה לפני המלך ושתי תקרא כי תתרוקן מלכותה ממנה תקרא ושתי, ורעותה תקרא כל אשה משוללת מלכות וטובה ממנה. כי לא מצד עצמה היתה לה, ואחר התרוקן מלכותה ממנה ידעו כי כל מעלתה מהמלך היה לה:

והנה באומרו ולא יעבור אשר לא תבא וכו' שמעתי אומרים שלא יעבור בטפשותה אשר החזיקה לבלתי בא אל המלך, כי אם שתבא לפני המלך ואחר כך תהרג, וזהו ולא יעבור אשר לא תבא רק שתבא לפניו. ואחשוב כי אשר פירש כן לא שת אל לבו רק אל המגילה הכתובה על הגויל אשר אין בה טעמים מפסיקים, ואילו ראה הספר היה שב ממחשבתו כי יש אתנ"ח במלת יעבור. וגם לא זכר ענין ופני המן חפו, שהוא לבל יראה פני המלך כי באור פני מלך חיים, ולא יוכל המלך להמיתו בכל אשר קצף עליו, וגם ממוכן דעתו ועצתו להרוג את ושתי, ואיך יאמר שתבא לפני המלך ותמצא חיים. ועוד לפי זה מה הוא הדבר אשר יכתב בדתי פרס ומדי, אם הוא ולא יעבור וכו' היה לו לומר שלא יעבור וכו', כי אומרו ולא, יראה שהוא דבר בפני עצמו נוסף על המאמר ולא פירושו. אך פשוטו של מקרא זולת אשר כתבנו בו, הוא, כי ממוכן היה ירא פן יקרנו כאשר יקרה בהשתלח מדנים בין אחים או בין איש ואביו, ובא אחד העם לעזור את האחד ויכה ויקלל את שכנגדו, כי אחר כך ישלימו איש ואביו ואיש ואחיו ויהיו לאיש ההוא לאויבים וישיבו לו את גמולו בראשו. על כן הדרך ישרה שיבור לו האדם כי ינצו אחים יחדיו לשים שלום בלבד ולא ליגע בכבוד שום אחד מהם. והנה מזה נתיירא ממוכן בדבר משפט על המלכה, פן ישיבנה המלך לאיתנה והשב ישיבו לו את גמולו על היותו יועץ בליעל להרוג אותה. על כן עשה בערמה בשלשה דברים, א. שלא גזר הוא רק אמר למלך שהוא יגזור, וזהו אם על המלך טוב יצא דבר מלכות וגזרתו מלפניו שיהיה הוא הגוזר. ב. שיהיה באופן שלא ישוב המלך להשלים עמה ויהיה ממוכן כאשם לשניהם וישטמוהו יחד שניהם. והוא שלא ישאר הדבר על פה רק שיכתב בדתי פרס ומדי כי דת למדי ופרס, כי אשר נכתב בשם המלך אין להשיב עוד, וזהו ויכתב וכו' ולא יעבור. ג. שאשר יכתב לא יהיה שתמות, ועשה כן פן תשנא צדו במלכה מאת המלך, רק דברים שיובן הדבר בלבד. והוא שיכתוב אשר לא תבא ושתי עוד לפני המלך כלומר שלא תחיה, והוא נועם מליצה שלא יהיה לה מה שיש לאשר קצף עליו המלך ויראה פניו כי באור פני מלך חיים, ולא הזכיר לה תמותה מדאגה מדבר האמור: ובאומרו הטובה ממנה שמעתי אומרים שאמר מלכותה יתן המלך למי שאין יחוסה וטובתה מאבותיה רק שכשרותה מצד עצמה. וזהו הטובה ממנה כי היותה טובה הוא ממנה מפאת עצמה, ולא מפאת אבותיה כושתי, כי על כן לא באה אל מאמר המלך ונכון הוא. או יאמר אל תצטער לומר אולי אשר תמלוך תחתיה גם כן לא תהיה גם היא טובה. כי גם שתהיה רעותה לא יבצר מהיותה טובה, וזה יהיה לה ממנה, אחרי יודעה את אשר נגזר על זאת כי ממנה תראה ותקנה חכמה תקנה בינה:

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

יט. [ עריכה ]
"הַפַּרְתְּמִים" ר' אלעזר אמר פרתמים אלו שני לגיונותיו של מלך שאין המלך נקרא אגוסטוס (פירוש קיסר) עד שקורין אותו הם תחלה ואלו הן אמר ר' יצחק דיקומיוני ואגוסטיאני הן הן שנתנו עצה לנבוכדנצר ועלה והחריב בהמ"ק וקעקע הקב"ה את ביצתן והעמיד אחרים תחתיהם ואלו הם ר' יהודה בר' סימון בשם ר' אלעזר אמר יכולני ובר קוריאני ור' הונא אמר בני טעמיא ובני סגניא דיליה ור' יצחק אמר בני טעמיא בני עצתיא דיליה המד"א (דניאל ב, יד): "באדין דניאל התיב עטה וטעם וגו'":

אור חדש

פרק א/פסוק יט

ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור (אסתר א, יט) רצה לומר שיכתוב בדתי פרס ומדי שכך נפסק לושתי המלכה וכיון שנכתב פסק זה בדתי פרס ולא בדברי הימים שלהם לא יעבור הפסק הזה כמו שלא יעברו שאר הדתות שנכתבו בדתות פרס ומדי, אשר לא תבא ושתי (שם) וגומר על זה נפסק לה הדין כך פירושי ואף על גב שאין דרך לכתוב בדתי פרס ומדי רק דבר שהוא דין ודת ודבר זה שאינו רק מעשה שהיה אין עוד לכתוב זה רק בדברי הימים כי דבר זה גם כן פסק דין שפסקו דין ועשו מעשה אף למלכה אם כן הוא דת ודין לגמרי ומה שלא אמר המלכה ושתי כמו שאמר לפני זה ותמאן המלכה ושתי וכאן אמר אשר לא תבוא ושתי פירש זה כמו שאמרנו כי היא היתה הדיוטית ואחר כך נעשה מלכה ע"י שנשאת למלך כי המלכות של בלשצר נתבטל לכך היתה הדיוטית לכך אין לומר עליה שהיתה מלכה קודם שנשאה המלך אבל היא אמרה שהיא בת מלכים ולכך מיאנה לבא לפני המלך כאלו ראוי לה יותר המלכות כאשר היא בת מלכים ולכך כתיב (שם יב) ותמאן המלכה ושתי ואח"כ אמר (שם יט) ויכתב בדתי פרס ומדי וגו' וזה מדבר שיהיה נכתב עליה שדנו אותה למיתה ולא נכתב שם מלכה כי זה גנאי למלכות ולכך אמר אשר לא תבא ושתי ולא הזכיר שם מלכות כלל ומפני שהיה ירא כי באולי יחזיר אחשורוש מזה אחר שנפסק על ושתי המיתה ותהיה ושתי נשארת במלכותה וא"כ בודאי תהיה הורגת מי שפסק לה דין מיתה ולכך אמר יצא דבר מלכות מלפניו כלומר שיהיה זה דבר המלכות ודבר זה שהוא דבר מלכות אין המלך חוזר שזה גנאי גדול למלך ולכך אמר (שם) יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בספר דתי פרס ומדי ולכך לא יעבור, ואין להקשות כי דבר זה אין ראוי ליועץ שיאמר למלך שלא יהיה חוזר מן הדברים כי למה לא יהיה בכח המלך לעשות כמו שירצה ואם ירצה לחזור יחזור ואין זה קשיא שכיון שאי אפשר לעבור יהיה מסיח דעתו מזה לגמרי ותהיה דעתו נחה ודבר זה עצה טובה למלך שיהיה נכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור ואז תנוח דעתו ולכך אמר (שם) אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור וכאשר הדבר נעשה כך ואי אפשר לשנות שוב יהיה לו הנחה ולא היה לו צער ואמר ומלכותה יתן לרועתה הטובה ממנה כל אלו הדברים שלא יהיה לו עוד ושתי בלבו לכן אמר שיתן מלכותה מיד לטובה ממנה ולא יהיה המלך בלא אשה כי אם כן יהיה לו ושתי בלבו ויצטער שאין לו אשה ולכך אמר (שם) ומלכותה יתן לרעותה ואל"כ מה לו לעצה הזאת בודאי אם ירצה ישא אשה מי שירצה אלא שכל עצה הזאת שלא יצטער על ושתי שהרג ובודאי היה זאת שלא יכעס אחשורוש על בעל העצה ויהרוג אותו כך היה כוונתו אבל אמר למלך שעצתו הוא בשביל שיסלק את ושתי מלבו ולא יצטער ולכך אמר לרעותה ומה צ"ל לרעותה רק בא לומר שהיא דומה לושתי ולכך נקרא רעותה רק שהיא טובה יותר ואם לא תהיה דומה ושוה לה ביופי אז יזכור יופי של ושתי ויצטער אבל כאשר היא רעותה לא יהיה הבדל וחלוק אל המלך ולא יבא לזכור את ושתי רק יהא מסולק ממנה,

<< · מ"ג אסתר · א · יט · >>