מ"ג אסתר א ו


<< · מ"ג אסתר · א · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסחרת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

ומן אילנא לאילנא הוו פריסן יריען דבוץ גון חיור בספירין וכרתנין ותיכלא אחידן באשלי מטכסין צביען בארגונא דלין עלוי אונקלון דכסף ודשרין סגלגלין דכסף כפיסן עלוי עמודי מרמרין סמקין ירקין וברקין ומרוקין וחורין אותיב יתהון עלוי ערסן דמילתין דמתחן על דרגשין דנקלטיהון דדהב טב וכרעיהון דכסף שרין על סטיו כביש קרוסטליגין ומרמרין ודורא דכרכי ימא רבא ואטונין מצירין מקפין להון חזור חזור.

תרגום שני

לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ובין אילנא לאילנא הוו פריסן יריען דבון גוון חיור כספירין וכרתינן ותיכלא אחידין באשלין מתכסין בארגונא דליין עילוי אונקלוון ודשרין סגלגלין די כסף נפישן עילוי עמודי מרמירין סמקין ירקין וברקין ומרוקין וחיוורין ואותיב עליהון ערסן דמילתין די מחתן על דרגשן דנקליטון (דנקטילון) דדהב טב וכרעיהון דכסף שריין על סטא כבישין קרוסטלינן ומרמרין ודורא דכרכי ימא רבא ואינון מצחדין מקפן להון חזור חזור.

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חור כרפס ותכלת" - מיני בגדים צבעונים פירס להם למצעות

"אחוז בחבלי בוץ וארגמן" - מרוקמים בפתילי בוץ וארגמן, אותן פרס להם על גלילי כסף ועל עמודי שש

"מטות זהב וכסף" - ערך לישב עליהם לסעודה

"על רצפת" - קרקעות של בהט ושש וגו', מיני אבנים טובות, פירשו רבותינו; ולפי משמעות המקרא כך שמם

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת – מִינֵי בְגָדִים צִבְעוֹנִים פֵּרַס לָהֶם לְמַצָּעוֹת (מגילה י"ב ע"א).
אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן – מְרֻקָּמִים בִּפְתִילֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן. אוֹתָן פֵּרַס לָהֶם עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַל עַמּוּדֵי שֵׁשׁ.
מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף – עָרַךְ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם לִסְעוּדָה.
עַל רִצְפַת – קַרְקָעוֹת שֶׁל "בַּהַט וָשֵׁשׁ" וגו'. מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (שם). וּלְפִי מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא כַּךְ שְׁמָם.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חור".

עתה חושב בעושר והיקר אשר נראה לו במשתה הלזה, שיען היה בחצר הפתוח בלי תקרה וגדר סביב, עשה שמה אהלים פרושים סביב מ"חור כרפס ותכלת", וגם החבלים שקשר האהלים בהם היו של "בוץ וארגמן", והעמודים שאליהם נקשרו חבלי היריעות היו של שיש בפס' שש ועמדו ונשענו על "גלילי כסף".
ב. ה"מיטות" שישבו עליהם המסובים היו של "זהב וכסף".

ג. גם הרצפה היתה של "בהט ושש" ואבנים יקרות :

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ו) "חור כרפס וכו'". כתב הרמ"ע ז"ל שכיוון לההנות ארבעת חושי בני איש. חוש הריח בהיותם בחצר גינת המלך שלא יעדרו שם ורדים עם נרדים ודומיהם. וחוש הראות בחור כרפס וכו'. וחוש המשוש במטות זהב וכו'. וחוש הטעם באכול משמנים ושתות ממתקים. ונתן טעם למה זה לא השמיע שירי זמרה וכנורות ודומיהן לההנות חוש השמע, על כי לא כל אדם יערבו למו כאחד. יש יערב לו מין זמר אחד ולא זולתו, ויש הפכו, והוא רצה לעשות כרצון איש ואיש, על כן מנע מיני זמרה בהחלט. ואני אומר כי גם חוש הריח לא נהנה כי לא בביתן היו רק בחצר הגינה שחוצה לה שהוא פשוטו של מקרא, כדעת רבי נחמיה במדרש (אסתר רבה ב ו) גינה מבפנים וחצר חוצה לו מרוצף באבני בהט ושש כו'. ולא ישיגם שם ריח מהמחובר לקרקע בגנה ממרחק, כנראה בחוש לכל רואה השמש. ומה גם כי הקרואים היו אלפים ורבבות, כי מישראל לבד היו שמונה עשר אלף וחמש מאות כמאמר רבי ישמעאל במדרש (אסתר רבה ז יג), זולת אשר לא מבני ישראל המה כי אין מספר לגדודם. ולא יתכן יהנו כל אלה מהריח והלואי שורה הקרובה מהגינה או הסמוכה לה, כי מרחק גדול היה מהגינה אל רוב המסובין:


ואחשבה לפי דרכינו שמנע מהם מיני בשמים מהעלות על השלחן להריח בם ומיני זמר, לבל תופר עצתו אשר יעץ להאכיל את ישראל מפת בגו ויין משתיו להעבירם על דת משה וישראל (אסתר רבה ז יג). ואם היו שם מיני זמרה ישיתו לבם לשמוע בקול שירים, וכן במיני בשמים יתעסקו להריח בם, ויהיה להם תואנה להתבטל מאכול ושתו. על כן מנע מהם גם שניהם למען הקים מחשבתו אשר חשב על היהודים:
  וענין הכתוב יראה כי על היותם בחצר גנה אשר אין עליו תקרה, על כן להיות צל על ראשם עשה מעין רקיע פרוס על עמודי ששוגלילי כסף, יריעות חור כרפס ותכלת כאהל לשבת, ומיתריהם היו של בוץ וארגמן, וזהו אחוז בחבלי בוץ וארגמן, או כפרש"י שהיו מרוקמים בארגמן. והיה האהל פרוס על עמודים, והיו מטות זהב וכסף לישב עליהן, והיה הקרקע מרוצף באבנים טובות שהם בהט ושש וכו' כפרש"י בשם רבותינו ז"ל:
  וסדרם הכתוב מלמעלה למטה, (הוא) [הראשונה] חור כרפס וכו' שהיו כעין רקיע מלמעלה, ואחר כך העמודים שתחתיהם ואחר כך מה שלמטה מהם שהוא מטות וכו', ואחר כך הרצפה שלמטה מהכל. ואחשוב לפי זה כיוון להורות היותו ממדי, אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו, ואבנים טובות כאין נגדו. ועל כן היפך הדרגות החשיבות, כי החשוב על הכל הם אבנים טובות עשה מהם רצפה למטה בארץ למדרך כף רגל. ולמעלה מהם, הידור מהם, מטות זהב וכסף יחד, ומה גם לדעת רבי נחמיה בברייתא בגמרא (מגילה יב א) שהיו המטות של כסף ורגליהם של זהב, והנה הוא הפך הסברא להחשיב הכסף מהזהב, אך במאמרנו זה נכון מאד, כי נתן החשוב חשוב תחתון ועולה ויורד בחשיבות כמדובר. הרצפה אבני נזר, למעלה מהם רגלי המטות זהב, למעלה מהם המטות עצמם כסף, ואשר למעלה מהם גם הם גלילי כסף, ולמעלה מהכל יריעות חור כרפס וכו' משוללי זהב וכסף ואבני יקר. ויתכן גם כן לבלתי ישאו עיניהם להביט אל רקמת זהב ואבנים טובות למעלה, פן בתלות עיניהם יתעכבו מאכול ושתו, על כן היפך ונתן את החשוב יותר תחת רגליהם. כי לא יניחו האוכל להביט תחת שולחנם ויקומו ממסיבתם להסתכל אל המטות או אל רצפת אבנים יקרות שתחת רגליהם. ובהיות הטוב טוב למטה לא יתלו עיניהם למעלה, ויאכלו וישתו:
  עוד יתכן כאשר נשים לב אל הגוונים הנראים ביריעות האהל חור כרפס ותכלת, שהוא לבן, ירוק ככרתי, ותכלת. וארגמן שהוא חבלי בוץ וארגמן, שהיה הארגמן מרוקם או חבלים של ארגמן אחוזים תחת היריעות בין עמוד לעמוד להיות היריעות פרוסות עליהם. נמצאו ארבעה גוונים, לבן, ירוק, תכלת, ואדום, כי הבוץ גם הוא לבן, ומה גם למתרגם שאומר חבלי בוץ וארגמן הוא חבלי בוץ צבוע ארגמן. כלל הדברים כי ארבעה גוונים הנזכרים הן הן הנראים. ויתכן כי למה שכל ישעו וכל חפץ המלך ההוא בעצת המן הרע להחטיא את ישראל כמדובר למעלה, לא יבצר מהמלך והמן כי עם בני ישראל יהיה לבם נוקפם באומרם הלא זה עון פלילי מספיק לעשות כליה ח"ו כאשר היה לדעת רבי ישמעאל (אסתר רבה ז יג). על כן מה עשה לא שת נגד פניהם פרוס על ראשיהם רק ארבעה גוונים לבן ירוק תכלת וארגמן שהוא אדום, למען הזכירם אל מראה הקשת הנראה בענן שאלה הם ארבעת גווניו. וישימו לב אל שבועתו יתברך שלא לכלות עולמו, כי אם יכלו עם קדוש לה' יכלה העולם, אך יזכור הברית. ועשה בערמה לעשות האדום דק מהשאר, למעט זכר הדין, וגם שיהיה ארגמן ולא תולעת שני שאדמימותו עמוק יותר, כי בדבר הזה יפלו ביד יצרם בנקלה ולא יבינו לאחריתם:

  

מגילת סתרים

לפירוש "מגילת סתרים" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן" - צורך סיפור הנס זה להורות עוצם מחשבתו היה רק להחטיאם וע"כ עשה מקום ישיבתם מבוץ וארגמן שהיא משעטנז, ועשה בגוונים כנגדן שיזון עיניהם בהנאת הגוונים לשכחם מלחשוב ביראת השם, וגם כאשר ישאו עיניהם להסתכל בהמונים שכנגדם יראו ג"כ בפני הזונות:

"עַל גְּלִילֵי כֶסֶף" - כסף הוא מלשון תאוה אמר שהרבה דברים שגוללין כוסף ותאוה:

"וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ עַל רִצְפַת" - ידוע שאת זה לעומת זה עשה אלקים וכשם שהיו צריכין משכן ואדנים וקלעים ועמודים להמשכת קדושה, כן העושין טלמסאות להמשכות הטומאה צריכין דברים הממשיכין הטומאה, וכן צריכין לבגדים צבועים כמבואר בפרדס, ולזה עשה גם הוא רצפת בהט ושש במקום עמודים ואדנים וקלעים להמשכת הטומאה:

מדרש רבה (כל הפסוק)

<< · אסתר רבה · א · ו · >>


ו.    [ עריכה ]
ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר כתיב (דניאל ז, ט): "וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא" שאין לכל בריה אצלו כלום ר' יודן בשם ר' איבו כתיב (ישעיה סג, ג): "פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו'" וכי לסיוען של אומות הקב"ה צריך שאמר ומעמים אין איש אתי אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא לכשאבקר פנקסותיהן של אומות העולם ולא תמצא להן זכות לפני באותה שעה "ואדרכם באפי וארמסם בחמתי" ר' פנחס ור' חלקיה בש"ר סימון אמרי כתיב (זכריה יב, ט): "והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים וגו'" אבקש וכי מי מעכב אלא כך אמר הקב"ה לכשאבקר פנקסותיהן של או"ה ולא תמצא להן זכות לפני אותה שעה אבקש להשמיד את כל הגוים ר' סימון בש"ר יוחנן כתי' (דברים לב, לה): "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם" וכי גבורה היא שאדם אומר לכשיתמוטטו שונאיהם של ישראל אני פורע מהם אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא לכשיפסקו מצות הרגילות שבינותם ולא תמצא להם זכות לפני באותה שעה "לי נקם ושלם".
ר' ברכיה בשם ר' לוי ור' הונא בשם ר' לוי ור' יודן בשם רבי לוי שלשתן אמרו פסוק אחד (תהלים כא, ט): "תמצא ידך לכל אויביך ימינך תמצא שונאיך" תהא ידך מצויה ליפרע מאויביך תמצא להם מדת הדין תמצא להם מיעוט זכיותיהן שעשו לכך נאמר "ימינך תמצא שונאיך": 

אור חדש

פרק א/פסוק ו

כרפס (אסתר א, ו) אמר ר' יוסי בר חנינא כרים של פסים על גלילי זהב ועמודי שש מטות זהב וכסף (שם) תניא ר' יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב רבי נחמיה אמר א"כ קנאה אתה מטיל בסעודה אלא הן של כסף ורגליהם של זהב.


רצפת בהט ושש (שם) מאי בהט א"ר יוסי בר חנינא אבנים טובות שמתחוטטת על בעליהן וכן הוא אומר (זכריה ט, טז) אבני נזר מתנוססות על אדמתו, ודר וסוחרת (אסתר א, ו) רב אמר דארי דארי ושמואל אמר אבן טוב יש בכרכי ים ודרה שמה והניחה להם בסעודה והאירה לכל בעלי סעודה דבי ר' ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה, פירוש זה רב סבר כי חשיבות הקלעים שהיו חורי חורי שהמלאכה היא חשובה שבא ע"י טורח גדול מאוד ושמואל אמר מלת לבנה הציע להם כו' ודבר זה חשיבות עצמה ומ"ש קנאה אתה מטיל בסעודה ולעיל אמרינן הראוי לגינה לגינה ולא אמרינן שיהא זה קנאה בסעודה דהתם שאני כמו שפרשנו למעלה.

ומ"ש הן של כסף ורגליהם של זהב ולפי הסברא היה ראוי שיהיה הפוך הרגלים יהיו מן הפחות והמטה עצמה מן החשוב אבל דבר זה כי הרגלים הם נושאי' אל המטה והם קיום של מטה וראוי שיהי' הנושא יותר חזק שאז הוא קיים יותר ולכך עשה אותם של זהב כי הזהב הוא היותר חזק מן הכסף ועוד כי הרגלים אף כי הם פחותים מן הכל היינו הרגלים שבהם הולך ממקום למקום ויש מקום מגונה מטונף שהולך לשם אבל הרגלים שעומדים במקום אחד כמו רגלי המטה והם יסוד קיים הוא יותר חשוב ולכך עשה הרגלים שהם נושאים למטה של זהב והמטה עצמה של כסף כאשר הנושא יותר חשוב ומ"ש רב דרי דרי ושמואל אמר אבן טבא יש בכרכי ים יראה שדרשו כך ומפני שהוקשה להם מה שהכתוב מקדים שש כי בודאי דר וסוחרת חשובים יותר וכתובים אחר שש אלא אתא ללמוד על איכות ציור הבנין שנעשו שורות שורות ביפיו מאוד ולשמואל בא ללמוד מלתא אחריתי בפני עצמו שהיה מייפין את הסעודה באבנים טובות המאירים להם ולברייתא רמז הכתוב כי מאחר שעשה להם כ"כ סעודה חשובה כאשר עושין לבני חורין עשה אותם כלם בני חורין מן הסחורה וזה עשה לחשיבות שהנשים אשר בסעודה בני חורין הם וכל זה רמז המקרא מ"ש ודר וסוחרת אחר שש ומ"ש רב אשי בהט שמתחוטטת על בעליהן משום דהל"ל אבן בהט אבני שוהם ולכך דרשו שמתחוטטת פירש שהאבן חטוטה חקוקה בלבו של אדם מרוב חשיבות האבן וכך מוכח באגדה (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרמח) ויש לך לדעת כמ"ש לך כי סעודת זה הרשע כעין דוגמה של מעלה ומפני זה דרשו אבן טבא יש בכרכי הים הושיב אותו באמצע הסעודה ומאירה לכל בני הסעודה וזהו כעין מלכותא דרקיע כי השמש מאיר לכל הבריות שיש אל הש"י בעולמו ואז תדע כי כל כוונתו היה לעשות כעין ציור העולם וכן מי שסבר כי קרא דרור לכל בעלי סחורה שלא יתנו מכס כי אם יתנו מכס אל המלך (ספר אור חדש עמוד פח) א"כ יהיו כאלו הם עושים הסעודה כי משכר מכס שלהם עושה הסעודה לכך נתן אותם בני חורין לומר כי הוא היה עושה להם הסעודה וזה ג"כ כעין דוגמא של מעלה שהוא יתברך מפרנס הכל ואינו מקבל מן בריותיו ולכך עשה זה והבן זה וכמו שהיה למשכן שהוא דירתו יתברך אדנים ועמודים וקלעים כך עשה אחשורש והכל שיהיה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ותמצא כי עשה הכל בענין המשכן ששם השכינה וזה כי עשה חצר וגם גינה וגם ביתן כמו שהיה משכן חצר אוהל מועד קודש קדשים וכמו שהיה שם אדנים ועמודים ופרוסים עליהם קלעים כך היה הוא תולה קלעים על גלולי כסף עומדים על עמודי שש והם כמו האדנים לעמודים והכל הוא מבואר.

<< · מ"ג אסתר · א · ו · >>