כף החיים על אורח חיים מ

סעיף אעריכה

(א) סעיף א: אסור לתלות תפילין וכו' — אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה. אבל אם התפילין תלויות אסור. מגן אברהם ס"ק א. ורוצה לומר דדווקא אם אוחז הבתים בידו והרצועות תלויות באקראי בעלמא שרי, אבל אם אוחז הרצועות בידו והבתים תלויות, אפילו באקראי בעלמא אסור. מיהו הט"ז ס"ק א כתב דאין בכלל זה מה שהתפילין של ראש תלוים באוויר ומחזיקים ביד הרצועות ומשימם על הראש, כי זהו צורך הנחתן ואין בזה בזיון, עכ"ל. ונראה דלא פליגי, דהמגן אברהם שאסר לאחוז ברצועות ויהיו התפילין תלויין אפילו באקראי בעלמא הוא שלא בשעת הנחה, אבל אם הוא בשעת הנחה מודה להט"ז דליכא בזה בזיון. וכן כתב מחצית השקל אות א', וכן משמע מדברי הפרי מגדים במשבצות זהב אות א'. ר' זלמן אות א'. שמן המאור אות א'. אמנם הרב מטה יהודה אות ב' כתב דלפי דעתו ראוי לתפוס הקציצה ולהיות הרצועות תלויין כיון שאפשר בהכי. וכתב שכן ראה מן המדקדקים שנזהרים בזה. וכתב שכן משמע מדברי המגן אברהם דאסר לתלות התפילין אפילו באקראי, וקאי אפילו אשעת הלבישה, אלא דווקא ברצועות תלויות מותר כיון דהוי צורך ההנחה יעו"ש. וכן כתב החס"ל אות א', דאפילו בשעת הנחה יש להחמיר שלא לאחוז בקשר והבית יהיה תלוי עד שמניחו בראשו, אלא יקח בידו הקשר עם הבית דבוקים ויניח הבית במקומו ואחר כך הקשר במקומו, עכ"ל, וכן כתב שתילי זיתים אות א' דאפילו בשעת הנחה יש להחמיר כיון שאפשר לאחוז בידו, והט"ז מיירי בדאי אפשר, עד כאן דבריו. על כן לכתחילה יש ליזהר ולעשות כמו שכתבו המטה יהודה והחס"ל והשתילי זיתים, ואם אי אפשר לו לעשות זה בנקל יש לסמוך אט"ז דמתיר לצורך הנחה, והביאו דבריו סולת בלולה אות א' ומאמר מרדכי אות א' ומשמע דסבירא להו כוותיה, ובפרט למה שכתבו הפרי מגדים ומחצית השקל ור' זלמן ושמן המאור דגם המגן אברהם יודה להט"ז ומתיר בשעת הנחה, וכן כתב יפה ללב ז"ל אות א' דאם אי אפשר לו בנקל יש לסמוך על המתירים, יעו"ש:

(ב) שם: אבל מותר לתלותן בכיסן — וספר תורה אסור לתלות אפילו בכיס. גמרא ברכות דף כ"ד סוף ע"א וחידושי הרשב"א. מגן אברהם ס"ק א. סולת בלולה אות א'. אליהו רבה אות א'. פרי מגדים אשל אברהם אות א'. ערוך השולחן אות א'. ר' זלמן אות ב'. פתח הדביר אות א'. שתילי זיתים אות ב'. ואפילו אם הספר תורה עומדת בארון הקודש ותולה הארון הקדש אסור. חיי אדם כלל ל"א אות מ"ג. וכתב דאפילו כשהארון הקדש מחובר ביתידות לכותל אסור, יעו"ש ובנשמת אדם אות ה', והביא דבריו פתחי עולם אות א'. וכתב שם פתחי עולם בשם מ"ב דספרי תלמוד וכדומה דומה לתפילין:

(ג) מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלות בפתח בית הכנסת. כנסת הגדולה בהגהת טור בשם מהרי"ט ח"ב חלק אורח חיים סימן ג'. מגן אברהם ס"ק א. סולת בלולה אות א'. אליהו רבה אות א'. שתילי זיתים אות ב'. אך מטעם אחר יש לאסור, משום דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רפ"ג סעיף ב'. ואפילו להרי"ף דמיקל, היינו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, כי אי אפשר לכל אחד לכתוב כל התורה, מה שאין כן בפסוקים הנ"ל. וכן הט"ז ביורה דעה סימן רפ"ג ס"ק א קורא תגר על הכותבים פסוקים על הכותל לסימן טוב, יעו"ש. אבל מכל מקום נפקא מינה לתשובת מהרי"ט הנ"ל אם אינו כותב רק ג' תיבות בשיטה אחת דשרי משום איסור אין כותבים מגילה וכו', כדאיתא ביורה דעה שם סעיף ג'. וכן כתב מחצית השקל ס"ק א', והביא דבריו פתחי עולם אות א'. וכתב עוד מחצית השקל שם, דאם כותב על כותל בית הכנסת דברים הכתובים בסידורי תפילה, כגון י"ג מידות של רחמים או פסוק ויהי בנסוע הארון וכו', לית לן בה, דכמו שהותר לכתבן בסידורי תפלה משום עת לעשות, דסמכי על דעת הרי"ף, הוא הדין דשרי לכותבן על הכותל, דמאי שנא כותל ומאי שנא סידור תפילה, אידי ואידי מגילה הן, וכן המנהג, עכ"ל. ועיין מה שכתב בזה בית הלל על יורה דעה שם ופת"ת אות ב', יעו"ש:

(ד) סידורים הקבועים בלוחות שבהם שלשלת של כסף, אסור לתלות בהם, ולא דמי לתפילין דמותר לתלותן בכיסן, דהתם הכיס כלי בפני עצמו, מה שאין כן כאן שהלוחות מחוברות לסידור והוי כסידור עצמו. מגן אברהם שם, סולת בלולה שם, אליהו רבה שם, יד אהרן בהגהת הטור, ר' זלמן אות ב', שתילי זיתים שם:

(ה) כתב הכסת הגדולה בהגהת הטור: נוהגים להתענות מי שנופלין לו תפילין, ובספר משפטי שמואל סימן י"ב תמצא סמך למנהג, עכ"ל. והביא דבריו מגן אברהם בסימן מ"ד ס"ק ה. יד אהרן בהגהת הטור. מחזיק ברכה אות א'. ר' זלמן סימן מ"ד אות ב'. שתילי זיתים שם אות ה'. וכן מי שנופל ספר תורה מידו כתב שם במשפטי שמואל דיתענה, והביאו הכנסת הגדולה ביורה דעה סימן רפ"ב וברכי יוסף שם בשיורי ברכה אות א'. מגן אברהם באות הנזכר לעיל. וכתב שם המגן אברהם וזה לשונו: ונראה לי דמיירי בלא נרתקן, אבל בספר תורה אפילו בנרתיקן, עכ"ל. ורוצה לומר, דהא דצריך להתענות בנפלו לו תפילין, דווקא אם נפלו בלא נרתיקן, אבל אם נפלו התפילין בנרתיקן אין צריך להתענות; ובספר תורה אפילו נפלו בנרתיקן צריך להתענות. וכן כתבו ר' זלמן שם ושתילי זיתים שם. ושיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור בסימן תקס"ו אות ג' כתב בשם מהר"י ברונא מכ"י וזה לשונו: רבותי החמירו להצריך תענית אפילו אם נפלו לארץ עם הכיס שלהם, וכהאי גוונא אני מיקל ליתן פרוטה לצדקה, עד שנפלה קציצה לארץ אפילו אם הרצועות בידו, אבל ברצועות ליכא קפידא, עכ"ל. וכן כתב אליהו רבה בזה הסימן אות ה' בשם הנזכר, דאם נפלו בנרתיקן יתן פרוטה לצדקה, וברצועות אין קפידא אם נפלו לארץ, יעו"ש. וכן כתב באר היטב בסימן תקע"א ס"ק א בשם הנזכר. מחזיק ברכה בזה הסימן אות ב'. מחצית השקל בסימן מ"ד ס"ק ה'. חס"ל אות ה'. יפה ללב בסימן מ"ד אות ב'. בן איש חי ז"ל פרשת חיי שרה אות י"ח. ועיין להחיד"א בספר חיים שאל חלק א' סימן י"ב שכתב, דאף מי שנפל מידו התפילין עצמן, אם הוא תש כח וקשה עליו התענית, וכל שכן אם הוא צורבא מרבנן וממעט בתלמוד תורה, יתן צדקה לכפר עון נפילת התפילין, וגדולה צדקה לכפר אפילו למזיד כמו שאמרו ז"ל וקל וחומר לשוגג או אנוס, יעו"ש. וכן כתב החס"ל שם. יפה ללב שם. בן איש חי שם. וכן כתב הרב חיים פלאג'י בכף החיים סימן יו"ד אות ל"ח בשם אורחות יושר פרק ט"ו. מיהו אם נפל ספר תורה מידו אין להקל חס ושלום וצריך שיתענה. חיים שאל שם, והביא דבריו רב פעלים ז"ל חלק א' סימן ל"ג:

(ו) המתענה מפני שנפלו לו התפילין, מתענה באותו יום, אף על פי שלא קיבלו מאתמול, כמו בתענית חלום, ומתפלל "עננו" כמו בתענית חלום. שיורי כנסת הגדולה שם אות ז' בשם הנזכר. אליהו רבה אות ה'. באר היטב שם. חס"ל שם. בן איש חי שם. והרב חיים פלאג'י בספרו כף החיים סימן יו"ד אות ל"ח כתב דיתענה למחרתו, ויקבל התענית מבערב. מיהו אם נפלו לו תפילין בשבת אל יתענה בשבת אלא ימתין עד מוצאי שבת. שירוי כנסת הגדולה שם בשם הנזכר אות ה'. אליהו רבה שם. באר היטב שם:

(ז) מי שנפלו לו תפילין דצריך להתענות, או אם הם בתוך הכיס דצריך ליתן פרוטה לצדקה, לא כמו שאומרים העולם עד שיפלו למעלה מעשרה טפחים, דזהו משום ביזוי תפילין ובכל גוונא יש בזוי אפילו אם נפלו פחות מי' טפחים. וכן כתב בן איש חי ז"ל פרשת חיי שרה אות י"ח. מיהו נראה לי דאם נפלו פחות מגובה שלשה טפחים דאין צריך להתענות, כיון דאמרינן במסכת שבת דף צ"ז ע"א ובכמה דוכתי: כל פחות משלשה כלבוד דמי, וכן אמרו במסכת שבת דף ה' ע"א: כגון ששילשל ידו למטה משלשה, ופירש רש"י ז"ל דהויא כקרקע. וכן כתבו התוס' בכתובות דף ל"א ע"ב ד"ה רב אשי וכו' דלמטה מג' כלבוד דמי וכמונחת אארעא דמיא, יעו"ש, וכן הוא בכמה מקומות יעו"ש. ואם כן, כיון שכל שהוא פחות משלשה כמונחת על ארעא דמיא – ליכא ביזוי תפילין אם נפלו פחות מגובה שלשה טפחים. ומכל מקום יש ליתן פרוטה לצדקה כמו באם נפלו בתוך הכיס:

(ח) הרואה שנפלו תפילין אין חייב להתענות. חיים שאל חלק א' סימן י"ב ובספרו מחזיק ברכה אות ג'. וכתב שכן מוכח מדברי הרב משפטי שמואל סימן י"ב ומהר"י מברונא, שלא כתבו אלא: מי שנופלין התפילין מתענה, וזה מנהג הקדום יעו"ש. והביאו דבריו שערי תשובה אות א', ופתח הדביר אות ב'. ודלא כמו שכתב שדה הארץ חלק ג' סימן ל"א דאפילו הרואה צריך להתענות, והביאו זכ"ל חלק א' אות ח' ופתח הדביר שם. ועיין ברכי יוסף ביורה דעה סימן רפ"ב בשיורי ברכה אות ד', שכתב דאפילו הרואה ספר תורה שנפל אין חייב להתענות מן הדין, יעו"ש, וכן כתב בספרו חיים שאל שם. לדוד אמת סימן ג' אות י"א, יעו"ש:

סעיף בעריכה

(ט) סעיף ב: בית שיש בו תפילין אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי תוך כלי וכו' — ואם פורש טלית על הכיס של תפילין שמונח, אף על פי שאין כרוך מלמטה שרי. מגן אברהם ס"ק ב ומחצית השקל, סולת בלולה אות ב', אליהו רבה אות ב', מט"י אות ב', פרי מגדים אשל אברהם אות ב', וכן כתב הברכי יוסף אות ב' בשם הכלבו סימן כ"א וספר אורחות חיים דף ז' ע"ג, יעו"ש. מאמר מרדכי סוף אות ג', ר' זלמן אות ד', שתילי זיתים אות ד':

(י) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק ב, דאותן המניחים כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול, גם הכיס גדול מיקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו עכ"ל, והביאו דבריו סולת בלולה ואליהו רבה שם. מט"י שם, ר' זלמן אות ג', שתילי זיתים אות ד'. מיהו מהריט"ץ בתשובה סימן קל"א נסתפק בזה, וכתב: כשלא הכין הכיס אלא לטלית ואחר כך הניח התפילין אז מותר, אבל אם מתחילה הכין הכיס לטלית ותפילין אסור דמיקרי כליין, יעו"ש. והביאו דבריו יד אהרן בהגהת הטור ואליהו רבה אות ב'. אמנם הרב החסיד מהר"י צמח בהגהותיו לאורח חיים כתב יד כתב בשם הרשב"א וזה לשונו: הכיס הגדול הנקרא קיראג'ה המוכנת לשים בתוכה הסידור והטלית וכיס של תפילין, אינה כלי מיוחד לתפילין ממש, אלא לשאר דברים הנזכר ולכיס של תפילין. ואולי שבזה סמכו רוב ישראל שאינם מכסים הקוראג'ה והיא בבית תשמישם, עכ"ל, והביא הברכי יוסף אות א', וכתב דזה היפך מהמגן אברהם דאסר ומהריט"ץ נסתפק, עד כאן דבריו, ועיין מאמר מרדכי אות ג' וזכ"ל חלק א' אות ת'. על כן לכתחילה יש לחוש לדברי המגן אברהם, ובדיעבד יש להקל, ועיין לקמן [[#כהח טוב|אות טו"ב}}:

(יא) וכתב עוד שם המגן אברהם, דאם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית, הצד השני של הכיס גדול לא מיקרי כליין, עכ"ל, והביא דבריו סולת בלולה שם, אליהו רבה שם, שתילי זיתים שם. והיינו שהפך הכיס גדול שיהיה התפילין למטה והוי ככלי בתוך כלי ושרי, לבושי שרד, וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם אות ב', ר' זלמן אות ג', פתחי עולם אות ב':

(יב) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — הניחם בתוך טליתו והניח הטלית בתוך התיבה של ספרים, הרי הוא ככלי בתוך כלי, שהרי הטלית אינו כליין. ריא"ז, הביא דבריו בשלטי הגבורים פרק מי שמתו. כנסת הגדולה בהגהת הטור, מגן אברהם ס"ק ב, סולת בלולה אות ב', מט"י אות ב', אליהו רבה אות ב'. וכן כתב מאמר מרדכי אות ג', דאם התפילין נתונים בכיסם ואחר כך כורכים עליהם הטלית, כמו שיש נוהגים שלעולם התפילין מונחים עם כיסם בתוך הטלית, חשוב כלי בתוך כלי יעו"ש, והביא דבריו זכ"ל חלק א אות ת', ודלא כהחס"ל אות ב' שכתב דלא חשוב הטלית אינו כליין, יעו"ש. ועיין בתשב"ץ חלק ג' סימן כ"ו" שכתב דלהניחם בחלון או בתוך תיבה או על גבי דף נראה שאפילו בכלי אין צריך, יעו"ש, והביאו יד אהרן במהדורה בתרא בהגהת הטור:

(יג) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — ובעניין מזוזה כתב המגן אברהם ס"ק ב, דאם קבועה בפנים בחדר צריך גם כן בכלי תוך כלי, ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה. וכתב: ועיין ביורה דעה סימן רפו סעיף ב, שכתב שם הט"ז דכיסוי זכוכית לא מהני. וביאר המגן אברהם דכוונת הט"ז דלא סגי בזכוכית עם כלי אחר, דבכלי אחד פשיטא דאסור; והוא ז"ל התיר, יעו"ש. וכן כתב המגן אברהם בסימן ר"מ ס"ק י"ז בפשיטות דגם המזוזה צריך לכסות בכלי תוך כלי, וכן כתב סולת בלולה בזה הסימן אות ד', מט"י אות ב', אליהו רבה אות ב', יד אהרן בהגהת הטור, זכ"ל בספרו חס"ל חלק אורח חיים סימן ד', וכתב שכן כתב הרב דברי חפץ יעו"ש, חכמת אדם כלל קכ"ח אות יו"ד, קיצור שולחן ערוך סימן ק"ן אות ו', חס"ל אות ב'. אמנם הרב מאמר מרדכי אות ב' כתב על דברי המגן אברהם הנזכר דאינו מוכרח, ומסתמיות דברי מרן ז"ל שם ביורה דעה משמע דמזוזה שבחדר שאיש ואשה ישנים ומשמשים שם אינה צריכה כיסוי כלל, יעו"ש, וכתב שכן משמע מדברי האחרונים, ופרט אם המזוזה מונחת למעלה מעשרה טפחים כמו שהיא ברובה דרובא דיש להקל, דכל למעלה מיו"ד תופס רשות לעצמו, וכמו שכתב בית יוסף שם בשם הפוסקים גבי עיר שיש בה חזירים ומקום טינופת וכו' יעו"ש. וכתב שגם בדברי הט"ז יש לפרש דלא בעי כלי בתוך כלי, והא דלא מהני זכוכית משום דמתחזיא, וכתיב "ולא יראה בך ערות דבר" וכו'. והטעם שלא הצריכו כלי בתוך כלי במזוזה, מפני שהיא בקועה בכותל והיא מקום קביעתה ומצותה ולא בעי זהירות כל כך, שהרי מצוה עושה בקביעותה ומקיים מצותה כמו שהיא שם, מה שאין כן בתפילין וספרי תורה וספרים. ואף כיסוי בעלמא לא בעיא מכח דינא אלא לכבוד בעלמא, עכ"ד. מיהו סיים וזה לשונו: מכל מקום אין בידי להקל, וכן ראיתי נוהגים כשיש מזוזה בחדר שאיש ואשה ישנים משימים בגד עליה מלבד הזכוכית, עכ"ל. וכן כתב ר' זלמן אות ה' אחר שהביא דברי המגן אברהם הנזכר וזה לשונו: ויש מי שאומר שמזוזה כיון שקבועה כולה בכותל ואין בה אלא נקב בלבד, די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר שמבטלו שם ואין צריך כלי בתוך כלי, לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו כשאין נקב פתוח משם לבית, ואף אם המזוזה קבועה בשפופרת, מכל מקום כיון שהיא מחוברת לכותל הרי היא ככותל. אבל סתימת זכוכית אינה מועלת, שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור, כמו שאסרו ערוה בעששית משום "לא יראה בך ערוה דבר", ותשמיש המיטה היא גם כן גנאי ודומה לערוה וצריך סתימא גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה. ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים וכו' עכ"ל יעו"ש. וכן רה"ג בספר זבחי צדק חלק ב' בשו"ת אורח חיים סימן ל"ח העלה להתיר אם המזוזה גבוה למעלה מיו"ד טפחים ויש עליה עור שמכסה אותה ואת שם שדי, יעו"ש, ועיין להרב ל"ח בהלכות מזוזה אות מ"ו. על כן לכתחילה יש להחמיר ולחוש לדברי המגן אברהם ודעמיה, ובדיעבד יש להקל אם המזוזה גבוה למעלה מי' טפחים ומכוסה בכיסוי אחד וגם שם שדי יהיה מכוסה. ואף על פי כן יש להאפיל בכסותו בעת תשמיש שלא יראו רגליו ופניו וראשו, וכמו שכתבתי לקמן אות טו"ב:

(יד) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — והוא הדין אם יש בבית ספרים, אפילו של גמרא, אסור לשמש בו מיטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי, כמו שכתוב בסימן ר"מ סעיף ו'. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם בסימן זה אות ב' וזה לשונו: יראה לי, ספרים המכורכים ומסובבים מכל צד, אפילו הכי צריך כלי בתוך כלי, והכריכה אינה כי אם מגוף הספר, כמו בשלשלת כסף דלאו תיקון מיקרי, עכ"ל. ועיין לעיל אות ד. ולי נראה, דדווקא לעניין תלייה לא חשבינן להו ככלי בפני עצמו, דכיון שהם מחוברות לספר הוי כאלו תולה הספר בעצמו ויש ביזיון; אבל לעניין כיסוי בצריך כלי בתוך כלי, חשבינן הכריכה לכלי א' ויכסה עוד בכלי אחר, וכמו זכוכית דלא חשבינן לה כיסוי לגבי ערוה כמו שכתוב סימן ע"ה סעיף ה', ולגבי כיסוי כלי תוך כלי חשבינן לה לכלי אחד, כמו שכתב מגן אברהם ס"ק ב והבאנו דבריו באות הקודם. וכן כתב החס"ל בסימן ר"מ אות ח', דספרים שיש להם כריכה חשיב כחד כיסוי וצריך לכסותם בכיסוי אחר שאינו מיוחד להם, עד כאן דבריו. אחר כך ראיתי בשו"ת אהל יוסף סימן ב' שכתב דהכריכה לא חשיבא כיסוי כלל וצריך כלי בתוך כלי חוץ מן הכריכה, יעו"ש. מיהו נראה דספרים הנדפסים יש להקל ולחשוב הכריכה לכיסוי כלי אחד ולכסות עוד בכלי אחר שאינו כליין, כיון שיש מקילין בספרים הנדפסים, כמו שכתבתי באות ט"ז:

(טו) ספרי תלמוד צריך כלי בתוך כלי. סימן ר"מ סעיף ו. אליהו רבה אות ב'. וכתב פרי מגדים באשל אברהם אות ב' דהוא הדין סידורי תפילות בעינן כלי בתוך כלי, ואפילו כתב גימשע"ט יעו"ש. ועיין אליהו רבה שם שכתב על מה שכתב הבית יוסף בשם התוס' והראב"ד על שאר ספרים דדי בכיסוי בעלמא, נראה לו דאין צריך כלי בתוך כלי, וכתב דכן מבואר בכל בו דר"ר‏[1] יעו"ש. ועיין פתחי עולם סימן ר"מ אות פ"א שכתב בשם חוקי דרך וחו"י, דספרים בכתב אשכנזית משיטא או שאר שאינם כתב אשורית אינם קודש, ואפשר דלא חמירי כולי האי לענין איסור תשמיש בשעת הדחק, ומכל מקום אין לסמוך גם בזה הלכה למעשה אם אפשר, עכ"ד. ונראה לי דאם לא אפשר יש להאפיל בכסותו רגליו פניו וראשו, כמו שאכתוב לקמן אות טו"ב:

(טז) ספרים המודפסים צריכים דווקא כלי בתוך כלי. שו"ת אהל יוסף סימן ב', והביאו אשל אברהם סימן ר"מ אות א', וכן כתב מ"ב בתשובה סימן צ"ט, וכן כתב ט"ז ביורה דעה סימן רע"א ס"ק ח, והביא דבריו אליהו רבה אות ב', וכן כתב חכמת אדם כלל קכ"ח אות יו"ד, קיצור שולחן ערוך סימן ק"ן אות ו'. מיהו מתשובת סם חיי שנדפסה בסוף הספר משמע דדי בפירש עליהם סדין בעלמא, ומכל מקום סיים: והמחמיר תבוא עליו ברכה, יעו"ש, והביאו אהל יוסף ואשל אברהם שם, וכן כתב אליהו רבה שם, וכן כתב אליהו רבה בשם חו"י סימן קפ"ז דיש להקל בזה בשעת הדחק, וכן כתב פתחי עולם בסימן זה אות ג' בשם סדר היום דבשעת הדחק יש להקל בספרים הנדפסים, ועיין לעיל אות י"ד ובאות שאחר זה:

(טוב) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — כתב בספר שנות חיים למה"ר שלמה קלוגר ז"ל סימן קי"ח, דאם מכסים כל גופם האיש והאשה בשעת תשמיש – אין צריך מחיצה או כלי בתוך כלי, יעו"ש, והביאו פתחי עולם סימן ר"מ אות כ"ב. מיהו הרב פנים מאירות חלק א' סימן ע"ד כתב בפשיטות היפך זה, יעו"ש, ועיין להרה"ג רב פעלים ז"ל בחלק א' סימן ט'. אמנם הח"ל סימן ר"מ אות ח' כתב וזה לשונו: ואם אי אפשר בעניין אחר, יש אומרים שמותר לשמש בחדר שיש בו ספרים בזמן עונה וליל טבילה וליל יציאתו וביאתו מן הדרך על ידי שיאפיל בכסותו, עד כאן לשונו. על כן נראה, כיון דיש פלוגתא בזה – יש לעשות זה סניף לדבר אחר, דהיינו לכל מקום שיש מחלוקת בין הפוסקים ואי אפשר לו לעשות כדברי המחמיר לאיזה סיבה שיהיה, וצריך לילך כדברי המיקל, יש לעשות זה גם כן, שיאפיל בכסותו לכל גופו וגם פניו וראשו. ולא עוד אלא נכון לכל אדם לנהוג כן; חדא – משום צניעות, ועוד, שמא ישכח איזה ספר או איזה דבר מכתבי הקדש ולאו אדעתיה לכסותו ותהיה זה לו לרווח והצלה:

(חי) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — והוא הדין לניירות שתולין בבית היולדת שכתוב בהן שמות ופסוקים, אסור לשמש בו מיטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי. וכל שכן שאסור לעשות שם צרכיו. חס"ל אות ב':

(יט) שם: שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד — כתב החס"ל אות ב': לא יפה עושים אותם האנשים שמייחדים איזה כיסוי לכסות הספרים וכל דבר שבקדושה אשר בבית, וקבוע שם במסמרים; דכל שהוא מיוחד להם, לא נפקי ידי חובת כיסוי כלי תוך כלי. וכן אם המזוזה היא תוך החדר או במקום שעושים שם תשמיש של גנאי, לא מהני אם יכסנה בכמה כיסוין מתחילת עשייתה, דכולן כלי אחד חשיבי, אלא צריך שיניח מסמר קטן על גביה לכסותה בדבר שאינו מיוחד לה, כי היכי דליחשב כלי תוך כלי, עכ"ל. מיהו הרב חכמת אדם ז"ל כלל קכ"ח אות יו"ד כתב, דבין מזוזה או שאר ספרים, אם עשה מתחילה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי, כגון שכרך המזוזה בנייר ואחר כך הניחה בתיק שלה, מותר, עכ"ל. ונראה דבספרים המודפסים ובמזוזה יש להקל כהוראת חכמת אדם, כיון שבלאו הכי יש מקילין כמו שכתבנו לעיל אות י"ג ואות ט"ז:

(ך) שם הגהה: ואם שניהם אינם מיוחדים וכו' — הא מילתא דפשיטא, אלא דאצטריכא ליה לאפוקי מאי דמשמע מדברי תלמידי רבינו יונה. אבל באמת אין סברה דתרי דאינן כליין לא יועילו. ומהרש"ל הגיה הלשון וכמו שכתב בשמו הט"ז. והט"ז הגיה הגהה אחרת, ופירש דברי תלמידי הר' יונה והוא דרך חריף, ודו"ק היטב. ברכי יוסף בשיורי ברכה אות א'. ועיין בית יוסף וב"ח. מאמר מרדכי אות ד':

(כא) שם בהגהה: או שהפנימי אינו מיוחד וכו' — אבל אם הם בכלי אחד, אפילו אותו כלי אינו מיוחד להם אסור. לבוש. שתילי זיתים אות ג'. והוא פשוט:

(כב) שם בהגהה: והחיצון מיוחד להם מותר — וכל שכן איפכא. לחם חמודות פרק מי שמתו אות קס"ג. ב"ח. אליהו רבה אות ב'. שתילי זיתים אות ד'. פתחי עולם אות ד':

סעיף געריכה

(כג) סעיף ג: אפילו להניח בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו — מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. בית יוסף. לבוש. מט"י אות ה'. ואפילו אין אשתו עמו. ר' זלמן אות ו'. והוא פשוט:

(כד) שם: אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר — פירוש, אפילו בלא כלי תוך כלי. ט"ז ס"ק ג, ועולת תמיד אות ב', ומגן אברהם ס"ק ג. ודחו דברי הב"ח שכתב צריך כלי בתוך כלי, יעו"ש. וכן כתב סולת בלולה אות ד'. מט"י שם. ר' זלמן אות ו'. שתילי זיתים אות ה':

(כה) שם: ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי — בבית יוסף כתב בשם רבינו יונה דהכר והכסת חשוב כלי אחד, אלא דמשם הרמב"ם כתב דצריך להניחם כלי בתוך כלי קודם שיניחם בין כר לכסת, וכתב: וכן הלכה. וכתב המגן אברהם ס"ק ד: מדשינה הבית יוסף לשון הרמב"ם, שמע מינה דסבירא ליה דאין צריך אלא כלי אחד, והכר מיקרי כלי שני. וכן משמע בתוס' דף כ"ד סוף ד"ה והתני רבי חייא, וכן כתב האגודה, עכ"ל. וכן כתב ר' זלמן שם. שתילי זיתים אות ו'. אמנם המאמר מרדכי אות ו' כתב, דגם בשולחן ערוך כך כוונתו כמו שכתב בבית יוסף, ואף על פי ששינה קצת מלשון הרמב"ם. וכתב: וכן נראה שהבין עולת תמיד דברי השולחן ערוך, ודלא כהמגן אברהם שלא פירש כן דברי השולחן ערוך. ומה ששינה מרן ז"ל מלשון הרמב"ם, היינו מפני שרצה לחלק בין אשתו עמו לאין אשתו עמו, וקיצר וסמך על מה שנתבאר בבית יוסף. והכי מסתבר, דלא היה מיקל נגד הרמב"ם ז"ל, מאחר דמשמע בהדיא מדבריו דאוסר, עד כאן דבריו. וכן כתב מטה יהודה אות ה'. ועיין ערוך השולחן אות ג':

(כו) משמע בגמרא דמדינא אסור להניחם מראשותיו, אלא שהתירו חכמים כדי לשומרם מהגנבים והעכברים. ואם כן, אם משתמרים במקום אחר לא יניחם במיטה, וכמו שכתב סימן מ"ג סוף סעיף ז. ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג' טפחים או נמוך ג' מותר. מגן אברהם ס"ק ד, סולת בלולה אות ג', ר' זלמן אות ו' ואות ז', שתילי זיתים אות ו'. והיינו אם אשתו עמו, אבל אם אין אשתו עמו משמע שם בגמרא (ברכות כג ב) דאפילו בלא לשומרן מותר להניחן תחת מראשותיו, יעו"ש. וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם אות ד'. ר' זלמן שם. פתחי עולם אות ו':

סעיף דעריכה

(כז) סעיף ד: אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש מיקרי אין אשתו עמווכן כתב הלבוש, וכן כתב רי"ז[2] הביא דבריו בשלטי הגבורים בפרק מי שמתו. כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף. יד אהרן בהגהת בית יוסף, ודחה דברי הט"ז ס"ק ד שהחמיר, יעו"ש. וכן כתב שתילי זיתים אות ז'. מיהו הר"ז אות ח' כתב דנכון לחוש לדברי הט"ז, אף על פי שאין איסור בדבר מן הדין, יעו"ש, והביאו פתחי עולם אות ז'. ועיין מט"י אות ו', שכתב שלא התיר השולחן ערוך אלא דווקא אם הסכים בדעתו שלא לשמש, אבל בסתמא חיישינן, יעו"ש:

סעיף ועריכה

(כח) סעיף ו: שכח ושמש מטתו בתפלין לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועות עד שיטול ידיו וכו' — ואחר כך יחלצם עד שיקנח הקרי, וכמו שכתב סעיף ז'. מגן אברהם ס"ק ה. פרי מגדים אשל אברהם אות ה'. ר' זלמן אות ט'. שתילי זיתים אות ט'. ועיין באות שאחר זה:

סעיף זעריכה

(כט) סעיף ז: ישן בהם וראה קרי וכו'. הגה"ה: עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו — אבל לא יטול ידיו מיד שניעור משינתו, מפני שאין לחוש בהן כל כך שמא נגעו במקום הטינופת כשישן, שתהא נטילתן כדאי להשהות עליו התפילין בעוד שהקרי עליו עד שיטול ידיו. ואף על פי כן אין מתירין לו לאחוז בבתים, כיון שאפשר על ידי הרצועות. אבל בשימש מטתו אין מתירים אפילו על ידי הרצועה הואיל והידים עסקניות הן. ר' זלמן אות יו"ד, וכהאי גוונא כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות ה' יעו"ש, ועיין מאמר מרדכי אות ז'. כתב בספר חסידים סימן קנ"ז: לא יתכן שתשים ספרים על מטה שיש עליה טיפת שכבת זרע או אדם מפיח במטה, וכן לא יתכן שתתלה בין רגליך דברי תורה או לאחריך. אליהו רבא אות ה'. כתב בליקוטי מהרי"ל: כשראה ספר מהופך עליונה למטה הופכו ונושקו, ואם נפלו חס ושלום כמה ספרים היה ממתין בנשיקתן עד שהגביה את כולם, וכשהלך נושא ספר אצלו אמר לו ליכנס או לצאת לפני בפתח. אליהו רבא שם:

(ל) שם בהגה"ה: עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו — ואחר שקינח הקרי, אף על פי שהוא טמא מותר להניחם, כן משמע בגמרא, וכן כתב בית יוסף, מאמר מרדכי שם, עטרת זהב, ר' זלמן אות ט', שתילי זיתים אות יו"ד. ועיין ערוך השולחן אות ד', ומה שכתב פתחי עולם אות יו"ד בשם פסקי הלכות ברכות לריא"ז, יעו"ש. ועוד עיין פתחי עולם אות י"א שכתב בשם תשובת בשמים ראש סימן ך' דאסור בעל קרי בתפילין יעו"ש, ונכון לחוש לדבריו לכתחילה היכא דאפשר, אבל אם לא אפשר אין לבטל בשביל זה מצות התפילין:

סעיף חעריכה

(לא) סעיף ח: הנכנס לסעודת קבע חולצן וכו' — והטעם פירש רש"י, שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו. ונהי דפירש כן לדברי ר' יצחק דאמר חולצן קודם שיכנס לסעודה, הוא הדין והוא הטעם לדעת ר' חייא שאמר חולצן ומניחן על שולחנו. מאמר מרדכי אות ח', ועיין שם שהביא ראיה מדברי הפרישה אות ד' יעו"ש. וכן כתב הלבוש, ר' זלמן אות י"א, שתילי זיתים אות י"א:

(לב) שם: חולצן ומניחן על השולחן וכו' — כדי שיהיו מזומנים לו, ויחזור ויניחם בשעת ברכה. בית יוסף בשם רש"י ז"ל, וכן כתב הלבוש, מט"י אות ט', ר' זלמן שם, שתילי זיתים אות י"ב. וכתב בעל העיטור בה"ת שער א' חלק ו דרבינו אפרים סבירא ליה דנוטל ידיו ואחר כך מניחן ומברך ברכת המזון, ואין לחוש לתיכף לנטילת ידיים ברכה, וחלק עליו וכתב דמניחן תחלה ואחר כך נוטל ידיו, יעו"ש, והביא דבריו פתחי עולם אות י"ד:

(לג) שם: אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן — שאין שכרות שכיח שם. לבוש, שתילי זיתים אות י"ג, פתחי עולם אות ט"ז:

(לד) שם: אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן — ושיעור אכילת עראי הוא עד כביצה. מטה יהודה אות ט', ערוך השולחן אות ה', פתחי עולם אות ט"ו. ועיין סימן רל"ב סעיף ג' וסימן תרל"ט סעיף ב', ומגן אברהם סימן רל"ב ס"ק י"ז וסימן רצ"א ס"ק א:

(לה) שם: אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן — והוא הדין לשתיית עראי. ומה שכתב המגן אברהם בסימן רל"ב ס"ק י"ז דלשתיה יותר מכביצה אסור, היינו דווקא בדברים המשכרים כמו שכתב הוא ז"ל הטעם, דילמא מימשך ומשתכר; אבל בשאר משקים, כגון קאווה וט"ע‏[3] שאין משכרין ולית בהו דילמא מימשך, ליכא למיחש, ואפילו יותר מכביצה. ועיין מחצית השקל שם ובסימן תרל"ט סעיף ב':

(לו) שם: אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן — מיהו צריך ליזהר מאד שלא יסיח דעתו מהן, כמו שכתב סימן כ"ח סעיף א ובדברינו לשם אות ב' ואות ג', יעו"ש:

הערותעריכה

  1. ^ לא ברור מה הר"ת. ואולי יש כאן ט"ס. ויקיעורך
  2. ^ נראה דצ"ל ריא"ז
  3. ^ קפה ותה