פתיחת התפריט הראשי

כף החיים על אורח חיים יז

סעיף אעריכה

(א) סעיף א: אף על גב דכתיב וראיתם אותו סומא חייב וכו' — היינו אם לובש טלית בת חיובא, אבל אין חיוב לקנות, דהא לאו חובת גברא הוא. עולת תמיד אות א', שתילי זיתים אות א' ואות ב'. ועיין לקמן אות ו:


(ב) שם: שנתרבה מאשר תכסה בה וכו' — ופשוט דיכול לברך גם כן עליהם, אך שיבדוק אותם תחילה במשמוש ידיו, או יבקש מאחר לבדקם. פתחי עולם אות א' בשם משאת בנימין. והגם דהרא"ש בהלכות תפילין סימן ט"ז הביא משם גאון דסומא פטור מן התפילין וגם מן הציצית, יעויין שם, סברה זו דחויה היא ולא קיימא לן הכי, אלא כסברת מרן ז"ל ודעימיה, יעויין שם בהרא"ש ובמעדני יום טוב אות ו', שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות א', ויד אהרון בהגהת הטור ער"ה אות א'. ומה שכתב הרב חיים פלאג'י בספר לב חיים סימן ק': אף על גב דקיימא לן סומא חייב בציצית – מכל מקום לא יברך עליו, משום דאיכא למאן דאמר סומא פטור וספק ברכות להקל. כתב כבר על דבריו בן איש חי פרשת לך לך אות ט"ו דהמנהג פשוט דהסומא מברך על הטלית, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל יעויין שם, ובספרו רב פעלים חלק ב' סימן ז'. וכן כתבנו אנן בעניותין לעיל סימן ז' אות ב' בשם כמה פוסקים, דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, וכן כתב הט"ז סימן מ"ו אות ז' יעויין שם. וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי ההוראה, לפסוק דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל:

סעיף בעריכה

(ג) סעיף ב: נשים ועבדים פטורים וכו' — ואפילו מתלבשים בטלית שיש בה ד' כנפות, אינם צריכים להטיל בה ציצית. ר' זלמן אות א', בן איש חי פרשת לך לך אות י"ג, והוא פשוט:


(ד) שם הגהה: ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא — הא דמברכין הנשים על מצות עשה שהזמן גרמא היא סברת רבינו תם, והביאו דבריו התוס' והרא"ש בפרק בתרא דראש השנה דף ל"ג ע"א ופרק קמא דקידושין דף ל"א ע"א. וכתבו שם התוספות בפרק בתרא דראש השנה והרא"ש בפרק קמא דקידושין, דהראיות שלו קצת דחויות, יעויין שם. והר"ן בפרק בתרא דראש השנה ובריש פרק ב דסוכה הסכים לדברי רבינו תם, יעויין שם. אמנם הרמב"ם ז"ל כתב בפרק ג מהלכות ציצית, דאין הנשים יכולות לברך בדבר שהן פטורות, וכתבו שם הגהות שכן דעת רש"י, כמבואר כל זה בבית יוסף, וכן פסק מרן ז"ל בבית יוסף כדעת הרמב"ם ז"ל, משום ספק ברכות להקל, וכן פסק בשולחן ערוך סימן תקפ"ט סעיף ו. אבל הברכי יוסף בסימן תרנ"ד אות ב' כתב, דבתחילה ערער על מה שנהגו הנשים בארץ צבי לברך על הלולב, כיון דקיימא לן כהוראת הרמב"ם ומרן ז"ל והם פסקו שלא לברך. ואחר זמן בא לידו קונטריס מרבינו יעקב ממרוי"ש שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. ושאל על זה, והשיבו לו שאם באו לברך על שופר ולולב הרשות בידן, יעויין שם הטעם. והביא דבריו הזכ"ל בחלק א' הלכות ברכות אות נון. וכן כתב החיד"א בספרו יוסף אומץ סימן פ"ב וזה לשונו: ולעניין הלכה אני הדל, מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לר"י ממרוי"ש כמו שהבאתי בברכי יוסף שם, נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב וכמנהג קדום וכו'. והגם דמרן פסק שלא יברכו, נראה דאילו מרן ז"ל היה רואה בתשובת ר"י הנזכר ודאי דהיה פוסק כן וכו', ולא שייך לא בשמים היא וכו' עד כאן לשונו, יעויין שם. והביאו הזכ"ל בחלק ג' בהלכות ברכות אות י"ז. ועוד עיין מה שכתבנו לעיל אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל:


(ה) שם בהגה: אך מחזי כיוהרא ולכן אין להן ללבוש ציצית וכו' — ועוד יש חשש איסור משום לא יהיה כלי גבר על אשה. לבוש סעיף ב'. ובדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות שהבאנו לשונו לעיל סימן ט"ז אות ב' מפורש שאין הנשים שייכות במצוה זו, יעויין שם. וכן כתב בן איש חי פרשת לך לך אות י"ג. ועיין לקמן סימן לח אות ט:


(ו) שם בהגה: הואיל ואינו חובת גברא — פירוש, שאינו חייב ליקח לעצמו טלית, כמו שכתוב ריש סימן כ"ד. מגן אברהם ס"ק ב. וכן כתב הט"ז ס"ק ג. מאמר מרדכי אות א'. ומה שכתב בשולחן ערוך סימן יט סעיף א: ציצית חובת גברא הוא, בא לאפוקי ממאן דאמר כלי קופסא חייבין בציצית, כמו שכתב הט"ז שם ס"ק א. אבל לא בא לומר ליקח לעצמו טלית שאינו חייב, כמו שכתוב סימן כד. ומה שקרא אותו חובת גברא, לפי שאם בא ללבוש בגד בת ד' כנפות חייב להטיל בה ציצית, כמבואר בסימן י"ט טור ובית יוסף:

ומזה נתבאר לנו דציצית חובת גברא, ולא חובת גברא, ותרווייהו לקולא. חובת גברא לקולא, למעוטי כלי קופסא, שכל זמן שאינו לובש הטלית, אף על פי שיש לו ד' כנפות פטורה מן הציצית, וכמו שכתוב בסימן י"ט. ולא חובת גברא, שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית, רק אם יש לו טלית בת ד' כנפות ורוצה ללובשו חייב להטיל בו ציצית, וכמו שכתוב בסימן כ"ד טור ושולחן ערוך. ועיין מה שנכתוב שם על סימן כד סעיף א בסייעתא דשמיא:


(ז) שם: טומטום וכו' ויתעטפו בלא ברכה — זהו לפי שיטת הרמב"ם דפסק דאין הנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, כמו שכתבו הטור והבית יוסף. ומרן ז"ל פסק כהרמב"ם, כמו שכתבנו לעיל אות ד, לפיכך הכא נמי כתב מרן ז"ל שיתעטפו בלא ברכה. ומור"ם ז"ל כתב בהגה: ולפי מה שנהגו הנשים וכו' גם הם יברכו. ועיין שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף שתמה על דברי מור"ם הללו, דאיך יברך האנדרוגינוס מטעם דנהגו הנשים וכו', למאן דאמר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה? וכן הקשה העולת תמיד אות ו'. וכתב העולת תמיד דרמ"א סבירא ליה כמאן דאמר ספיקא הוי, יעויין שם. אבל המאמר מרדכי אות ב' כתב דדברי רמ"א חזקים ונכונים ואתיין ככולי עלמא, דלמאן דאמר ספק איש וספק אשה, אם כן ממה נפשך יכול לברך למאן דאמר דהנשים מברכות. ולמאן דאמר בריה בפני עצמה, גם הם יברכו לפי שיטה זו, דלמה יגרעו מנשים, דאף על פי שהם פטורים לכולי עלמא אפילו הכי מברכות לפי דיעה זו? אם כן אנדרוגינוס נמי, אף אם הוא בריה בפני עצמה יכול לברך אף על פי שהוא פטור, דמאי שנא פיטור זה מזה, עד כאן לשונו. יעויין שם, ועיין ברכי יוסף סימן תר"מ אות ב' ושערי תשובה אות ג':


(ח) שם בהגהה: ולפי מה שנהגו הנשים וכו' — כתב הברכי יוסף אות ב' וזה לשונו: שמעתי מפה קדוש הרב המובהק כמוהר"ר אליעזר נחום, שהיה מסתפק לדעת רבינו תם דנשים עושות מצוות עשה שהזמן גרמן ומברכות, אם כשעושות הני מצוות עשה שהזמן גרמן הוסיפו עליהן עוברות על בל תוסיף, עד כאן לשונו. והביא דבריו הער"ה אות ב', ופשט דעוברות הנשים גם כן בבל תוסיף כאנשים יעויין שם:


(ט) שם בהגהה: גם הם יברכו — אבל אין מוציאין אחרים בברכתן לפי שברכתן רשות. פרי מגדים אשל אברהם אות ב', פתחי עולם אות ד':

סעיף געריכה

(י) סעיף ג: קטן היודע להתעטף וכו' — והאי קטן יש אומרים בן תשעה שנים, ויש אומרים הפיקח בן שש שנים ואינו פיקח בן שבעה, עיין לב חיים סימן ק"א, וכן פסק בן איש חי פרשת לך לך אות י"ד. ויש שכתבו משהגיע לג' שנים צריך לחנכו, וסימן לדבר "שלוש שנים יהיו לכם ערלים ובשנה הרביעית" וכו', חס"ל אות א', שערי תשובה אות ד', כרם שלמה. והיינו דוקא פחות מבן י"ג, אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול. שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ב', עולת תמיד אות ז', חס"ל שם, שתילי זיתים אות ז'. ועיין בדברינו לקמן לסימן ע אות ז:


(יא) שם: קטן היודע להתעטף וכו' — גם יברכו עליהם כדי להתלמד, כמו בחינוך שאר מצוות. לבוש, וכן כתב שיורי כנסת הגדולה שם אות ג' בשם ספר המפה, פרי מגדים אשל אברהם אות ג', שתילי זיתים אות ו', פתחי עולם אות ט':


(יב) שם: צריך ליקח לו ציצית וכו' — מלשון זה שאמר: ליקח לו ציצית ולא אמר "ליקח לו טלית", משמע היינו דוקא אם יש לבן בגד של ד' כנפות צריך אביו ליקח לו ציצית כדי לחנכו במצוות, אבל אינו חייב ליקח לו בגד בת ד' כנפות. וכן כתב מהר"ל ן' חביב אות ב' בהגהת טור בית יוסף. אבל המרדכי כתב סוף פרק לולב הגזול והביאו ב"ח על שם הירושלמי, דאביו צריך ליקח לו טלית, וכתב דזה נמי כוונת הטור, יעויין שם והביאו מגן אברהם ס"ק ב. מיהו כתב המגן אברהם "ועיין ריש סימן כ"ד" דאינה חובה כל כך. וכן כתב ר' זלמן אות ד' ופרי מגדים שם, ועיין מחצית השקל. ומכל מקום אביו חייב להטיל ציצית לכל בגד שיש לו ד' כנפות שהבן מתלבש בו, כיון שכבר הגיע לחינוך, ר' זלמן שם, פרי מגדים שם, וכן כתב פתחי עולם שם: