מלבי"ם על ישעיהו לג
<< · מלבי"ם על ישעיהו · לג · >>
פסוק א
ביאור המילות
"כהתמך". שרשו תמם, וכנלותך שרשו נלה, ענין השלמה וחברו לא יטה לארץ מנלם:פסוק ב
ביאור המילות
"זרעם", מענין אור זרוע לצדיק, אורם, והעד לבקרים. ונגד לבקרים אמר עת צרה, כי בקר, יציין עת ישועה ואורה:פסוק ג
ביאור המילות
"עמים". חשובים מן גוים, כנ"ל (א' ד'):פסוק ד
ביאור המילות
"כמשק גבים". משק מענין משקה וכן "שוקק", והכ"ף כ' הזמן, בעת ישוקו הגבים בו. וגבים נקעים מלאים מים. באו על גבים ולא מצאו מים.
"ובו", מוסב על החסיל:פסוק ה
פסוק ו
ביאור המילות
"חסן, אוצרו". חוסן דבר חזק, והאוצר בו אוצרים החוסן (עי' למעלה כג יח). ותי"ו חכמת ודעת כתי"ו של ציצת נובל, אל תתני פוגת לך:פסוק ז
ביאור המילות
"אראלם". גבוריהם, כמו והוא הכה את שני אריאל מואב:פסוק ח
פסוק ט
"(תשובת ה')" אולם עתה שהחריב את הכל:
ביאור המילות
"אבל אמללה". ע"ל (כד ד'), אומלל יותר מאבילות, וכן קמל מן החפיר, וארץ זכר ונקבה, שרץ ארצם צפרדעים:פסוק י
ביאור המילות
"ארומם אנשא". ארומם מעצמי, אנשא ע"י שיכירו יכלתי כנ"ל (ב' יד):פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
"והחנפים" הצבועים, שבושו מלאמר בפה שהם פוחדים ואין מאמינים בה' מ"מ "אחזה אותם רעדת הגוף" עד שפחדם היה ניכר לכל ע"י הרעדה, כי אמרו מי "יגור לנו" פה בציון תוך "אש אוכלה" שהוא מחנה האויב, ומי יגור עם האויב הנורא הזה הלא הוא מוקדי עולם שכבר שרף רוב הישוב, ואיך נגור ונבטח בציון. משיב ה' להם מה תיראו, הלא מי שהוא.
ביאור המילות
"רעדה". תנועת הגוף בסבת הפחד. וחנפים צבועים בכ"מ:פסוק טו
"(הולך צדקות" במצות שבין אדם למקום, "ודבר מישרים" בדעות ואמונות, "מאס" בדברים שבין אדם לחברו הוא ממאס בריוח שיוכל לסבב מזה מעשקות והפסד לחברו, "ונער כפיו" מצד שהיה מלך עושה משפט תמיד לא לקח מנחה משום אדם כמו שהיה אז דרך המלכים, מפני שהיה ירא פן יהיה אח"כ לאיש הזה דין אצלו ואף שיחזור לו אז המנחה מ"מ תמך בשוחד לפי שעה, וגם לא קבל לשון הרע על שום אדם עד שאם בא מי לאמר לו שמרד אדם נגדו ונתחייב ראשו "אטם אזנו משמע", וגם "עצם עיניו שלא יראה ברע" כלל בל יבא ע"י לידי חמדה ותאוה):
פסוק טז
פסוק יז
ביאור המילות
"תחזינה, תראינה". ראה, בעין בשר. וחזה בעין הפנימי כנ"ל (למ"ד יו"ד). וגדולת אשור ראתם העין, אבל יופי חזקיהו לא בחיל כי אם ברוח לא ראה רק חזה איש הרוח:פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
ביאור המילות
"חזה ציון, תראינה ירושלם". שאננות ירושלים תראה העין, וקדושת ציון מקום המקדש והשכינה רק חזיון הנפש היה.
"ויצען", מענין צועה ברוב כחו (לק' ס"ג) זועת הרוח הפנימי:פסוק כא
ביאור המילות
"אם שם אדיר". אם מלה תנאית, והבדל נהרים יאורים (למעלה יט ו'). ואני שיט קטן.
"וצי גדול", ספינת מלחמה:פסוק כב
ביאור המילות
"מחקק". נקרא מניח הדתות הנמוסיית (למעלה י' א'):פסוק כג
"ואז חולק עד שלל", אז יחלקו האויבים "הרבה" שלל הספינה, "וגם פסחים יכלו לבוזז בז" הספינה, הנמשל כי אם אדיר ה' לנו, והספינה שהיא המלכות והעם יהיו קשורים ודבוקים בה' ובמצותיו, וכן אם יחזיקו ברב החובל ובתורן הספינה והוא שיהיו העם נאמנים למלכם שהוא המנהיג הספינה, וכן אם יפרשו נס לסוכך מפני הרוח מבחוץ והוא שישמרו מלשאול עזר מעמים אחרים, אז צי אדיר של אשור לא יקרב בגבולם, אבל אם לא ישמרו תנאים אלה אז יחלק שלל הרבה שישלול מהם, כמו שהיה בתחלה שבזז רבים מערי יהודה, ולא ברוב כח יכבוש אותם כי אז אף פסחים וחלשים יבוזזו בז, כמו שבוזזים אניה שאין לה בעלים:
ביאור המילות
"חבליך". כמו חובליך, רב החובל. וכן, הכן, ותרן ונס ידוע:פסוק כד
<< · מלבי"ם על ישעיהו · לג · >>