" כי תחלה חשב שמ"ש שיפלו בחרב נבא על העשרים וחמשה איש שראה משתחוים לשמש לא על כלל יהודה אבל אחר שראה שפלטיהו מת בירושלים קודם שכבש האויב את העיר, הבין שהנבואה הזאת אינה דוקא על הכ"ה אנשים שראה עתה, שא"כ לא היה ראוי שימות פלטיה בא"י וא"כ הנבואה היא על כלל העם ולכן זעק, "
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יד-טו) "
ויהי דבר ה' אחיך אחיך", השיב לו ה', שלא מאנשי ירושלים תצא שארית ופליטה לישראל, כי הם יכלו ויהיו כתאנים השוערים, רק מבני הגולה שגלו לבבל עם יכניה מהם תצא שארית כמו שהראה ה' לירמיה
(שם כ"ד) במשל שני דודאי תאנים, וז"ש "
אחיך" הם "
אחיך" ר"ל הגולה אשר בבבל שהם אחיך והם היטיבו דרכם והם "
אשני גאולתך" שעליהם התנבאת שיגאלו וזה יתקיים בם, וכן "
כל בית ישראל" וכו' שהם יתר השבטים שגלו תחלה ע"י סנחריב שגם מהם תצא שארית שהגם שלא יגאלו בגאולה שבבית שני ישובו לעת קץ, "
אשר" ר"ל הגם שאמרו להם אנשי ירושלים "
שהם רחקו מעל ה'" אחר שהם על אדמת נכר ושלא ישובו מן הגולה רק "
לנו היא נתנה הארץ למורשה" אנחנו לבד נירש את הארץ, והם אבדה תקותם, ע"ז משיב להם שתי תשובות:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"רחקו". ציווי, ע"י שאתם רחוקים במקום אל תקרבו עוד אליו:
"
לנו היא", ר"ל הארץ, ומוסיף נתנה למורשה ירושת עולם:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן", נגד מ"ש "
שרחקו" מעל ה' משיב שבכ"ז קרוב ה' להם, "
שהגם שהרחקתים בגוים" והם רחוקים מן הארץ, "
והגם שהפיצותים" מן הגוים "
אל הארצות" בכ"ז אינם רחוקים ממני, כי "
אהיה להם למקדש מעט" שאשרה שכינתי בתוכם גם שמה, והגם שלא תשרה שכינתי עליהם באיתגליא ובאותות ובמופתים כמו במקדש הגדול, תשרה בסתר והשגחה מוסתרת עד שאהיה למקדש מעט, ותחת המקדש יהיו הבתי כנסיות ובתי מדרשות כמ"ש חז"ל ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות:
ביאור המילות
"
הרחקתים בגוים", הפיצותים בארצות. בספר הזה כ"מ שבאו נרדפים גוים וארצות, הארצות רחוקים יותר מן הגוים, שתחלה גלו בגוים וכבר היו רחוקים, ואח"ז נפוצו מן הגוים לארצות רחוקות יותר עד שבארצו נפזרו יותר
(עי' לקמן י"ב ט"ז, ולמעלה ו' ט'):
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן", ונגד מ"ש לנו היא נתנה הארץ למורשה, שחושבים שהנדחים האלה אבדה תקותם, משיב "
וקבצתי אתכם מן העמים", שמן העמים הקרובים אקבץ אותם בגאולת בית שני שנקבצו גולי בבל ושבו לא"י, "
ואספתי" שלעתיד יאסוף את עשרת השבטים שהם בארצות רחוקות ולא שבו בבית שני, "
ונתתי לכם את אדמת ישראל" לא כמו שאמרו לנו נתנה הארץ למורשה:
ביאור המילות
"
וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות". כבר בארתי
(ישעיה י"א) שיש הבדל בין אסף ובין קבץ, שהמקבץ יקבץ נפזרות, והאוסף מכניס את הנדח חוץ למקומו אל מקומו, ואחר שהארצות הם רחוקות יותר מן העמים, יצייר בספר זה תמיד שבארצות נפזרו יותר, כמ"ש
(לקמן י"ב ט"ז ובכ"מ) בהפיצי אותם בגוים וזריתים בארצות, שהזריה היא יותר מן ההפצה עיי"ש. וכן אמר פה מן הארצות אשר נפוצותם, רק שבארצות חוץ מן קיבוץ המפוזר גם האסיפה אל א"י הוא חידוש, הוסיף החידוש שיאסף אותם כמ"ש ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ
(ישעיה י"א):
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ובאו שמה והסירו את כל שקוציה", זה היה בגאולת בית שני שאז הסירו השקוצים שאנשי כנה"ג בטלו יצרא דע"ז, "
ואת כל תועבותיה", זה יהיה בגאולה העתידה שאז יבטל יצרא דעריות ויתר תועבות:
ביאור המילות
"
שקוציה תועבותיה", ע"ל
(ה' י"א):
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה" עד עתה היו הסבות אל החטא הרוח והלב, שהרוח היא המעלה הציורים מעומק הנפש אל פני הלב, ורובי הציורים הם נוטים לרעה כמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו, שיעלה ציורי קנאה וגאוה ונקמה ותאוה ואז יתעורר הלב שהוא הכח המושל בנפש ותעמוד מלחמה בקרבו, כי ציורי השכל והבינה יטו אל הטוב וציורי היצר הרע יטוהו אל הרע, ויש לו שני לבבות, ר"ל שני מושלים ומנהיגים א' יפתהו לרע וא' לטוב, ואז יהיה לכם לב אחד שכח המושל בנפש לא יתעורר רק אל הטוב כפי עצת השכל והבינה, וגם אתן בקרבכם רוח חדשה שהרוח לא יעלה ציורים רעים כלל רק ציורי ענוה וקדושה ויראת חטא, "
והסירותי את לב האבן מבשרם" שעד עתה היה לבבם כאבן שקשה לפתח עליו פתוחים ורושמים, וכן לא היה מוכן לקבל הרושמים האלהיים וציורי המוסר והחכמה, ואז אתן להם לב בשר רך לקבל עליו מכתב אלהים וציורי הקדושה והרוחניות, וע"י ההכנה הזאת.
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בחקתי ילכו" כי לא יעכב היצר בפניהם, ועל ידי כן "
והיו לי לעם" ואני אשרה שכינתי עליהם:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואל לב", חוזר אל הדבור שדבר אליו בפסוק י"ב (שדבור הזה נפסק באמצע על ידי שפלטיהו מת והנביא זעק וה' השיב לו על צעקתו, וכשגמר התשובה חזר לדבריו הקודמים) שאמר אשר בחקי לא הלכתם, רק "
אל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך" לבם הולך לדבק בע"ז שהם שקוצים ובעריות ויתר תועבות, ולכן "
דרכם בראשם נתתי", שלמתי להם כפי דרכם, והם אשמים בעצמם:
ביאור המילות
"
ואל לב שקוציהם", הלב הוא עקרו של דבר ומרכזו,
לא עשו השקוצים בחיצוניותם לבד רק עשו לבם ועקרם. לא עבדו ע"ז מאהבה ומיראה רק דבקו בה בעצמה:
