רמב"ם הלכות איסורי ביאה יד


הקדמההמדעאהבהזמניםנשיםקדושההפלאהזרעיםעבודהקרבנותטהרהנזקיםקניןמשפטיםשופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר קדושה · הלכות איסורי ביאה · פרק ארבעה עשר | >>

הגהה על פי כתבי-יד · דפוס וורשא-ווילנא

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), ה"ב, ת"ש , אתר על התורה


הגהה עריכה

נוסח הפרק מוגה על פי כתבי-יד, לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.

(א) כיצד מקבלין גרי הצדק? כשיבוא להתגייר, ויבדקו אחריו ולא ימצאו עלה, אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים, דחופים, ומסוחפין, ומטורפין, וייסורין באין עליהן?" אמר: "אני יודע ואיני כדאי" – מקבלין אותו מיד.

(ב) ומודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות.

כיצד? אומרים לו: הוי יודע שעד שלא באת לדת זו, אם אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת, אם חיללת שבת – אי אתה ענוש סקילה. ועכשיו אחר שתתגייר אם אכלת חלב אתה ענוש כרת, אם חיללת שבת אתה ענוש סקילה. ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום לטורדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה. שבתחילה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים. וכן הוא אומר: "בחבלי אדם אמשכם" (הושע יא ד), ואחר כך "בעבותות אהבה" (שם).

(ג) וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצוות, כך מודיעין אותו שכרן של מצוות. ומודיעין אותו שבעשיית מצוות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שם צדיק גמור אלא בעל חכמה שעושה מצוות אלו ויודען. (ד) ואומרים לו: "הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל. וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה – טובה צפונה היא להם, שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום ליבם ויתעו, ויפסידו שכר העולם הבא, כעניין שנאמר: 'וישמן ישורון ויבעט' (דברים לב טו). (ה) ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהן רוב פורענות כדי שלא יאבדו, אלא כל האומות כלין והן עומדין." ומאריכין בדבר זה כדי לחבבו.

אם חזר בו ולא רצה לקבל – הולך לדרכו. ואם קבל – אין משהין אותו, אלא מלין אותו מיד. ואם היה מהול – מטיפין ממנו דם ברית. ומשהים אותו עד שיתרפא רפואה שלמה, ואחר כך מטבילין אותו. (ו) ושלושה עומדין על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות פעם שניה, והוא עומד במים.

ואם היתה אשה – נשים מושיבות אותה במים עד צווארה, והדיינין מבחוץ. ומודיעין אותה מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, והיא יושבת במים. ואחר כך טובלת בפניהם, והן מחזירין פניהן ויוצאין, כדי שלא יראו אותה, כשתעלה מן המים.

(ז) איזה הוא גר תושב? זה גוי שקבל עליו שלא יעבוד עבודה זרה עם שאר המצוות שנצטוו בני נח, ולא מל ולא טבל – הרי זה מקבלין אותו, והרי הוא מחסידי אומות העולם. ולמה נקרא שמו "תושב"? לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה. (ח) ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. אבל בזמן הזה, אפילו קיבל כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד – אין מקבלין אותו.

(ט) העבד הנלקח מן הגוים, אין אומרין לו "מה ראית שבאת", אלא אומרים לו "רצונך שתיכנס בכלל עבדי ישראל ותהיה מן הכשרים או לא?" אם רצה – מודיעין אותו עיקרי הדת ומקצת מצוות קלות וחמורות ועונשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר. ומטבילין אותו כגר, ומודיעין אותו כשהוא במים.

ואם לא רצה לקבל, מגלגלין עמו כל שנים עשר חודש, ומוכרו לגוים. ואסור לקיימו יתר על כן. ואם התנה עמו מתחילה שלא ימול ולא יטבול אלא יהיה כגר תושב – מותר לקיימו בעבדותו כשהוא גר תושב. ואין מקיימין עבד כזה אלא בזמן היובל.

(י) הגוים אין אסור עליהם משום ערווה אלא אמו, ואשת אביו, ואחותו מאמו, ואשת איש, וזכור, ובהמה, כמו שיתבאר בהלכות מלכים ומלחמות. אבל שאר עריות מותרות להן.

(יא) גר שנתגייר ועבד שנשתחרר – הרי הוא כקטן שנולד. וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא גוי או כשהוא עבד – אינן שאר בשר. ואם נתגייר הוא והם – אינו חייב על אחת מהם משום ערווה כלל.

(יב) דין תורה שמותר לגר שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו. אבל חכמים אסרו דבר זה, כדי שלא יאמרו: "באו מקדושה חמורה לקדושה קלה." שאמש היתה זו אסורה לו והיום מותרת. וכן גר שבא על אמו או אחותו והיא בגיותה – הרי זה כבא על הנוכרית.

(יג) כיצד דין הגרים בעריות של שאר בשר? אם היה נשוי כשהוא גוי לאמו או לאחותו, ונתגיירו – מפרישין אותן כמו שביארנו. ואם היה נשוי לשאר עריות, ונתגייר הוא ואשתו – אין מפרישין אותן.

גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר מדברי סופרים. ומותר בשאר האב, אף על פי שיודע בוודאי שזה שארו מאביו כגון תאומים, שדבר ברור שאביו של זה הוא אביו של זה. ואף על פי כן לא גזרו על שאר אביו.

לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו, ואשת אחי אביו, ואשת אביו, ואשת בנו, אף על פי שנשאת לאחיו או לאביו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו. וכן אחות אמו מאביה, ואחותו מאביו, ובתו שנתגיירה – מותרת לו. אבל אינו נושא לא אחותו מאמו, ולא אחות אמו מאמה, ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגייר. אבל אם נשאה אחיו כשהוא גוי – הרי זו מותרת לו.

(יד) שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה – חייבין משום אשת אח.

(טו) הנושא גיורת ובתה הגיורת, או שתי אחיות מן האם – ישב עם אחת מהן ומגרש השניה. נשא גיורת ומתה – הרי זה מותר לישא אמה או בתה, שלא גזרו אלא בחייהן. ומותר אדם לישא שתי אחיות גיורות מן האב, שלא גזרו בשאר האב כמו שביארנו.

(טז) השניות כולן – לא גזרו עליהן בגרים. לפיכך מותר הגר לישא אם אמו. ונושא אדם גיורת ואם אם אמה, או בת בת בתה. וכן שאר השניות.

(יז) העבד מותר לישא אמו כשהוא עבד, ואין צריך לומר בתו ואחותו וכיוצא בהן, שכבר יצא מכלל גוים ואין העריות האסורות על הגוים אסורות עליו. ולא בא לכלל ישראל כדי שיאסרו עליו עריות האסורות על הגרים. (יח) ויראה לי שאם בא העבד על זכור ובהמה – יהרגו, ושאיסור שתי עריות אלו שווה בכל האדם.

(יט) עבדים שנשתחררו – הרי הן כגרים: כל שאסור לגרים – אסור להן, וכל המותר לגרים – מותר להן.

נותן אדם שפחתו לעבדו או לעבד חברו. ומוסר שפחה אחת לשני עבדים לכתחילה, ואינן צריכין שום דבר אלא הרי הן כבהמות. ושפחה שהיא מיוחדת לעבד זה או שאינה מיוחדת – אחת היא, לפי שאין אישות אלא לישראל, או לגוים על הגוים. אבל לא לעבדים על העבדים, ולא לעבדים על ישראל.

דפוס עריכה

הלכה א עריכה

כיצד מקבלין גירי הצדק כשיבוא אחד להתגייר מן העכו"ם ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן אם אמר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותו מיד.

הלכה ב עריכה

ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר שני ומודיעין אותו עונשן של מצות כיצד אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת לדת זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת אם חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אחר שתתגייר אם אכלת חלב אתה ענוש כרת אם חללת שבת אתה ענוש סקילה ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואחר כך בעבותות אהבה.

הלכה ג עריכה

וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען.

הלכה ד עריכה

ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט.

הלכה ה עריכה

ואין הקב"ה מביא עליהן רוב פורענות כדי שלא יאבדו אלא כל העכו"ם כלין והן עומדין ומאריכין בדבר הזה כדי לחבבן אם חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו ואם קיבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית ומשהים אותו עד שיתרפא רפואה שלימה ואחר כך מטבילין אותו.

הלכה ו עריכה

ושלשה עומדין על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שנייה והוא עומד במים ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והן מחזירין פניהן ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים.

הלכה ז עריכה

אי זה הוא גר תושב זה עכו"ם שקיבל עליו שלא יעבוד כו"ם עם שאר המצות שנצטוו בני נח ולא מל ולא טבל ה"ז מקבלין אותו והוא מחסידי אומות העולם ולמה נקרא שמו תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל כמו שביארנו בהלכות עכו"ם.

הלכה ח עריכה

ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל בזמן הזה אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו.

הלכה ט עריכה

העבד הנלקח מן העכו"ם אין אומרין לו מה ראית שבאת אלא אומרים לו רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהיה מן הכשרים או לא אם רצה מודיעין לו עיקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות ועונשן ושכרן כמו שמודיעין את הגר ומטבילין אותו כגר ומודיעין אותו כשהוא במים ואם לא רצה לקבל מגלגלין עליו כל שנים עשר חדש ומוכרו לעכו"ם ואסור לקיימו יותר על כן ואם התנה עליו מתחלה שלא ימול ולא יטבול אלא יהיה גר תושב מותר לקיימו בעבודתו כשהוא גר תושב ואין מקיימין עבד כזה אלא בזמן היובל.

הלכה י עריכה

העכו"ם אין אסורים עליהם משום ערוה אלא אמו ואשת אביו ואחותו מאמו ואשת איש וזכר ובהמה כמו שיתבאר בהלכות מלכים ומלחמותיהן אבל שאר עריות מותרין להן.

הלכה יא עריכה

עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא עכו"ם או כשהוא עבד אינן שאר בשר ואם נתגייר הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערוה כלל.

הלכה יב עריכה

דין תורה שמותר לעכו"ם שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שאמש היתה לו זו אסורה והיום מותרת וכן גר שבא על אמו או אחותו והיא בגיותה ה"ז כבא על הנכרית.

הלכה יג עריכה

כיצד דין הגרים בעריות של שאר בשר אם היה נשוי כשהוא עכו"ם לאמו או לאחותו ונתגיירו מפרישין אותן כמו שביארנו ואם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישין אותן גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר מד"ס ומותר בשאר האב אף על פי שיודע בודאי שזה שארו מאביו כגון תאומים שדבר ברור שאביו של זה הוא אביו של זה אע"פ כן לא גזרו על שאר אביו לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת בנו אף על פי שנשאת לאחיו או לאביו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו וכן אחות אמו מאביה ואחותו מאביו ובתו שנתגיירה מותרת לו אבל אינו נושא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגייר אבל אם נשאה אחיו כשהוא עכו"ם ה"ז מותרת לו.

הלכה יד עריכה

שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין משום אשת אח.

הלכה טו עריכה

הנושא גיורת ובתה הגיורת או שתי אחיות מן האם יושב עם אחת מהן ומגרש השנייה נשא גיורת ומתה הרי זה מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן ומותר לאדם לישא שתי אחיות גיורות מן האב שלא גזרו בשאר האב כמו שבארנו.

הלכה טז עריכה

השניות כולן לא גזרו עליהן בגרים לפיכך מותר הגר לישא אם אמו ונושא אדם גיורת ואם אמה או בת בת בתה וכן בשאר השניות.

הלכה יז עריכה

העבד מותר לישא אמו כשהוא עבד ואין צריך לומר בתו ואחותו וכיוצא בהן שכבר יצא מכלל עכו"ם ואין העריות האסורות על העכו"ם אסורות עליו ולא בא לכלל ישראל כדי שיאסרו עליו עריות האסורות על הגרים.

הלכה יח עריכה

ויראה לי שאם בא העבד על הזכור ובהמה יהרגו שאיסור שתי עריות אלו שוה בכל האדם.

הלכה יט עריכה

עבדים שנשתחררו הרי הן כגרים כל שאסור לגרים אסור להן וכל המותר לגרים מותר להן נותן אדם שפחתו לעבדו או לעבד חבירו ומוסר שפחה אחת לשני עבדים לכתחלה ואינן צריכין שום דבר אלא הרי הן כבהמות ושפחה שהיא מיוחדת לעבד או שאינה מיוחדת אחת היא לפי שאין אישות אלא לישראל או לעכו"ם על העכו"ם אבל לא לעבדים על העבדים ולא לעבדים על ישראל.