פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: חידושי הריטב"א | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק חמישי כיצד מעברין

דף נב עמוד בעריכה

כיצד מעברין את הערי':    פי' כשבאין לעשו' עבור בעיר למדוד משם ואילך תחו' שבת של בני העיר דקי"ל שהוא מתחיל מעבורה של עיר כיצד עושין עבור זה היה בית נכנסו בית יוצא פגום נכנס ופגו' יוצא. פרש"י ז"ל שיש מגדלי' עגולי' סביבו' העיר פעמים שבולטין בפני' ופעמי' שבולטין בחוץ. וכן פר"ח ז"ל שיש מגדלי' עגולי' כגון שובך של יוני מלשון מששברו את פגמיהן. היו גדודיו' וכו' בש"ס מפרש מאי גדודיות ודקתני כו' וגשרים שנופשות שיש להם בית דירה. משום גשרים נקט לה דאלו סתם נופשות לדירה קיימי כדמשמ' בש"ס דברייתא. והא דקתני עושין אותה כחבילה מרובעת לומר שעושין להזויות ולא שיהא צריך לרבעה ממש רבוע גמור שיהא ארכה כרחבה וכדאי' בש"ס גבי ארוכה כמות שהיא:


דף נה עמוד אעריכה

גמ' ת"ר כיצד מעברין את הערי' הית' עשויה כמין קשת או כמין גם רואין אותה כאלו כלה מלא' בתים וחצרות ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה:    פי' עשויה כמין קשת כזו:   א"נ שהיא ישרה למעלה כצורת חי"ת ובשתיהן רואין כאלו חוט מתוח ברגליה כיתר של קשת ומודדין משם ואילך ולקמן מפרש רב הונא כמה צריך בין שני ראשי הקשת וכמה יהא בין גג הקשת ליתר וברם צריך את למידע שאין דברי רב הונא אלא לענין זה שנמדוד מן היתר אבל לענין ראשו של קשת למעלה אם הוא עגול ממש כקשת לעולם צריך לרבע רוחו מבחוץ ולהוסיף למעלה ומן הצד עד שיהא הגג והצדדין ישרים וכדקיימ' לן בעיר עגול' שעושין אותם מרובע' כגון זה   וכן כתב הראב"ד ז"ל וכמין גם הוא גם יוונית שהוא כצורת כ"ף ארוכ' שלנו כגון זה   ועושי' אות' מרובע' כצורת מ"ם סתומ' שמוסיפי' עלי' כפי החוט שצורתו מן השמאל ויש שהיו מפרשים כי כשהיא עשויה כמין גם מרבעין אותה מחברו כנגד זויותיה כגון זה   ואין זה נכון כלל כי אפילו אין צורתם בתחל' כשהי' מין גם בדרך רבועו של עולם הא קיי"ל דכל שהי' מרובעת אין מרבעין אותה ברבועו של עולם אלא מניחין אותה כמות שהיא ואף זה כן:

ארוכה כמות שהיא פשיטא:    פירוש קא סלקא דעתך דהכי קאמר שאם היא ארוכ' אין מקצרין ממנה כדי לרבעה שתהא ארכה ברחבה ומ"ה אמרי' פשיטא כי לעולם אין מחסרין מן העיר כדי לרבעה מלא שמוסיפין עליה:

ומהדרי' לא צריכ' דאריכ' וקטינא מהו דתימא נעביד לה פותיא כארכה כלו' שמוסיף על כלה מבחוץ מן הצד עד שתהא מרובעת ארכה כרחבה קמ"ל והא דאמרי' מהו דתימא דנרבעה ברבוע עולם יש לפרש משום דכיון דגמרי מערי הלוים דצריכה פאות כמו הם דכתיב פאת קדמה ופאת צפונה:

אמר רב הונא עיר העשויה כקשת וכו':    פי' הא ודאי דרב הונא לא פליג אמתנייתא מדלא פירשו לר"ה בש"ס אלא שדרך התנאים לסתום דבריהם והאמוראים לפרש והא דלא קאמר לא שנו משום דרב הונא לא אמרה אמתנייתא אלא מסברא דנפשיה אמר האי מימר' ורב אשי סדרה על הברייתא והרבה יש כיוצא בזה:

שם אם יש בין שני ראשיה פחות מד' אלפים אמה מודדין לה מן היתר פי' דכיון דתחום אנשי רגל הקשת שבצפון וכלם שובתין באויר מחיצות מבעוד יום לדברי הכל חשיבא הבלעה ונעשית הכל עיר אחת אבל אם יש ד' אלפים אמה אין כאן הבלעת תחומין ואין כל העיר נעשית אחת ומודדין לה מן היין שתי והאי מן הקשת פרש"י ז"ל שמודדין לכל אחד מפתח ביתו וחלל העיר חלק שאין בתים מן המדה הוא עכ"ל:

והיה נראה מן הלשון הזה כי אפי' אותם שדרים בעיר לפנים מן הצד החיצון אם באין לצא' דרך הקשת הפנימי מודדין לה מפתח בתיה'. אבל א"א לומר כן דהא כל העיר כלה כד' אמות דמיא לכלהו ואין מודדין לאחד מהם אלא מפתח החיצון של העיר שיוצא בו בין שיוצא בפתח שברגל הקשת או בפתח אחת שמן הצדדין של קשת בחומת העיר ולא עוד אלא שאפי' אם הלך אותו שדר ברגל הקשת מן הצפון דרך אמצעי העיר אל הבתי' שברגל הדרומו ויצא דרך פתחיהם אל הדרום משם מודדין לו אלפים אמה לדרום דכל העיר לכלם כד' אמות דמיא ולא אמרו למדוד מן הקשת אלא למי שבא לצאת דרך פתחי הבתים שהם בחומת העיר לצד הקשת מבפנים שאין מודדין להם מן היתר שכנגד רגלי הקשת מבחוץ אלא מן הבתים שבקשת ואין ספק כי לזה נתכוון רש"י ז"ל ורחב העיר היינו דקאמר היינו החלל שהו' בין רגל צפון לרגל דרום ואף בזה פר"י ז"ל והוא הנכון דלאו דוקא מודדין מן קשת ממנה אלא מן החלל הפנימי. שתקצר כשנתעקם הקשת וחזר בפחות מד' אלפים משם מודדין כי אותו העקמימו' שמתעקם ומתקצר על הרגלים זהו הנקרא קשת וכן בדין דהא כל מקום שיש הבלעת תחומין מן הצפון לדרום הכל הוא כאלו מלא בתים ונכנס בעבורה של עיר וזה ברור. ודעת המפרשים ז"ל והוא הנכון דמאי דקתני נמי במתני' בעיר עשויה כמין גם שרואין אותו כאלו מלאה בתים ומרבעין אותה כמו שציירנו דדוק' שיש באלכסון שמזויות לזוית פחות מד' אלפים דאיכא הבלעת תחומין ואם לאו אין מרבעין אותה אלא מאותו מקום שנמצאו באלכסון פחות מד' אלפים דהא ברייתא כחדא קתני עשויה כקשת ועשויה כמין גם ורב הונא לרבותא נקט עשויה כמין קשת דמחזו רגליה טפי כעיר אחת וכיון שבזו צריך בין רגליה פחות מד' אלפים כ"ש כשהיא כמין גם. ואלו דברים ברורים ונכונים לכל מודה על האמת וכן דעת רבותי ודעת מורי המובהק ז"ל והקשה הראב"ד ז"ל לרב הונא דאמר שאם בין שני הקשת ד' אלפים אמה או בין שני זויות של כמין גם שאין עושין אותה כעיר אחת לרבע אותה. מ"ש מהא דתנן שאם היה פגים אחד יוצא מן העיר בראש האחד וכ"ש אם יוצאין שני פגימין לצד א' זה לצפון וזה לדרום שנותנין חוט אחד כנגד הפגים או שני הפגימין ובהא ליכא שיעורא אפי' יהא הפגים ארוך הרבה ואפי' העיר ארוכה מאד והרי אם העיר ארוכה ויש בראשה פגים גדול הרי הוא כמין גם ואם יש לה שני פגימין לרוח אחת הרי העיר כמין קשת לצד שהפגימין בו וכשהעיר ארוכ' מאד יהיה יותר מד' אלפים מפגם לפגם וכ"ש מראש העיר הצפוני לפגם שבראשו הדרומי כזה   ועוד דהא קי"ל שמערבין עם העיר כל מה שהוא סמוך לה תוך שבעים אמה ושירים ואם הם שתי עיירות ויש ביניהן בורגנין הרבה רצופים שהם תוך שבעים אמה שלשה נעשה הכל כעיר אחת ואפילו ג' פרסאות וכדאמרינן לעיל בפרק פסין בהנהו דאזלי מברניש לבי כנישתא דדניאל תלתא פרסי בשבתא ולפי זה זמנין דמשכחת העבור הנוסף לעיר אחת שהוא כמין גם כזה   והנוסף בין שתי עיירו' שהוא כמין קשת כזה   וכיוצ' בזה ונמצא שיש יות' מד' אלפים בין זויות לזוי' של כמין גם או בין רגל לרג' של כמין קשת והרב ז"ל תי' דודאי כל שהפגימין או הבורגנין באין כפי הצורות שכתבנו אין מעברין אותן לדעת רב הונא אלא כשאין בו ד' אלפים אמה אבל כשהפגימין או הבורגנין באין כנגד אמציעותה של עיר אז ודאי כוללין אותם בתוך העיר ומעברין כנגדן עיר אחת או שתי עיירות פגימין יוצאין לעיר מרוח אחת זה לצפון וזה לדרום צריך שלא יהיה ביניהן ד' אלפים אמה שאל"כ אין מעברין כנגדן כי הוא ז"ל כתב ושני ראשי הקשת חשובו' כשני פגימין היוצאין א' בולט לצפון ואחד בולט לדרום וכשיש בהם ד' אלפים אמה יצאו מתורת פגימה ונעשו תחום שלם ע"כ דאלמא אין מרבעין פגם היוצא מן העיר כשיש בו ד' אלפים אמה. ואין דברים אלו מחוורין כל הצורך לפום פשטא דשמעחין וסוגיא דמכילתין שלא נזכר החלוק לא בפגימין ולא בבורגנין. ומורי הרשב"א שיחיה אומר כי חלוקים בין עיר העשויה כקשת לפגימין היוצאין מן העיר מפני שעיר עשויה כמין קשת כיון שישובה של עיר כן אינה עשויה להתמלאת באמצעה. אלא אילו באין להוסיף בעיר אין מוסיפין באמצע אלא בראשי הקשת הן מוסיפין והולכין וה"ה בעיר שיש לה בורגנין וחצרות שעשו חוץ לחומה נתיישבה העיר ונעשית עיר גדולה מוקפת חומה סביב מחוץ ועיר הגדולה לאלי"ם ברצלונה כן היה. ויש ראיה לדברים אלו מהא דאמרינן לקמן בפרקין גבי ג' כפרים המשולשים א"ל רבא לאביי כמה יהא בין חיצון לחיצון ואמרי' כמה ליהוי כמה דבעי להוי כל שאלו מכניס אמצעי ביניהם ואין בין זה לזה אלא ק"מ ואחת ושליש ואפילו ד' אלפים אמה א"ל אין והא אמר רב הונ' עיר העשויה כקשת אם יש בשני ראשיה וכו' התם ליכא למימר מלי הכא איכא למימר מלי אלמא כלה מילתא תליא בטעמא דליכא למימר מלויה ולפי' לא הוזכר דין זה גבי פגימין ולא גבי בורגנין. וזה נכון וברור. וכן נמצא כתוב בנימקי התוס'.

ומי אמר רב הונא הכי והא אמר הונא חומת העיר שנפרצה קמ"א ושליש:    פיר' חומת העיר שנפרצה שיעורה להיות בתחלתה חשובה כעיר אחת כשהפרצה עד קמ"א ושליש שהוא שיעור שני עבורין כי העבור הוא שבעים חמה ושירים. והשירים הם שני שלישי אמה וכל שהפרצה יותר משני עבורין נדונית כשתי עיירות. וקס"ד דמיירי בנפרצה מרוח אחת שדומה כמין קשת. ופרקי' דההיא בשנפרצה משתי רוחותיה זו כנגד זו: ופרכי' דאי בנפרצה משתי רוחות מאי קמ"ל רב הונא שנותנין קרפף לזו וקרפף לזו הא אמרה רב הונא חדא זימנא ואפי' בשתי עיירו' ממש וכ"ש בזו דתנן נותנין קרפף לעיר כו' עד רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. וא"ת ודילמא דהכא לא אתא רב הונה לאשמעי' שנותנין לה עד קמ"א ושליש כשנפרצ' אלא לאשמעי' שאין נותנין לה יותר ואע"פ שהית' בתחלתה עיר אחת וי"ל דלא משמע הכי מלישנא דא"כ כיון דמימרא היא ולא אתמרא על מתני' הכי הוה ליה למימר חומת העיר שנפרצ' אינו אלא בקמ"א ושליש:

דף נה עמוד בעריכה

והא דתנן נותנין קרפף לעיר ה"פ שאע"פ שאין בתי' וקרפפות חוץ לחומ' תוך ע' אמה אלא שהיא בקע' או מגרש פנוי נותנין לה לעיבור שיעור קרפף חוצה לה תוך ע' אמה וחכמי' אומרי' שאין נותנים קרפף זה אלא לשתי עיירו' הסמוכו' זו לזו שאם את' נותן להם יהיו נדונו' כעיר אחת ונחלקו בה רב הונ' וחיי' בר רב דרב הונ' סבר נותנין להם שתי קרפפו' וחיי' בר רב אמר קרפף אחת. וצריכ' דאי אשמעי' הכא גבי חומת העיר שנפרצה משום דה"ל צד היתר מעיקרא כלומר כי קודם שנפרצה והיתה כעיר אחת היה כלה כד' אמות ומודדין לה מחומת'. ואי אשמועי' התם גבי נותנין קרפף לשתי עיירות משום דדחיקא תשמישייהו פי' דבקרפף אחד בין שתי עיירות דחוק הוא לתשמישן וצריך קרפף אחר ואחר אבל גבי חומת העיר שנפרצה ונשאר פנוי בנתים לא דחקה תשמישי' כי אין האויר בא לה אלא לתוכה והרי יש לה חוצה לה מקום לתשמיש.

וכמה יהא בין יתר לקשת:    פרש"י ז"ל כמה יהא חורבת החלק שבין הקשת ליתר דאמרי' מודדין היתר כשאין בין שני ראשי הקשת ד' אלפים אמה. פי' לפי דאלו כשיש בין שני ראשים ד' אלפים אמה לעולם אין מודדין מן היתר ואפילו אין מן היתר לקשת אלפים אמר דסוף סוף ליכא הבלעת תחומין בין רגלי הקשת שיוכלו ללכת בין זה לזה דרך האויר שבין רגל לרגל כדי שיהא נדון כעיר אחת.

רבה בר רב הונא אמר אלפים:    פי' שיעור התחום ונמצא שיכולין לבא מן הקשת ליתר בהתיר. ויש שהיו סבורים לומר דדוקא באלפים בעינ' פחות מד' אלפים בין רגלי הקשת אבל אם אין בין רגלי הקשת ניתר אלא פחות מאלפים כיון שאין בו שיעור תחום הרי הכל כעיר אחת ואפי' יש יותר (מן) ד' אלפים אמה מרגל לרגל דהא אי בעי אתי מן היתר להקשת תוך התחו'. וכן נמצא במקצת התוספות אבל אין זה נכון דא"כ אתיא מימרא דרב הונא אליבא דרבה בריה בנקודה מצומצמו' שיש בין הקשת ליתר אלפי' אמה מצומצמות לא פחות ולא יותר שהרי אם יש פחות מאלפים אמה בין הקשת ליתר אפילו יש בין ראשי הקשת יותר מד' אלפים מודדין מן יתר. ואם יש בין היתר לקשת יותר מאלפים אמה אפי' אין בין שני ראשי הקשת ד' אלפים מודדין מן הקשת לדברי רבה בריה דרב הונא דהא רבה בר רב הונא ורבה בריה דרבא תרוייהו על מימרא דרב הונא קיימי ולפרושי מילתיה אתו והיאך אפשר לומר שלא יעמדו דברי רב הונא אלא באלפים אמה מצומצמות שהוא דבר שאינו מצוי אלא ודאי כדאמרי' לעיל שיש בין רגל לרגל יותר מד' אלפים שוב אין לו תקנה ואפילו אין בין יתר לקשת אלא פחות מאלפים דכיון שהמרחק גדול כ"כ בין רגלי הקשת דליכא הבלעת תחומין ביניה' הרי היא נדונית (כשאר) כשתי עיירות ואע"ג דמצי אתו ליתר מן הקשת בתוך התחום בדרך האויר שביניהם וכן דעת רבותי:

דאי בעי ליתיה ליה דרך בתים:    פי' וכין דמצי אזלי להתם דרך בתים שבעיר יש לפי לדונם כאלו עומדים כלם ברגלי הקשת והרי יש עבור ביניהם כיון שאין בין ראשי הקשת ד' אלפים אמה וכן הלכתא. ואלו שאין מתעברין עמה נפש שיש בה ד' אמות. ופרש"י ז"ל בנין שעושין על הקבר וסתמיה לדירת שומר הקבר הוא עשוי וכי קתני שיש בהן בית דירה לא קאי אלא אקבר וסתמייהו לאו לדירה והכי מוכח ממאי דפלוגינהו סיפא ואלו שאין מתערבין עמה. פי' איידי דאצטריך למתני נפש שנפרצה משתי רוחותיה דלא שמעינן לה מרישא נקט בהדי כלהו אידך דלא למסמך בהו אדיוקא דרישא:

לא צריכא להשלים:    פרש"י ז"ל שאם אין בבנין ד' אמות על ד' אמות מהניא ליה מערה לאשלומי. ויש לפרש עוד דאהני' ליה מערה להשלים כגון שהבנין בסוף המערה חוץ לע' אמה ושירים שהמערה משלימה לעבר בה כגון שהוא תוך ע' אמה ושירים וכן אם הבנין בראש המערה כלפי העיר שמודדין אלפים אמה מסוף המערה. הא דפרכינן מהא דתניא שאין נפנין אלא לאחוריהם. קושיין למ"ד תחומין דאורייתא. דמתנית' דברי הכל היא ולפי שטת הירושלמי קושיין לדברי הכל שהירושלמי סובר דכל חוץ לג' פרסאות תחומין דאורייתא לדברי הכל. ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה נקט האי קרא מפני שאלו עושין מעשה בהמה שנקבתו של זה נזקק אצל אחר וזה גורם שבניהם ממזרים.


דף נו עמוד אעריכה

ת"ר הבא לרבעה מרבעה ברבועו של עולם:    פי' עיר עגול' שרוצין לרבע' מרבעין אותה לרבועו של עולם. דרומה כדרום עולם וצפונה כצפון עולם וה"ה למזרחו ולמערבו ונקט דרום וצפון משום דבעי למתני סימנא וסימניך עגלה בצפון ועקרב בדרום רבי אומר אם אין יכול לרבע' ברבועו של עולם שאינו מכיר מזלות הללו מרבע' כמין תקופ' החמ' כי מתקופתה נכרין הרוחות. ולא דייק לישנא שפיר להאי פירושא. והנכון משום דסמני עקרב ועגלה שהם קטבי הגלגל הקבועים הם סימנים ישרים יותר לרבעה כרבועו של עולם כי סימני התקופה אינה כעין רבועו של עולם לגמרי וזה ידוע למבינים בחכמה זו.

כיצד חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעות ביום ארוך זהו פני צפון:    פי' כי אותו הרוח שהחמה יוצאה ושוקעת בימים הארוכים הוא צפון כי בימי תמוז חמה זורחת מקרן מזרחית צפונית ושוקעת בקרן מערבית צפונית אבל בימי טבת הקצרים יוצאה סמוך לקרן מזרחית דרומית וזהו שאמר חמה יוצאה ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום. אבל בתקופת ניסן ובתקופת תשרי שהיום ולילה שוים וחמה יוצאה חצי מזרח ושוקעת בחצי מערב כללו של דבר כל זמן שזורח כלפי קרן מזרחית צפונית הם הימים הארוכים יותר ובכל יום הולכ' ונוטה כלפי דרום ובנטייתה כלפי דרום הימים מחסרין וכשזורח בחצי מזרח היום והלילה שוים וכשנוטה משם כלפי דרום הימים מתקצרי' וכשחוזרת ונוטה מדרום לצפון הימים מאריכין מעט מעט:

אלו פני מזרח ומערב שפעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן:    פרש"י ז"ל פעמים מהלכתן ביום והיינו בימים הארוכי' ופעמי' מסבבתן בלילה בימים הקצרים דהיינו תקופת טבת. ורבינו ז"ל קורא סביב למה שמתהלכת בלילה כמו שפי' למעלה מזה ונתן טעם לדבר לפי שבלילה אינה מהלכת אלא סובבת חוץ לכיפה ואין זה נכון. אלא כל שמהלכת החמה בדרך נטיה נקרא הלוך וכל שמהלכת ביושר ממזרח למערב כמו בתקופת ניסן ובתקופת תמוז. תשרי נקרא סביב ואמרי לה איפכא.

אין תקופה כו':    באחד מד' רביעי היום וכדמפרש ואזיל או בתחלת הלילה או בחצי הלילה או בתחלת היום או בחצי היום שאלו הן ד' רביעי היום והלילה וטעם הדבר כי ימות החמה הם שס"ה ימים ושש שעות והם נחלקים לד' תקופות ולפי זה יש בכל תקופה ותקופה צ"א ימים ושבע שעות ומחצה. והשס"ה ימים הם כלם שבועות שלמים חוץ מיום אחד וחצי כי כל צ"א ימים הם י"ג שבועות נשארי' מכל תקופה ז' שעות ומחנה שהם בד' תקופו' ל' שעות שהם יום אחד ושש שעו' נמצא כי ביום שיצאה תקופת ניסן בשנה זו נמשכ' בשנה אחרת להלן מאותו מקום יום וחצי יום וכן בכל שנה ושנה עד שחוזרת בסוף מחזור הגדול לאותו מקום שיצאתה משם בתחלת המחזור והמחזור הגדול הוא שבע מחזורים קטנים והמחזור הקטן הוא של ד' שנים ובתחלת כל מחזור קטן יוצאה תקופת ניסן בתחלת הלילה ואינם חוזרת להיות בתחלת היום אלא בתחלת מחזור קטן אחר שבכל ראש מחזור קטן יוצאה בתחלת הלילה ואעפ"כ אינה חוזרת לצאת לאותו מקום שיצאה בתחלת המחזור הגדול אלא לתחלת מחזור גדול אחר. נמצאת למד כי בתחלת המחזור חמה יוצאה בכל יום רביעי שבו נתלו המאורות ולשנה האחרת יוצאה בחצי ליל חמישי ולשנה השלישית יוצאה בתחלת יום ששי ולשנה הרביעית היא יוצאה בחצי יום שבת ולשנה האחרת שהיא תחלת המחזור יוצאה בתחלת ליל יום שני וכן על הסדר הזה וזה שאמרו בכאן שאין תקופת ניסן נופלת לעולם אלא בא' מד' רביעי היום:

ואין תקופת תמוז נופלת אלא או באחד ומחצה ואם בשבע ומחצה וכו':    וטעם דבר זה מפני שימי התקופה הם צ"א ימים ושבע שעות ומחצה והצ"א ימים הם שבועות שלימות נמצא שכל התקופה חוזרת למקומה בסוף הצ"א ימים ונמשכת להלן שבע שעות ומחצה הילכך כשתקופת ניסן מפלת בתחלת הלילה התחיל תקופת תמוז בז' שעו' ומחצה ביום ואם התחילה תקופת ניסן בחצי היום תתחיל תקופת תמוז באחת ומחצה בלילה. ומזה הטעם אין תקופת תשרי נופלת אלא אם בשבע בתשע בין ביום בין בלילה שהרי היא מתאחרת אחר תקופת תמוז ז' שעות ומחצה וכשהיתה תקופת תמוז בז' שעות ומחצה ביום תהיה תקופת תשרי בג' שעות מן הלילה כי כשהוסיף על ז' שעות ומחצה ז' שעות ומחצה אחרות הרי הם ט"ו שעות טול מהם י"ב שעות ליום שלם ישארו שלשה שעות לתחלת הלילה. ועל הדרך הזה כשהיתה תקופה באח' ומחצה ביום תהיה תקופת תשרי בתשע שעות ביום וכשהיתה תקופ' תמוז באחת ומחצה בלילה תהיה תקופת תשרי בתשע שעות בלילה:

ואין תקופת טבת נופלת אלא אם בד' ומחצה ואם בעשר ומחצה בין ביום ובין בלילה וזה כי אם היתה תקופת תשרי בשלש שעות ביום תוסיף עליו שבע ומחצה והרי תקופת טבת בעשר ומחצה וכן אם היתה תקופת תשרי בג' שעות בלילה תהיה תקופת טבת בעשר ומחצה ואם היתה תקופת תשרי בתשע שעות בלילה תהא תקופת טבת בד' ומחצה ביום. וסימן נתנו לדבר זה. אז"גי וא"טד כי כשהתקופת ניסן באחד דהיינו בתחלת היום או בתחלת הלילה תהא תקופת תמוז בשבע ומחצה ותקופת תשרי בג' ותקופת טבת בעשר ומחצה וכשתקופת ניסן בשש שעות דהיינו בחצי היום או בחצי הלילה תקופת תמוז באחד ומחצה ותקופת תשרי בט' ותקופת טבת בד'.

אין בין תקופה לתקופה אלא ז' שעות ומחנה:    פי' כי כל תקופה מתחלת ז' שעות אחר תקופה שלפניה כמו שכתבנו למעלה כי כל תקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה והצ"א יום הם שביעיות נמשכ' להלן ז' שעות ומחצה. ואין תקופה מושכת מחברתה אלא חצי שעה פי' זה תדבר בסדור ז' כוכבי לכת שסדורים והלוכים שצ"ם חנכ"ל כי בתחלת ליל רביעי מתחל' מזל שבתאי ואחריו צדק ואחריו מאדים ואחריו חמס ואחריו נוגה ואחריו ככב ואחריו לבנה ואחרי כן חוזרין חלילה לעולם וכל ככב מהם משמש שעה אחת בלבד ובסוף כל שבוע ושבוע חוזרין לתקופה אחת ממש וזה כי בכל ליל רביעי שבעול' מתחיל שבתאי ובכל ליל חמישי חמה ובכל ליל ששי לבנה ובכל ליל שבת מאדים ובכל ליל אחד בשבת ככב ובכל ליל שני צדק ובכל ליל ג' נוגה. נמצא סימן שעות ראשונות של לילי השבוע כצנ"ש חל"ם וכן סימן שעות ראשונות שבימים חל"ם כצנ"ש וכיון שבכל שבוע שבעולם חוזרין אלו המזלות לתחלת תקופתן כשתעשה שביעיו' התקופ' של חמה שהם צ"א יום ושבע שעות ומחצה תמצא כי בתשלום הצ"א יום שהם י"ג שבועות חוזר המזל הראשון ובשבע שעות הנשארים עושין סבוב אחד וחוזר המזל למקומו. וכשמשמש חצי שעה מתחלת תקופ' תמוז נמצא תקופ' תמוז משכ' מחברתה במזלו' הללו חצי שעה בלבד וכן אתה דן בכל תקופה ותקופה וזה פשוט. ואמר שמואל אין לך תקופ' ניסן שנופלת בצדק שאינה משברת האילנו' כו' ה"מ דאתילידא לבנה או בצדק או בלבנה. פי' שהיה מוליד הירח כשהיה משמש מזל צדק או מזל לבנה.

דף נו עמוד בעריכה

ת"ר המרבע את העיר עוש' כטבלא מרובעת:    פי' מרובעת ממש מכל צד ומוקים לה לקמן כשהיתה תרי אלפי על תרי אלפי כשהית' עגולה עכשיו כשמרבע' עושה אות' מרובעת מאלפים על אלפים ג"כ:

והמרבע את התחומין פי' כי אחר שירבע את העיר ויתן להתחומין מכל צד אלפים אמה עושה אות' ג"כ לכל צד כמין טבלא מרובעת שהרי אורך כל רוח ורוח מן העיר אלפים אמה והוא נותן לכל רוח אלפים אמה ונותן לכל קרן וקרן ג"כ כדי לרבעה טבלא של אלפים אמה על אלפים אמה נמצא העיר ותחומיה בטבלא מרובעת ששת אלפים על ששת אלפים שהרי היא היתה בתחלה אלפים ונתן למזרח אלפים וכן למערב הרי ששת אלפים ממזרח במערב וכן אתה אומר לצפון ולדרום. וכשהוא מודד לא ימדוד מאמצע הקרן מפני שהוא מפסיד את הזויות פי' רש"י ז"ל כשהוא מודד את התחומין לתת אלפים אמה לכל רוח. לא ימדוד מאמצע הקרן לתת אלפים אמה כנגד קרן וקרן באלכסון שא"כ הוא מפחית ומפסיד את הזוייות התם כי מפחית מאלכסונם והוא גורם ג"כ לפחות תחומי הצדדין כי כשיהא אלכסון הקרן אלפים אמה ויתן חוט מקרן שממזרחית דרומית לקרן מערבית דרומית לא יהיו התחומין שבצדדין אלא אלף תכ"ח ויותר משהו לפי הכלל שבידנו דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה כי האלף עולין אלף ת"י ואתם עולין תק"ס והכ"ח עולין ל"ו חומשין שהם י"א אמה וחומש נמצא הכל אלפים אמה פחות מד' חומשין. נמצאת למד כיון שאין באלכסונו של הקרן אלא אלפים אמה שאין בלוח הרבוע אלא אלף תכ"ח ואלו היה מרבע התחומין כראוי היה נותן לכל רוח אלפים אמה שלמים ויהא באלכסונו של קרן אלפים ת"ת אמות נמצא מפסיד עכשיו לכל קרן ת"ת אמות לכל רוח מארבע רוחות העיר תקנ"ב אמו' סביבות העיר:

והא דקאמר מפני שמפסיד את הזויות:    פרש"י ז"ל ששמפחית מדתם. וה"ה שמפחית מדת התחומין אלא דנקט חדא מינייהו ונקט את הזויות שהם הגורמים תחומי הפסד תחומי הצדדין. ואין לשון הש"ס מתיישב לפי שטה זו ועוד דלאו בשופטני עסקינן שלא יתן בתחומי העיר מן הצד כי אם אלף תכ"ח שהרי הדבר ידוע ושגור בפי הכל שיש לו למדוד אלפים אמה לכל רוח והפי' הנכון כך הוא כי אחר שימדוד אלפים אמה לכל רוח ויש למדוד כנגד הקרנות לא ימדוד שם אלפים אמה בלבד שא"כ הרי הוא מפסיד את הזויות כשיעור האלכסון דהיינו ת"ת אמות כי מרובע של אלפים על אלפים יש באלכסונו אלפים ושמנה מדות. וזו היא צורתה   אלא כיצד הוא עושה אחר שימדוד לכל רוח ורוח סביבות העיר אלפים מבלי הקרנות מביא טבלא שהיא אלפים על אלפים ומניחם כנגד הקרן באלכסון כגון זה   נמצאת עיר משתכר' ד' אמות אמ' לכאן וד' אמות אמה לכאן פיי' כי כשהיתה העגולה ועשאוה מרובעת עלה האלכסון שלה לאלפים ת"ת ונשתכרה בכל קרן וקרן ד' מאות. ונמצאו תחומין משתכרין שמונ' מאו' לכאן ושמונה מאות לכאן פי' ת"ת אמות לכל קרן לפי שבכל יש אלפים על אלפיים מרובע' ועולה האלכסון לאלפים ת"ת. נמצא העיר ותחומה משתכרין אלף ומאתים אמה לכאן. פי' אלף ומאתים אמות לכל קרן ד' מאות לקרן העיר ות"ת לקרן התחום:

אמר אביי ומשכח' לה וכו' פי' משכח' לה להאי מתנית' במת' עגולת' דהוי' תרי אלפי על תרי אלפי וכמו שציירנו:

שם תניא ר"א בן יעקב אומר תחום ערי לוים אלפים צא מהם אלף אמה מגרש נמצ' מגרש רביע והשאר לשדות וכרמי' פי' דמגרש אלף אמה לכל רוח.

אמר רבא דאמר קרא וכו' ואקשי'. והיכי קתני נמצא מגרש רביע דהא פלגא הוי פי' פלגא דתחומין לכל רוח מלבד הקרנות דאלו בקרנות אכתי לא ידעי' כמה הוי והיכי הוי דאפשר דאין נותנין מגרש בקרנות כלל דדילמא מאי סביב סביב דתחומין בלבד וכדסבר רבינא לקמן ולא ידעי' נמי אם יהיו תחומי הקרנות מרובעת אשי לאו הילכך אע"פ שאם תחומי הקרנות מרובעת יעלה האלכסון לאלפים ת"ת ואין המגרש נוטל מהם אלא אלף אמה לא יהא המגרש פלגא בקרנות לא חיישי' להכי דסוף סוף לא הוי מגרש רביע וכיון דאכתי לא ידעי' דינא דקרנות לא חששנו להם ופרכי' מן התחומין דמגרש פלגא הוי ומהדרי' אמר רבה בר אדא משותאה אסברה לי דהא מתנייתא מיירי במתא דהוי' גופה תרי אלפי על תרי אלפי ופרכי' תחומין כמה הוו שיתא עשר חתיכו' שיש בכל חתיכה אלף על אלף שהרי התחומין לכל צד אלפים על אלפים שהם ד' חתיכות מרובעת מאלף על אלף נמצאת לד' רוחות שיתא עשר חתיכות קרנות כמה הוו שיתא עשר. פי' שהרי ד' קרנות הם וכשתרבע אותם לתת בכל טבלא קרן מרובעת יהיו ג"כ אלפי' על אלפי' בכל קרן. ויש בכל קרן ד' חתיכות מרובע' מאלף על אלף. הוו להו תחומין וקרנו' ל"ב חתיכו' דלתמניא דתחומין וד' קרנות אלף לכל קרן כגון זה   וא"כ היכי קתני נמצא מגרש רביע דהא טפי מתלתא הוי כי חלק המגרש הוא י"ב אלפים מרובעין דאינון תלתא דל"ו אלפי' ואלו הכא ליכא בתחומין וקרנות אלא ל"ב. ומהדרינן אתי ד' דמת' שדי' עלייהו. פי' צריך אתה לכלל עם החתיכו' של תחומין וקרנות ד' חתיכות שיש בעיר מאלף על אלף והוו להו כלהו נ"ו חתיכות. ופרכי' דאכת יקשיא דהא מגרש תלתא דמתא ותחומין הוא דהוי והיכי קתני שהוא רביע ומהדרי' כמה מרובע יותר על העגול רביע דל ריבעא מנהון פשו להו תשעה תשעה לפום תלתין ושיתא רביע הוי. וה"פ כי באמת זו העיר שהיתה עגולה בתחלתה מב' אנפי על תרי אלפי רבענו אותם וגם רבענו תחומיה אלפים אמה לכל רוח מרובעת. עד שעלה סך חלקי' לתלתין ושיתא חתיכות של אלף על אלף ועשינו כל זה כדי להרבות בתחומי הלוים. אבל כשחוזרין לתת למגרש חלקו אלף אמה לכל רוח סביב אין נותנין כפי הרבוע הזה אלא כפי מה שהיה נופל לו סביבות העיר בעגול כשהיתה העיר עגולה וכל הרוח הנשאר מהאלפים אמה שיש לתחומין לכל רוח ברבוע הוא לשדות וכרמי'. וא"כ מאותן י"ב אלפים חתיכות שנפל למגרש מן התחומין ומן הקרנות כשהיתה העיר והתחומין מרובעין יש לנו לחסר מהם הרביע שיש במרובע יותר על העגול כי בתחלה היו העיר והמגרש ברבוע ששה עשר חתיכות ד' חתיכות לעיר וי"ב למגרש יש למגרש ג' חלקים ולעיר חלק אחד ועכשיו כשהחזרנו אות' לעיגול חזרו העיר והמגרש פחו' רביע והוו להו י"ב חתיכות חזרו הי"ב חתיכו' של מגרש ל"ט חתיכו' וחזרו ד' של עיר לג' חתיכות נמצא כי חלק המגרש שהוא ט' חתיכו' רבוע כל העיר וכל התחומין והקרע' שהם ל"ו חתיכות. זו שיטת התלמוד. ויש בו מקום עיון שהרי המגרש הזה כשהיה מרובע והיו בו י"ב חתיכות לא היה כלו מלא באמצע כעין טבלא מרובעות שהרי העיר היה בתוכה והמגרש היה היקף אחד מרובע ותוכו חלל רחב כל לוח ולוח אלף וארך כל רוחותיו סביב עם זויותיו י"ב אלפים. וא"כ כשחזרנו לעגל את העיר והמגרש היאך חסר רביע שלא אמרו מרובע יותר על העיגול רביע אלא בעיגול גמור כעין לבנה עגולה שכל תוכו מלוי מן המנין כי הזויות שנעשין סביבו' העיגול לכל ד' זויות עודפין על שטח העיגול שבתוכו רביע אבל בכאן היאך אפשר לומר כן וי"ל דאנן לאו מגרש באנפי נפשיה מרבעינן ומעגלינן אלא עיר ומגרש ביחד כאלו הכל גוף אחד מד' אלפים על ד' אלפים כי העיר היתה אלפים על אלפים וכשנתנו לכל רוח אלף מגרש היו ד' אלפים על ד' אלפים וכיון שהיה הכל גוף אחד מרובע היה המגרש ג' חלקים והרביע לעיר אף עכשיו כשנעשה הכל גוף אחד עגול טפל לו מן הנשאר שלשה חלקים ורביע לעיר ונמצא חלקו ט' אלפי' כמו שאמרנו וא"ת והלא המגרש הזה העגול שהו' כעין טבעת המקיף את העיר בעיגול יש בחוט הפנימי שלו הסמוך לעיר ששת אלפים ובחוט החיצון הסובב י"ב אלפים כיצד העיר היא עגולה תרי אלפי על תרי אלפי וכל עגול שיש ברחבו טפח יש בהקפו ג' נמצא שמקיף את העיר חוט א' של ששת אלפים. וכשנתת המגרש של אלף אמה סביב בעיגול היה כל העיגול ממגרש ועיר ארבעת אלפים על ד' אלפים שהרי נתת אלף אמה לכל קרן וכיון שרחב של עגול ד' אלפים החוט הסובב אותו מחוץ הוא י"ב אלפים נמצא טבעת המגרש חוט הפנימי ששת אלפים וחוט החיצון שני' עשר אלפים והיאך חזרו להיות ט' אלפים מרובעות. וי"ל כי כל טבעת עגול' כיוצ' בזה יש לך לערב מנין החוט החיצון עם מנין החוט הפנימי וניטול מחצי' הכל ויהי' בו מחצי' כל המנין מרוב' הילכ' טול י"ב שמבחוץ ותן אותו על ששה שבחוט הפנימי והוו להו י"ח מחציתם ט' מרובעות כי מה שחסר מן המנין למטה בחוט נשלם בעודף מלמעלה וכן אמרו המתעסקים בחכמת התשבורת:


אביי אמר משכחת לה נמי במתא דהוי אלפא על אלפא:    פי' מעיר שהיתה עגולה מאלף על אלף נרבענו אותה ונתנו לה אלפים לכל רוח וקרן של אלפים על אלפים לכל זויות וזיות ורביע דקתני היינו שיש במגרש רביע התחומין והקרנות בלבד ולא הכניס בו חשבון העיר. ופרכינן תחומין כמה הוה תמניא אלפין לד' רוחות שהרי יש לכל רוח שני אלפים ארך באלף אמה רחב וקרנו' כמה הוו שיתא עשר פי' שהרי אף בזה יש אלפים על אלפים אמה לכל קרן ויש ארבעת אלפים מרובע' לכל קרן והוו שיתא עשר נמצא בין תחומין וקרנו' כ"ד חתיכו' מרובע' מאלף עד אלף דלארבע דתחומין וד' קרנות פי' טול חלק המגרש שהוא מחצי' התחומין דהיינו ד' חתיכות. וד' חתיכו' מן הקרנו' חתיכה אח' מכל קרן הוו להו תמניא וא"כ תלתא הוי והיכי קתני רביע ומהדרי' כמה מרובע יותר על העיגול רביע דלרבעא מינייהו פשו להו שיתא לפום עשרים וד' רבעא הוי פירושו כמו שפירשנו למעלה בדברי רבא כי אין לנו לחשוב במגרש אלא הנופל לו בעגול כלומר כשהעיר עגולה והמגרש עגול וכל השאר שהרוחנו בתחומין כשרבענו לעיר ולתחומיה הוא לשדו' וכרמים. מעתה העיר הזאת היתה עגולה אלף על אלף וכשאתה נותן סביבותיה אלף למגרש יהיה בעיגול זה שלשת אלפים על שלשת אלפים שהרי הוספנו עליו אלף לכל צד וקי"ל דכל שיש לעיגול ברחבו טפח יש בהקפו ג' טפחים א"כ ה"ל הקפו החיצון ט' אלפים והקפו הפנימי של חוט המגרש הסובב אל האלף הוא שלשת אלפים כשתערב מנין החוט החיצון עם מנין החוט הפנימי יהיו י"ב אלף וכשתשווה את הכל להיו' כטבלא מרובע' ותתן העודף מן החוט החיצון עם החוט הפנימי יעלה לך טבלא מרובע' מחצי הכל דהיינו ששת אלפים דה"ל רבעא דעשרי' וארבעה. ועל הדרך הזה. בעצמו יוצ' החשבון בדרך אחר כשתרבע את העיר ואת המגרש ותחזו' ותסלק מהם הרבוע ותחזיר' עגולי' כי בתחלה היתה עיר עגולה והרי רבענו אותה על אלף כשתתן אלף למגרש ברבוע סביב יהיו ג' אלפי' על ג' אלפי' מרובעי' שהם ט' אלפי' מפני סקרנו' נמצא העיר אלף על אלף והמגרש שמנת אלפים וכשתרצה לחשוב עגולי' תסיר מהם הרבוע כי המרובע יותר על העיגול רביע ומן הח' אלפים של המגרש דל מנייהו רביעא פשו להו ששת אלפים דהוי רבעא לפום עשרי' וארבעה. וזהו הדרך שתופס התלמוד בכאן לפי שטתו וכדברירנא כי מפני שכבר רבע כל העיר ותחומים להרווחת תחומי שדו' וכרמי' כשבא עכשיו לחשוב מה שנופל למגרש כפי מה שהיתה העיר עגולה והמגרש עגול מחשב אותו לפי חשבון מה שהמרובע יותר על העיגול ואינו מחשב אותו כפי מה שהיה כשהיתה העיר עגולה בתחלת' לחשבון כל שיש ברחבו טפח יש באלכסונו ג' טפחי' אבל הכא יוצא לחשבון אחר:

דף נז עמוד אעריכה

רבינא אמר מאי רביע רביע דתחומין:    פי' לא ניחא ליה לרבינא לאוקומ' במתא עגילתא כאוקמת' דאביי ורבא ואתא לפרושה בעיר מרובע' דהויא תרי אלפי על תרי אלפי שיש בעיר ד' אלפים מרובעי' ויש בתחומיה שיתסר אלפי' ד' לכל רוח ועם סקרנות ל"ב אלפים מרובעי' כדאי' לעיל. וכדקתני שהמגרש רביע היינו שהוא רביע כל התחומין והקרנו' מלבד העיר בחלק שהמגרש נוטל בתחומין לבדם בלא קרנו' כי אין המגרש תופס בקרנו' כולם וכי כתיב אלף אמה סביב היינו סביב לד' רוחו' העיר מלבד הקרנות. אשתכח שהמגרש יש לו אלף אמה סביבו' העיר דהוו להו תרי אלפי לכל רוח שהם ח' אלפי' לד' רוחו' דהוו להו הני שמנת אלפי' דמגרש רביע כל התחומי' וקרנותיה' שהם ל"ב אלפי'. והיינו דקאמר מאי רביע רביע דתחומין כלומר רביע כל התחומין השלמי' דהיינו עם קרנותיה' ממה שנוטל המגרש מן התחומין לבד' בלא קרנות כי אין לו קרנות כלום.

רב אשי אמר מאי רביע רביע דקרנות:    פירש רב אשי לא ניחא ליה באוקמתא דרבינא נמי משום דמוקי' לה בקרתא דהויא תרי אלפי על תרי אלפי דוקא ולא פחות ולא יותר ואתא איהו ופירשה בכל עיר שבעול' בין גדולה בין קטנה בין שהיא עגולה בין שהיא מרובע' וקא פריש כי אין המגרש נוטל חלק אלא בקרנות לבד שנוטל בהם אלף בכל קרן כדאמרי' בכלה שמעתין. ולעול' אתה נותן בתחומי העיר בכל קרן וקרן אלפי' על אלפי' מרובע בין שתהא עיר גדול' או קטנ' או שהיא עגולה או מרובעת כי התחומין מרובעין הם נמצא שיש בכל קרן טבל' של אלפי' על אלפי' שהם ד' אלפים מרובעות נוטל מהם המגרש אלף אחד דהיינו רבע' ואמרו ליה לרב אשי היאך אתה אומר שאין המגרש נוטל אלא בקרנו' בלבד דהא אלף אמה סביב כתיב ופירש סביב דקרנות כדכתיב התם וזרקו את הדם על המזבח סביב שאינו אלא סביב דקרנות:

והא איכא מורשא דקרנתם:    פי' שאמרנו למעלה כי אע"פ שרבענו את העיר אין המגרש נוטל אלף אמה שלו אלא בעיגול וא"כיחסר מן המגרש מורשי הקרנו' שיש לעיר כשרבענו אותה דקס"ד השתא כי כשהתנא רבע את העיר כך הניחה מרובעת לבני העיר: ופרקי' דנהי דאמרי' דרואין אותה כאלו היא מרובע' כדי להוסיף בתחומי הלויים לשדו' וכרמים אבל לא הנחנו אותה לבני העיר אלא עגולה כמות שהיתה:

והיינו דא"ל אימר דאמרי' חזייה כמאן דמרבעא מי רבעיוה:    תו אקשי' אמאי דקתני לעיל שהתחומין משתכרין ברבוע' שמונה מאות לכאן ושמנ' מאו' לכאן דהיינו שמנה מאות לכל קרן כדפרשנא לעיל וקס"ד דבעי' לומר שהם משתכרין שמנה על שמנה מאות מרובע' ומשום הכי פרכי' דהא לא אפשר דמכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע מלבר שהוא שליש מלגאו ותלתא דתרי אלפי הוא שית מאה ושתין ושבע נכי תלתא כי כשתעשה מב' אלפי' ג' חלקי' יהא בכל חלק מהם תרס"ו נכי תלת'. ופרקי' דהתם הואי בתרייתא כשאד' מחשב כל השטה שהוא מרויח אבל באלכסונה בעי' טפי דאמר מר כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה פי' ואנחנו חשבנו למעלה מה שמשתכרין תתומי העיר במדת ארכם באלכסונו של מרובע. וכיון שהקרן מרובע משני אלפים על שני אלפים משתכר ד' אלפים חומשים שהם שמנה מאו' אמה כי כל חמש מאו' חומשים הם מאה אמה: ובכל ד' אלפים חומשים יש שמנה חומשים ת"ק חומשים:

מתני' נותנין קרפף לעיר:    פי' עיר שאין לה שום בי' חוץ לחומתה תוך ע' אמה ושיריי' לעשות ממנו עיבור לעיר נותנין לה בבקעה שלפניו שיעור קרפף של ע' אמה ושיריי' שיהא לה לעיבורה ומודדין מן המקו' ההוא ולהלן אלפים אמה של תחומין. וחכמים אומרים כו' פי' שאם הם קרובו' זו לזו כשנותנין להם קרפף אחד או שתי קרפפו' כפלוגתא דאפליגו אמוראי בש"ס לא ישאר ביניהן פסי חוץ לקרפף נותנין להם קרפף לדון את שתיהן כעיר אח' שמודדין לשתיהן תחומיהן מחומת חברתה החיצונה אבל לעיר אח' שאין אחר' קרובה לה כמו שאמרנו אין נותנין קרפף כלל. ולרבנן הא דתנן דערים שעבורה של עיר כעיר וכן הא דתנן לקמן הנותן את עירובו בעבורה של עיר דמשמע שיש עיבור לעיר אח' היינו שיש לה בית חוצה לה תוך ע' אמה ושיריים שעושין אותו עיבור לעיר וכדאי' בריש פרקין אבל לרבי מאיר אין לך עיר בעולם שלא יהא לה עיבור. ומיהו אפי' לרבי מאיר אין נותנין קרפף אלא לעיר שאין לה עיבור מעצמה וה"ס לרבנן בשתי עיירו' וכן ג' כפרים כו' בש"ס מפרש לה. גמרא תן חוצה ואח"כ מדוד: ומשמע להו לרבנן דאין חוצה פחו' מע' אמה ושיריים כחצר המשכן. וק"ל רבנן מאי עבדי ליה להאי חוצה וכ"ת דדרשי ליה לשתי עיירו' דוקא הא מנא להו דהא מקיר העיר כתיב. ויש שפירשו דרבנן לא דרשי מחוצה כלל. ובין שתי עיירו' מסברא קאמרי לה משום דדחיקא תשמישיהם אבל בירושלמי אמר רבי מאיר ורבנן מקרא אחד הם דורשים. רבי מאיר דריש מקיר העיר וחוצה מה ת"ל מקיר העיר מכלל דלעיר אחת מודדין מקיר חומתה או מעבורה ואין נותנין לה קרפף וכי כתיב חוצה היינו לשתי עיירו':

וחכמים כו':    רב הונא כו' חייא בר רב כו' פי'. אבל קרפף שלם נותנין לשתיהן לעשו' שתיהן כאח' והיינו דאיכ' בין עיירו' לבתי' דאלו בבתי' דעלמא אמרי' לעיל גבי יושבי צריפין שמודדין להם מפתח בתיהן משום דלא קביעי הא אלו קביעי מודדין להם מן החיצון אלא דהתם הוא כשהבי' האתד תוך ע' אמה ושיריים של חבירו אבל בעיירו' נותנין להם קרפף שלם בין זו לזו בשתיהן עיירו' אבל לא לב' בתים ולא לעיר ובית ומשו' דנקט ר"מ עיר דלדידיה ודאי אין נותנין עבור אלא לעיר נקט תנ' לרבנן ב' עיירו' אבל ה"ה לעיר והבי' ראיה לדבריו מהא דאמרי' בפ"ק דסוכה בי' שאין בו ד' אמו' על ד' אמו' אין עושין אותו עבור בין שתי עיירו' והה"ד אם בשאין בין שתי עיירות אלו אלא שיעור קרפף אחד לחייא בר רב או שיעור שתי קרפפו' לרב הונא למה לי שום בית בלאו הכי נמי מתעברו' שתיהן להיו' אחד אלא על כרחיך כשיש ביניהם יותר מן השיעור הזה ואלו היה ביניהן בית שיש בו ד' אמו' על ד' אמו' היו עושין ממנה עיבור של שתי עיירו' כגון בורגנין הבאין תוך ע' אמה ושיריים. מ"מ למה לי למנקט בין שתי עיירות לימא שאין עושין אותו עיבור לעיר למדוד ממנה ולהלן אלא ודאי ה"ק שאין עושין אותה דין עבור שבין שתי עיירו' דאלו בית שיש בו ד' אמות על ד' אמו' היה נעשה עבור לעיר להיו' כשתי עיירו' לרבנן שנותנין קרפף לשתי עיירות ואין נותנין קרפף לעיר אחת ולרב הונא כדאי' ליה ולחייא בר רב כדאי' ליה ודוק' לעיר ובית אבל לשני בתים אין נותנין קרפף שלם ולדבריו הא דתנן במתני' שמעברין את העיר בגדודיות וכיוצא בו מיירי אפי' בשיש שיעור קרפף שלם בין שתיהן. ולא נהיר' דהא כיון דבשום דוכת' לא קאמר לרבנן עבור אלא בין שתי עיירו' משמע דעיירו' דוקא. ותו דהא לפי שטת הירושלמי לרבנן מקיר העיר וחוצה נפקא להו ואי משום ההיא דמסכ' סוכה י"ל דלא דק וה"ה דמצי למנקט שאין עושין אותה עבור לעיר אלא משום דמיירי בשיש ביניהם יותר משיעור קרפף דאפילו לרבנן אין עושין עבור בין שתיהן נקט הא נמי דאפי' יש ביניהן בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין עושין ביניהן עבור שעושין חכמים בין שתי עיירו' דעלמא. ורשב"ם ז"ל כתב דסתם גרסי' ואין עושין אותו עבור לעיר וכך גורסין בירוש' בפי':

דף נז עמוד בעריכה

אי ר"מ הא תנא ליה רישא וליכא למימר דקתני סיפא למסתמה כר"מ וליעשות' מחלוק' ואח"כ סתם כדאמרי' במסכ' נדה פרק המפל' דא"כ היכי סתם בתר הכי כרבנן דהא דקתני וכן ג' כפרי' סתמא כרבנן היא אליבא דחיי' בר רב וכדמקשי' מינ' לרב הונא בסמוך:

טעמא דאיכא אמצעי הא ליכא אמצעי לא:    פי' ואי לרב הונא אפי' ליכא אמצעי נמי דהא אין בין שתיהן אלא שיעור שתי קרפפו' וא"ת לחייא ב"ר נמי היכי ניחא שהרי כיון שאין בין שתיהן אלא קמ"א ושליש בשתיהן ביניהן האמצעי לא ישאר בין כל אח' ואחת שיעור קרפף שלם ואלו לחייא בר רב נותנין קרפף שלם בין שתיהן. וי"ל דכי קתני אם יש בין שתים החיצונו' קמ"א ושליש באויר הנשאר פנוי בין שתיהן קאמר:

אמר לך רב הונא:    פי' לא שיהו שלשתן כשורה אלא שהאמצעי' עומדת מן הצד וה"ק דכיון שאלו מכניס אמצעי לביניהם ואין בין זה לזה אלא ק"מ ושליש רואין אותם כאלו הן משולשין ממש ודנין את שלשתן כעיר אחת: ומאי בין זה לזה דקאמר פרש"י ז"ל בין החיצון לאמצעי. ואע"ג דבמתני' קתני בין שתי החצונים ל"ק דלאמצעי נמי חיצון קרי ליה וכן פי' בתוס' והוצרכו לפרש כן דאי בין החצונות ממש קאמר אכתי קשיא לרב הונא דהא ליכא בין השתים אלא קרפף אחד. וא"ת א"כ למה ליה לתרוצי בדר' חנינא לוקמה כפשוטה במשולשין ממש כשורה ומאי בין שתים החצונו' דקתני בין החצון לאמצעי. י"ל דהא ליתא דכל היכא שהם משולשי' כשורה ליכ' למקרי את האמצעי בלשון חיצון כלל אבל עכשיו שהאמצעי אינו באמצע אלא שהוא עומד מנגד מבחוץ שפיר מצי קרי ליה חצון. אי נמי דאה"נ אלא דניחא ליה למנקט הא דרבי חנינא דאשמעינן רבותא דאמרי' רואין. ומיהו אין זה מחוור דא"כ כל שנים מהם ראויים לקרות חצונים וכששנה התנא בין שני החצונים משמע דאתא למעוטי אמצעי ואלו לפי' זה אין כאן אמצעי כלל ולפי' פירשו אחרים דבין זה לזה היינו בין החצונים ממש ודקאמרת דא"כ טפי מקמ"א ושליש ה"ל למנקט. י"ל דתנא דמתני' ס"ל דאין לומר כן רואין אלא בשיעור זה. דכשתאמר רואין יהא קרפף אחד בין כל שתים מהם ולא נתנו חכמים שתי קרפפות אלא בעיירו' העומדו' בשורה וכן דעת הראב"ד ז"ל וכן פירשו רבותי והקשו בתוספות לחייא בר רב למה ליה למתני כמה יש בין שתים החצונים ליתני ואין בין זה לזה אלא ע' אמה ושיריים כיון דחוקים לה כמשולשין ותרצו דלדידיה נמי לאו במשולשין ממש מיירי ודין רואין אתא לאשמועינן דכשאין בין החצונים ממש אנא קמ"א הטל אמצעי ביניהם אלא דחייא בר רב בין החצונים דקתני בין החצונים ממש ולרב הונא בין חצון לאמצעי ואין זה מחוור לפי לשון הש"ס אלא ודאי לרב חייא משלישין בשורה קאמר וכפרש"י ז"ל ובדין הוא דמצי למתני אם יש בין זה לזה ע' אמה ושיירים אלא דחדא מינייהו נקט.

א"ל רבא לאביי כמה יהא בין חצון לאמצעי:    פי' לאמצעי העומד מכנגד מבחוץ דנימא רואין א"ל אלפים אמה פי' כשיעור תחומין שיוכל ללכת בשבת מזו לזו א"ל והא את הוא דאמרת וכו' התם ליכא למימר מילי פרש"י ז"ל דהתם בדרב הונא ליכא למימר מלא אויר שביניהם אין לך במה למלאתו והקשו בתוס' שזה קשה להבין שהרי יוכל למלאתו מבתי הקשת לפי מה שפירשנו לעיל בפרקין לא קשיא דהכי פי' דבדרב הונא כיון שהעיר מיושבת כבר כמין קשת אין דרך למלאת עד בין אויר שברגלי הקשת כלום ואם יבאו להוסיף לא יוסיפו שם אלא בראשי הקשת מה שאין כן בג' כפרים כי יוכלו להוסיף בראש כל כפר וכפר עד שיגיעו כפרים זה בזה ור"י ז"ל פירש התם ליכא למימר מלייה שאם אתה אומר שנראה בתי הקשת כאלו הם ביתר ונמדוד להם מן היתר א"כ יפסידו כשירצו ללכת לאחורי הקשת שנמדוד להם מן היתר ואם נאמר שנראה בתי הקשת כאלו הם כאן וכאן להקל הוי חוכא וטלולא אבל גבי ג' כפרים איכא למימר מנייה לומר כאלו אמצעי בין שתיהן לגבי מדת החצונים מיהת שאינם מפסידים כלום אלא הרי הם מרויחים שניתן להם שני קרפפות דאלו לגבי דאמצעי אין אנו אומרים רואין למדוד לומר מבין שני החצונים כיון שהוא מפסיד בדבר לרוח האחד ואין פי' זה מחוור דהא ודאי כיון דקתני שהאמצעי עשה את שלשתן אח' אף לגבי אמצעי קתני שמודדין לו מן החצונים ואינו מפסיד כלום דכל היכא דאמרת רואין להרוחה קאתי ולא להפסיד כלום ממה שיש בו כמו שהוא עכשיו ואין כאן חוכא של כלום א"ל רב חסדא וכו' והא דנקט קמ"א אינה ראיה דס"ל כרב הונא אלא קושטא דמילתא נקט דאפילו לרב הונא דמיקל ליכא שיעורא ולעשות שתיהן כאחת וכי אחוי ליה רבא אטמתא דמבלעי בדגלת אטמתא דמבלעי בע' אמה ושיריים לאו משום דרבא סבר ליה כרב חייא אלא דאיהו נמי קושטא דמילתא אחוי ליה דלא מבעיא כרב הונא אלא אפי' לרב חייא איכא שיעור עבורא דהנהו אטמתא מבלע בתוך ע' אמה ושיריים לכל אחת מהן וליכא אלא שיעור עיבור קרפף אחד בין שתיהן וזה ברור פי' אטמתא ירכות מחומת העיר. ולענין הפסק קי"ל כרבנן דרבים נינהו וסוגיא דאמוראי אליבא דידהו ולא אשכחן בהא מילתא הלכה כדברי המקל בעירוב לפסוק כרבי מאיר וקי"ל נמי הלכה כרב הונא הכא שהוא מקל ועוד דהא קשיש ועדיף מיניה דחיי' בר רב כדמוכח בפרק שני דערכין שהיה מוכיח ועוד דפשיטא דסיפא דמתני' כוותיה רהטא דתשלום מימרא דרבנן היא ולא כרבי מאיר כדשנייא רב חייא ודר' אידי ודר' חנינא כוותיה לפי שטת רש"י ז"ל זהו הנראה לי אבל יש מן הפוסקי' שפוסקים כר' מאיר מפני שהלכה כדברי המקל בעירוב:

מתני' אין מודדין:    פי' כל שבא למדוד בקרקע ממש הא עדיף טפי והיא המדידה הנכונה אבל מי שמודד בחבל שהוא גבוה מן הקרקע שאינו רוצה לטרוח למדוד בקרקע נתנו חכמי' מקו' מסויים שלא יתן המודד החבל אלא כנגד לבו כדי שלא יהא האחר מודד כנגד ראשו והאחר כנגד מרגלותיו ונמצא ממעט בתחומין. היה מודד והגיע לגיא או להר מבליעו. פי' שאינו מכניס במדה כלום ממדרונם אלא שנותן החבל למטה מן ההר משפתו לשפתו כאלו היא ארץ חלקה וכן משפת הגיא לשפת הגיא והוא שיכול להבליעו בחבל אחד של חמשים אמה:

וחוזר למדתו כו':    בש"ס מפרש מאי וחוזר למדתו שאם אינו יכול להבליעו במקום שהיה מודד כי הוא רחב הרבה לשם ויכול להבליעו במקום אחר שהולך שם ומבליע ובלבד שלא יצא חוץ לתחום שכנגד העיר שהרואה אותו שמודד חוץ לעיר מכנגד יהיה סבור כי מדת תחומין באה שם ואלו אנן קי"ל שאין נותנין תחומין אלא כנגד העיר כפי מה שהיא ארוכה או קצרה אם אינו יכול להבליע כלל בזו אמר רבי דוסתאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרי' וכבר פירשתיה בפרקין דלעיל. אין מודדין אלא מן המומחה. ופירשו הגאונים ז"ל שהוא מלשון ומחה אל כתף ים כנרת והוא מלשון הגעה כלומר שאין מתחילין למדוד אלא ממקו' שיוכל להגיע מכאן עד סוף התחום ולא נצטרך להניח מקום המדידה ולילך למקו' אחר כדי להבליעו לגיא או לגדר אבל אם לא יוכל להמלט שלא למדוד משם נדון בהם כדין המפורש למעלה ואינו נכון בלשון המשנה גם בירושלמי אינו נראה כן גרסינן התם הא מן ההדיוט שריבה אין שומעין לו דלמא מומחה לשון בקיאות הוא כלישנא דכוליה תלמודא וכן פירש הרמב"ם ז"ל אין מודדין אלא מן הבקי' וגם רש"י ז"ל פי' כן אלא שהוא גורס אין מודדין אלא מעתה ואין צריך למחוק גרסת המשנה דה"ק אין שומעין במדידת תחומין אלא מן המומחה הבקי במדידה וכן נראה מלשון הירוש' שכתבנו וכלה מתני' בש"ס מפרש:


דף נח עמוד אעריכה

גמרא:    של מגג. מין גמי הוא וקושרין בו את הכרה מפני שאינו מקבל טומאה ואע"פ ששאר חבלים אינם מקבלים טומאה היו מחזרין אחר דבר שמינו אינו מקבל טומאה וכאות' שאמרו שכל מעשים בכלי אבנים ובכלי גללים. מדקתני חוזר למדתו מכלל שאם אינו יכול להבליעו שם הולך למקו' שיוכל להבליעו ואח"כ צופה כנגד מדתו וחוזר למקומו הראשון. וא"ת ולמה לו לטרוח שיהא צופה לחזור למדתו ימדוד מתחלתו עד סופו מאותו הצד שהו' יכול להבליעו תירץ הראב"ד מפני שהוא צריך למדוד לכל רוח של עיר שתי מדידות מדידה לכל קרן וקרן של עיר כדי שיצא לו התחום מכוון כנגד העיר שהרי אין נותנין תחומין לעיר אלא כנגד העיר אם ארוכה אם קצרה וכדתניא בברייתא דלעיל ארוכ' כמות שהיא ואין פותתין משמנ' מדידות לתחומי העיר מלבד מלוי הקרנו' עכ"ל. וא"ת כיון דסוף סוף אין שפוע מדרונו עולה לו לחשבון כלל למה הוא הולך למדוד למקום אחר וצריך לטרוח ליהיות צופה לכוין לחזור למדתו יבלענו בכאן ונימק דכל שיש לו שום מקום להבליעו כנגד התחום שיכול להבליעו גם במקומו. ויש שתרצו דלהבליעו בלא מדידה א"א ואם בא למדוד בחבל של חמשים בכאן הרי אין כאן הבלעה דאנן בעי' שיבליענו במדה א' ולמדוד בחבל יותר מחמשי' א"א כדי שלא יבא אדם לקצר התחומין ואחרי' תירצו שאלו היה מבליעו בכאן היו הרואים סבורי' דכל גיא וכל הר מבליעין במקום אחר וסבור שאע"פ שהגיא רחב יותר מחמשים כנגד כל תחומו שהוא יכול להבליעו:

תנינא להא כו':    אם היה גיא מעוקם כו' פרש"י ז"ל בלשון אחר אם היה גיא משופע ונוח להלוך הרי הוא חשוב קצת ואע"פ שיכול להבליעו בחמשים אינו מבליעו אלא מקדר ועולה. ולפי פי' זה הא דאמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יותר כנגדו היינו שאינו משופע ונוח להלוך והיינו גיא מעוקם דקתני. ומאי לא שנו דקאמר. ועוד דהיכי קאמר חבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה דהא קתני רישא שמבליעו אלא דלהאי פירושא מימרא דשמואל אהבלעה דרישא קאי דלא שנו שמבליעו כשיכול להבליעו אלא בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו. אבל חוט המשקול' יורד כנגדו מודדו מדיד' יפה ואם הוא מעקם ומשופע יותר מכדי שאין חוט המשקול' יורד עדיף טפי ומקדר ועולה ומקדר ויורד ועכ"ז אין פי' זה נכון דהאי בתוס' קתני הם היא גיא מעוקם שאינו יכול להבליעו. ומשמע שהעקו' גורם לו שאינו יכול להבליעו גם לשון מעוקם לא דייק שפיר להאי פירושא ולפי' חזר רש"י ז"ל ופי' לשון אחר דכלפי דקתני רישא שאם אינו יכול להבליעו ויכול להבליעו במקו' אחר כנגד העיר שהולך ומבליעו שם סדר קתני שאם הגיא הזה מעוקם כמין גם למערב ולצפון או למערב ולדרום וכיוצא בו כגון זה   והוא מודד כלפי מערב ואינו יכול להבליעו לרוח דרום או לרוח צפון שכנגד העיר שאינו הולך להבליעו שם אלא הרי הוא נדון שאינו יכול להבליעו ומקדר ועולה מקדר ויורד. וטעמ' דמילתא דכיון שהוא רחב בכל הרוח שמודד יבאו לומר כי במקומו הבליעוהו ושיכולין להבליע כל הר וכל גיא אע"פ שרחבים הרבה ולא רמי אנפשייהו ה"ק ברוח השני ואע"פ שראוהו מודד שם ואמרו כי תחומי אותו רוח הוא מודד ובא. הגיע לכתל אין אומרים יקוב את הכותל פי' כדי לידע סוף ושיעור רחבו אלא אמדו והולך לו וכגון שהכותל גבוה שאין מטריחין אותו לעלות לראשו למדוד רחב הכתל:


ג"ה שלנו והא אנן תנן מבליעו:    פי' דהא תנן הגיעו לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו והכא נמי כיון שאין הכותל יוצא מכנגד התחו' ילך שם ויבליענו ויחזור למדתו ולמ' יקל להוציאו באומד דעלמא. ופרקי' דהתם דניחא תשמישתיה הכא לא ניחא תשמישתיה פרש"י ז"ל מתני' בכתל משופע דחזי להולך וכיון דכן אם יכול להבליעו מבליעו ואם לאו מקדרו שאין להקל בו יותר אבל הכא כשהו' זקוף ולא ניחא תשמישתיה ואין גבהו ושפועו עולין למדת התחום כלל וכיון דכן נקל בו לכוון מדתו באומד בעלמא וכן פי' בתו'. ויש שפירשו משנתינו בדניחא תשמישתיה קצת ויכול לעמוד על גביו ולראות היכן הוא יכול לחזור למדתו ולפי' הולך הוא למקום שהכתל כלה ומודדו שם וצופה וחוזר למדתו אבל הכא בדלא ניחא תשמישתיה שהוא זקוף כ"כ דלא ניחא תשמישתיה אלא בקושי ונפי' לא הטריחוהו לעלות ולראות להיכן הוא חוזר וכיון דסוף סוף באומד הוא חוזר למדתו מעתה נוציא את הכל באומד: ויש ספרים דגרסי והיא גרסת רי"ף ז"ל והא תניא מודדו מדידה יפה ופרקי' התם דניחא תשמישתיה כו' ונסחא זו מגומגמת מאד דלמקש' גופיה היכי לא מקשי מהא בריית' אמתני' דקתני מבליעו ועוד כי תריצנא למתנייתא דהא בדניחא תשמישתיה והא בדלא ניחא מתני' ומתנייתא היכי מתרצי. ויש לדחוק דכי פרכי' והתניא מודדו מדיד' יפה קושין בין אמתניית' דקתני אומדו בין אמתני' דקתני ומבליעו ופריק דמתנייתא דקתני מודדו מדידה יפה בקרקע חלקה בכתל משופע יפה דניחא ליה תשמישתיה שמתלקט עשרה מתוך חמש או מתוך שש דחשיב כקרקע חלקה וכסברא דרבא ודרב הונא בר נתן לקמן בשמעתין ואידך בדלא ניח' תשמישתיה ומתני' בדניחא ולא ניחא הילכך מבליעו או מקדרו ומתנייתא בדלא ניחא כלל ולפי' אמרו ועכ"ז השטה באה בדוחק וגרס' רש"י ז"ל הוא הנכונה:

אמר רב יהוד' אמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקול' יורד כנגדו אבל אם חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדיד' יפה כן ג"ה והיא גרש"י ז"ל: פרש"י דקאי אמתנייתא דקתני ואם היא גיא מעוקם מקדר ועולה מקדר ויורד לא שנו שהוא מקדר כשאין יכול להבליעו כנגד העיר אלא כשהוא משופע קצת בענין שאם תתן בראשו חוט המשקולת משופע ויורד ואינו יורד ביושר דכיון דכן ניחא תשמישים קצת וחזי להלוך וכיון שאינו יכול להבליעו ראוי הוא לקדרו אבל אם הוא כענין כותל זקוף דלא ניחא תשמישתיה כי החוט המשקולת יורד כנגדו מודדו בקרקעו של גיא לבד ואינו מודד מדרונו כלל ואפילו בקדור ואע"ג דמדידה יפה דקאמר רבא ורב הונא בריה דרב נתן לקמן ר"ל שמודד כל המדרון מדידה גמורה לשון אחר שנא' לשני פנים הוא ומ"מ מדידה יפה הוא כאן וכאן מפני שאינו מקדר ואינו מבליע ואינו אומר אלא כי מה שהוא מודד מודדו מדידה יפה בקרקע חלקה אלא דהכא קאמר שמודד קרקעיתו של גיא ולקמן קא אמרי שמודד המדרון מדיד' יפה ובעיקר דינא לא פליגי אינהו בהא דשמואל דא"כ הוה מדכרי ליה בש"ס אלא ודאי בההיא שהמדרון נוח לגמרי שמתלקט עשרה מתוך חמש ראוי הוא למדוד אותו לגמרי ושלא להבליעו ולא לקדרו והכא ה"ק לא שנו שמקדרו אלא כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו (והוא מדרון גמור אינו מודד אותו מדרון) והוא נוח קצת ומיהו אינו מתלקט אלא עד עשרה מתוך ד' או פחות מכן אבל כל שהחוט יורד כנגדו והוא מדרון גמור אינו מודד אותו מדרון כלל אלא מודד קרקעיתו של גיא וכדאמרן:

דף נח עמוד בעריכה

הדר אמרי' כמה עומקו של גיא ופרש"י ז"ל כמה עומקו של גיא דקתני שהוא מבליעו כשאין ברחבו חמשים. אמר רב יוסף אלפי' פי' כי מהלך עמקו של גיא משפתו אל שפתו בין כתליו וקרקעיתו אלפים אמה כשיעור תחום שבת דכיון שאין הבלעתו יתירה על עיקר תחומו של שבת מבליעו ומבטלו אבל יותר מאלפים אין מבליעו שלא יהא הטפל יתר על העיקר. ואותבי' ליה מדתניא שאם היה עמקו מאה מבליעו אבל יותר מכן אינו מבליעו דכיון ששיעורו יותר מארך חצר המשכן אין ראוי להבליעו:

ופרקי' דרב יוסף דאמר כאחרים:    אחד אמר רב יוסף אפילו יותר מאלפים פי' והוא דהוי פחות מד' אלפים וכן כתב הרמב"ם ז"ל: ולמדה מעיר העשויה כקשת דרב הונא ואע"פ שיש לחלק ביניהם הכין מסתבר. ופרכי' רב יוסף דאמר כמאן לא כרבנן ולא כאחרים. ופרקי' דהתם דפליגי רבנן ואחרים בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו דחזי להלוך קצת וכיון שכן אין להבליעו אלא או בשיעורא דרבנן או בשיעורא דאחרים אבל הא דרב יוסף בשחוט המשקולת יורד כנגדו דלא ניחא תשמישתיה וכיון שכן ראוי להבליעו אפילו ביותר מאלפים ואית א"כ הא דרב יוסף פליגא דשמואל דאלו שמואל אמר לעיל כל שחוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה. ורב יוסף קאמר שהוא מבליעו י"ל דהא לא קשיא דההיא דשמואל בגיא מעוקם שאינו יכול להבליעו שהוא רחב משפתו לשפתו יותר מחמשים וכיון דלא אפשר לדון בו הבלעה ולמדידה הוא צריך מודד קרקעותו ודיו אבל רב יוסף איירי בשאי אפשר להבליעו שמבליעו אפילו ביותר מאלפים וא"ת והלא בין שמואל בין רב יוסף אמתנייתא קיימי אלא דמר מפרש דין קדור דקתני ומר מפרש דין הבלעה דקתני והיכי אוקמה שמואל בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו ואוקמה רב יוסף בשחוט המשקולת יורד כנגדו וכי תימא דרב יוסף ושמואל פליגי הוה לן בש"ס למימר הכין וי"ל דרב יוסף לא אמתנייתא קאי אלא על דין הבלעה כמה שיעור הגדול שבעמקו של גיא שאפשר להבליעו יותר מאלפים אלא מתנייתא היא מיירי בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו ודינה בהבלעה בפלוגתא דרבנן ואחרים ורב יוסף היא גופה בעי לפרושי שיש לנו שיעור גדול בהבלעה יותר ממאי דקתני מתנייתא בפלוגתא דאחרים ורבנן דאינהו פליגו בדין הבלעה דמתנייתא דלעיל דמיירי בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו כדאוקמנה שמואל אבל כל שחוט המשקול' יורד כנגדו מבליעין בו אע"פ שיש בעמקו אפילו יותר מאלפים כך יש לפר' לפי שטה זו לפי גרסת הספרים שלנו ולפי שטת רש"י ז"ל שפי' מימרא דשמואל על גיא מעוקם שמקדרון ומימרא דרב יוסף על גיא שמבליעין אבל ר"ת ז"ל לא ניחא ליה בהאי שטתא חדא דמודדו מדידה יפה דאמר שמוחל מדידה גמורה משמע כאידך דרבא ורב הונא בריה דרב נתן ועוד דכיון דבסמיך במימרא דשמואל שיילינן כמה עמקו של גיא לא משמע דשמואל מיירי במקדרין ורב יוסף איירי במבליעין ולפי' פר"ת ז"ל דה"ק שמואל לא שנו דסגי בקדור כשאינו יכול להבליעו או בהבלעה בשיכול להבליעו אלא בשאין החוט יורד כנגדו שיש אבנים ומכשולות במדרון שמעכבין החוט מלירד בשפוע עד כנגדו דאזלא ניח' תשמישתיה ולהכי סגי בקדור והבלעה אבל בשחוט המשקולת יורד כנגדו שאין בשפוע מכשילות וניחא תשמיש' ומדרבנן חשוב בעי מדודה גמורה וכמה עמקו של גיא ומבליעו ביכול ומקדרו בשאינו יכול להבליעו אמר רב יוסף אלפים מאלו יותר מאלפים בעי מדידה גמורה ופרכי' ליה מדתניא ושיעורו עד מאה ואם לאו אינו מבליעו אלא מודדו מדידה יפה ואוקמה כאחרים:


א"ד אמר רב יוסף אפילו ביותר מאלפים ופרכינן דאמר כמאן דאלו לרבנן ולאחרים כל שהוא יותר ממאה ולרבנן ביותר מאלפי' ולאחרים מדידה גמורה בעי ופרקינן דהתם בשאין חוט המשקולת כו':    פי' דהתם במילתיה דרב יוסף דמקל טפי מיירי בשאין חוט המשקול' יורד כנגדו שיש שם מכשולו' ולא ניחא תשמישתיה וכדאוקמה שמואל למתנית' דלעיל והכא בפלוגתא דאחרים ורבנן בשחוט המשקולת דניחא תשמישתיה ולפי' החמירו בו והיינו דרב יהודה אמר שמואל דאמר דכשחוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה ומיירי ביותר ממאה לרבנן וביותר מאלפי' לאחרים גרש"י ז"ל וכי אין חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה ופי' הוא ז"ל כמה יתרחק ראש החוט היורד למטה מראש החוט שלמעלה בשאינו יורד כנגדו דחשבי' ליה דניחא תשמישתיה:


אמר אביי ד' אמות פי':    דכיון שמתרחק מכנגדו ד' אמות למטה בקרקעיתו לא חשיב מדרון. ולא מחוור דהא ודאי אם הגיא הוא עמוק קצת אע"פ שמתרחק החוט למט' ד' אמות אפשר שיהא מדרון גמור דלא ניחא תשמישים. ור"ת ז"ל מפרש לפי שטתו כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו. מפני שמוצא אבנים ומכשולות עד כמה ימשך דסגי ליה בקדור והבלעה עד ד' אמות אבל אם נמשך יותר מד' אמות גם כי יש מכשולות המעכבין לא סגי בקידור והבלעה מודד מדידה גמורה כיון שהולך בלא מכשול יותר מד' אמות ויש ספרים שגורסין וכי חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה ופירשוה לפי שטת רש"י ז"ל כמה יהא יורד כנגדו משפתו ולמטה שהוא חשוב כתל זקוף ולא ניתא תשמישתיה עד ד' אמות שאם הוא יורד כנגדו ועד ד' אמות הרי הוא חשוב כמדרון דלא חזי להלוך ואע"פ שמד' אמות ולמטה הוא משופע עד קרקעתו. דכיון דבראשו הוא זקוף ד' אמו' אין דרך לקפץ ד' אמו' כדי להלך אחרי כן במדרונות בשפוע וזה הפי' נכון לפי גרסא זו והיא הנכונה:


הגיע להר מבליעו אמר רבא כו':    ויש נסחאות דגרסא בהדיא והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ואפי' לנסחי דידן דלא גרסי הכי הלכתא כרב נתן דהלכתא כדברי המקל בעירוב ואפילו במחלוקת האמוראין לפי דעת הגאונים ז"ל:


דף נט עמוד אעריכה

למקום שריבה אין למקום שמיעט לא:    פרש"י ז"ל והלא בכלל מאתים מנה פי' לפי' דקס"ד שאין שומעין לו למקו' שמיעט כלל ללכת אפי' עד אותו מקו'. והקשו בתוס' דהיכי קס"ד לומר דמשום דקתני שומעין למקום שריבה בעי לומר שלא ילכו עד המקום שמיעט הא ודאי לא אפשר להבין אלא שבא לומר שאפי' במקום שמיעט הולכין עד המקום שריבה. ולפי' פירשו הם דה"ק למה אתה אומר ששומעין למקום שריבה בקרן מזרחית דרומי' ואין שומעין למקום שמיעט בקרן מזרחית צפונית ושילך במזרחי' צפונית כשיעור המרובה שנתן במזרחי' דרומית א"כ אתה נותן אותו טועה לגמרי במדת מזרחית צפונית והא אמאי והלא אפשר שלא טעה בו כלל ומה שנתמעטה שם המדה מפני שפגע בגיא או בהר ונתמעטה המדה. ופריק אימא אף למקום שריבה כלו' ותולין שלא טעה כלל וה"ק שאף במקום שריבה שהוא מקל שומעין לו והולך בכאן בקצרה ובכאן בארוכה:


ה"ק ריבה אחד ומיעט אחד:    פי' דלישנא דריבה אחד על פי אדם אחד בעי למימר ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונה כן ג"ה והיא גרש"י ז"ל באלכסונה בבית. ופי' הוא ז"ל דאפי' ריבה שיעור גדול דליכא למתלייה בחבל תלי' ליה בטעו' האלכסון דאמרינן זה היה בקי במדיד' והניח טבלא מרובעת כנגד האלכסון כדינו וזה מדד אלפים מאמצע הקרן והפסיד את הזויות אבל אם ריבה יותר מכן אין לנו במה לתלו' ואין שומעין לו. ויש ספרים דגרסי ובלבד שלא ירבה מדת העיר ואלכסונה ופר"ח ז"ל לזה שריבה לקרן האחד תולין לו עד כדי מדת העיר וגם עד כדי אלכסונם כי בתחלה אומר אולי בקרן זה דיורין או פגימין ולא היו כן בקרן שמדד שמיעט חברו: ועוד חולין על זה כי אולי הממעיט טעה למדוד שלא באלכסון וזה המרבה מדד כדינו לתת האלכסון הראוי:


אמר רבינא לא להקל על ד"ת:    פי' דההיא מיירי לומר דתחומין דרבנן וכל מה שהקלו לך משלך נתנו לך כל איסור תחומין חומר סופרים הוא וא"כ היא הנותנ' במה שאומרי' במשנתינו דכיון דאסורא דרבנן הוא שאין לנו לדון בו להחמיר אלא להקל ושלא לטרוח במדידה ואע"ג דבכל ספקי דרבנן דאפשר למיקם עלה דמילתא לא אזלינן לקולא הכא טרחא רבא הוא למדוד וכמאן דליכא למיקם עלה דמילתא דיינינן לה:


מתני' עיר של יחיד כו':    פרש"י ז"ל עיר של יחיד כל שאין נכנסין בה ששים רבוא תדיר דכיון שכן אין רחוב שלה חשוב רשות הרבים אפילו רחב שש עשרה אמה לפי שאינו דומה לרגלי מדבר ועיר של רבים הוא שנכנסין להששים רבוא תדיר והא דקתני עיר של יחיד שנעשית של רבים כגון שנתוספו בה דיורין ושווקים עד שנכנסין ששים רבוא. ור"ת ז"ל הקשה דא"כ דבעי' ששים רבוא כרגלי מדבר אף אנו נאמר דבעי' טף ונשים וערב רב בי התם וזו אינה קושיא כ"כ דטף ונשים וערב רב לא חשיבי למיעל במנינא כשם שלא היו במספר הפקודים במדבר. ועוד הקשה ר"ת דא"כ היכי משכחת לה עיר שהיתה של רבים בתחלתה דהא ודאי מילתא דלא שכיחא הוא שיתיישבו שם בתחלתה ששים רבוא ולעולם לא משכחת לה אלא שהיתה בתחלתה עיר של יחיד ובטלה דין משנתינו בעיר של רבי' וגם זו אינה קושי' כ"כ כי רש"י ז"ל אינו מצריך שיתיישבו בעיר ס' רבוא אלא שיכנסו בה ס' כאלו הכרכים והעיירו' שהם פתוחים למקומו' הרבה ורגילין בה סוחרים וכיוצא בהם. ותדע שאף ירושלם לא היו בה ששים רבוא תדיר ואעפ"כ יש בה משום רשו' הרבים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה ומעתה כל שבתחלתה נתיישבה ככרכים ושווקים גדולים להיות רוכלת העמים זו היא של רבים וע"כ רוב הגאונים ז"ל הם כדעת ר"ת ז"ל דלא בעי' ששים רבוא כלל וכן דעת הר"ם ז"ל. וטעם דבריהם שאין לנו ללמוד מרגלי מדבר אלא לענין רשות הרבים ממש שלא תהא מקורה ושיש בה שש עשרה אמה ושתהא מפולשת אבל לא לענין מנין הדורסים בה. גם לא הוזכר זה בשום מקום לא בש"ס דילן ולא בירושלמי וכן נראין הדברים. ולפי' פר"ת ובתוספו' דעיר של יחיד כגון שאין ברחובותיה י"ו אמה רוחב ונעשות של רבים כי ע"י שניתוספו דיורין תקנו לה סרטיאות ופלטיאות ושווקים רחבי' י"ו אמה ויש בה משום רשות הרבים של תורה. ובין לשטה זו ובין לשט' רש"י ז"ל ק"ל טובא דא"כ מה זה ששאלו בש"ס ה"ד עיר של יחיד שנעשית של רבים ומר אמר כגון דסקרתא דבי ריש גלותא ומר אמר כגון דסקרתא דבי שחוואר. ומאי כגון צריך לזה אלא כל שלא היה בה רשו' הרבים גמורה ונעשה רשות הרבים ועוד דרבי זירא דערבה לכלא מתא דרבי חייא משום דהוה סלקא דעתיה דהוה מתחלתה עיר של יחיד במה תלה זה כי רחובותיה לא היו מימים קדמוני' אדרבה כך נמצאת וכך היתה לעולם דלית לן לדון בשום עיר אלא כפי מה שהיא עכשיו עד שנדע בודאי שלא היתה כן בתחלתה והכי דייק לישנא דמתני' ואלו רבי זירא לא ידע כן בודאי דהא לאו הכי הוה כדמוכח ממאי דא"ל אביי. ועוד ק"ל לישנא דמתני' דקרי ליה עיר של יחיד דמשמע שרחובותיה ושוקיה שלו ואינה מסורה לרבים וכל כה"ג אפילו יש בה רשו' הרבים גמורה כדעת רש"י ז"ל אין בה משום רשות הרבים וכדאי בפ' פסין גבי שבילי בי' גלגול יהושע אוהב ישראל היה ותקן להם דרכים וסרטיאו' כל היכא דלא ניחא תשמישתיה מסרה ליחיד דאלמא רשות של יחיד אע"פ שהוא רחב י"ו אמה והרבים עוברים בתוכו והוא דרך כבושה להם אין חייבים בה משום רשות הרבים. מעתה מה שנראה נכון במשנתינו דמתני' כפשוטה דעיר של יחיד נקראת אע"פ שיש בה סרטיאות ופלטיאות רחבות י"ו אמה ונכנסין בה ששים רבוא כל שעיקרה ותחלתה היתה של יחיד שבנאה לעצמו והיה יכול לעשות ברחובותיה וסרטיאותיה כמו שירצה לבנות בה דיורין ולקצר ולהרחיב כמו שירצה ואח"כ נעשי' של רבים שנמסרו רחובותיה לרבים ואין שום יחיד רשאי לקלקלם אלא כחם כימו' עלם. ומיהו אכתי לא ידעי' אם צריך שישא' בה שום אדנו ליחיד או אם מדבר אפי' בשנותנין לו טסקא או אם נקרא' עיר של יחיד כל זמן ששם בעלים הראשוני' עלי' ביון שאין דין משנתי' אלא משו' גזר' כדבעי למימ' בסמוך בס"ד. ובזה נשאו ונתנו בש"ס כגון מאן ובזה ג"כ ה' תול' ר' זיר' דקארו לי' מאת' דר' חיי' בתחלת' כי בתחלתה היתה של ר' חייא וכיון שכן ועדיין שם בעלים הראשונים עליה שדינה כדין עיר של יחיד ונעשי' של רבים ואע"פ שבאותה שעה שבא לערבה עיר של רבים הוה שהסרטיאות והשווקים שלהם דכיון שנקראת בשם היחיד כל העולם דנין אותה כחצר אחת ולא אתיא לאחלופי לרשות הרבים גמורה דעלמא. ואביי אהדריה דלאו מהאי טעמא הוא אולי מעולם לא היתה של ר' חייא שתהא בתחלתה קנויה לו אלא שנקראת על שמו מפני שהיה אדם גדול וכשהשטה הזו נראה מדברי הרמב"ם ז"ל והגאונים ז"ל:

והא דתנן כי עיר של רבים ונעשי' של יחיד צריכה שיור כ"ש אם הוא עדיין של רבים ולרבותא נקט תנא כי אע"פ שנעשית עיר של יחיד לא תצא מחזקתו הראשונה. ואע"פ שרש"י ז"ל כתב בש"ס גבי הנהו בני קוקיאנוס כי עיר של רבים היתה ונעשי' של יחיד לא בא אלא לאפוקי דאינה עיר של יחיד ונעשית של רבים והכין מוכח ממסקנא דעובדא דר' זירא דעיר של רבים והיא עדיין של רבים בעיא שיור ואע"פ שאין זה צריך ראיה וטעמא דאמור רבנן דעיר של רבים בעיא שיור ואין מערבין את כלה כתב רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל וכל הגאונים ז"ל דמשום היתרא הוא דכיון דיש בה סרטיאות ופלטיאו' ודרכים שהם רשות הרבים אע"פ שכבר הכשירום ועשאום כרשות היחיד של תורה ע"י לחי וקורה או דלתות הננעלות בלילה כפלוגתא דתניא בכיצד מערבין רשות הרבים. מ"מ אכתי מחזי להו לעם הארץ שהוא רשו' הרבים גמורה כי היו סבורים לומר כשם שמותר לטלטל בכאן ולהוציא ולהכניס מן החצרות לכאן כך הוא מותר לטלטל בסרטיאו' ופלטיאות שחוץ לעיר ולהוציא ולהכניס להם מן המדינה ואע"פ שכבר תקן שלמה ע"ה עירוב ושתוף מפני זה מ"מ לא ירגישו עמי הארץ בדבר העירוב כשיראו שכל בני העיר מטלטלין שם ולפי' עשו חז"ל גדר לפנים מגדר שכל עיר שהיא של רבים שלא יעברו את כלם ויעשו בה שום שיור ויערבו בני השיור לעצמן ובני המדינה לעצמן והדרי' באותו שיור אסור לטלטל בשאר המדינה כגון שלא ערבו עמהם והדרים במדינה אסורים במקום ששיירו אלא אלו מטלטלין במקומן והשאר מטלטלין בכל המדינה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל. לא הצריכו כן אלא בעיר של רבים או אפילו בשהיתה מתחלת' של רבים משום דעיר של הרבים חשובות מבואותיה וסרטיאותיה רשות הרבים מה שאין כן בעיר של יחיד דכיון שאינן מסורות לרבים אין בה דין רשות הרבים. ולא עוד אלא דאע"פ שנעשית של רבים כיון שיש עליה שם בעלים הראשונים שהוא אדון עליה כחצר של רבים חשיבא להו לאינשי ולא אתו למטעי בה ברשו' הרבי' דעלמא ולפי' אינה צריכה שיור אלא מכשירין מבואות שלה שהן רשו' הרבים כראוי לר' יהודה או לרבנן ואח"כ משתתפין בה כלם ביחד ויהיו כלם מותרין לטלטל ולהכניס ולהוציא. ומפני טעם זה כל שאין בה רשות הרבים גמורה של תורה אפילו היא של רבים מתחלה ועד סוף אינה צריכה שיור וכדאמרינן בש"ס שאם אין לה אלא פתח אחד אינה צריכה שיור לפי שאין רשות הרבים שלה מפולש ולא חשיב רשות הרבים אלא כרמלית בעלמא. ומפני זה דכל מדינות הארץ הזאת אפילו ישראלים היו דרים בכלה מערבין את כלה בלא שיור שאין רשות הרבים רחבה שש עשרה אמה בשום מקום וכ"ש כשאין ישראלים דרים בתוכה בכלה אלא במקצתה כי אע"פ שדרים בפני עצמם אין שתופם אלא שתוף מבוי בעלמא ואינו צריך שיור ומיהו אע"פ שהעיירות יש בהם אדנות המלך ומעלין לו מס לא חשיבי כעיר של יחיד כי הסרטיאו' והפלטיאו' לעולם היו לרבים ולא היה המלך רשאי לבנותם לעצמם ולקלקלם שאל"כ אף ירושלם בזמן המלכים אין בה משום רשות הרבים. אלא ודאי כדאמרן והיינו דסקרתא דריש גלותא דאיתמר בש"ס ופשוט הוא. ועוד של רבים שעושין לה שיור במקום אחד צריך לעשות לו בראש המבוי כדי שלא יהא פרוץ במלואו שאל"כ היו אסורין לטלטל בו בני השיור שהרי הוא פרוץ במלואו למקום האסור להם וכן כתבו בתוספו' ולמאי דקי"ל כרבי יצחק דאמר אפילו אחד בחצר אחת צריך ג"כ שלא תהא החצר פרוצ' במלואה לרשות הרבים וכל שהוא כן אע"פ שאותן שנשתיירו שלא ערבו בעיר רגלה מצויה בכל העיר ולא מסתלקי מינה והם לגבי דירה כאח' מבני המבוי אעפ"כ אינן אסורין עליהם כי ע"י השיור הזה שעשו הוא חשוב כאלו נסתלקו משם וכאחד מבני מבוי שעשה קיחה על פסחו שאינו אוסר על בני מבוי כדאי' בש"ס ובש"ס נפרש יותר בטעמא דהא מילתא בע"ה:


גמרא הה"ד כו':    לא פי' רש"י ז"ל מה ענין זו הדסקרתא של ריש גלותא ומה הפרש בינה ובין דסקרתא דבי שתואר. ורבותי פירשו בי ריש גלותא היתה לו בקעה ונתן אותה לטסקא שיבנו אותם לעצמן ויעלו לו ממנה מס והם כעבדיו משכימים לפתחו ואע"פ שהוא של רבים והרבים דרים שם סרטיאותיה מסורות להם והם עשו אותה מתחלתם קרי ליה עיר של יחיד שנעשות של רבים ואע"פ שתחלת ישיבה לה היה בה ליחיד אלא טסקא בעלמא. ולפי' הקשה רב נחמן דמהאי טעמא למה תהא נדונית כעיר של יחיד דאי משום דשכיחי רבים גבי הרמנא דהיינו ריש גלותא ומדכרי אהדדי כלומר כי בהתאספם שם ישאו ויתנו באיסור והיתר ויזכירו איסור רשות הרבים זה לזה ושאינם מותרין בכל העיר אלא משום עירובי א"נ כלהו ישראל נמי שכיחי בצפרא דשבתא גבי הדדי ומדברים באיסור והיתר ואין לך שום עיר של רבים שתהא צריכה שיור אלא ודאי דהא לאו טעמא הוא ודסקרתא דריש גלותא עיר של רבים גמורה היא:


אלא אמר רב נחמן כגון דסקרתא דבי שתואר:    ויש גורסין דבי נתן אוור ואדם ידוע היה שבנה עיר לעצמו בסרטיאות ופלטיאות לעשות בהן כחפצו ובאו רבים ונתיישבו בבתים ומחזיקים בהם כדרך שהמלכים עושים ואח"כ מסר הסרטיאות לרבים והם מעלים לו מסים וארנונו' דכיון שיש עדיין לו זכות ליחיד להעלות לו מס דינה כדין של יחיד לעניי שיור וי"א שאפילו מכרם לרבים נמי כיון שלא נשתקע מאליה שם היחיד הראשון שהיה בעליה דכל זמן שנקראת על שמו לא חשיבא להו אלא כחצר בעלמא וליכא למטעי בה משום רשות הרבים דעלמא. והביאו ראיה מעובדא דרבי זירא דערבה לכלא מתא דרבי חייא מפני שלא נשתקע שמו ממנה ולא אהדריה אביי אלא משום דדילמא לא היתה של ר' חייא מעולם ולישנא דנעשית של רבים לא משמע אלא שנעשו מבואותיה של רבים ולא שנמכרה להם לגמרי ואפשר דמשום הכי הוא דאהדריה אביי לר' זירא.

ת"ר כו':    פי' כי קודם שיעשו בה שתוף צריך להכשיר רשות הרבים שלו שיהא כרשות היחיד ולתקן מבואותיה וכיון שרשות הרבים עובר בתוכה כראוי הוכשרו כל המבואות ואינם צריכין שום הכשר אחר אלא שישתתפו ביחד וכן כתב רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל והמפרשים וכן בדין שהרי הם כמפולשין כלם לרשות היחיד ולמקום המותר להם והא דקתני עושה לחי מכאן י"ל אוקימנא אליבא דרבי יהודה דס"ל שמערבין רשות הרבים אבל אנן הא קי"ל שאינה נכשרת ואפילו בצורת פתח עד שיהיו לה לאחר מפולושים דלתות הננעלות בלילה כדא"ר יוחנן גבי ירושלם.

שם ואין מערבין אותה לחצאין כלומר שיערבו מקצת בני העיר לעצמן ומקצתם האחר לעצמן אלא שישתתפו כולם שתוף אחד. וטעמא דמילתא כתב רש"י ז"ל דכיון דמעיקרא חדא הויא אסרי הני אהני והויא כמבוי ששרתה אחת מן החצרות ולא נשתתפה עמהם דאסרם אכלהו עכ"ל. ולקמן נבאר בזה יותר בס"ד. אלא או מערבין כלא ביחד או מבוי מבוי ולקמן מפרש בש"ס מ"ש מבוי מחצאין מאן תנא כו' לישנא קלילא נקט תלמודא דהא ודאי אף לרבנן נמי מערבא רשות הרבים או בצורת פתח או בדלת הננעלות בלילה אלא ה"ק מאן תנא דמערבא רשות הרבים בכך כלומר דסגי לה בלחי או קורה מכאן ומכאן כדקתני מתנייתא רבי יהודה היא דתניא יתר על כן וכו' וכבר פירשתיה לעיל במכלתין ת"ל והא דקתני שאין מערבין אותה לחצאין אמר רב פפא כו' פי' העיר הזאת סגורה מכל צדדיה אלא שיש באמציעתה רשות הרבים מפולש משער לשער בלא חומה ולא דלתות והיא עוברת לאורך העיר ושאר מבואות העיר מכאן ומכאן לארך העיר זה נקרא שהם דרים לארכה אבל כשבאים להשתתף בעצמן אותן שבצד העיר האחת כלפי השער אחד משני צדי רשות הרבים ומשתתפין לעצמן ואותן שבשער האחר מכאן ומכאן לרשות הרבים זה נקרא לרחבה וכדפרש"י ז"ל כגון זה.

דף נט עמוד בעריכה

וסבר רב פפא דלארכ' אין מערבין לחצאין דכיון דכלהו בפתח א' וכלהו דרסי ברשות הרבים כחדא הרי הם מתחברים שם כי רשות הרבים מתחברי' כאלו דרים במבוי אחד ואסרי אהדדי וליכא למימר הכא טעמא דרגל המתרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומם שהרי כל העיר הוא מקו' לכלם וכלם כבני מבוי אח' אלא כשנחלקי' לרחב העיר ואלו נכנסין ויוצאין בפתח שבדרום והאחרים נכנסין ויוצאין בפתח שבצפון הרי אין לאלו על אלו כלום וכאלו כל אחד דורס ברשות הרבים שלו ואינם אוסרין זה על זה והוו להו כשתי חצרות או כשתי מבואות שערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן כי אע"פ שפתוחין זה על זה הרי אלו מותרין דהויא לה רגל המתרת במקומה שאינם אוסרת שלא במקומה וכדמפרש ואזיל ואומר רבי' שמשון ז"ל שאפילו רב פפא לא התיר שיערבו לחצאין ברחב' אלא בשעושין להם צורת פתח ביניהם ברחב רשות הרבים כדי שלא יהא כל א' וא' פרוץ במלואו למקום האסור לו הילכך צריך צורת פתח או משהו מכאן ומשהו מכאן:


ואמרי כמאן דלא כר' עקיבא דאי כר' עקיבא הא אמר לקמן גבי שתי חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים שאע"פ שערבה כל אחת לעצמם אוסרת על חברתה דרגל המותרת במקומה אוסר' שלא במקומה אפי' תימא כו' א"ד וכו' עד אחדא לדשא ומשתמשא:    פרש"י ז"ל דכיון שהפנימית מותרת במקומה כופין אותה על מדת סדום שלא יהא לה סיום דריסת רגל על החיצונה ותסגור הדלת ותשמיש לעצמה אבל הכא הרי רשות הרבים של אלו ושל אלו אחד הוא שאין בו חלוק מחיצה באמצע ארכו לומר תיחוד דשא ותשמש והיכי מצית לחלוק הני מתני' עכ"ל ז"ל. ומסתברא כי מה שכתב רבי' ז"ל שהפנימית תסגור הדלת ותשמש לעצמה דלאו דוקא קאמר דהייאך אפשר לומר כן שהרי אין לה דרך לרשות הרבים אלא על החיצונה אלא ה"ק דכיון שהפנימית היא כרשו' המיוחד' בפני' לעצמה אין לחיצונה רגל עליה ואיבעיא אחדא לדשא באפה ואין לאחרים דריסת רגל עליה רואין אותה כאלו אחדא לדשא וסלקא נפשה מן החיצונה ביום הזה מה שא"א לדון כן ברשות הרבים שאין לומר רואין כאלו נסתלקה מצד רשות הרבים זה ונסתלקו אלו מכאן גם מה שכתב רבי' ז"ל דהכא גבי רשות הרבים אין בו חילוק מחיצה בחצי ארכו אע"פ שכבר פי' ר' שמשון ז"ל דצריך צורת פתח בנתים כדי שלא יהא פרוץ במלואו אין זה חשוב סלוק מחיצה כחלוק מחיצה דפנימית לדון לאלו כאלו נסתלקו מאלו עשו שם דלתות הננעלות בלילה הילכך קי"ל כי האי לישנא בתרא דרב פפא דעיר של יחיד ונעשית של רבים אין מערבין אותה לחצאין אפי' לרחבה וכפשוט' דמתנייתא ומתנייתא הלכתא היא דאע"ג דאוקימנא רישא כר' יהודה סיפא דברי הכל היא הילכך אע"פ שתקנו רה"ר בדלתות הננעלות בלילה אין מערבין אותה לחצאין ואפי' לרחבה ואפי' בשעושין צור' פתח בנתים וטעמא משום דאיכא דריסת רגל לרבים בכלה ולא מצי' לסלוקינהו וכדאמרינן בש"ס לרב פפא ואיכא למידק טובא דהא בברייתא דלעיל תניא בכמה דוכתי כיצד מערבין רשות הרבים וכו' וכל מה שתקנוה בלחי וקורה לרבי יהודה או בדלתות הננעלות בלילה לרבנן ואפי' בבא לערב חצי רשות הרבים וכדקתני במי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים ואפי' ברשות הרבים גמורה איכא תקנתא בדלתות הננעלות בלילה כדמוכח בפ"ק והא התם שהרבים עוברין בתוכה כל היום ואפ"ה מערבה ולא אסרי עלה רגלי רשות הרבים ועוד דהא אמרי' בפ"ק שהעושה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי ואמרי' עלה דהא פשיטא ופרקי' מהו דתימא נגזור עלה דילמא אתי לאשתמושי בכלה מבוי קמ"ל וכיון דנקטי' עלה בהדיא פשיטא משמע דבכל מבוי שרי' ואפי' כשהוא מפולש דאי לא הוה לן למימר מעיקרא ה"ד במאי עסקי' אילימא במבוי מפולש היאך יש לו חצי מבוי דהא אתו הני ואסרי אהני ואי במבוי שאינו מפולש פשיטא ומדלא קאמר הכי משמע דבכל מבוי קאמר ואפילו במפולש שדרך הרבים דורסתו כל היום ותירץ רבי' הגדול ז"ל דודאי אלו רצו בני מדינה לערב חצי העיר לבד הכי נמי שמערבין דלא קתני הכא שאין מערבין אותה אלא כשאין מערבין אותה לחצאין והפרש גדול יש בין זה לזה דהתם שמכיון הכשירו כל רשות הרבים ועשאוה כחצר שאינה מעורבת בשנתנו בשני ראשיו ההכשר הצריך לר' יהודה או לרבנן אף כל העיר נכשר בכך ונעשה החצר אח' שאינה מעורב' או במבוי שאינו מעורב ואין צריך שום תקן באחד משאר המבואות מן העיר וכדפרישנא לעיל וכיון שכבר נעשו כל בני חצר ומבוי אחד שוב אי אפשר לחלק זכות אחד מהם מן העיר ואע"פ שיעשו לחי וקורה או צ"פ באמצע רשות הרבים לרחבה בחצי ארכה אינו כלום שאין הלחי ההוא בא להכשר ולעשותו כחצר אלא להבדיל בין אלו לאלו ושלא יהא זה פרוץ במלואו לחבירו וכיון שכן ויש להם דרך זה על זה הוו להו כב' חצרו' זו לפני' מזו וכיון דלא מצו מסלקי לרה"ר מהכא הרי הנשארים שלא ערבו עמהם אוסרים עליהם ואפי' בשביל אחד נאסרין במבוי מוכשר ששכח אחד מהם ולא עירב עמהם אבל כשלא תקנו בל העיר וכל רשות הרבים אלא שהכשירו חציו בלבד הרי מה שהכשירו ממנו הרי הוא כחצר המעורבת להם ומה שנשאר בחוץ הוא רשות הרבים גמורה ואין אלו עם אלו בני רשות אחת גם אינם ראוים לערב ביחד ואפילו רצו וכיון שכן אין החיצונים נאסרין עליהם כלל ואפי' שרגלם דורסת שם וכלל גדול הוא זה שאין לך אוסר על חבירו משום עירוב אלא ביכול לערב עמו ולא עירב כגון רגל האסורה במקומה לרבנן או אפילו רגל המותרת במקומה לר' עקיבא אבל כהכשירו חצי מבוי או חצי רשות הרבים או חצי בלבד שהנשארי' מבחוץ אינם יכולין לערב עמהם אינם אוסרים עליהם והיינו דמתנייתא דהכא קתני מעיקרא שמכשירין רשות הרבים כלו והדר קתני שאין מערבין חצאין הא אלו באו לערב חציה בתחלה והדר לערב חציה הרשות בידם ואולי לזה נתכוון רש"י ז"ל כשכתב לעיל גבי שאין מערבין לחצאין דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי אהדדי כלו' כיון שכבר עירבו רה"ר כלו והוו להו בני צד חצר שוב אין מערבין לחצאין ובירו' דפרקין מבואר כדברי רבינו ז"ל דגרסי' התם אמתני' דעיר של יחיד ונעשית של רבים תני בשם ר' יהודה אין מערבין אותה לחצאין מחלפא שטתיה דרבי יהודה דתני ר' חייא כיצד מתירין רשות הרבים רבי יהודה אומר עושה לחי מכאן ולחי מכאן קורה מכאן וקורה מכאן וחכמים אומרים לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן וב"ה הוא אומר הכין לא הדא אתאמר' אלא על הדא אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחת עליה אמר רבי יהודה אין מערבין אותם חצאין אמר רבי יוסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין כיצד הוא נותן הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי ע"כ הרי הירו' מפורש מעצמו שהרי ההפרש שיש בין תרי מתניית' דר' יהוד' מפני שאלו הכשירו חצי רה"ר בלבד ואלו הכשירו כל המבוי:

וזה טעם נכון הוא ולפי שטה זו הא דקתני שאין מערבין חצאין בעיר של יחיד ונעשית של רבים לאו דוקא אלא ה"ה לעיר של רבים שהכשירו רשות הרבים שלה דשוב אין מערבין אותה לחצאין ומשום דבעי למתני שמערבין כלה ביחד דדוק' בעיר של יחיד ונעשי' של רבים נקט במדידה שאין מערבין אותה חצאין ומה שכתב רש"י ז"ל דכיון דמעיקרא קאסרי אהדדי נראה שאין רצונו לומר חדא היא מפני שהיתה בתחלתה של יחיד אלא מפני שהכשירוה ביחד לתקן רשות הרבים בשני ראשיו. ומיהו בסמוך גבי הא דפריך תלמודא מ"ש חצאין דלא דאסרי אהדדי מבוי נמי אסרי אהדדי כתבי רש"י ז"ל מבוי נמי כיון דמעיקרא של יחיד הואי והיו מערבין את כלה והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי ואפילו איכא לחי או קורה ולא מהני ע"כ. ונרא' מלשונו זה דדוקא משום דהות עיר של יחיד שנעשית לרבים הא אלו היתה מתחלת' לרבים מערבין אותה לחצאין או מבוי מבוי אבל א"א לומר כן לפי מה שכתבנו. וע"ז שכתב רש"י ז"ל דאע"ג דאיכא לחי או קורה לא מהני הקשו בתוספו' דמשמע מתוך דבריו דלחי אינו מציל מידי חצר שאינה מעורבת דהא רשות הרבים דהכא כיון שכבר הכשירוהו בלחיים או בצורת פתח או בדלתו' כחצר שאינה מעורבת ומ"ש מה עושה לחי לחצר מבוי דיש לו חצי מבוי ואע"ג דאיכ' חצרות לאידך פלגא. ופי' הרב מאי"ברא ז"ל דטעמא לאו משום דלחי אינו מציל מדי חצר שאינה מעורב' ולמה יועיל לחי במבוי או כפי דברי רש"י ז"ל בעיר של רבים אלא ודאי טעמא דמילתא כך הוא דאפילו עיר של רבים אין מערבין אותה לחצאין אבל לענין לערב אותה מבוי מבוי מפני שהיא עיר של יחיד והורגלו כלם ביחד להיות מותרין זה בזה כשהכשירו כל העיר וערבו את כלה חזרה כל העיר כחצר אריכת' ואין לחי מועיל בחצי חצר להיתרא וצריך לערב את כלה אבל אלו הית' עיר של רבים שלא הורגלו לערב ביחד המבואו' מילתא באנפי נפשייהו דלא אגירי ברשות הרבים הילכך מותרין כל אחד ואחד מהם ע"י לחי שלו בלי שערבו כלם ביחד שהרי מידי רשות הרבים גמורה מועיל לחי וכ"ש מידי רשות הרבים זה המוכשר שהוא בחצר שאינה מעורבת וה"ל נעשה לחי לחצר מבוי שיש לו חצי מבוי לפי שיש למבוי תור' הכשר לחי ואפילו מרשות הרבים וכ"ש לחצר שאינה מעורבת עד כאן כתבו בתו' והנה עולה בזה תירוץ למה שהקשינו למעלה במה שמערבין רשות הרבים ואע"ג דאיכא עלה דריסת רגל הרבים דהתם עדיין יש לחי וצ"פ במבוי ולפי' נכשר חציו או כלו אבל הכא שכבר הכשירוה העיר כלה אין בה תורת לחי ולפי' א"א לערבה לחצאין וקרובים הדברים הללו לדברי הרמב"ן ז"ל אלא שטעמו מחוור יותר. ועם דברי רבי' ז"ל עולה תירץ למה שהקשו רבים עיר של רבים שעושין לה שיור והוא בא להתיר בעיר של רבים וזה היאך אפשר אדרבה היה לו לאסור מפני שרגל מצויה בעיר ולא מצי מסלקי ליה מהכא. והתירץ בזה עולה מדברי רבי' ז"ל שלא אמרו שיאסור אלא מי שיכול לערב ולא עירב אבל אלו כיון שהם בעיר של רבים שאמרו חכמים שלא יערבו עליהם שאין לך אוסר על חבירו מפני שלא עירב אלא כשיכול לערב עמו ולא עירב כדכתיב' לעיל:


הב"ע דעבוד דקה:    פרש"י ז"ל שעשו פתח נמוך שהוא רחב ד' בראש כל מבוי בחומ' העיר שיכולין לצא' משם מחוץ לעיר ואינם צריכים לצאת דרך פתחי העיר דכיון דכן גלו אדעתיה דאסתלקו כל חד מחבריה ולפי זה הא דאמרי' אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתחו פי' שעשה לחצרו פתח קטן שאינו יוצא למבוי אלא לצד אחר ועשה אותו כדי ליהנות פתחו ליכנס ולצאת בו והגאונים ז"ל פירשו דדקה היינו אצטבה גבוהה ג' טפחים ורחבה ד' טפחים וכיון שעשה מצבה על פתחו היוצ' למבוי נסתלק מן המבוי והכא נמי כיון שעשו מצבה בפתחי המבואות גלו אדעתייהו דאלו נסתלקו מאלו. ומיהו לרחבה של עיר לא מהניא מצבה ואצטבה דאצטבה ברשות הרבים לא חשיבא וכן פי' הרמב"ם ז"ל לדיר אמרו לי ר"ש פי' דהוה ליה כאלו נסתם הפתח סהוא דהא קי"ל בפ"ק דבאשפה של רבים לא חיישי שמא תנטל אשפה.

סולם מכאן ופתח מכאן מהו:    פי' עיר של רבים שאין לה אלא פתח א' לדרום ולצד צפון יש בחומה סולם קבוע מכאן ומכאן לעלו' ולירד מי חשיב אותו סולם כפתח שני או לא אמר ליה הכי אמר רב סולם תורת פתח עליו. וצריכה העיר שיור כיון שהיא עיר של רבים שהרי יש לה שני פתחים אמר ליה רב נחמן לא תציתו כו' פי' שהולכין בו להקל ופעמים שיש עליו תורת פתח לסקל ופעמים שיש עליו תורת מחיצה להקל תורת מחיצה עליו להקל כדאמרן דעיר של רבים שיש בה סולם מצד אחד אינה צריכה שיור. ותורת פתח עליו לכתל שבין שני חצרות. פי' שתי חצרות הפתוחו' לרבים וכותל אחד ביניהם אם יש פתח ביניהם מערבין שנים או מערבין כאחד ואם אין פתח ביניהם מכאן ומכאן דינו כפתח לקולא שיכולין לערב עירוב אחד. ואקשי' ומי אמר רב נחמן הכי דסולם תור' מחיצה עליו לקולא והאמר כו' ואע"ג דקמייתא בשם רב אמרה והא אמרה בשם שמואל לא ניחא לן למימר דהא דשמואל היא דפליג אדרב ורב נחמן לא ס"ל אלא כההיא דרב ומ"ה שתקיה לרבה בר אבוה דלא ליציתו עליה. דהא ודאי אלו קאי שמואל כרבה בר אבוה לא הוה ליה לרב נאמן לומר לא תציתו ליה. דאמר שמואל וכו' פי' מרפסת הוא מקום דריסה מלשון ותרפס ברגליה ועושין אותו לפני העליי' ליכנס ולצאת בו וה"ל לעליו' כחצר שלפני הבתים ובחצר זה היו עליות שעולין להם דרך סולם ויש מרפסת לפני הסולם בראשו והמרפסת הזו כל העליות הן פתוחות לה ובני העליות עולין דרך סולם וכניסתן ויציאתן לרשות הרבים הוא דרך החצר ולפי' אם אינם מערבין עם בני החצר אוסרין עליהם שלא להוציא מבתי החצר לחצר. גרש"י ז"ל כך היא אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו בני המרפס' עם בני החצר אבל ערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ע"כ ואפ"ה כשאין שם דקה אוסרין על בני החצר ולא אמרי' רגל המותרת במקומם אינה אוסרת שלא במקומה דבני מרפסת ובני חצר משכי שייכי אהדדי מבני שתי חצרו' הפתוחות זו לזו אם יש שם דקה פרש"י ז"ל שעשו למטה בראש הסולם פתח קטן גובהה ד' טפחים שיכולין ליכנס ולצאת בו לרשות הרבים ואינם צריכין לדרוס בחצר ולפי' הגאונים ז"ל הוא שעשו אצטבא לפתחו של סולם: וקושיין דקא תני שאם אין שם דקה אוסרין עליהם. ואם איתא דסולם תור' מחיצה עליו לקולא לגבי האי סולם כאלו עשו מחיצה ביניהם שאין אוסרין עליו ופרקי' הב"ע דלא גבוה סולם עשרה ואסקי' דהב"ע בשהמרפסת מגופפת ומוקפת מחיצה אלא שנשאר לה עשר אמות לפתח דאלו ביותר מעשר כנפרץ במלואו חשיב אבל עד עשר חשוב פתח וכיון שכן כשיש שם דקה מבטל תורת פתח וכאלו נסתלקו משם אבל סולם אינו מועיל להיות מחיצה כיון שאינו גבוה עשרה:

כותל שרצפו מסולמת. פי' לקמן במכלתין אמרי' דשתי חצרות שיש כותל ביניהן ונפרץ ביותר מעשרה שאין מערבין אלא אחד דחשיב כאלו נפרץ כלו. והשתא קא בעי אם הכתל קיים אלא שהעמידו בו סולמות מכאן ומנאן שהם סמוכות זו לזו עד רחב יותר מעשרה אם הם חשובין כפרצה או לא:


דף ס עמוד אעריכה

הנהו בתי דפתיחי לנהרא:    פרש"י ז"ל בתי' שהיו בחצר החיצונ' של העיר ופתחיהן כלפי חוץ ולא היה להם כלפי העיר לא שום פתח ולא שום חלון אמר להוו שיור למאתא. פי' דעיר של רבים היתה או של רבים ונעשית של יחיד שהיא צריכה שיור. ובכל חד וחד הוי שיור לחבריה. סי' שהרי שכל ערסא וערסא היו מבואות הרבה ורשו' הרבים בנתים והיו מתקנין רשו' הרבי' שלה ולא היו צריכין לתקן שאר המבואת והיו מתקנין אותה בתור' עיר של רבים ואי לא הוי כל חד וחד שיור לחבריה היכי מצי לערובי ביחד מבואו' הרבה שהיו בכל שכונה ושכונה הא כל חד וחד היה בעי לערובי באנפי נפשיה ובעי לחי וקורה אלא ודאי כל ערסא וערסא חשיבא כעיר של רבים וכיון שהשכונות סמוכו' זו לזו הויא כל חדא וחדא שיור לחברתה שהרי אלו אסורין בזו ואלו אסורין בזו.

דרך גגות:    פרש"י ז"ל שראויין לערב דרך דיורו' שיש משכונה לשכונה אלמלא דפירא דתורי המתחלקת ביניהם מעכב שלא לערב הכל ביחד. דההוא בי תיבנא פי' בי תיבנא שהיה בו בית דירה וס"ל כר' יצחק דאמר לקמן דאפי' חצר אחת הוי שיור הא בי תיבנא לחודיה לא הוי שיור כי היכי דחצר לחודיה לא הוי שיור כיון שאינו עשוי לדירה וכדאי' לקמן.

מאי חדשה:    פי' ואין צריך לעשות שיור בעיר הקטנה בעיר החדשה שביהודה שלא היה בה שיור או דילמא כעין חדשה כלומר שאין אנו למדין מעיר חדשה שביהודה אלא מנין הדיורין שהיו בה כי היא לא היתה שיור ולא היתה סמוכה לגדולה ולא היתה צריכה שיור לעצמ' כיון דקטנה היא ובאנפי נפשה קיימא אבל בעיר קטנה הסמוכ' לגדול' שגדולות כמותר ונעשה שיור לגדולה אין הגדולה נעשי' לה שיור וצריכה שיור לעצמה מאי כן פרש"י ז"ל. פליגי בה כו' ופסקו רבותי ז"ל הלכה כמ"ד הויא שיור חדא דהלכה כדברי המקל בעירוב ועוד דרבה בר אבוה מערב לה לכלא מחוזא ערסתא ערסתא וכל וחד וחד הוא שיור לחברתה כדאי' לעיל וא"א דלא הוה בה חד מן ערסתא קטנה מחברתה ואפ"ה הויא גדולה שיור לקטנה. ושמעי' משמעתין שאפי' מבתים שאינה בתוך העיר ממש עושין שיור ובלבד שיהא בתוך עבורה של עיר שהיא כעיר וכדאמרי' בההוא בי תבנא דהוה בר מפומבדיתא דעשאוה שיור לפומבדיתא ואע"ג דלא הוה לערבם ביחד. ר' יצחק כו' חצר אחת ס"ד פרש"י ז"ל חצר בלא בית מי הוי דירה כלומר ואם בית לבדו אינו מועיל מה מעלה ומוריד החצר האחרת שאין בה דירה אלא אימא אפי' חצר אחת ובית א' לתוכה דהשתא הוי סבר שאפי' החצר חשוב לדיור ע"י בית שבתוכו ומי' לישנא מורה דבית לחודיה לא הוי שיור ואפי' לר' יצחק:

גמרא או סברא אלא גמרא גמור כו' פי' בתוס' מאי נפקא לך מינה דהא בין הכי ובין הכי אין הלכה כמותו דהא פסק רב הלכה כר' שמעון אבל הגאונים ז"ל פסקו הלכה כר' יצחק דהא רבה או רב יוסף עבד בה עובדא בי תיבנא דפומבדיתא כדאי' לעיל. וא"כ הכא ה"ק מאי נפק' לך מינה דהא בין כך ובין כך הלכ' כמותו דמסתב' טעמא דכיון דשיור משום גזרה בעלמא הוא בבית אחד בחצר אחת סגי ליה וכן פסק רי"ף והרמב"ם ז"ל:


מתני' מי שהיה כו':    פרש"י ז"ל מותר לתחום ביתו ואסור לתחום עירובו לומר דכיון דעירובו רחוק ממנו יותר מן התחום לא קנה שם עירוב וכיון שלא קנה שם עירוב הרי הוא כתחום ביתו שאין אדם מאבד תחום ביתו בקל וכדכתי' לעיל וסיפא דקתני שאם יש ממנו לערובו אלפים אמה ולביתו יותר מכן שהוא אסו' לביתוי פרש"י ז"ל שהוא אסור לתחום ביתו שכבר אינם עירוב במקום שערבו לו ולפי זה י"ל דלאו דוקא שיש ממנו ולביתו יותר מאלפים דהא ודאי אפילו אין ממנו ולביתו אלפים אמה אינו כתחום ביתו מכיון שקנה עירוב במקום עירובו אלא איידי דקתני רישא יותר מכאן תנא הכי בסיפא:

ובתוספו' פירשו דמתני' סתמא נקט שהוא מותר לביתו ולתחום ביתו שהוא אסור לביתו ולתחום ביתו. ומ"ה קתני סיפא ולביתו יותר מכאן שאל"כ היה מותר לילך לביתו מיהת ואע"פ שלא קנה שם שביתה. וה"ק אם יש מעירובו לביתו יותר מאלפים שהוא אסור לילך לביתו ואצ"ל שלא קנה שם שביתה:


בעבורה של עיר וכו':    פי' לא הועיל כלום דבלא עירוב היה מותר לילך בכל העיר וחוצ' לה אלפים אמה לכל רוח ואפילו לר"ע דאמר בסיפא שהנותן את עירובו בעיר אינו מהלך בתוכה אלא ד' אמות התם הוא בנותן את ערובו בעיר אחרת אבל הכא מיירי בשובת בתוך העיר ובשובת מודה רבי עקיבא וכדאי' בש"ס נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד פרכי' עלה בש"ס חוץ לתחום ס"ד כלומר שאם חוץ לתחו' נתנו הרי לא קנה שם עירוב והרי הוא בתחום ביתו ולא שייך בהא מה שנשכר הוא מפסיד כלו' כי מה שנשכר כלפי מזרח העיר שנתן עירובו שם הפסיד כלפי מערבה של עיר ומתני' ה"ק נתנו חוץ לעבורה והוא נתון לתחום כלו' תוך התחו' מה שמשכיר הוא מפסיד הוינן בה מה שנשכר הוא מפסיד ותו לא והא תניא כו' ופרקינן ל"ק כאן שכלתה מדתו בסוף כי אז כל העיר עולה לו כד' אמות ומשלימין לו את הנשאר לו מתחומו חוץ לעיר וכ"ש אם כלתה מדתו חוץ לעיר ובהא קתני כי מה שנשכר הוא מפסיד וא"ת ואכתי הפסיד יותר מד' אמות שחושבין לו עכשיו למדת העיר י"ל דהכי נמי קנה ד' אמות במקום עירובו שהנותן את עירובו יש לו ד' אמות וא"ת ולמ"ד שהנותן את עירובו יש לו ד' אמות לכל רוח הרי נשכ' ד' אמות וי"ל דמתניית' כמ"ד שאין לו אלא ד' אמות.


דף ס עמוד בעריכה

גמרא כאן שכלתה מדתו באמצע העיר:    פי' דבהא מודדין לו כל מה שהו' מן העיר ונמצא שהפסיד הרבה וכתב הראב"ד ז"ל שאם כלתה מדתו בין העיר ועבור' אין דינו כמו שכלתה מדתו באמצע העיר אלא כמי שכלתה בסוף העיר ומשלימין לו את השאר כי לא אמרו עבורה של עיר להחמיר על התחומין אלא להקל שאם אין אתה אומר כן אפי' כלתה מדתו באמצע תחומי העיר ואלכסונ' ולא משכחת לה כלתה מדתו בחצי העיר.

א"ר אידי אין אלו דברי נביאות:    פרש"י ז"ל דברים של תימא ולא נדע להם טעם כדברי הנביא שאינו נותן טעם וראיה לדבריו מ"מ דבריו אמת כדברי הנביא דאי לאו דגמיר לה מרביה לא הוה אמר הכי אמר רבא תרוייהו תננהי אנשי עיר גדולה מהלכין כו' ורב אידי דמחמה אדרבי יהושע בן לוי אנשי ואנשי תני ומוקים לה בנותן כלומ' דר' אידי גורס במשנתנו אנשי עיר גדולה מהלכין את עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את עיר גדולה ומפ' מתני' בנותן את עירובו בעיר אחת דבין שנתן עירובו בעיר גדולה ובין שנתן אותו בעיר קטנה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה וא"ת ולמאן דתני אנשי ואנשי למה לי למתני מי שהיה בעיר גדולה או מי שהיה בעיר קטנה ליתני הנותן את עירובו בין בעיר גדולה בין בעיר קטנה מהלך את כלה דמאי נפקא לן מינה אם הוא שובת בעיר גדולה או בעיר קטנה וי"ל דדילמא הוה ס"ד כי השובת בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה שלא יקנה שם אלא כשיעור העיר שהוא שובת בתוכה כי די לעירובו שיקנה לו במקום שביתתו ופרכי' אבל במדד לה והא אנן תנן למדד שאמרו כו' כך גרס' הספרים סוף העיר אצטריכא ליה דלא תנן והלשון הזה קשה ואלו הוה אמר רבי אידי דההיא דריב"ל פשיט שייך למימר דסוף העיר אצטריכא ליה אבל ר' אידי אינו אומר דפשיט אדרבה תמה על דברי ריב"ל והיה אומר שצריכין טעם וראיה ורשב"ם ז"ל כתב דל"ג אצטריכא ליה אלא ה"ג סוף העיר לא תנן ור"ת ז"ל קיים גרס' הספרים דהכא אדרבא קיימינן דקאמר שאין לר' אידי לתמוה על דברי ריב"ל דאדרבה תיקשי לן דלא אשמעי' מידי דהא תרוייהו תננהי ומהדרי' דודאי ריב"ל טובא קמ"ל דר' אידי אנשי ואנשי תני במתני' דקס"ד דבעינן למימר דלא תנן במתני' מידי ממאי דאמר ריב"ל ופרכי' דהא תנן למודד שאמרו ומסדרי' הכי קא מהדר ליה לרבא דקאמרת תרוייהו תננהי הא ליתא דהא ודאי סוף העיר איצטריכא ליה לרי"בל למימר דלא תנן ליה במתני' ולא עוד אלא כי מה שאמר בזה הם דברי נביאות ונכון הוא זה עי"ל דאדרב אידי קיימינן דלרב אידי סוף העיר אצטריך ליה למילף ביה טעמא וראיה מהיכן אתיא ליה לריב"ל דהא לא תנן במתני' דמסתמא משמע שאין לחלק בין חצי העיר לסוף העיר ולעולם היה לנו לומר כי העיר נטלה לו מן המנין וא"ת והיכי קאמרי' דסוף העיר לא תנן והלא שנינו במשנתינו כי מה שנשכר הוא מפסיד בלבד והא ע"כ לא אתי' בשכלתה מדתו בסוף העיר ומפני שכל העיר נמדדת לו בד' אמות כדקאמר ריב"ל תירץ ה"ר יהודא ז"ל דמתני' בשלן בתוך העיר דבהא ודאי מודה ר' אידי דכל העיר אצלו כד' אמות ואע"פ שנתן ערובו חוצה לה שאל"כ מי שלן בעיר גדולה שיש מביתו עד סוף העיר אלפים אמה לא יוכל לבטלם לתת עירובו חוץ לעיר כי אם הוא חוץ לעיר לא יוכל לשוב לביתו ואם בביתו לא יוכל ללכת שם שהרי חוץ לתחום היא אלא ודאי כשכלתה מדתו בסוף העיר שלן בה מהלך את כלה מיהת אלא שאין משלימין לו כלום חוצה לה ולא קא מתמה ר' אידי אלא למי שלא לן בתוך העיר ובהא קאמר דלא תנן עי"ל דלא מתמה ר' אידי אלא במי שכלתה מדתו בעיר דמ"ל שכלתה לו בחצי העיר או בסופה אלא במי שכלתה מדתו בחצי חוץ לעיר מודה הוא שאין חושבין לו כל העיר אלא בד' אמות ומאי דתריץ תלמודא לעיל מתני' כשכלת' מדתו בסוף העיר לרבותא נקט לה דס"ל שאף בזו קי"ל ודאי כריב"ל דליכא אמורא דפליג עליה ורבא קאמר תרוייהו תננהו ורב נחמן נמי הכי סבי' ליה ואפי' לר' אידי לא פליג בעיקר דינא אלא דבעי לה טעמא וכדפרש"י ז"ל ור"ת ז"ל:


דף סא עמוד אעריכה

חסירי מחסרא וה"ק:    פי' ואיצטריך לומר דחסורי מחסרא וה"ק מסוף סיפא דקתני כיצד ובירו' לא מחסרי לה למתני' אלא שאמרו דלית כיצד כאן עיר היושבת פרש"י ז"ל כי עיר היושבת על שפת הנחל בעיתא תשמישתיה כי לזמנין הנחל גדל ושטף כל העיר ואין דירת העיר קבועה אלא כיושבי צריפין שהם עתידין ללכת מכאן ולפי' אין מודדין להם מקיר העיר אלא כל א' וא' מודדין לו מפתח ביתו אבל אם נעשו סמוך לכתלי העיר מבחוץ קיר עבה לבצר את העיר להיות לה כחומה להגין מן המים הרי דירת העיר קבועה ומודדין לה מן הדקה עצמה שהיא בשפת הנחל. והא דקאמר אם יש לה דקה ד' אמות לאו ד' אמות בגובה קאמר כדפרש"י ז"ל. חדא דהא מדמינן לה לדק' דעלמ' דבעיר ד' טפחים וכדפרכי' בסמוך ומ"ש מכל דקה דעלמ' ד' טפחים והכא ד' אמות וכי היכי דד' טפחים דהתם אינם אלא ברחב ה"ה דד' אמות דהכא ברחב נינהו ועוד כי לענין גובה הדקה א"א לתת שיעור מסויים כי הכל הוא כפי גודל הנהר וקטנו וכפי מה שדרכו לעלות למעלה כשהוא גדל אלא ודאי דהכא ד' אמות ברחב קאמ' וכן פי' רבותי ולהאי פירושא דרש"י ז"ל קשה אמאי נקט מודדין לה משפת הנחל ולא קאמר משפת הדקה ור"ח ז"ל והרי"ף ז"ל פי' כי רוב העתי' הנחל מתייבש ומשתמשין בו שאינו מתמל' אלא בזמן הגשמי' וכיון שמשתמשין בו נעשה מכלל העיר ומודדין משפתו הראשון כשעשו לו דקה ד' אמות אבל בשלא עשו לו דקה אינו חשוב מכלל העיר ומודדין לה מפתח בתיהם דהיינו מחומת העיר. וא"ת ואפילו עשו שם דקה היאך חושבין אותו מכלל העיר שהרי אין מעברין העיר אלא בית דירה או מקום לבית דירה והנחל אינו ראוי לדירה. וי"ל דהתם הוא כשבאין לעבר את העיר מפני מקום מסויים שחוצה לו אבל הנחל הזה שהוא לפני כל העיר וראויין להשתמש בו כל בני העיר אע"פ שאינו ראוי לדירה מעברין בו את העיר. ומ"מ לישנא דמודדין להם מפתח בתיהם לא דייק להאי פירושא דהאי לישנא לא משמע מפתח בתיהם ממש כמו שאמר לעיל גבי יושבי צריפין וי"ל דהכא איידי דנקט ברישא שמודדין להם משפת הנחל שהוא חוץ לחומת העיר קרי לחומת העיר מפתח בתיהם כלומר אותו שהוא פתח לכל בתיהם דהיינו פתח העיר כנ"ל אבל בתו' פי' כדפרש"י ז"ל:

ועוד זאת התיר ר' הא דקתני ועוד זאת דמשמע שהתיר התם רבי שיהו בני גדר כו'. פי' בני גדר וחמתן בני שתי עיינות או שני כפרים שהיו עומדין בשפוע ההר בני חמתן בשפוע ההר למטה ובני הגדר למעלה וקא סלקא דעתך כי שתיהן עומד' זו סמוכה לזו ובתוך התחום ואפילו הכי בני הגדר יש להם רשות לירד לבני חמתן ואין בני חמתן רשאין לעלות למעלה ולהכי הוא דייקי' דהא מ"ט לאו משום דבני הגדר עבד להו דקה לבצר חומתם ודירתם קבועה ומודדין להם מפתחי העיר ובני חמתן לא ערבו להו דקה ואין דירתן קבועה והוו להו כבני צריפין ואין מודדין להם אלא מפתח ביתו של כל אחד ואחד ולפי' אין בני חמתן עולין לה בהר זולתי אותם הדרים בתוך לחומה:


רב ספרא כו':    פרש"י ז"ל כי חמתן היתה עיר עשויה כקשת ובין שני ראשי' הקשת ד' אלפים או יותר ולפי' אין מודדין לבני הקשת מן היתר אלא מן הקשת ומן היתר לחמתן היה אלף אמה וחמתן עיר קטנה שאין בכלה אלא אלף אמה הילכך בני גדר שמודדין להם מחומתן הרי כל חומתן מובלעות בתחומין וכלתה מדתם בסוף העיר ולפי' יכולין לירד לחמתן ולהלך את כלה ומשלימין להם את השאר אבל בני חמתן היושבין בקשת אין מודדין להם אלא מן הקש' ונמצ' כי תחומין כל' לאמצע העיר שעל הגדר וכל שכלת' מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ע"כ תורף פרש"י ז"ל. והקשו בתוספו' דא"כ היינו פרוקא דרב דימי דאמר אנשי עיר גדולה ואנשי עיר קטנה הואי וי"ל דמ"מ אתא לאשמועי' הא דרב הונא דלעיל דכל שיש בראש הקש' ד' אלפי' מודדין להם מן היתר. ור"ח פי' כי גדר היתה עיר העשויה כקשת ובין ב' ראשי הקש' פחו' מד' אלפים ומודדין להם מן היתר וחמתן מובלע' תוך אלפי' אמה של היתר. ולפי' בני הגדר יורדין לחמתן שהרי כלה מובלעת בתוך תחומן אבל בני חמתן אין עולין לגדר כי חמתן היתה כנגד היתר ולהם ודאי אין מודדין אלא לקשת ומחמתן עד קשת של גדר היו אלפים אמה או יותר. וא"ת יעלו ויכנסו להגדר דרך ראשי הקשת לא היו יכולין לעשות כן כי אף מראשי הקשת היו רחוקים אלפים אמה מפני האלכסון ועל הפי' כזה הסכימו בתוס'. רב דימי כו' פרש"י ז"ל ובתוס' כי חמתן עיר קטנה וכלה נכנסת בתוך התחום של בני הגדר ולפי' יורדין אליה ומהלכין את כלה ומחשבין את העיר כד' אמות ומשלימין להם את השאר וגדר היתה עיר גדולה ותחומן של בני חמתן היה כלה באמצע גדר ולפי' אין בני חמתן עולין לגדר כדי להלך את כלה דכיון דכלתה מדתן באמצע העיר אין להם אלא עד מדתן והיינו דאתא ר' לאשמעי' דכיון שכלת' מדתן בסוף העיר מהלכין את כלה וחוצה לה לתשלום התחום כדפרש"י ז"ל בעיר העשויה כקשת. והראב"ד ז"ל פי' כי עיר אחרת קטנה היתה בין גדר לחמתן שהיא אלף אמו' וממנה לגדר אלף אמה פחות מד' אמות. ולצד חמתן יש ממנה עד חמתן אלף אמה הילכך בני גדר יורדין לחמתן לפי שהכפר האמצעי כלה להם בתוך מדתן כי תחומין נמשך ד' אמו' חוץ לכפר וכיון שכן הרי כל הכפר נחשב להם כד' אמות בלבד וכאלו אין מגדר עד סוף הכפר אלא אלף אמה נשלם התחום בחמתן אבל בני חמתן שיש מהם עד הכפר אלף אמה היתה מדת אלפים שלהם כלה בתוך הכפר ושוב אינם יכולין לצאת מן הכפר ולרדת לעיר ואם תאמר אם כן מאי עיר גדולה ועיר קטנה דקאמרי יש לומר מה שאין מגדר עד הכפר האמצעי אלא פחות מחלף אמה ומחמתן עד הכפר היו אלף אמה שלמין היה זה מחמה גדולה של גדר שהיתה נמשכת הרבה כלפי הכפר. ואין פירש זה נכון חדא שלא הזכיר התלמוד אותו הכפר שהוא עיקר האיסור וההיתר ועוד שהי"לל עיר קרובה ועיר רחוקה הוא אמר רב יהודה כו' פרש"י ז"ל ה"ה לר"ע דע"כ לא פליגי ר"ע אלא בנותן עירובו בעיר אחר' אבל בנותן עירובו בעיר ששובת כרבנן ממש ס"ל דלא אשכחן להו דפליגי בהא כלל. הילכך הא דנקט הכא לרבנן משום סיפא דמימרא דמיירי בנותן את עירובו בעיר חרבה נקט ליה לומר דמודו רבנן לר"ע בעיר חרבה שאינו מהלך בה אלא בד' אמות ור"א בן פדת פליג אדשמואל וס"ל דאף בעיר חרבה פליג רבנן וס"ל דכל העיר כלה כד' אמות ובלבד שתהא ראויה לדירה כלומר שיהו לה מחיצות ואע"פ שאין בה דיורין כלל. ופסק הראב"ד ז"ל הלכה כשמואל דרביה דר' אליעזר הוה. ועוד דלדידיה מתני' כפשטה ור' אליעזר משני ליה בשנוייא דחיקא ולא סמכי' אשנויי אבל יש שפסקו כרבי אליעזר מפני שהלכה כדברי המקל בעירוב. וטעמא דשבת אבל נותן לה פי' דהיינו מאי דקמ"ל דאלו בשובת פשי' ולית בה פלוגתא דהא לא גרעא מתל ונקט וע"כ מיירי בשיש בה מחיצות דאי אפי' בשובת נמי אינה אלא כד' אמות. לית דחש לה להא דכ"ע פי' דאע"ג דהוה מסתבר טעמ' דאי לא פשי' דהא יחידאה הוא.