זהר חלק א קג ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קג ב
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
אלא ודאי 'נודע בשערים בעלה' דא קב"ה, דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה, כל חד כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא, ולפום מה דמשער בלביה הכי אתידע בלביה, ובגין כך "נודע בשערים" - באינון שערים. אבל דאתידע כדקא יאות - לא הוה מאן דיכיל לאדבקא ולמנדע ליה.
רבי שמעון אמר, "נודע בשערים בעלה" - מאן שערים? כמה דאת אמר (תהלים כד ז) "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם", ובגין אלין שערים דאינון דרגין עלאין - בגינייהו אתידע קב"ה. ואי לא - לא יכלין לאתדבקא ביה.
תא חזי דהא נשמתא דבר נש לאו איהו (נ"א לא אית) מאן דיכיל למנדע לה, אלא בגין אלין שייפין דגופא, ואינון דרגין דעבדין אומנותא דנשמתא, בגין כך אתידע ולא אתידע. כך קב"ה אתידע ולא אתידע, בגין דאיהו נשמתא לנשמתא רוחא לרוחא, גניז וטמיר מכלא, אבל באינון שערים דאינון פתחין לנשמתא אתידע קב"ה.
תא חזי אית פתחא לפתחא ודרגא לדרגא, ומנייהו ידיע יקרא דקב"ה. "פתח האהל" - דא הוא פתחא דצדק, כמה דאת אמר (שם קיח יט) "פתחו לי שערי צדק" וגו'. דא פתחא קדמאה לאעלא ביה, ובהאי פתחא אתחזון כל שאר פתחין עלאין. מאן דזכי להאי, זכי למנדע ביה ובכלהו שאר פתחין, בגין דכלהו שראן עליה.
והשתא דפתחא דא לא אתידע בגין דישראל בגלותא, וכלהו פתחין אסתלקו מניה -- לא יכלין למנדע ולאתדבקא. אבל בזמנא דיפקון ישראל מן גלותא -- זמינין כלהו דרגין עלאין למשרי עליה כדקא יאות, וכדין ינדעון בני עלמא חכמתא עלאה יקירא, מה דלא הוו ידעין מקדמת דנא, דכתיב (ישעיה יא ב) "ונחה עליו רוח יהו"ה, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת יהו"ה". כלהו זמינין לאשראה על האי פתחא תתאה דאיהו פתח האהל, וכלהו זמינין לאשראה על מלכא משיחא בגין למידן עלמא, דכתיב (ישעיה יא ד) "ושפט בצדק דלים" וגו'.
בגיני כך, כד אתבשר אברהם, האי דרגא הוה אמר כמה דאתמר, דכתיב (בראשית יח י) "ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה" - "ויאמר" ולא כתיב מאן הוה, ודא הוא פתח האהל, ועל דא "ושרה שומעת" האי דרגא דהוה מליל עמיה, מאן דלא הוה שמעת מקדמת דנא, דכתיב (שם) "ושרה שומעת פתח האהל", דהוה מבשר ואמר "שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך".
תא חזי כמה הוא חביבותא דקב"ה לגביה דאברהם, דהא לא נפק מניה יצחק עד דאתגזר, לבתר דאתגזר אתבשר ביה ביצחק, בגין דאיהו כדין זרעא קדישא, ועד לא אתגזר לאו איהו זרעא קדישא, וכדין איהו כמה דכתיב (בראשית א יב) אשר זרעו בו למינהו. ותא חזי עד לא אתגזר אברהם, ההוא זרעא דיליה לא הוה קדישא, בגין דנפק מגו ערלה, ואתדבק בערלה לתתא, לבתר דאתגזר נפק ההוא זרעא מגו קדישא, ואתדבק בקדושה דלעילא, ואוליד לעילא, ואתדבק אברהם בדרגיה כדקא יאות, תא חזי כד אוליד אברהם ליצחק נפק קדישא כדקא יאות, והאי (נ"א ודאי) מיא אעדו ואולידו חשוכא.
רבי אלעזר שאיל יומא חד לרבי שמעון אבוי, א"ל האי דקרא ליה קב"ה יצחק, דכתיב (בראשית יז יט) וקראת את שמו יצחק, אמאי, דהא אתחזי דעד לא נפק לעלמא קרא ליה יצחק, א"ל הא אתמר, דאשא נטל מיא, דהא מיא מסטרא דגבורה קא אתיין, ותו (נ"א ותא שאיל להו לליואי) (שאיל ליה) לואי, דאינון בדיחין לההוא סטרא במאני זמר ותשבחן, לקביל האי סטרא, בגין כך יצחק איהו חדוה, בגין דאתי מההוא סטרא ואתדבק ביה.
תא חזי יצחק בדיחותא, חדוה דאחלף מיא באשא ואשא במיא, ועל דא אקרי הכי, ובגין כך קודשא בריך הוא קרי ליה