ויקרא רבה ו
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ו עריכה
ויקרא רבה פרשה ו פיסקא: א ב ג ד ה ו
(ויקרא ה א): "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע וגו'".
זה שאמר הכתוב (משלי כד כח): "אל תהי עד חנם ברעך והפיתית בשפתיך":
- אל תהי עד חנם - אלו ישראל, שנאמר (ישעיהו מג): "ואתם עדי נאום ה', ואני אל".
- ברעך - זה הקב"ה, שנאמר (משלי כז): "רעך ורע אביך אל תעזוב וגו'".
- והפיתית בשפתיך - מאחר שפיתיתם אותו בסיני, ואמרתם (שמות כד): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", לסוף מ' יום אמרתם לעגל (שמות לב): "אלה אלהיך ישראל".
אמר רבי אחא: הדא הוא רוח הקדש, סניגוריא היא, מלמדת זכות לכאן ולכאן:
- אומרת לישראל: "אל תהי עד חנם ברעך",
- ואחר כך אומרת להקדוש ברוך הוא: (משלי כד כט): "אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו".
אמר רבי יצחק: כתיב (הושע ו): "והמה כאדם עברו ברית", ברם הכא (הושע יא): "כי אל אנכי ולא איש".
ראובן הוה ידע לשמעון סהדי.
- א"ל אמר ליה, אמר לו: אתי סהיד לי הדא סהדותא?
- א"ל אמר ליה, אמר לו אין.
- כשנכנס לדיין, חזר בו.
- ואמר לו רוח הקדש והפיתית בשפתיך!, מאחר שפיתית בשפתיך והכנסת אותו לדין, חזרת בך?!
- למחר, אתו סהדי לראובן גבי שמעון.
- מה יעשה, כאשר עשה לו?!
- אל תאמר: כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו,
- והלא כבר נתנה תורה איפופסין: "והוא עד או ראה או ידע - אם לא יגיד, ונשא עונו".
(ויקרא ה א): "ושמעה קול אלה", הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי כט כד): "חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד".
- מעשה בשלטון אחד, שהיה הורג את הקבלנין הקונים מהגנבים, ומתיר את הגנבים.
- והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי.
- מה עשה? הוציא כרוז במדינה, ואמר: כל עמה לקומפון אסיפה ציבורית.
- מה עשה? הביא חולדות, ונתן לפניהם מנות, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורים.
- למחר הוציא כרוז ואמר: כל עמא לקומפון.
- הביא חולדות, נתן לפניהן מנות, וסתם את החורים, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות, ומחזירות את המנות למקומן.
- לומר: שאין הכל אלא מן הקבלנין!
הרי, מן השלטון.
מן המעשה מנין?
- ראובן גנב לשמעון, ולוי ידע ביה.
- א"ל אמר ליה, אמר לו: אל תפרסמני, ואנא יהיב לך פלגא.
- למחר, נכנסו לבית הכנסת, ושמעו קול החזן מכריז: מאן גנב לשמעון?
- ולוי קאים תמן.
הלא נתנה תורה איפופסין: "והוא עד או ראה או ידע"!
גופא, אל תהי שבועת שוא קלה בעיניך, שהרי זכריה חמי ליה (זכריה ה א): "ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה".
- מה עפה? - שייטא, כמה דתימא (ישעיהו ו): "ויעף אלי אחד מן השרפים".
(זכריה ה ב): "ויאמר אלי מה אתה רואה? ואומר אני רואה מגלה עפה".
אמר רבי אבהו: אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינן במדה הזו, ואת אמר כאן (זכריה ה ד): "זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ"?! מהיכן יצאת?!
- - מפתחו של אולם. דתנן: פתחו של אולם, גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה.
אמר רב אייבו:
- מפני מה משביעין האדם בספר תורה ומביאין לפניו נודות נפוחים?
- לומר: אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות, ועכשיו הוא רק מכלן.
- כך, המשביע לחבירו לשקר, סוף שיצא ריקם מכל ממונו.
- רבי אסא אמר: על שקר.
- רבי יונה אמר: אפילו על אמת.
רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דר' יונה אמר רבי סימון: אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה, ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה.
הוה עובדא בבר תלמיון, וסייע לרבי אסי:
- עובדא הוה, דאפקיד חד גברא גבי בר תלמיון ק' דינרין.
- אזל בעא להון מיניה.
- א"ל: מה דאפקדת בידי מסרית בידך.
- א"ל: אשתבע לי.
- מה עביד בר תלמיון? נטל חד קנה וחקקיה, ויהב ביה הלין דינרין, ושרי מיסמך עליה.
- א"ל: צור הדין קניא בידך, ואנא משתבע לך.
- כיון דמטי לבי כנישתא, אמר: מריה דהדין ביתא טבא, מה דמסרת בידי מסרית בידך!
- ההוא מן דבידיה נסתיה לקניא, ואקשיה לארעא, שריין הלין דינרין מתבדרין, ושרי ההוא מלקט.
- א"ל: לקט, לקט, דמן דידך אנת מלקט.
(שמות כב י): "שבועת ה' תהיה בין שניהם" - שאינה זזה מבין שניהם:
- אם המשביע משביע על שקר - סופה לצאת עליו.
- ואם הנשבע נשבע על שקר - סופה לצאת עליו.
עובדא הוה בחדא איתתא, דעלת למילש גבי מגירתא, והוו ציירין בשושיפה תלתא דנרי.
- נסבתהון ויהבת יתהון ע"ג סודרא, איגבלון בלישה, אפה פיתא ואזלה לה.
- א"ל בעלה: הב לי תלתא דינרים.
- אזלת בעיא להון גבי מגירתא.
- א"ל: דלמא חמית לי הלין תלת דינרין?
- הוויין לההיא מגירתא תלתא בנין.
- אמרה לה: תקברנה ההיא איתתא ברא, אי היא ידעה בהון!
- גרמון חובין וקברתיה.
- אמרה: אילולי דההיא איתתא חשידה בהון, לא הוה קברה ליה.
- אזלה ואמרה לה: דלמא חמית לי להלין דינרים?
- אמרה ההיא איתתא: תקבור בנה אחרינא, אי היא ידעה בהון.
- גרמון חוביא ומית ברא אחרינא.
- זמן אוחרן אמרה לה: דלמא חמית לי הלין דינרין?
- אמרה: תקבור ההיא איתתא ברא תליתאה, אי היא ידעה בהון.
- גרמון חובין וקברתיה.
- א"ל בעלה: לית אנת אזיל למנחמה להדא מגירתיך?!
- נסבת תרין עגולין דפיתא, ואזלת מנחמת יתה.
- כיון דקצון עגולה, נפקון הלין תלת דינרי מינה.
- הדא דברייתא אמרין: בין זכאי בין חייב, לידי מומי לא תעול.
(זכריה ה ד): "ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר, ולנה בתוך ביתו וכלתו [ואת] עציו [ואת] אבניו"
- אמר רבי שמואל בר נחמן: מלאכי חבלה אין להם קפיצין, שנאמר (איוב א): "משוט בארץ ומהתהלך בה", ברם הכא ולנה בתוך ביתו.
- אמר רבי אבא בר כהנא: דברים שאין האש שורפן, שבועת שוא מכלתן. דרכה של אש לאכול עצים, שמא אבנים?! ברם הכא, וכלתו את עציו ואת אבניו:
ר' יוסי בר חנינא פתר קרייא בסוטה:
- "ונפש כי תחטא" - היא שחטאה על בעלה, שהוא זנהּ ומפרנסהּ, והיא הולכת ומקלקלת עם אחר.
- "ושמעה קול אלה" - (במדבר ה כא): "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה".
- "והוא עד" - (במדבר ה יג): "ועד אין בה".
- "או ראה" - (במדבר ה יג): "ונעלם מעיני אישה", ולא מעיני הקב"ה.
- "או ידע" - (במדבר ה יג): "ונסתרה והיא נטמאה".
- "אם לא יגיד ונשא עונו" - אם לא תגיד לכהן, (במדבר ה כז): "וצבתה בטנה ונפלה יריכה".
ר' פנחס פתר קריה בישראל לפני הר סיני.
"ונפש כי תחטא" - (דברים ט): "וארא והנה חטאתם".
"ושמעה קול אלה" - (דברים ה): "ואת קולו שמענו מתוך האש".
- אמר רבי יוחנן: קופרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרים בו.
- אמר רבי יצחק: מלך, כשהוא משביע את לגיונותיו, אינו משביען אלא בסייף, כלומר, שכל העובר על התנאים הללו, יהא הסייף הזה עובר על צוארו. כך:
- (שמות כד ו): "ויקח משה חצי הדם"
- (ומהיכן היה יודע משה חציו של דם?
- ר' יהודה ברבי אילעי אמר: הדם נחלק מאליו.
- ר' נתן אמר: נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום.
- בר קפרא אמר: מלאך ירד בדמות משה וחלקו.
- אמר רבי יצחק: בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת: עד כאן חציו של דם.
- תני ר' ישמעאל: בקי היה משה בהלכות דם וחלקו.)
- (ומהיכן היה יודע משה חציו של דם?
- (שמות כד ו): "וישם בָּאַגָּנת":
- ר' הונא בשם ר' אבין: בָּאַגָּנַת כתיב, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה.
- אמר משה לפני הקדוש ב"ה: מה נעשה בחלקך?
- אמר לו: זרוק על העם.
- ומה נעשה בחלקם?
- אמר לו: זרוק ע"ג המזבח.
- (שמות כד ו): "וחצי הדם זרק על המזבח":
- רבי ברכיה ור' חייא, בשם ר' יוסי בר חנינא: הוא נשבע להן והן נשבעו לו.
- הוא נשבע להן (יחזקאל יז): "ואשבע לך ואבא בברית אתך נאם ה' אלהים",
- והן נשבעין לו להקב"ה, שנאמר (דברים כט): "לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו".
ומנין, שאין אלה אלא שבועה?
- ר' נחמיה ורב נחמן דייפו, בשם ר' יעקב דקסרין: מן הדא (במדבר ה): "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה".
וכיון שעברו על תנאי הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו): "אף אני אעשה זאת לכם".
אמר רבי פנחס: כתיב (הושע ו): "והמה כאדם עברו ברית", ברם הכא, (הושע יא): "כי אל אנכי ולא איש".
אמר רבי אהבה בר זעירא: כתיב (איכה ב): "עשה ה' אשר זמם". כמה שכתוב בתורתו, (ויקרא כו): "ויספתי ליסרה", כן עשה?! ח"ו חס וחלילה, חס ושלום, אלא, "בצע אמרתו". מה בצע אמרתו? פשרה פשר. ר' יעקב דכפר חנין אמר: בזע פורפירה.
רבי ברכיה מייתי לה מן הדא (ויקרא כו): "והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית".
- תני ר' חייא: נקם בברית ונקם שאינו בברית.
- איזה נקם שאינו בברית?
- ר' עזריה ור' אחא, בשם ר' יוחנן אמר: זה סימוי עינים, שסימו את עיני מלך יהודה, שנאמר (יחזקאל יז): "כה אמר ה' אלהים חי אני אם לא אלתי אשר בזה"
- אם לא אלתי - זו שבועה שנשבע לנבוכדנצר.
- ובריתי אשר הפר - זה בריתי של הר סיני.
- "ונתתיו בראשו" ושאר כל הגוף לא לקה?!
- ר' שמואל בר נחמן, בשם ר' יונתן: זה סימוי עינים, שהוא תלוי בראש.
- וכיון שגלו לבבל, אמרו לנבוכדנצר (דניאל ג): "נבוכדנצר לא חשחין אנחנא הן איתי אלהנא וגו'. והן לא ידיע להוי לך מלכא, די לאלהך לא איתנא פלחין".
- אמר להון הקב"ה (זכריה ט): "גם אַתְּ בדם בריתך", נזכרתי אותו הדם שבסיני, לפיכך "שלחתי אסיריך מבור אין מים בו".
אמר רבי פנחס: אין כאן עוד (תהלים עט ג): "שפכו דמם כמים סביבות ירושלים".
"והוא עד" - אלו ישראל (ישעיהו מג): "ואתם עדי נאום ה', ואני אל",
"או ראה" - (דברים ד לה): "אתה הראת לדעת".
"או ידע" - (דברים ד לט): "וידעת היום"
"אם לא יגיד ונשא עונו" - אם לא תגידו אלהותי לאומות העולם, הרי אני פורע מכם.
- אימתי?
- (ישעיהו ח): "וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות".
אמר רבי סימון: בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן: (ישעיהו ח יט): "וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר".
- אמר רבי יוחנן: כל נביא שנתפרש שמו ונתפרש שם אביו - נביא ובן נביא. וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו - הוא נביא ואביו אינו נביא.
- ר'י אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא מייתי לה מן הדא (עזרא ה א): "והתנבא זכריה בר עדוא נְבִיַּאיָּא" - שהיה נביא בן נביא.
- ורבנן אמרין: בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא, שכן עמוס אמר לאמציה (עמוס ז): "לא נביא אנכי ולא בן נביא", מה זה נביא, והוא אומר: לא נביא אנכי, אף אביו היה נביא והוא אומר: ולא בן נביא אנכי.
- כתוב אחד אומר: ישעיה בן אמוץ הנביא, וכתוב אחד אומר: ישעיה הנביא בן אמוץ, שהיה נביא בן נביא.
"הלא עם אל אלהיו ידרוש" - כל אומה ולשון תסגוד לאלהיה. "המצפצפים" - אלו המציינין. "והמהגין" אלו המנהמין. "הלא עם אל אלהיו ידרוש" - כל אומה ולשון תזכור לאלהיה,
"בעד החיים אל המתים" - אמר רבי לוי:
- משל לאחד, שאיבד את בנו והלך לתובעו בין הקברות.
- פקח אחד שראה אותו אמר לו: בנך שאיבדת חי או מת?
- א"ל: חי!
- א"ל: שוטה שבעולם! דרכן של מתים להיות נתבעים אצל חיים, שמא חיים אצל מתים?! בכל מקום חיים עושים צרכי מתים, שמא המתים עושים צרכי חיים?!
- כך, אלהינו חי וקיים לעולם, שנאמר (ירמיהו י י): "וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם".
- מהו אמת? אמר רבי אבין: שהוא אלהים חיים ומלך עולם.
- אבל אלהי עובדי כוכבים מתים הן, שנאמר (תהלים קטו): "פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו".
מתים הן, ואנו מניחים חי העולמים ומשתחוים למתים?!
"לתורה ולתעודה" - התורה מעידה בנו.
"אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר" - ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש:
- ר' יוחנן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! אמרו לעובדי כוכבים, אשר אין לו שחר כדבר הזה, אינו מזריח לכם אורה.
- אמר ר' שמעון בן לקיש: אמר הקב"ה לישראל: אמרו להן לאומות העולם אשר אין לו שחר, אם לעצמו אינו מזריח, כיצד יזריח לאחרים?!
- רבי אבא בר כהנא אמר: חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשה ימים, שנאמר (שמות י): "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים". אבל תהו ובהו לא שימשו בעולם הזה. והיכן הן עתידין לשמש? בכרך גדול של רומי, שנאמר (ישעיהו לד): "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו".
- ורבנן אמרי: אומות העולם, שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר (ישעיהו ס): "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים", אבל ישראל, שקבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, דכתיב (דברים ה): "כשמעכם את הקול מתוך החשך", עליהם הוא אומר (ישעיהו ס): "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.