ויקרא רבה ה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה העריכה
ויקרא רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת, זה שאמר הכתוב (איוב לד, כט): והוא ישקט ומי ירשע וגו'.
דרש רבי מאיר והוא ישקט מעולמו, ויסתר פנים מעולמו, כדין הזה שהוא מותח את הוילון מבפנים ואינו רואה מה נעשה מבחוץ, כך אמרו דור המבול (איוב כב, יד): עבים סתר לו וגו'. אמרו לו דיך מאיר אלא והוא ישקט ומי ירשע, נתן שלוה לדור המבול, ומי בא וחיבן, ומה שלוה נתן להם (איוב כא, ח): זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם, רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר לשלשה ימים היתה אשה מהן מתעברת ויולדת, נאמר כאן נכון, ונאמר להלן (שמות יט, טו): היו נכנים לשלשת ימים, מה נכון האמור להלן שלשה ימים, אף נכון האמור כאן לשלשה ימים. ורבנן אמרי ליום אחד היתה אשה מתעברת ויולדת, נאמר כאן נכון, ונאמר להלן נכון (שמות לד, ב): והיה נכון לבקר, מה נכון האמור להלן יום אחד, אף נכון האמור כאן יום אחד. וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם.
(איוב כא, יא): ישלחו כצאן עויליהם, ינוקיהון. אמר רבי לוי בערביא קורין לינוקא עוילא. (איוב): וילדיהם ירקדון, כאלין שדיא, כמה דתימא (ישעיה יג, כא): ושעירים ירקדו שם, הא כיצד, כיון שהיתה אחת מהן יולדת ביום היתה אומרת לבנה לך והבא לי צור ואני חותכת את שורך, וכשהיתה יולדת בלילה היתה אומרת לבנה לך והדלק לי את הנר ואני חותכת את שורך. עובדא הוה בחד אתתא דילידת בלילה ואמרה לברה אזיל ואדליק לי בוצינא ואנא קטע שורך, אזל למדלק בוצינא ופגע ליה שדא שריהון דרוחתא, עם דמתעסקין דין עם דין קרא תרנגולא, אמר ליה אזיל גלוג לאמך ואמר לה אלולי דקרא תרנגולא הוינא קטיל בך. אמר ליה אזיל גלוג לאמא דאמך דלא קטעת אמי שורי, דאי קטעת אמי שורי הוינא קטיל לך, לקים מה שנאמר (איוב כא, ט): בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין. ולא שבט אלוה עליהם, מן היסורים. וכשהסתיר פניו מי אמר לו לא עשית כשורה, ובמה הסתיר פניו מהן, הביא עליהן את מי המבול (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום וגו'. (איוב לד, כט): ועל גוי ועל אדם יחד. גוי זה דור המבול, אדם זה נח. יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאדם אחד. יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאמה אחת.
ב. [ עריכה ]
דבר אחר, והוא ישקט ומי ירשע, נתן שלוה לסדומיים מי בא וחיבן, ומה שלוה נתן להם (איוב כח, ה ז): ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט, רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שאונה הדין בר הדיא הוא צופה מאכלו משמונה עשר מיל, וכמה הוא פרוסה, רבי מאיר אומר שני טפחים, רבי יהודה אומר טפח, רבי יוסי אומר שתים ושלש אצבעות, כיון דהוה קאי על אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילניא. מקום ספיר, כשהיה אחד מהן הולך אצל הגנן ונותן לו ירק באסר, היה מוצא בעפרו זהב, כדכתיב (איוב כח, ז): ועפרת זהב לו, כיון שאמרו (איוב כא, טו): מה שדי כי נעבדנו (איוב לד, כט): ויסתר פנים ומי ישורנו, שהסתיר פניו מהם. מי אמר לו לא עשית כשורה, ובמה הסתיר פניו מהם, המטיר עליהן גפרית ואש (בראשית יט, כט): וה' המטיר על סדם וגו'.
דבר אחר, והוא ישקט, נתן שלוה לעשרת שבטים, מי בא וחיבן. מה שלוה נתן להם (עמוס ו, א): הוי השאננים בציון, זה שבט יהודה ובנימין, והבטחים בהר שמרון, אלו העשרה שבטים. נקבי ראשית הגוים, שהן באין משני ראשי הגוים, משם ומעבר, אמות העולם בשעה שהן יושבין בשלום אוכלין ושותין ומשתכרין ומתעסקין בדברי תפלות, מה הן אומרים, מי חכם כבלעם ומי עשיר כהמן ומי גבור כגלית, ואחר כך: יבואו להם בית ישראל, ואומר להם, אחיתפל לא היה חכם, קרח לא היה עשיר, שמשון לא היה גבור. (עמוס ו, ב): עברו כלנה וראו, זו קטיספון. (עמוס ו, ב): ולכו משם חמת רבה, זו חמת של אנטוכיא. (עמוס ו, ב): ורדו גת פלשתים, אלין תלוליא דפלסטיני. (עמוס ו, ב): הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגבלכם. (עמוס ו, ג): המנדים ליום רע, ליומא של גלות. (עמוס ו, ג): ותגשון שבת חמס, הגשתם עצמכם לישב אצל החמס, זה עשו, כמה דאת אמר (עובדיה א, י): מחמס אחיך יעקב. (עמוס ו, ד): השכבים על מטות שן, על ערסין דפילי. (עמוס ו, ד): וסרחים על ערשותם, שהן מסריחים מטותיהם בעברות.
דבר אחר, וסרחים על ערשותם, אלו קטיות משפעות שהיה לכל אחד ואחד, כמה דאת אמר (שמות כו, יב): וסרח העדף. (עמוס ו, ד): ואכלים כרים מצאן, כשהיה אחד מהן מבקש לאכל גדי היה מושך כל העדר לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושוחטו, וכשהוא מבקש לאכל עגל, היה מושך כל הבקרים לפניו ועומד עליו ושוחטו, הדא הוא דכתיב: ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, (עמוס ו, ה): הפרטים על פי הנבל, שהיו פורטים פיהם בדברי נבלות, מה היו אומרים, כלום אמר דוד שירה אלא בנבל, הדא הוא דכתיב (עמוס ו, ה): כדויד חשבו להם. (עמוס ו, ו): השתים במזרקי יין, רב ורבי יוחנן ורבנן, רב אמר קלוריא, רבי יוחנן אמר בכוסות קטנים, ורבנן אמרי כוסות שיש להן זרבוביות. ומהיכן היו שותין את היין, רבי אבהו בשם רבי חנינא אמר מפתוגתא, שהיה יינם מפתה את הגוף לזנות, ורבנן בשם רבי חנינא אמרי מפלוגתא, שעל יינם נתפתו וגלו עשרת השבטים. (עמוס ו, ו): וראשית שמנים ימשחו, רבי יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אסטקטון. רבי ינאי אמר זה שמן אנפיקינון, שהוא משיר את השער ומצהיר את הגוף, ואחר כל השבח הזה (עמוס ו, ו): ולא נחלו על שבר יוסף. (עמוס ו, ז): לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים, מהו מרזח סרוחים אמר רבי איבו שלש עשרה דימסיאות היה לכל שבט ושבט ואחד לכלם, וכיון שגרמו העונות ובאו לידי עברות ומעשים רעים נטלו כלן ולא נשתיר להן אלא זו בלבד, להודיע כמה חטא גורם, לקים מה שנאמר (ירמיה ה, כה): עונותיכם הטו אלה וגו' (איוב לד, כט): ויסתר פנים ומי ישורנו, וכשהסתיר פניו מהן מי אמר לו לא עשית כשורה. ובמה הסתיר פניו מהן, העלה עליהם את סנחריב, שנאמר (ישעיה לו, א): ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו וגו', מהו ויתפשם, רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל בר נחמן אמר שלשה גזרי דינין נחתמו באותו היום, נתחתם גזר דין של עשרת השבטים לפל ביד סנחריב, ונחתם גזר דינו של סנחריב לפל ביד חזקיה, ונחתם גזר דינו של עזיה שילקה בצרעת. (איוב לד, כט): ועל גוי ועל אדם יחד, גוי זה סנחריב, דכתיב ביה (יואל א, ו): כי גוי עלה על ארצי. אדם, אלו ישראל, דכתיב בהון (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. יחד, זה עזיה המלך שלקה בצרעת, שנאמר (דברי הימים ב כו, כא): ויהי עזיהו המלך מצרע. ולא כדיני בשר ודם דינין של הקדוש ברוך הוא, מלך בשר ודם לצבור נושא פנים וליחיד אינו נושא פנים, ברם הכא אמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא ד, ג ד): אם הכהן המשיח, והקריב פר. (ויקרא ד, יג יד): אם כל עדת ישראל ישגו, והקריבו פר בן בקר.
מתן אדם ירחיב לו (משלי יח, טז), מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא שהלכו לחולות אנטוכיא לעסק מגבת צדקה לחכמים, והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן, והוה יהיב פרנסה בעין טובה, פעם אחת ירד מנכסיו וראה רבותינו שם ונתכרכמו פניו, הלך לו אצל אשתו, אמרה לו אשתו מפני מה פניך חולניות, אמר לה רבותי כאן ואיני יודע מה לעשות, אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו לא נשתיר לנו אלא שדה פלוני בלבד, לך מכר חציה ותנה להן, הלך ומכר חציה ונתנה להן, נתפללו עליו ואמרו המקום ימלא חסרונך. לאחר ימים הלך לחרש בחצי שדהו, עם כשהוא חורש נפתחה הארץ לפניו ונפלה פרתו שם ונשברה רגלה, ירד להעלותה והאיר הקדוש ברוך הוא עינו ומצא שם סימה, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי. בחזירת רבותינו לשם שאלו עליו ואמרו מה אבא יודן עביד, אמר להון הוא אבא יודן דעבדי, אבא יודן דעזין, אבא יודן דגמלי, אבא יודן דתורי, מן יכול למחמי סבר אפויא דאבא יודן. כיון ששמע יצא לקראתן, אמרו ליה מה אבא יודן עביד, אמר להן עשתה תפלתכם פרות ופרי פרות, אמרו לו חייך אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן וקראו עליו זה הפסוק: מתן אדם ירחיב לו. רבי שמעון בן לקיש אזל לבצרה והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן רמאי, וחס ושלום לא הוה רמאי, אלא דהוה מרמי במצותא, כד הוין פסקין כל עמה, הוה פסיק כל קבל כלהון, נטלו רבי שמעון בן לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו. רבי חיא בר אבא עביד פסיקה למתן בבי מדרשא דטבריא, והוה תמן חד בר נש מן בנו דסילכא ופסק חדא ליטרא דדהב, נטלו רבי חיא בר אבא והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו.
אמר רבי אבהו כתיב (דברים יב, יט): השמר לך פן תעזב את הלוי, וכתיב בתריה (דברים יב, כ): כי ירחיב ה' את גבלך, וכי מה ענין זה לזה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא לפי מתנותיך מרחיבין לך. רבי אחא בשם רבי הושעיא עבד מביא פר ורבו מביא פר, העבד קדם לרבו, דתנן תמן (גמרא הוריות יב-ב): פר המשיח ופר העדה עומדים, פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו.
גופא אם הכהן המשיח וגו', זה שבנא, דכתיב ביה (ישעיה כב, טו): לך בא אל הסכן וגו', אמר רבי אלעזר כהן גדול היה, רבי יהודה אומר אמרכל היה. על דעתיה דרבי אלעזר דאמר כהן גדול היה, (ישעיה כב, כא): והלבשתיו כתנתך. על דעתיה דרבי יהודה ברבי דהוה אמר אמרכל היה (ישעיה כב, כא): וממשלתך אתן בידו. תני רבי חיא למה הוא קורא אותו אמרכל, שהיה מר לכל.
אמר רבי ברכיה מן הדא סכנין הוה, ועלה ונתמנה קומיס איספיסריאן בבית המקדש, הוא שהנביא מקנתרו ואומר (ישעיה כב, טז): מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר, אמר לו גלויי בר גלויי איזה כתל בנית כאן, איזה עמוד העמדת כאן, אפלו איזה מסמר קבעת כאן. מכאן אמר רבי אלעזר צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות, כדי שיזכה ויקבר באותו מקום. כי חצבת לך פה קבר, עשאו כמין שובך ונתן קברו עליו. (ישעיה כב, טז): חצבי מרום קברו, רבי שמואל בשם מר עוקבן אמר, ממרום נחצב עליו שלא תהיה לו קבורה בארץ ישראל, (ישעיה כב, טז): חקקי בסלע משכן לו. (ישעיה כב, יז): הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר, טלטול אחר טלטול, אמר רבי שמואל בר נחמן כהדין תרנגולא דהוה גלה ואזל מן אתר לאתר, (ישעיה כב, יז): ועטך עטה, שלקה בצרעת, כמה דתימא (ויקרא יג, מה): ועל שפם יעטה. (ישעיה כב, יח): צנוף יצנפך צנפה, גלות בתר גלות. (ישעיה כב, יח): כדור, מה הכדור הזה שמתלקט בידים ואין מגיע לארץ כך הוא, (ישעיה כב, יח): אל ארץ רחבת ידים, זו (עזרא ח, יז): כספיא. (ישעיה כב, יח): שמה תמות ושמה מרכבות כבודך, על דעתיה דרבי אלעזר דהוה אמר כהן גדול היה, שהיה נהנה מן הקרבנות. על דעתיה דרבי יהודה ברבי דהוא אמר אמרכל היה, שהיה נהנה מן ההקדשות. (ישעיה כב, יח): קלון בית אדניך, על דעתיה דרבי אלעזר שהיה כהן גדול, שהיה מבזה את הקרבנות, על דעתיה דרבי יהודה ברבי שאמר אמרכל היה, שהיה מבזה את שני אדוניו, ואיזה זה ישעיהו וחזקיהו. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר מה עשו שבנא ויואח, נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב, מה כתבו בה אנו וכל בני ישראל מבקשים להשלים לך, ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים לך. והוא שצפה דוד ברוח הקדש ואמר (תהלים יא, ב): כי הנה הרשעים ידרכון קשת, זה שבנא ויואח, (תהלים יא, ב): כוננו חצם על יתר, על מתחי גירא. (תהלים יא, ב): לירות במו אפל לישרי לב, לשני ישרי לב, ואיזה זה ישעיה וחזקיה.
דבר אחר, אם הכהן המשיח יחטא, הכהן משיח מכפר וצריך כפרה. תני רבי חיא הואיל ומשיח מכפר וצבור מתכפר, מוטב שיקדים מכפר למתכפר, דתנן (ויקרא טז, יא): וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו.
דבר אחר, אם הכהן המשיח יחטא, וכהן המשיח חוטא, אמר רבי לוי עלובה היא מדינתא דאסיא פודגריס, ודאיקוטטא בחדא עינא, וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות. (ויקרא ד, ג): לאשמת העם, לאש מת העם, משל לשושיטה של דב שהיה אוכל סדורים של דב, אמר המלך הואיל והוא אוכל סדורים של דב תאכלנו הדב. כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והוא נהנה מן ההקדשות תאכלנו האש.
אמר רבי איבו מעשה בטבח אחד בצפורי שהיה מאכיל את ישראל נבלות וטרפות, פעם אחת ערב יום הכפורים אכל ושתה ונשתכר ועלה לראש הגג ונפל ומת, התחילו הכלבים מלקקין את דמו, אתון ושיילון לרבי חנינא מהו לאעברא יתיה מן קדמיהון, אמר להון כתיב (שמות כב, ל): ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו, זה שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל נבלות וטרפות, ארפון להון מדידהון אינון אכלין. (ויקרא ד, ד): והביא את הפר אל פתח אהל מועד, אמר רבי יצחק משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובקלוסין נאה, אמר המלך הניחו אותו על פתח פלטין, כל שיצא ונכנס יהא רואה אותו, כך והביא את הפר אל פתח אהל מועד.
ז. [ עריכה ]
וסמכו זקני העדה את ידיהם (ויקרא ד, טו), אמר רבי יצחק אמות העולם אין להם סומכין, שנאמר (יחזקאל ל, ו): ונפלו סמכי מצרים. ישראל יש להן סומכין, שנאמר: וסמכו זקני העדה. אמות העולם נקראו עדה, שנאמר (איוב טו, לד): כי עדת חנף גלמוד. ישראל נקראו עדה, שנאמר: וסמכו זקני העדה. אמות העולם נקראו אבירים (תהלים סח, לא): עדת אבירים בעגלי עמים, וישראל נקראו אבירים (ישעיה מו, יב): שמעו אלי אבירי לב. אמות העולם נקראו אדירים (יחזקאל לב, יח): אותה ובנות גוים אדירים, וישראל נקראו אדירים (תהלים טז, ג): ואדירי כל חפצי בם. אמות העולם נקראו חכמים (עובדיה א, ח): והאבדתי חכמים מאדום. ישראל נקראו חכמים (משלי י, יד): חכמים יצפנו דעת. אמות העולם נקראו תמימים (משלי א, יב): ותמימים כיורדי בור. וישראל נקראו תמימים (משלי כח, י): ותמימים ינחלו טוב. אמות העולם נקראו צדיקים (יחזקאל כג, מה): ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם. ישראל נקראו צדיקים (ישעיה ס, כא): ועמך כלם צדיקים. אמות העולם נקראו אישים (תהלים קמא, ד): אישים פעלי און. ישראל נקראו אישים (משלי ח, ד): אליכם אישים אקרא. אמות העולם נקראו גבורים (תהלים נב, ג): מה תתהלל ברעה הגבור. וישראל נקראו גבורים (תהלים קג, כ): גברי כח עשי דברו.
תני רבי שמעון מה נגרין הם ישראל שהם יודעין לרצות את בוראם.
אמר רבי יודן כאילן כותאי, אילין כותאי חכימין למחסדה, חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא אמר לה אית לך חד בצל תתנון לי, מן דיהבא ליה אמר לה אית בצל בלא פיתא, מן דיהבא ליה אמר לה אית מיכל בלא משתי, מתוך כך אכיל ושתי.
אמר רב אחא אית אתתא דחכימא למשאל ואית אתתא דלא חכימא למשאל, אית אתתא דחכימא למשאל, אתיא לגבי מגירתא תרעא פתיחא, מדפקא ליה, אמרה לה שלמא עלך מגרתי, מה את עבידא, מה בעליך עביד, ומה בנייכי עבידין, אמרה לה טב, נעול, מתיבא לה נעול, מה את בעיא, אמרה לה אית ליך מקימה פלונית תתנון לי, אמרה לה אין. דלא חכימא למשאל אזלא לגבי מגירתא תרעא משקיף, פתחה לה אמרה לה אית לך מקימה פלונית, אמרה לה לאו.
אמר רבי חנינא אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל, דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה, עביד ליה טב, סרק שעריה, מחוור מניה, אפיה טבין, יהיב חוטרא בידיה, ועזקתא באצבעיה, ואזיל לגבי מרי עבידתא והוא אמר ליה אתי בשלום אריס טב, מה את עביד, והוא אמר ליה טב, ומה ארעא עבידא, תזכי ותשבע מן פירי, מה תורי עבדין, תזכי ותשבע מן שמניהון, מה עזים עבדין, תזכי ותשבע מן גדייהון. אמר ליה מה את בעי, אמר ליה אית לך עשרה דינרין תתנון לי, אמר ליה אם את בעי עשרים סב לך. דלא חכים למשאל, שעריה מקצץ, מניה צואן, אפיה בישין, אזיל לגבי מרי עבידתא משאיל ליה, אמר ליה מה ארעא עבידא, אמר ליה הלואי מעלה מה דאפקינן בגוה, מה תורא עבדין, אמר ליה תשישין, אמר ליה מה את בעי, אית לך עשרה דינרין תתנון לי, אמר ליה זיל קום מה דאית לי גבך.
אמר רבי חוני דוד מאריסא טבא הוה, בתחלה משורר בקלוס ואומר (תהלים יט, ב): השמים מספרים כבוד אל, אמרו ליה השמים שמא את צריך לכלום, (תהלים יט, ב): ומעשה ידיו מגיד הרקיע, אמר ליה שמא את צריך לכלום, מזכיר והולך (תהלים יט, ג): יום ליום יביע אמר וגו', אמר ליה הקדוש ברוך הוא מה את בעי, אמר לו (תהלים יט, יג): שגיאות מי יבין, מן שגגתא דעבדית קמך. אמר לו הא שרי לך והא שביק לך. אמר ליה (תהלים יט, יג): מנסתרות נקני, מן טמירתא דעבדית קמך, אמר ליה הא שרי לך והא שביק לך. אמר ליה (תהלים יט, יד): גם מזדים חשך עבדך, אלו הזדונות, (תהלים יט, יד): ואל ימשלו בי אז איתם, אלו תוקפי עברות, (תהלים יט, יד): ונקיתי מפשע רב, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם את אלוה רב ואנא חובי רברבן, יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין, הדא הוא דכתיב (תהלים כה, יא): למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא.
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.