התורה והמצוה על דברים כב כט
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ"ב • פסוק כ"ט |
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְ֠נָתַ֠ן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖הּ כׇּל־יָמָֽיו׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב כט:
קט.
ונתן האיש . בספרי אמר, "יתומה שנתארסה ונתגרשה". פי', או שנתארסה ונתגרשה, אף שיש לה אב, הוא הדין כיתומה; וזאת היא נקראת יתומה בחיי האב. (וסתם הספרי כר"ע דמתניתין ולעיל, דנתארסה ונתגרשה יש לה קנס, והקנס לעצמה. וע' כתובות).
ואמר עוד "אבל היבם משלחה". פי', דמותר להיבם לגרשה. דלא הזהיר הכתוב, רק על המאנס ולא על אחיו. ויש לקיים הגי' הישנה, שהיא "אבל משלחה ליבם". ופי', דילפינן " מכל ימיו ", דכל ימיו בעמוד והחזר קאי.
ואם גירשה (האונס) ומת קודם שהחזירה, איננה זקוקה ליבום; אף שאם הוא היה חי, היה מחויב להחזירה. וזה שאמר "אבל משלחה", פי', הגט שגירשה המאנס מועיל נגד היבם, שאינה עוד זקוקה ליבום.
<< · התורה והמצוה על דברים · כב · כט · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-22-29