התורה והמצוה על דברים כב ב
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ"ב • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב ב:
מז.
ואם לא קרוב . ומוסיף, אף אם לא ידעתו מי הוא.
ואמר " ואספתו ", שמשמע אף השבורה שצריך אתה לאספה בידך, כמ"ש (מיכה ד) אוספה הצולעה והנדחה אקבצה .
ואמר " ואספתו אל תוך ביתך , לא לבית אחר. כי שומר שמסר לשומר חייב.
ומ"ש עד דרוש אחיך אותו , פי' המפרש מלת " אותו ", פי' אות שלו, שיתן אות וסימן בהאבדה. וכ"ה בזהר פ' חוקת " עד דרוש אחיך אותו , בתרי ווי"ן. אות ממש. דבעי לפרשא, ההוא אות דההוא אבדה". ובזה יצדק לשון הספרי, "וכי עלתה על דעתך שאתה נותן לו, עד שלא יתן סימנין"! ר"ל שזה נדע מסברא, ומלת " אותו " מיותר, לפרש ג"כ - עד דרוש אחיך, ועד דרוש אותו. ר"ל שתדרוש את אחיך, אם אינו רמאי.
אולם לשון הגמ' בב"מ כו, כח, "וכי תעלה על דעתך שיתנו לו קודם שידרשנו? אלא דרשהו, אם הוא רמאי, היינו במה שיאמר סימנים או שיביא עדים". אמנם לשון המשנה (בב"מ כח ע"ב) "והרמאי אע"פ שאמר סימנים", משמע כפי' הספרי.
מח.
והשבותו לו . כבר התבאר ב אילת השחר קנא , ששני פעלים הבאים זה אח"ז, שהפעל השני משלים וגומר פעולת הפעל הראשון - יבא הפעל השני בלא כנוי. והיה לו לומר והשבות לו , בלא כנוי. עפ"ז דרשו בסנהדרין עג ע"א, לרבות השבת גופו. ר"ל " והשבותו " - השבת גופו. ועי' בסי' שאח"ז (תצא מט).
<< · התורה והמצוה על דברים · כב · ב · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-22-02