התורה והמצוה על דברים כב כח


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב כח:

קח.

כי ימצא איש . הפרשה הזאת, כבר נאמר בפ' משפטים כב טו, וכי יפתה איש בתולה כו' , ונבאר ההבדלים בין הנאמר שם לכאן.

  • א'. שם אמר מהר ימהרנה , וכאן ולו תהיה לאשה .
  • ב'. שם ואם מאן ימאן אביה כו' , אז כסף ישקול גו' . וכאן ונתן האיש השוכב גו' , וגם ולא תהיה לאשה, לא יכול לשלחה גו' .
  • ג'. שם מזכיר אם לא יחפוץ אביה , וכאן לא מזכיר.

והנה כל ההבדלים המה, רק מפאת הבדל העיקרי, ששם נאמר כי יפתה , וכאן נאמר ותפשה , שפי' שאנסה. והמאנס חמיר ממפתה, (כדאיתא במכילתא משפטים קפח ), מפני שהמאנס מעביר על דעתה ועל דעת אביה; אבל המפתה, אינו מעביר רק על דעת אביה. לכן משפט המפתה חלוק ממשפט המאנס בזה,

  • א'. כי המפתה אם יקחנה, אין לו לתת לאבי הנערה מאומה, רק יתן להנערה כמהר הבתולות. ורק אם ימאן אביה לתתה לו, אז יתן לאבי הנערה חמשים כסף. והמאנס, אף אם יקחנה, יתן לאביה חמשים כסף.
  • ב'. במפתה, אין שום מצוה עליו לקחתה, גם אינו מוזהר בלאו ד לא יוכל לשלחה . אבל המאנס, מצוה שיקחנה, ומוזהר בלא יוכל לשלחה.

ובזו שוים אונס ומפתה שאינו חייב הקנס -

  • א'. רק כשהיא נערה ולא כשבגרה.
  • ב'. כשהיא בתולה, ולא כשנבעלה מקודם.
  • ג'. כשלא נתארסה מעולם. אבל אם היתה ארוסה, אף שנתגרשה - לא משלם הקנס, לדברי ריה"ג.

והתנאים האלו, שתהיה בתולה ושלא נתארסה מעולם, מפורש בשניהם. אבל שתהיה נערה ולא בוגרת, לא נכתב רק באונס. ועל דרך הפשט שם, מובן מעצמו שהכתוב מדבר מנערה שלא בגרה עדיין, אחרי שנאמר שם, אם מאן ימאן אביה לתתה לו . שמורה שהנשואין הם ברשות האב, וזה לא יתכן רק בנערה ולא בבוגרת. וכאן הוצרך לכתוב " נערה ", אף שנאמר ונתן לאבי הנערה ; הייתי אומר שאף שבגרה, ואיננה עוד ברשות האב, אפילו הכי צותה התורה לתת לו, בעד הבושת שיש לו מזה.

ובתוה"מ שם ( משפטים קפח ), כתב ששם במפותה מובן מעצמו שבנערה הכתוב מדבר, שאם היא קטנה, הרי פתוי קטנה אונס הוא, ואינה נקראת "מפותה". ואם היא בוגרת, הרי מחלה. וע"ש.

וזה באור דברי הספרי כאן -

"מה אונס חמור כו' ". ר"ל למה נכתב בתורה "בתולה" באונס ובמפתה; ניכתוב רחמנא אונס, וידעינן מפתה מק"ו מאונס.

"או חלוף כו' ". פי', אם לא היה כתוב "בתולה" במפתה, הייתי מחייב אף שאיננה בתולה, והייתי לומד אונס ק"ו ממפתה.

"והלא נאמר כו' ". פי', ואיך תוכל ללמוד ק"ו אונס ממפתה, לחייב אף שאינה בתולה; הא נאמר באונס "בתולה".

"שיכול כו' ". פי', אף דכתיב "בתולה" באונס, הייתי אומר דבבתולה הקנס לאביה; אבל בעולה לעצמה. ת"ל " בתולה ". פי', במפתה שהוא מיותר - למעט דאין לה קנס כלל.

"או חלוף". פי', שנלמוד אונס בק"ו ממפתה, שיתחייב על הבוגרת.

"והלא כבר נאמר כו' ", פי', והא כתיב באונס " נערה "!

"אין לי אלא". פי', דנערה ממעט רק שהקנס אינו לאביה, רק לעצמה; ת"ל ונתן לאבי הנערה . פי', שהוא מיותר, דהא כבר כתיב כי יהיה נערה ! אלא למעט דבוגרת אינו נותן כלל.

"והרי דברים ק"ו". פי', ועתה נלמוד מפתה בק"ו מאונס.

עוד שם בספרי, " אשר לא ארשה , להוציא את שנתארסה וכו' ". אף שצריך לכתוב אשר לא ארשה לגופו, שהוא ההבדל בין הפרשה הקודמת. אבל הלא מענינו נלמד שאינה מארשה, משום דכתיב ולו תהיה לאשה .

ושכב . כל שכיבה. עי' לעיל.



קיצור דרך: mlbim-dm-22-28