התורה והמצוה על דברים יז יז

<< | התורה והמצוה על דבריםפרק י"ז • פסוק י"ז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים י"ז, י"ז:

וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יז יז:

לג.

ולא ירבה לו נשים ולא יסור . דעת ר' יהודה, שמ"ש ולא יסור , הוא ליתן טעם לאיסור הרבוי. וא"כ בנשים שאינן מסירות לבו, מותר להרבות.

ור"ש סובר, דבעלמא (=מעצמנו, לא מן הכתוב) דרשינן טעמא דקרא, וא"כ לא היה צ"ל הטעם ולא יסור , שזה נדרוש בעצמנו! וע"כ שמ"ש ולא יסור , הוא צווי אחר - שלא ירבה לו נשים אפי' כאביגיל. וגם לא יסור לבבו - אפי' באשה אחת שמסירה לבבו. כן פי' בסנהדרין כב.

וממ"ש וכסף וזהב לא ירבה לו - היינו לעצמו, אבל לצורך החיל מותר. ובזה תבין מ"ש חז"ל, ששלמה אמר "אני ארבה ולא אסור".

ועדיין, איך ריבה לו סוסים וכסף וזהב? וצ"ל שמדרש זה סובר, שבזה לא חטא שלמה. כי הסוסים היו לצורך החיל והמלחמה, וכן הכסף היה ליתן לאפסניא.





קיצור דרך: mlbim-dm-17-17