התורה והמצוה על דברים יז יד


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יז יד:

כז.

כי תבא אל הארץ וירשתה . עיקר הכוונה ללמד, שלא נתחייבו בזה עד אחר ירושה וישיבה, כמ"ש בקדושין לז. ודברי הספרי הם דברי אגדה, שהגם שאין מצוה זו נוהגת עד אחר ירושה וישיבה, בכ"ז גדול כח המצוה. שיקדים שכרם קודם שבא העת להתחייבות המצוה, ויעזר להם לבא אל הארץ. ושבשכר הביאה, יכבשו וישבו, ויזכו לקיים מצוה זה.

כח.

ואמרת אשימה עלי מלך . לר' יהודה הוא צווי, אני מצוך שתאמר אל הנביא והסנהדרין, "אשימה עלי מלך”. שאין לפרש " ואמרת " היינו אם תאמר, דהא אמר שום תשים ! הרי מצווים לשום מלך, וא"כ מצווים לאמר "אשימה".

ומה שנענשו בימי שמואל, היינו "מפני שהקדימו על ידם". ודבר זה פרשתי היטב בפירושי לס' שמואל שם. שצווי המלך הוא רק בעת שמתנהגים כפי דרך העולם והטבע, שאז צריך שיהיה עליהם איש אחד, שינהיגם בעניני הכלל - ללחום מלחמותיהם ולשפטם.

אבל בימי שמואל, שהיו מונהגים ע"י זכותו של שמואל בהנהגה נסיית א-להית, וה' היה המלך היוצא לפניהם, ללחום מלחמותיהם ואת עניניהם - לא היה צורך להם למלך. וכמ"ש הלוא קציר חטים היום, אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם וגו', לשאול לכם מלך (ש"א יב). ר"ל, אחר שאתם רואים, שבחיי אתם מונהגים ע"י ה' בהנהגה נסיית ע"י תפלתי, לא היה לכם לשאול מלך בחיי.

רק אחר מות שמואל, שאז נפסק הענין הנסיי, והיתה הנהגתם בדרך הטבע, אז היו מצווים לשאול להם מלך. ועז"א חז"ל "ששאלוהו שלא בעונתו". ר"ל שבחיי שמואל לא היה הזמן לזה. וז"ש “ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם".

ודעת ר' נהוראי, שמ"ש ואמרת אשימה עלי מלך , אינו צווי, רק בגנאי ישראל מדבר, שעתידים אתם להתרעם ולומר כך. ובסנהדרין כ ע"ב “ר' נהוראי אומר, לא נאמרה פ' זו אלא כנגד תרעומתם". וע"ז הוסיף ר' נהוראי, שבקשו כדי להעבידם ע"ז, כמ"ש והיינו גם אנחנו כל הגוים . ואמר השם שבעת שתאמרו כך, אז - שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו . לא שינהג אתכם בדרכי העכו"ם שסביבותיכם. ועי' בפי' שמואל שם הארכתי.



קיצור דרך: mlbim-dm-17-14