הגאון מווילנה על משלי טו יג
| הגאון מווילנה על משלי • פרק ט"ו • פסוק י"ג |
• ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יג • טו • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים
וּבְעַצְּבַת־לֵ֗֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃
"לב שמח" - מי שליבו שמח בעמלו, ייטב פנים שלו.
"ובעצבת לב רוח נכאה" - כי השתוקקות האדם למצוה לעשותה או לשאר דברים היא באה מהרוח השורה בו, כמו שפירשנו למעלה, אבל מי שליבו עצב - הרוח שלו נכאה, פירוש: שבורה, ונפשו קצה בכל דבר, ואינו עושה כלל.
וכן בתורה הם: פשט, רמז, דרש וסוד, ובכל אחד פנים בפני עצמו, כמו שאמרו (סופרים טז ב): "פנים אימות למקרא... פנים שוחקות לש"ס, פנים מסבירות לאגדה". וכן, (דברים ה ד): "פנים בפנים דיבר ה' עמכם", והיינו, לכל פנים שבתורה הסביר להם "פנים". וזהו: "לב שמח ייטיב פנים".
"ובעצבת לב רוח נכאה", כמו שנאמר, (ישעיהו נט כא): "רוחי אשר עליך...".
<< · הגאון מווילנה על משלי · טו · יג · >>