דורות הראשונים/כרך ג/פרק טו
וראשונה עלינו לבאר כי אך חלום של תהו חלמו להם כל החוקרים כי אחר החרבן הי׳ רבן גמליאל קטן עדין או כלשונו של גרעץ noch unmundig והדבר הולך ומתברר כי הי׳ אז כבר במבחר שנותיו. ונוכל גם לצמצם ערך הדבר מתוך דברי המשנה ביבמות ד׳ קכ"ב(כד) ושם בא:
"אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמי׳ איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא ר׳ יהודה בן בבא ונומיתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי וכו׳ מקובלני מרבן גמליאל (הזקן) שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל (דיבנה) שמה לדברי ואמר מצאנו חבר לר׳ יהודה בן בבא מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל (הזקן) נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו" וכו׳. ואם רבן גמליאל קטן הי׳ אחר החרבן אם כן לא ראה הוא עצמו את המעשה של רבן גמליאל הזקן כי אם קבל זה מרבותיו.
ומלבד שזה נגד לשון המשנה "מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל הזקן נשותיהן" וכו׳, שזה יורה על עצמו שהכונה שנזכר רבן גמליאל את אשר ראה,
הנה גם לבד זה אי אפשר להבין הדברים כי אם כשרבן גמליאל עצמו בימי נעוריו ראה זה.
א) הן כשספר לו ר׳ עקיבא מפי נחמי׳ איש בית דלי מהוראת רבן גמליאל הזקן נאמר "שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לר׳ יהודה בן בבא". אבל איך לא נזכר בכל העת הרבה שיש חברים גדולים מאד לר' יהודה בן בבא, והם רבותיו שהם מסרו לו זה.
והלא רבותיו מסרו לו הרבה יותר מדברי נחמי' איש בית דלי שהוא ידע רק דברי רבן גמליאל הזקן להלכה והם מסרו לו דברי רבן גמליאל הזקן הלכה למעשה, שנהרגו הרוגים וכו' והשיא ר״ג הזקן נשותיהם על פי עד אחד. והלא אך לזה מסרו לו רבותיו עובדא זו רק לדעת ממנה הלכה למעשה. ולכל הפחות עתה הי׳ לו לזכור דברי רבותיו, ותחת לאמר מצאנו את נחמי׳ חבר לר׳ יהודה בן בבא, הי׳ לו למצוא חבירים אליו את רבותיו אשר מהם קיבל כל זה.
ב) ויפלא עוד יותר כי נחמי׳ איש בית דלי יאמר לר׳ עקיבא "שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל אלא ר׳ יהודה בן בבא״, ור׳ עקיבא יאמר "ונומיתי לו כן הדברים״. מדוע לא השיאו גם רבותיו של רבן גמליאל על פי עד אחד, ומדוע הי׳ שם ר׳ יהודה בן בבא יחיד בדבר, ומדוע לא עשו כן גם רבותיו של רבן גמליאל אשר מהם קבל זה בגדלותו אחר החרבן. כי אם רבן גמליאל קטן הי׳ אחר החרבן, אם כן בהכרח זמן רבותיו אחר החרבן הי׳ ואך אז למד מהם. ג) ויפלא עוד כי בעת האיומה ההיא אחר החרבן, אשר בני ישראל היו כהפקר וגם כאשר עברה העת מן כל דלא קטיל לקטלוהו באה העת כל דקטיל ליתי ארבע זוזי, ובימים ההם היתה השאלה הזאת אם משיאין את האשה על פי עד אחד מהדברים היותר גדולים להלכה למעשה ונדרשים בכל יום ויום.
וכבר שקלו וטרו בזה חכמי ארץ ישראל פעמים רבות, גם בתור שקלא וטרי׳ של הלכה, גם בתור הלכה למעשה, עד שכל זה הובא גם לבבל ונשמע למרחוק וכדברי נחמי׳ איש בית דלי: "שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא ר׳ יהודה בן בבא ונומיתי לו כן הדברים". ובהוועד של בו ביום גם העיד על זה ר׳ יהודה בן בבא כמו שהוא בעדיות פרק ו׳ משנה א׳:
"ר' יהודה בן בבא העיד חמשה דברים וכו׳ ושמשיאין את האשה על פי עד אחד״.
ובכל זה לא נזכר רבן גמליאל מכל קבלתו מרבותיו הלכה למעשה. ורק בסוף ימיו כאשר הוגד לו דברי נחמי׳ איש בית דלי נזכר קבלתו הלכה למעשה.
ד) ובכלל אין דרכם של רבותינו לאמר דברים סתמים בענינים כאלה מבלי להזכיר ממי שמעו וקבלו זה.
ואלו קבל זה רבן גמליאל מרבותיו הי׳ לשונו "מקובלני מפלוני שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל (הזקן) את נשותיהם "על פי עד אחד״.
אבל כל הדברים פשוטים וברורים והנם מבארים את עצמן, רבן גמליאל לא קבל זה מרבותיו, כי אם שמע זה בימי נעוריו בעצמו כמו שהוא באמת לשון המשנה:
"מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל (הזקן) נשותיהן על פי עד אחד".
אשר כבר הערנו כי לא יוכל להיות ספק בהלשון הזה, שהכונה שנזכר מה שהי' בימיו וידע זה מעצמו.
וכבר נתבאר לנו בדברינו על התקופה האחרונה שלפני החרבן שהכונה בדברי רבן גמליאל על הרג הרוגים אשר הי׳ בימי הנציב קומאנוס אשר הי׳ לנציב בארץ יהודה מן כ"א שנה לפני החרבן דהיינו עוד בימי רבן גמליאל הזקן.
ויאזעפוס באלטטי׳ XX, 6, 1יאמר:
"אחר זה באו ימי שנאה בין היהודים והשומרונים וסיבת הדבר הי', אנשי הגליל אשר הלכו לרגל לירושלים הי׳ דרכם ללכת דרך שומרון, וכאשר הלכו גם הפעם דרך זה התנפלו עליהם אנשי כפר גינעא אשר על הגבול בין שומרון ובין עמק יזרעאל ויהרגו רבים מהם" וכו'.
והמעשה הזאת הרעישה אז את כל ארץ יהודה על ידי המעשים אשר עשו אחרי המעשה הזאת בני הגליל וגם מאנשי יהודה לכפרי השומרונים, ועל ידי התערבות הנציב קומאנוס ואחר זה גם ההגמון מסוריא קוואדראטוס, ועל ידי המשפטים הרבים אשר באו על ידי זה ונמשכו ימים רבים עד אשר לסוף הוצע הדבר גם לפני הקיסר קלוידיוס. אבל מפני שהי׳ עצם המעשה כעשרים שנה לפני החרבן בימי נעוריו של רבן גמליאל דיבנה, ולא הי׳ זה מעשה פשוטה שקרה לפניו ולעיניו, כי אם רחוקה ממקומו ומסובכה בפרטים רבים אשר הי׳ גם לסכנה גדולה לכל העם כמבואר בכל דברי יאזעפוס שם. ועל כן לא הי׳ יכול רבן גמליאל בגדלותו לשום לב לשמועתו בימים ההם, במעשה כזו אשר באה לו יחד כשמועה רחוקה בין המון דברים ומעשים רבים סבוכים ומסובכים.
עתה כאשר שמע דברי נחמי׳ איש בית דלי בשם רבן גמליאל הזקן נזכר המעשה ששמע בימי נעוריו בימי רבן גמליאל הזקן, אשר נתבררה לו עתה, וצירף הדברים לדברי נחמי׳ איש בית דלי. ומשנתינו קצרה בדבריה ככל דרכי המשנה, כי באמת גם לבד ממה שמסר נחמי׳ איש בית דלי לר׳ עקיבא את דבר קבלתו מרבן גמליאל הזקן, מסר לו גם את תוכן הדברים אשר אז שמע זה מרבן גמליאל הזקן.
ועל דרך האמור בגמ׳ בכל כיוצא בזה אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה, ובפרט בעדות עד אחד באשה שיש בזה גם דינים שונים של אופנים שונים. ועל כן כאשר שמע רבן גמליאל סיפורי הדברים מהמעשה עצמה אז נזכר כל הדברים אשר שמע בימי נעוריו, ונתבררו לו הדברים. וכמה מאירים דברי המשנה המפורשים באמת כן:
"מתוך הדברים (כה) (שמסר לו ר׳ עקיבא) נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשייא רבן גמליאל (הזקן) את נשותיהם על פי עד אחד." וסדר דברי המשנה הוא שתחלה בא עיקר הדבר מה שאמר ר׳ עקיבא בשם נחמי׳ איש בית דלי "כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין" וכו׳ ועל זה בא ששמח רבן גמליאל דיבנה ואמר מצאנו חבר לר' יהודה בן בבא.
ועל זה בא עוד: "מתוך הדברים (שהוסיף ר׳ עקיבא) נזכר רבן גמליאל המעשה עצמה שהיתה בימי נעוריו".
ומבואר לפנינו בדברים ברורים כי רבן גמליאל דיבנה כבר הי׳ נער בימי רבן גמליאל הזקן אבי אביו, כמו שהוא גם מטבע העולם ומנהגו.
ולדברינו במקום הזה אין זה נוגע אם הכונה להמעשה עם השומרונים בימי הנציב קומאנוס או שזה מעשה אחרת אשר קרה סמוך להימיס ההם.
העיקר כי הדבר מפורש שהי׳ זה בימי רבן גמליאל הזקן, וגם זה ודאי שרבן גמליאל דיבנה כבר הי׳ נער בימי המעשה הזאת, ושמע המעשה בזמנה. וכן מפורשים הדברים גם במס׳ ראש השנה ד׳ כ"ה ועל ענין דברי המשנה שם בא בגמ׳ "תניא אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה״ וכו׳
ולשונו "מבית אבי אבא" ולא יאמר מאבי אבא, לפי שבאמת כן הדבר שבבית אבי אביו רבן גמליאל ישבו העוסקים בחשבון ולא עסק בזה הוא עצמו.
וכמו שהוא בירושלמי סוכה פ"ד סה״א "ר׳ סימן מפקד לאילן דמחשבין יהבון דעתכון דלא תעבדין לא תקיעתה בשבת ולא ערבתא בשבתא ואין אדחקתון עבדון" וכו׳. וכן הי׳ הדבר גם בבית רבן גמליאל הזקן ומהם קבל זה רבן גמליאל דיבנה.
וכן הוא שם (ר"ה כ״ה) גם בעובדא שניה בברייתא אחרת:
"ת״ר פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש כסבורים העם לאמר ר"ח ובקשו ב"ד לקדשו אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים וכו׳ וע"ג חלקים" וכו׳.
וכן הדבר שכבר הגיע לפרקו בימי אבי אביו ואחר החרבן הי׳ כבר מראשי גדולי הדור החדש הקם עתה ויהי לנשיא בישראל.
ונפלא הדבר כי פראנקעל עצמו הוכרח להודות שבימי רבן יוחנן בן זכאי כבר הגיע רבן גמליאל להוראה, ויאמר בדרכי המשנה עמוד 69:
"רבן גמליאל לא נמנה בין תלמידי ריב"ז (אבות פ"ב) ונראה שרוב לימודו הי׳ אצל אביו רבן שמעון בן גמליאל או נתגדל בכלל על ברכי בית אבי משפחתו בית הלל גם נראה שהגיע כבר להוראה בימי ריב"ז סוכה פ"ב מ"ה (כו). וטעות גדול טעה פראנקעל לחשוב שמדברי המשנה באבות שם מבואר שרבן גמליאל לא למד אצל רבן יוחנן בן זכאי, כאלו אפשר לאמר שכונת המשנה שרק חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי.
והאם יכול להיות ספק שריב"ז היו לו תלמידים רבים וגדולים הרבה מאד, והאם יכול להיות ספק שכל ראשי חכמי הדור הבא אשר כבר נתגדלו לפני החרבן למדו כולם בבית מתיבתא של ריב"ז בירושלים.
אבל באבות שם נחשבו רק תלמידיו היותר מובהקים אלה אשר היו עם ריב"ז בכל מקום, התלמידים אשר הלכו אל כל המקום אשר התהלך, ואשר לא זזה ידם מתוך ידו, וכמו שנראה עוד לפנינו, וזה לא הי׳ יכול רבן גמליאל בן הנשיא לעשות לא לפני החרבן ולא לאחר החרבן אשה הי׳ אז לנשיא.
ולא הרגישו כל העוסקים בזה בדבר היותר פשוט שהרי זמן קצר אחר החרבן כבר הי׳ ר׳ עקיבא גם הוא מראשוני ראשי הדור (כז). ובכל זה נראה כי את רבן גמליאל כמו את ר׳ יהושע ישאל ר׳ עקיבא בנוגע לשמועותיהם, אשר באמת קבלו הם יחד לפני הזמן של עמדת ר׳ עקיבא על רגלי עצמו, והן דברים מפורשים במשנה כריתות פרק ג׳ משנה ז׳:
"אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת ר׳ יהושע באיטליס של אמאוס שהלכו וכו׳ הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן וכו׳ ואמרו לי לא שמענו אבל שמענו הבא על חמש נשיו נדות" וכו׳. והננו רואים לפנינו כי רבן גמליאל כר׳ יהושע קבלו קבלותיהם יחד, ולפני זמנו של ר׳ עקיבא. וכן שם במשנה אחר זה "ועוד שאלן ר׳ עקיבא אבר המדולדל בבהמה וכו׳ ואמרו לו לא שמענו אבל שמענו באבר המדולדל באדם וכו׳ שכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין הולך לו ערב הפסח אצל הרופא וכו׳ והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו."
ודברי שניהם מכוונים יחד "לא שמענו אבל שמענו" ודברי שניהם מכוונים יחד מאת אשר ידעו מדבר מעשי הלכה למעשה בירושלים במנהגם בזה. ובמשנה נגעים פרק ז׳ משנה ד׳ "אמר ר׳ עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת ר׳ יהושע הולכין לגדוד בתוך הסגרו מהו אמרו לי לא שמענו" וכו׳.
וכל הדברים יתאימו יחד כי גם רבן גמליאל כר׳ יהושע שניהם קבלו יחד מהדור הקודם, מה שאין כן בר׳ עקיבא אשר עיקר קבלותיו היו כבר מדור ר' אליעזר ור׳ יהושע.
ומשנה שלמה שנינו במס׳ מעשר שני פרק ב׳ משנה ז׳:
"בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב ובית הלל מתירין אמר רבי עקיבא אני עשיתי לרבן גמליאל ולר׳ יהושע אה כספן דינרי זהב".
וכידוע היו שדותיהם במדינה ומשם עשה להם ר׳ עקיבא כספן דינרי זהב.
אכל דברי ר׳ עקיבא אין להם ענין כי אם אם הי׳ זה בזמן שבית המקדש הי׳ קיים.
שהרי מסקנת הגמ׳ בבבא מציעא ד׳ מ״ה דכל טעם של בית שמאי הוא רק "גזירה שמא ישהה עליותיו".
ובלשונו של הר"ב במשנה שם "לא יעשה אותם דינרי זהב שמא ישהה עליותיו עד שיחליף סלעיו ויתבטל מלעלות לרגל".
וענין דברי ר׳ עקיבא הלא אינם כי אם זאת להביא הלכה למעשה מרבן גמליאל ור׳ יהושע שעשו כבית הלל.
ואיזה ראי׳ היא זו אם הי׳ זה אחר החרבן, ודברי בית שמאי הלא הם "שמא ישהה עליותיו" ונמצא מתעכב מלעלות לרגל.
והדברים פשוטים ומבררים את עצמן שכן הדבר שגם זה הי׳ בזמן הבית, כמו שהיא מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
ומזה עצמו הננו רואים גם זאת כי ר׳ עקיבא יביא ראי׳ ממה שעשו רבן גמליאל ור׳ יהושע, בהיותם שניהם דור שלם לפני ר׳ עקיבא בנוגע לקבלותיהם מרבותיהם, אשר ר׳ עקיבא כבר קבל מר׳ אליעזר ור׳ יהושע.
ורבן גמליאל כר׳ יהושע ור׳ אליעזר קבל גם הוא מרבותיהם הם ויחד עמהם. וכן הם גם דברי המשנה במס׳ סוכה ד׳ ל"ז (פ"ג מ"ט): "והיכן היו מנענעין בהודו וכו׳ דברי בית הלל ובית שמאי אומרים וכו׳ אמר ר׳ עקיבא צופה הייתי ברבן גמליאל ור׳ יהושע שכל העם וכו׳ והם לא נענעו אלא באנא" וכו׳.
כי מעשי רכן גמליאל כר׳ יהושע ממקור אחד הלכו, ור׳ עקיבא כבר יביא ראי׳ משניהם.
הערות
הערה (כד): כבר הערנו בקצרה על הראיות האלה בכרך שלישי מחלק זה עמוד 709, אבל לא נתבארו שם הדברים, מפני שכל דברינו שם הנם רק בנוגע לרבן גמליאל הזקן. ומפני זה גם לא דקדקתי שם בנוגע לכל דבר רבן גמליאל דיבנה, לפי שעדין לא נתברר לי אז כל הנוגע לצמצום ימי רבן גמליאל דיבנה וכל ענינו ככל אשר יבוא כל זה לכל פרטיו בכל המשך דברינו בכרך זה.
הערה (כה): במשנה שבגמ׳ נאמר ״מתוך הדבר" והוא ט״ס וצ״ל ״מתוך הדברים״ כמו שהוא במשנה שבמשניות. ובמשנה שבירושלמי נאמר ״מתוך דברים״ והעיקר כמו שהוא במשנה שבמשניות ״מתוך הדברים״.
הערה (כו): רק שטעה פראנקעל בראיתו מסוכה בדברים פשוטים ולשון המשנה שם: ״מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה״.
וחשב פראנקעל שזה מעשה אחת והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל בביתו במקום שישב שם גם רבן גמליאל, ובבית ריב״ז שם הביאו גם לר"ג דלי של מים.
וכל זה טעות פשוט והמשנה צרפה שם את המעשים שאם ירצה להחמיר רשאי ״ומעשה והביא לריב"ז וכו׳ ומעשה והביאו לר״ג״ וכו׳ ולהיפך וכשנתנו לו לר׳ צדוק וכו׳ והן מעשים שונים מזמנים שונים. הדברים פשוטים.
הערה (כז): והזמן אשר למד לפני ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הוא הי׳ כבר בפני הבית, ככל אשר יבואר לפנינו במקומו.