דורות הראשונים/כרך ג/פרק טז
וכן הדבר כי לא נשתנו סדרי בראשית על כל דורות הנשיאים, וככל האדם היו גם הם כבר לאנשים במות אביהם, וכן רבן גמליאל דיבנה הי׳ כבר לאיש במות אביו דהיינו בימי החרבן, ועל כן הנה דבר שאין צריך לאמר הוא כי בבקש רבן יוחנן בן זכאי מאספסינוס "תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל" היתה כונתו להנשיאות אשר ידע כי תבוא ממילא, אם אך תשב בית הנשיאים בשלוה, ויד הרומיים לא תגע בהם לרעה.
ולא עלה על לב תלמידו הגדול של הלל הזקן לדחות את נכדו מכסא אבותיו ולהשתמש בתגא זו להיות נשיא בישראל.
והדבר פשוט כל כך ומובן מעצמו עד שגם אם לא הי׳ לנו כל ראי׳ על זה, הי׳ אפשר להחליט שכן הדבר והוא לגמרי מהדברים שאינם צריכים לראיה.
אבל כי עשירים הם דברי ימי ישראל, והדבר מתברר כן גם מתוך דברים היותר ברורים.
וראשונה הדבר מתברר כי אחר החרבן הלך רבן יוחנן בן זכאי מיבנה והתישב במקום אחר, אף כי בית הוועד נשאר ביבנה, ובהכרח כי ראש הוועד הי׳ שם רבן גמליאל.
ועשה כן רק למען תת ידים להנשיא החדש לקחת עמדתו כראוי לו. והי׳ בא ליבנה רק בימי הוועד, אבל הי׳ דר בקביעות במקום אחר ושם גם נפטר. וזאת שנית הדברים מבוארים כי רבן יוחנן בן זכאי הי׳ גם אחר החרבן כמו קודם זה רק אב בית דין ולא נשיא.
ונבאר כל זה.
והנה ברייתא מפורשת בסנהדרין דף ל"ב:
"תנו רבנן צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר׳ אליעזר ללוד אחר ר׳ יוחנן בן זכאי לברור חיל אחר ר׳ יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנה אחר ר׳ עקיבא לבני ברק״ וכו׳.
והוא כן שם בנוגע לרבן יוחנן בן זכאי בשתי ברייתות שונות.
והיוחסין והסדר הדורות אחריו, מפני שחשבו כי ריב״ז הי׳ נשיא אחר החרבן ובהכרח שהי׳ מקומו במקום הוועד על כן כתבו בערך רבן יוחנן בן זכאי: "והי׳ בית דינו בברור חיל קודם החרבן סנהדרין ל״ב ר׳ יהושע הלך אצלו לברור חיל תוספתא מעשרות פ"ב וכו׳ ובזמן שהי׳ נשיא הי׳ ביבנה וכו׳ אע״פ שהלך לדיומסית כדאיתא באבות דר׳ נתן פי״ד כשמת בנו נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל תנחומין עד שנכנס ר"א בן עזריה נוסחא אחרת ר״א בן ערך וקבל תנחומין וכשיצא מלפניו אמר אלך לדיומסית למקום יפה ומים יפין והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים הוא שהלך לדיומסית נתמעט שמו בתורה הם שהלכו ליבנה נתגדל שמם בתורה זה הי׳ קודם נשיאותו."
ודברי היוחסין דפוס ווארשא (תרל"ו) עמוד 20:
"ובזמן שהי׳ נשיא רבן יוחנן בן זכאי הי׳ ביבנה כדאיתא בסוף ראש השנה ואע״פ שבאבות דר׳ נתן אומר שתלמידיו הלכו ליבנה והוא לדיומסית מקום מרחצאות והם גדלו בתורה והוא לא גדל יהי׳ זה קודם נשיאותו וכו׳ ונחזור לענין ר׳ יוחנן בן זכאי כי הי׳ בית דינו בברור חיל קודם החרבן כדאיתא בסנהדרין ופ"ב דמעשר בתוספתא.״
וידאב הלב לראות באיזה קולמוס נכתבו דברי ימי ישראל, ודבריהם אינם כי אם טעות על טעות במדה יתירה מאד.
רבן יוחנן בן זכאי לא הלך לדיומסית לא קודם נשיאותו ולא אחר נשיאותו, ולא הי׳ מקומו הקבוע ביבנה, כי אם שלפני החרבן ישב בירושלים (אחרי יציאתו מערב) ולאחר החרבן בברור חיל.
והדברים באבות דר׳ נתן שם אשר נשתבשו בהם אינם על רבן יוחנן בן זכאי כי אם על ר׳ אלעזר בן ערך תלמידו וכמו שיבואר לפנינו בפרק י״ז.
ונפלא לראות עד כמה לא שמו לב לדבריהם כי אך איזה שורות אחר זה ידבר הסדר הדורות מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ויביא בעצמו דברי הגמרא במסכת שבת דף קמ״ז: ר׳ אלעזר בן ערך הלך לדיומסית וכו׳ ושכח תלמודו והן גם דברי האבות דר׳ נתן שם. ואך תמהון הוא לראות פלפול־ם זרים כאלה לאמר כי רבן יוחנן בן זכאי רבן ואביהן של ישראל נתמעט שמו בתורה.
והחוקרים החדשים אשר כל תורתם וחקירותיהם היו היוחסין והסדר הדורות חשבו דברי פלפולים האלה לחקירה, ועל כן בא הרב ראפאפורט בערך מלין עמוד 233 ויאמר: "ולכן שינו כמה פעמים מקומם וכו׳ ומאותה הסבה בעצמה שחעתיק רבי יוחנן בן זכאי את הישיבה מירושלים ליבנה עוד ארבעים שנה קודם
החרבן והפריד את לימוד התורה מכל המהומות והמבוכות בירושלים והכנת המלחמה שם.
וכתב כן מפני שראה שם ביוחסין שכתב: "וכן נראה כי אפי׳ בזמן הבית הי׳ רבן גמליאל הזקן נכדו של הלל ביבנה אע"פ שהי׳ בירושלים כי גלתה סנהדרין ארבעים שנה קודם חרבן הבית משעה שנפתחו דלתות ההיכל מעצמן וגער בהם רבן יוחנן בן זכאי."
והנה בא היוחסין והושיב ארבעים שנה לפני החרבן גם את רבן גמליאל הזקן, והרב ראפאפורט הסתפק במועט ויושב שם את רבן יוחנן בן זכאי לבדו.
ומה אפשר לאמר לכל הדבריס בטליס האלה.
והדברים מפורשים כי עד תוך ימי המלחמה ישב רבן יוחנן בן זכאי בירושלים ושם היתה ישיבתו הגדולה והכוללת.
ובאבות דר׳ נתן פרק ו׳ במקום אשר יסופר ענינו של ר׳ אליעזר בן הורקנוס בהלכו ללמוד אצל רבן יוחנן בן זכאי נאמר מפורש שהלך אליו לירושלים, ובא שם:
"מה הי׳ תחלתו של ר׳ אליעזר בן הורקנוס וכו׳ אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי וכו׳ הלך ולן באכסניא שלו הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים וכו׳ שמע עליו הורקנוס אביו וכו׳ אותו היום הי׳ רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו" וכו'
ובירושלמי מגילה פרק ג׳ הלכה א׳:
"דאמר ר׳ יהושע בן לוי וישרוף את בית ה׳ זה בית המקדש וכו׳ ואת כל בתי ירושלים אלו ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות שהיו בירושלים דאמר ר׳ פנחס וכו׳ וכולם עלה אספסינוס והחריבם, ואת כל בית הגדול שרף באש זה מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי" וכו׳.
ובירושלמי תענית ספ"ג "רבן יוחנן בן זכיי כד הוה בעי דיחות מיטרא הוה אמר לספריה קום לך קומי היכלא בגין דרבי בעי מספרא ולית בחיליה מצטער מיד הוה מיטרא.״
כי אך בירושלים ישב ושם הי׳ מקומו לפני ימי החרבן.
ובמס' כתובות ד׳ ס"ו "תנו רבנן מעשה בר' יוחנן בן זכאי וכו׳ ראה ריבה אחת וכו׳ אמר לה בתי בת מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני וכו׳ אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב" וכו'.
ובמס׳ פסחים ד׳ כ"ו: "דתניא אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהי׳ יושב בצלו של היכל ודורש כל היום כלו." וידועה האגדה במס׳ גיטין ד׳ נ"ו "אמר חזי לי תקנתא דאיפוק (מירושלים) אפשר דהוי הצלה וכו'״.
כי בירושלים הי׳ מקומו הקבוע ושם הי׳ בית מדרשו הגדול עד אשר יצא משם בשנה השלישית להמלחמה.
ועיקר טעותם הגדול בא להם מפני שלא ראו את אשר בין עיניהם, כי בנו דבריהם על האמור במס׳ שבת ד׳ ט"ו "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין" וחשבו שהכונה שגלו ליבנה.
אבל לא ראו הדברים כמו שהם שם: "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות", דהיינו בירושלים עצמה רק שגלו מלשכת הגזית.
ולשון הגמ׳ במס׳ ראש השנה ד׳ ל״א: "וכנגדן גלתה סנהדרין מלשבת הגזית לחנויות ומחנויות לירושלים ומירושלים ליבנה." ולשונו של רש"י ז"ל שם "מלשכת הגזית לחנויות חנויות עשו להם בהר הבית וישבו שם."
והרב פראנקעל בראותו את דברי הסדר הדורות על דבר ברור חיל ויבנה בא והכחיש הדבר לגמרי ויאמר בדרכי המשנה עמוד 66:
"מנוחתו כבוד של רבן יוחנן בן זכאי היתה אחר החרבן ביבנה אך בסנהדרין ל"ב איתא אחר ר׳ אליעזר ללוד אחר ריב״ז לברור חיל ומתי הי׳ בברור חיל? קודם החרבן כדברי בעל סדר הדורות, הלא הוא נדחק בעצמו כי אז חיתה ישיבתו בירושלים(כח) ולאחר החרבן הופיע אורו ביבנה, ובאמת המאמר "אחר ר׳ אליעזר ללוד אחר יוחנן בן זכאי לברור חיל" הוא זר מאד, למה פתח בר׳ אליעזר ולא בריב״ז שהי׳ רבו וקשיש מיניה טובא".
ובהערה 4שם יאמר על זה "לכן נראח או שתיבות אחר ר׳ יוחנן בן זכאי לברור חיל הן הוספה מיד אחרון או שהוא להפלגת הדבר אחר ריב"ז אפילו לברור חיל שלא הי׳ שם מקומו" וכו׳. והוא דבר הכלל הגדול אשר הי׳ לכל החוקרים האלה כי כל אשר לא ידעו הכחישו ולא ידע כי לא לבד בברייתא כי אם שגם במשנה אין סדר לדברים כאלה, ובאו הדורות המאוחרים גם קודם. ועיין בסוטה פרק ט׳ משנה ט״ו: "משמת ר׳ מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר׳ יהושע פסקה טובה מן העולם משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גובאי ורבו צרות משמת ר׳ אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים משמת ר׳ עקיבא בטל כבוד התורה משמת ר׳ חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת ר׳ יוסי קטנותא פסקו חסידים וכו׳ משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה.״
ודיה היא המשנה הזאת לבדה לברר לנו כי בדברים כאלה לא נשמר הסדר אפי׳ במשנה, וכל סדרי הדורות מעורבין בה פעמים רבות. אף כי אין מקום לדקדוק כזה בברייתא אשר בא שם שינוי כזה פעם אחת.
ולא ראה פראנקעל את אשר בין עיניו גם בהברייתא הזאת עצמה, שהרי הוזכר שם גם הנשיא רבן גמליאל אחר ר׳ אליעזר ור׳ יהושע: "אחר ר' אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל אחר ר׳ יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנה" וכו׳. והדבר ידוע כי בכלל יבואו בכל מקום הנשיאים ראשונה, אבל אין סדר לענינים כאלה.
ופראנקעל בעצמו בנה בעמוד 82מצודים גדולים על מה שבא במקום אחר רבן גמליאל אחר ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ויאמר שם:
"וז״ל הירושלמי ס״פ ארבע מיתות: דלמא ר׳ אליעזר ור' יהושע ור׳ גמליאל סלקון לרומי וכו׳ ונראה שזה המעשה הי׳ וכו׳ טרם בחרו את רבן גמליאל לנשיא ולכן בא בההוא מעשה ר״א (ור"י) קודם ר"ג.״
ואם כן מה יעשה במקום הזה, ואם יאמר כי הי׳ זה בראשית ימי יבנה, הלא דברי הברייתא מפורשים: "תנו רבנן צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים לישיבה וכו׳ אחר רבן גמליאל ליבנה".
אם כן הלא הי׳ לו לדעת כי כבר בראשית ימי יבנה הי׳ שם רבן גמליאל ראש המתיבתא והנשיא. ואם יאמר שדברי הברייתא הולכים על הזמן אשר אחרי מות רבן יוחנן בן זכאי כאשר אז גם לדברי החוקרים האלה הי׳ רבן גמליאל לראש מתיבתא ולנשיא, הלא מזה עצמו הי׳ לו לראות שאין מקום לדקדוקיו בנוגע לר׳ יוחנן בן זכאי שהרי כן ממש הוא בברייתא זו גם בנוגע לרבן גמליאל בזמן שכבר הי׳ נשיא אשר בא שלא כסדר הרגיל בנשיאים. ולא ראה פראנקעל גם דבר עוד יותר פשוט בהברייתא הזאת עצמה.
כי בסוף כל הברייתא בא "אחר רבי לבית שערים, אחר חכמים ללשכת הגזית" ולשונו של רש"י "אחר חכמים סנהדרי גדולה". והנה בא דבר סנהדרי גדולה בלשכת הגזית בימי הבית בסוף כולם. וכבר נתבאר שאין כאן כל זרות כי כן נהוג ובא גם במשנה.
והנה ראה פראנקעל גם את הציון הלז בתוספתא מעשרות פ״ב אשר הביאו היוחסין וסדר הדורות. אבל אין חקר לתבונתם של החוקרים האלה ותחת מה ששם מפורש כמו בהברייתא בסנהדרין ל"ב כי רבן יוחנן בן זכאי ישב בברור חיל, יהפוך זה פראנקעל לראי׳ כי רבן יוחנן בן זכאי לא הי׳ שם ויאמר (עמוד 66הערה 4): "וע׳ תוספתא מעשרות פ"ג והובא בשינוי קצת ירושלמי דמאי פ״ג ה"א שהלך ר׳ יהושע "אצל" (ולפי גירסת הירושלמי "אחר") ריב"ז לברור חיל והמעיין שם יראה שלא הי׳ דר ריב"ז בברור חיל אלא לפרקים".
והנה בא והעיד עדות שקר לאמר "כי המעיין שם יראה שלא הי׳ דר ריב"ז בברור חיל אלא לפרקים".
אבל הלא בירושלמי ובתוספתא שם אין אפילו רמז מזה. ואמנם כי גם טעה פראנקעל בפשט הפשוט ועל כן חשב שיש חילוק בין לשון התוספתא ללשון הירושלמי. ולשון התוספתא פ"ב הוא: "מעשה שהלך ר׳ יהושע "אצל" רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו בני עיירות מוציאין להם תאנים אמרו מה אנו לעשר אמר להם אם לנים אנו חייבין אנו לעשר ואם לאו פטורין מלעשר".
ומבואר בתוספתא "מעשה שהלך ר׳ יהושע אצל רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל".
והיינו שרבן יוחנן בן זכאי הי' מקומו שם ור׳ יהושע (עם חביריו כמו שיבואר) הלכו אליו לשם.
והלשון בירושלמי דמאי ריש פרק ג׳: "אמר ר׳ יונה מתניתן בעניי חבירים ובאכסני׳ כר׳ יהושע דתני מעשה בר׳ יהושע (ובני לויתו) שהלך "אחר" ר׳ יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו אותן בני עיירות מביאין להן פירות אמר להן ר׳ יהושע אם לנו כאן חייבין אנו לעשר ואם לאו אין אנו חייבין לעשר."
והלשון בתוספתא "מעשה בר׳ יהושע שהלך "אצל" ריב"ז לברור חיל" והלשון בירושלמי "מעשה בר׳ יהושע שהלך "אחר" ריב"ז לברור חיל" הנם אחת ממש כי "אחר ריב"ז" לברור חיל הוא ממש כמו לשון הברייתא בסנהדרין ל"ב "הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר׳ אליעזר ללוד אחר ר׳ יוחנן בן זכאי לברור חיל" וכו'.
דהיינו ללכת אחר ר' אליעזר למקומו ללוד, ואחר ר' יוחנן בן זכאי למקומו לברור חיל. וכן הם דברי הירושלמי "מעשה בר' יהושע שהלך אחר ריב״ז לברור חיל". ור׳ יהושע הלך אצל ריב"ז עם חבירים רבים אשר לווהו בדרך, או שהלכו גם הם "אחר ריב"ז לברור חיל", ור׳ יהושע שהוא הי׳ גדול החבורה הוא הורה להם וכמו שהוא לשון הירושלמי:
"והיו בני העיירות מוציאין להן פירות "ואמר להם ר׳ יהושע" אם לנו כאן חייבין אנו (כח1) לעשר ואם לאו אין אנו חייבין לעשר.
ומבואר לפנינו כי ר׳ יהושע וחביריו הלכו אצל רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, כי שם הי׳ מקומו הקבוע.
וכבר נתבאר שזה הי׳ אחר החרבן. והדבר מתבאר עוד יותר בדברים מפורשים שאחר החרבן היינו בסוף ימי ר׳ יוחנן בן זכאי, לא הי׳ מקומו הקבוע ביבנה כי אם במקום אחר.
והמקום הזה הוא ברור חיל כמבואר בהברייתא בסנהררין ובתוספתא שם.
הערות
הערה (כח): היכן ראה זה פראנקעל בסדר הדורות שם ערך רבן יוחנן בן זכאי והלא לא דיבר שם מזה ולא נדחק כל עיקר.
הערה (כח1): ובא הלשון ״מעשה בר׳ יהושע״, והוא בדברי הגמ׳ במס׳ ראש השנה דף כ"ב "ר׳ נהוראי רבי נהוראי סהדא אחרינא הוה בהדיה והא דלא חשיב ליה משום כבודו של רבי נהוראי״
וכן במס׳ גיטין ד׳ ה׳ ״אלא ר׳ שמעון בר אבא אינש אחרינא הוה בהדיה והא דלא חשיב ליה משום כבודו״ וכו׳.
ובסנהדרין ד׳ י"ד ״ר׳ יהודה בן בבא אחריני הוו בהדי׳ והאי דלא חשיב להו משום כבודו" וכו׳.