דורות הראשונים/כרך ג/פרק יד
והחכם גרעץ הוא יודע להגיד לנו בכל זה דברים ברורים מאד ויאמר לנו בח"ד עמוד 14: "רבן יוחנן בן זכאי אסף סנהדרין ביבנה, ויהי הוא הראש שם וכו׳ וגמליאל בן ר׳ שמעון בלא ספק הי׳ אז עוד ילד קטן." ויאמר בלשונו הוא: "ohne Zweifel noch unmuiidig war״
ואמנם כן כי נס גדול נעשה להחוקרים האלה, כי אלו שמעו את אשר ידברו היו נרתעים לאחוריהם מתמהון על דברי עצמם.
כי לא את רבן גמליאל דיבנה לבדו עשו לילד קטן במות אביו, כי אם שזה הוא אצלם יסוד ופרינציפ כללי לכל דורות הנשיאים דור אחר דור כי שנות מאות היו כל הנשיאים ילדים קטנים במות אביהם ועל זה נבנו אצלם כל סדרי הדורות והמעשים.
והנה הי׳ לו רבן גמליאל דיבנה ילד קטן בראשית ימי יבנה ועל כן לא הי׳ לנשיא.
וכן יעשה גרעץ גם עם בנו רבן שמעון בן גמליאל, עד כי יאמר כי רבן גמליאל נפטר בשנת 117למספרם, ורבן שמעון בן גמליאל הי׳ ילד קטן כבן שש שנים בימי מלחמת ביתר שהי׳ לדעת גרעץ בשנת 135.
דהיינו שהי׳ ילד קטן בן שש שנים כשמנה עשרה שנה אחרי מות אביו (עיין על זה כל דברינו בח"ב עמוד 4ובכרך זה במקומו). ור׳ יהודה הנשיא רבינו הקדוש בנו של רבן שמעון בן גמליאל, הי' גם הוא בן עשר שנים במות אביו כי כן יאמר לנו גרעץ בח"ד עמוד 209אשר בשנת תתקכ"א כבר מת רשב״ג, ועל רבי יחליט מיד אחר־ זה בעמוד 210כי נולד 150דהיינו תתקי"א (עי׳ דברינו בח"ב עמוד 10ולפנינו במקומו). ורבן גמליאל בן רבי לא הי׳ נונע להחוקרים האלה, כי לא דברו ולא ידעו לא זמנו ולא ענינו (עי׳ ח"ב עמוד 20).
אבל ר׳ יהודה נשיאה בנו אותו כבר עשו עוד הפעם לילד קטן במות אביו עד כי יתנהו פראנקעל לחי עד שנת ע"ג לאלף הרביעי דהיינו כשמונים שנה אחרי מותו (עי׳ ח"ב מעמוד 24ולהלן). והנה נשתנו סדרי בראשית על דורות הנשיאים, ועל ידי דרכים כאלה הפכו לתהו ובהו את כל סדרי דברי הימים.
ידעו כל החוקרים האלה שיש שם אצל בני ישראל שמות של עזרא ונחמיה, שמעון הצדיק וכו׳ והזוגות וכו׳ בית שמאי ובית הלל, רבן יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל וכו׳ וילכו וילבישום מחלצות כחפצם, ויאמרו אלה דברי ימיך ישראל.
דברי ימי ישראל היו תחת ידם רק מטרה לחץ, ועל כן לא הי׳ נדרש להם לא לחקור דבר הדורות ולא להבין דבר המעשים.
העיקר הי׳ לבוא אל המטרה הגבוהה, לאמר כי אך אחר החרבן נולדה כל התורה כולה, על ידי תנאי הדור הזה אשר עשו אותם לדור הראשון להתנאים.
ועל כן עשו את רבן יוחנן בן זכאי בימי זקנותו היותר גדולה, לראש המתיבתא והמחולל המוליד את כל התורה כולה, ובהיותו תלמידו של הלל, הנה יכלו לאמר כי זה עתה נולדה התורה. משורש הלל ,על ידי תלמידו, הדור הראשון להם, לכל התנאים כולם.
וכבר נתבאר לנו כל חסרון ידיעתם וטעותם הגדול בכרך השלישי מחלק זה, ועוד נשוב לכל הדברים האלה גם לפנינו בכרך זה בדברינו על "ימי יבנה".
ובמקום הזה עלינו לקומם תחלה כל הרוס בדברי הימים, לפנות את ערמות העפר, ולהשיב לכל הדברים את מראה פניהם.
הערות