משנה ברכות א ד

(הופנה מהדף ברכות פרק א משנה ד)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק א · משנה ד | >>

בשחר יג מברך שתים לפניה ואחת לאחריה,
ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה יד.

אחת ארוכה ואחת קצרה.

מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר.
לקצר, אינו רשאי להאריך.

לחתום, אינו רשאי שלא לחתום.
ושלא לחתום, אינו רשאי לחתום.

בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה.

מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר.
לְקַצֵּר – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ.
לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם.
וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם.

בשחר - מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה;

ובערב - מברך שתיים לפניה, ושתיים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה.
מקום שאמרו להאריך – אינו רשאי לקצר;
לקצר – אינו רשאי להאריך;
לחתום – אינו רשאי שלא לחתום;
ושלא לחתום – אינו רשאי לחתום.

שתי הברכות שיברך בשחר קודם קריאת שמע הם "יוצר" ו"אהבה", והאחת שהוא מברך לאחריה – "אמת ויציב". אבל בלילה יברך לפניה שתיים: "מעריב ערבים" ו"אהבת עולם", ואחריה: "אמת ואמונה" ו"השכיבנו".

והברכה הארוכה, היא "יוצר אור" ו"מעריב ערבים", והקצרה, היא "אהבת עולם". ונקראת ברכת "יוצר אור" ארוכה, ו"אהבת עולם" קצרה, מפני שכל ברכה שיש בתחילתה "ברוך" ובסופה "ברוך" – נקראת ארוכה, ושאינה כן נקראת קצרה.

ופירוש אינו רשאי - אין לו רשות, כלומר: לא יהא מותר לו לעשות.

ופירוש לחתום - רוצה לומר שיפסוק במקום שאינו ראוי לפסוק:


שתים לפניה - יוצר אור ואהבה:

ואחת לאחריה - אמת ויציב:

ובערב - מברך:

שתים לפניה - מעריב ערבים ואהבת עולם:

ושתים לאחריה - אמת ואמונה והשכיבנו:

אחת ארוכה ואחת קצרה - אשתים שלפניה קאי, יוצר אור ארוכה שפותחת בברוך וחותמת בברוך, וכן מעריב ערבים. אהבה קצרה, שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך:

לחתום - בברוך:

שלא לחתום - כגון ברכת הפירות וברכת המצות טו:

בשחר. הכא דמיירי בברכות דלא כתיבי בקרא. ניחא ליה למנקט ברישא דשחר כדאשכחן בתמיד דכתיב בקר בתחלה אבל בריש פרקין דמיירי בק"ש דקאי אקרא נקט ברישא דערבית כמ"ש שם תוספות דלעיל: ושתים לאחריה. לשון רש"י כדאי' בירושלמי ז' ברכות הללו על שם שבע ביום הללתיך (תהלים קיט, קסד) עכ"ל. ויראו עינינו לא חשיב דתקנה אחרת היא. תוספות דריש פרקין:

להאריך אינו רשאי לקצר. לפירוש הר"ב והרמב"ם בארוכה וקצרה. ה"פ להאריך לפתוח. אינו רשאי לקצר שלא לפתוח. לקצר שלא לפתוח. אינו רשאי להאריך לפתוח והדר תני לחתום וכו'. ולשון בעל כסף משנה בתחלת הלכות ק"ש פי' המשנה לדעת הרמב"ם להאריך כלומר להתחיל ולחתום בברוך אינו רשאי לקצר כלומר שלא להתחיל או שלא לחתום מקום שאמרו לקצר כלומר שלא להתחיל בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך כלומר להתחיל בברוך או לחתום עכ"ד. ומן הירושלמי שהביא שם למד דארוך וקצר בחתימה נמי מישך שייכי ולכך כללינהו כחדא וזהו אמר רבי יודן מטבע קצר פותח בברוך ואינו חותם. מטבע ארוך פותח וחותם:

(יג) (על המשנה) בשחר. הכא דמיירי בברכות דלא כתיבי בקרא, ניחא ליה למנקט ברישא דשחרי כדאשכחן בתמיד דנקיט בוקר תחלה, אבל בר"פ דמיירי בק"ש דקאי אקרא נקיט ברישא דערבית. תוי"ט:

(יד) (על המשנה) ושתים לאחריה. שבע ברכות הללו על שבע ביום הללתיך (תהלים קיט). רש"י בשם הירושלמי. ויראו עינינו לא חשיב דתקנה אחרת היא. תוס':

(טו) (על הברטנורא) לפירושו ה"פ להאריך, לפתוח. אינו רשאי לקצר, שלא לפתוח. לקצר, שלא לפתוח. אינו רשאי להאריך, לפתוח. והדר תני לחתום. והכ"מ בשם הר"מ מפרש, להאריך, להתחיל ולחתום כו'. לקצר, כלומר שלא להתחיל בברוך או שלא לחתום כו':

בשחר וכו':    מפרש בירושלמי שהן ז' ברכות כנגד "שבע ביום הללתיך". וכן תמצא גם כן בא"ח סימן נ"ח בב"י שאין פוחתין משבעה קדישים בכל יום, כדמפרש להו התם שכתבו הגאונים ז"ל שהם על שם "שבע ביום הללתיך" עיין שם. וכתב בספר הרוקח סימן שי"ט, שאל ר' יצחק הגר מה חטא בוקר מן הערב שבערב אומרים שתי ברכות לפני קרית שמע ושתים לאחריה ובבקר רק אחת לאחריה. והשיב לו ר"ת לפי שבשחר יש מצות ציצית מה שאין כן בערב ע"כ. ובספר לבוש תכלת ריש סימן נ"ח מ"כ ולפי שבסדר הזמן קדים הערב לבוקר דכתיב "ויהי ערב ויהי בקר" לכך לקחו הד' שהם הרוב לערבית שהוא קודם, והג' הנותרים הניחו לבוקר כי זריזין מקדימין למצות ע"כ. וז"ל גם כן שם בסימן רל"ו כי מפני שערבית קודמת לשחרית דהא הלילה הולך אחר היום שיבא לקחו הרוב של השבע בתחילה, ואמרו ז"ל כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה ע"כ.

אחת ארוכה ואחת קצרה:    אשתים שלפניה קאי וכו' לשון ר"ע ז"ל, אמר המלקט זה פירוש הרמב"ם ז"ל, וכתב עליו הר"ש שיריליו ז"ל ודיקא כוותיה, דלא קתני לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח, שלא לפתוח אינו רשאי לפתוח ע"כ. אבל רש"י ז"ל פירש דאשתים שלאחריה דערבית קאי. ור"ת ז"ל פירש אחת ארוכה רוצה לומר בין ארוכה בין קצרה, ועיין מה שכתב ברפ"ה דתמיד.

וזה לשון ה"ר יונה ז"ל בקיצור והק' טובא ה"ר יעקב ז"ל על פירוש רש"י ז"ל, ומשום הכי פירש אחת ארוכה ואחת קצרה רוצה לומר שאם ירצה יאריך בהם שיזכיר יציאת מצרים ואם ירצה יקצר בהם שלא יזכיר בה יציאת מצרים, ואחת ארוכה דקתני רוצה לומר בין ארוכה בין קצרה, ודומה לזה מאי דאמרינן אחת בתולות ואחת בעולות שרוצה לומר בין בתולות בין בעולות. ומה שכתב מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר אינו חוזר לראש, אלא מלתא באנפי נפשה היא, שהברכות שהן ארוכות כגון קידוש והבדלה אין לו לקצר ממטבע שלהן כלום. ומקום שאמרו לקצר כגון ברכת בורא פרי הגפן וכיו"ב אין לו להאריך בהן. וממ שכתב אחר כך "לחתום אינו רשאי שלא לחתום" הוא פירוש מה שאמר תחילה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, ורוצה לומר ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה אינו רשאי לקצר כלל מהמטבע שלה מפני דאם יקצר לא יצטרך לחתום בה ואינו רשאי שיעשה בעניין שלא לחתום. וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה אינו רשאי הוא להאריך במטבע ולהוסיף בה אחר כך, שאם כן יצטרך לחתום, ומקום שאמרו שלא לחתום אינו רשאי לחתום ע"כ.

עוד בפירוש ר"ע ז"ל לחתום בברוך וכו', אמר המלקט זהו פירוש רש"י ז"ל, אבל הרמב"ם ז"ל פירש לחתום רוצה לומר שיפסיק במקום שאינו רשאי לפסוק ע"כ. ונראה שפירוש דבריו שיפסוק וכו' היינו נמי אף שיחתום בברוך, שכן כתב בפ"א דה' קרית שמע, ועיין עוד שם בכ"מ.

מקום שאמרו כו':    בתשובת הרשב"א ז"ל סימן ת"ע כתב וכמו ששנינו בפרקא קמא דברכות מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח, לחתום אינו רשאי שלא לחתום ע"כ:

יכין

בשחר:    מדלא כתיבי ברכות בקרא. אקדים ברכות דשחרית כדאשכחן בתמיד. כ"כ התוי"ט. ולפע"ד תמוה למה ל"א איפכא וכדאשכחן בק"ש. ותו' שכתבו כן. הוא רק לס"ד דש"ס דלא ידע עדיין מלמודא דובשכבך. מיהו בש"ס אמרי' דלהכי אקדים הכא לדשחרית. דמדקאי בשחרית. פריש מילי דשחרית:

מברך שתים לפניה:    יוצר ואהבה:

ואחת לאחריה:    אמת:

ובערב שתי' לפניה:    מעריב ערבים ואהבה:

ושתי' לאחריה:    אמת והשכיבנו. והכל ז' ע"ש שבע ביום הללתיך:

אחת ארוכה:    פותח וחותם בברוך:

ואחת קצרה:    חותם ואינו פותח בברוך. ואשני' שלפניה קאי:

מקום שאמרו להאריך:    לפתוח בברוך:

אינו רשאי לקצר:    שלא לפתוח:

לחתום:    בברוך:

ושלא לחתום:    כברכת פירות ומצות:

בועז

פירושים נוספים




משנה פתוחה

פתיחה

לאחר שכבר דנה המשנה בזמנה של קריאת שמע (משניות א-ב) וכן במצב הגופני לקריאתה (משנה ג), עכשיו דנים בהקשר הליטורגי לאמירתה.

קריאת שמע אינה נקראת לבדה, אלא יחד עם ברכותיה, ברכות שלפניה וברכות שלאחריה. משנתנו דנה במספר ברכותיה של קריאת שמע, וכן בתוכן המחייב שבהן.

ביאור

בשחר מברך שתים לפניה – לפני קריאת שמע, ואחת לאחריה, ובערב – שתים לפניה ושתים לאחריה. סך הכל "ברכות קריאת שמע" הן שבע ברכות בכל יום, ולפי התלמוד הירושלמי מספר זה מיוסד על המקרא: "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" (תהלים קיט קסד). כלומר (כך דורשים את הפסוק): "הללתיך" שבע פעמים ביום בברכות קריאת שמע, "על משפטי צדקך" – על קריאת שמע שבה מדובר על לימוד התורה.

אחת ארוכה ואחת קצרה – ב"שתים" שנאמר קודם, ברכה אחת היא ארוכה וברכה אחת היא קצרה. אבל לא ברור לאיזה "שתים" הכוונה כאן, כי יש "שתים לפניה" בשחרית, וכן "שתים" לפניה וגם לאחריה בערבית?!

ונחלקו המפרשים: יש שפירשו (רמב"ם) שהכוונה ל"שתים" שלפני קריאת שמע בתפילות שחרית וערבית. הברכה הראשונה ("יוצר אור" בשחרית ו"מעריב ערבים" בערבית) נחשבת ל"ארוכה" בגלל שהיא גם פותחת וגם חותמת בנוסח המקובל לברכות: ברוך אתה ה'. אבל הברכה השנייה (בשחרית "אהבה רבה" לפי נוסח אשכנז ו"אהבת עולם" לפי נוסח הספרדים, ובערבית "אהבת עולם" לפי כל המנהגים) אינה פותחת ב"ברוך" אלא רק נחתמת בנוסח ברכה, ולכן היא נחשבת לברכה "קצרה".

לפי מפרשים אחרים (רש"י) הכוונה ל"שתים שלאחריה" בתפילת ערבית ("אמת ואמונה" ו"השכיבנו"). אף אחת משתי ברכות אלו אינה פותחת ב"ברוך", אבל ברכת "אמת ואמונה" הרבה יותר ארוכה וכוללת יותר עניינים מאשר ברכת "השכיבנו", וזאת כוונת המשנה "אחת ארוכה ואחת קצרה" לפי פירוש זה.

מקום שאמרו להאריך – אינו רשאי לקצר. לקצר – אינו רשאי להאריך. לפי הפירוש הראשון האיסור כאן "לקצר" או "להאריך" בברכות הוא לשנות את הפתיחות או את החתימות בלשון ברכה. ולכן: לחתום – אינו רשאי שלא לחתום. ושלא לחתום – אינו רשאי לחתום. אבל לפי הפירוש השני יש כאן שני איסורים: אסור "לקצר" ו"להאריך" בענינים המוזכרים בברכה (בתוכנה), וכן אסור לשנות ב"חתימות", כלומר: להוסיף או להשמיט חתימה בנוסח "ברוך".

משנה מנוקדת

בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ,
וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ,
אַחַת אֲרוּכָה1 וְאַחַת קְצָרָה.
מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ – אֵינוֹ רַשָּׁאי2 לְקַצֵּר.
לְקַצֵּר – אֵינוֹ רַשָּׁאי2 לְהַאֲרִיךְ.
לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשָּׁאי2 שֶׁלֹּא לַחְתֹּם3.
וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשָּׁאי2 לַחְתֹּם3.
  • ניקוד אחר:

1 אֲרֻכָּה.    

2 רַשַּׁאי; רַשָּׁאִי.    
3 לַחְתּוֹם; לַחֲתֹם.

נוסחאות ופירושים

פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

פירוש הרמב"ם (דוגמה לתרגומו של הרב יוסף קאפח ז"ל)

כאן יש ציטוט לפירושה של משנה אחת לפי תרגומו של הרב קאפח בהוצאת מוסד הרב קוק. הבאנו אותו כדי לאפשר השוואה בינו לבין התרגום הקדמון. הוספנו סימני פיסוק לתרגומו של הרב קאפח. נקווה שבעתיד נקבל רשות להעתיק לכאן את פירושו של הרמב"ם בתרגומו של הרב קאפח, אבל בינתיים, לשאר המשנה נצטרך להסתפק בתרגום הקדמון שאין עליו זכויות יוצרים.

שתי הברכות שמברך בשחרים לפני קרית שמע הם "יוצר אור" ו"אהבה", והאחת שמברך לאחריה היא "אמת ויציב". אבל בלילה מברך לפניה שתים: "מעריב ערבים" ו"אהבת עולם", ואחריה "אמת ואמונה" ו"השכיבנו". וברכה ארוכה היא "יוצר" ו"מעריב ערבים", וקצרה אהבת עולם. וקרא "יוצר" ארוכה ו"אהבת עולם" קצרה, לפי שכל ברכה שבתחלתה ברוך ובסופה ברוך – קורא אותה ארוכה, ושאינה כן – קורא אותה קצרה. ופירוש אינו רשאי – אין לו רשות, כלומר שאין מותר לו לעשות. לחתום – לסיים, כלומר להפסיק שלא במקום הפסק.

תוספות יום טוב

בשחר – הכא דמיירי בברכות דלא כתיבי בקרא – ניחא ליה למנקט ברישא דשחר, כדאשכחן בתמיד, דכתיב "בקר" בתחלה. אבל בריש פרקין דמיירי בקריאת שמע, דקאי אקרא – נקט ברישא דערבית, כמו שכתבו שם תוספות דלעיל.

ושתים לאחריה – לשון רש"י: כדאיתא בירושלמי, שבע ברכות הללו על שם "שבע ביום הללתיך" (תהלים קיט קסד), עד כאן לשונו. ו"יראו עינינו"1 – לא חשיב, דתקנה אחרת היא (תוספות דריש פרקין).

להאריך אינו רשאי לקצר – לפירוש הר"ב והרמב"ם ב"ארוכה" ו"קצרה" – הכי פירושו: "להאריך" – לפתוח, אינו רשאי לקצר – שלא לפתוח; "לקצר" – שלא לפתוח, אינו רשאי לפתוח. והדר תני "לחתום", וכו'.

ולשון בעל כסף משנה בתחילת הלכות קריאת שמע: פירוש המשנה לדעת הרמב"ם: "להאריך" – כלומר להתחיל ולחתום ב"ברוך", "אינו רשאי לקצר" – כלומר: שלא להתחיל או שלא לחתום. "מקום שאמרו לקצר" – כלומר: שלא להתחיל ב"ברוך" או שלא לחתום, "אינו רשאי להאריך" – כלומר: להתחיל ב"ברוך" או לחתום. עד כאן דבריו.

ומן הירושלמי שהביא שם למד ד"ארוך" ו"קצר" בחתימה נמי מישך שייכי, ולכך כללינהו כחדא. וזהו אמר רבי יודן: מטבע קצר – פותח ב"ברוך" ואינו חותם; מטבע ארוך – פותח וחותם.

---

1 "יראו עינינו" הינה ברכה שנהגו להוסיף בחוץ לארץ לאחר ברכת "השכיבנו". ויש שאין נוהגים כן, כדי שלא להפסיק בין "גאולה" ל"תפילה".

מלאכת שלמה

בשחר וכו' – מפרש בירושלמי שהן שבע ברכות כנגד "שבע ביום הללתיך" (תהלים קיט קסד). וכן תמצא גם כן באורח חיים סימן נ"ח בבית יוסף, שאין פוחתין משבעה קדישים בכל יום, כדמפרש להו התם, שכתבו הגאונים ז"ל שהם על שם "שבע ביום הללתיך", עיין שם. וכתב בספר הרוקח סימן שי"ט: שאל ר' יצחק הגר: מה חטא בקר מערב, שבערב אומרים שתי ברכות לפני קריאת שמע ושתים לאחריה, ובבקר רק אחת לאחריה? והשיב לו רבינו תם: לפי שבשחר יש מצות ציצית, מה שאין כן בערב, עד כאן. ובספר לבוש תכלת ריש סימן נ"ח מצאתי כתוב: ולפי שבסדר הזמן קדים הערב לבקר, דכתיב "ויהי ערב ויהי בקר" (בראשית א ה), לכך לקחו הד' – שהם הרוב – לערבית, שהוא קודם, והג' הנותרים הניחו לבקר, כי זריזין מקדימין למצות, עד כאן. וזה לשונו גם כן שם בסימן רל"ו, כי מפני שערבית קודמת לשחרית, דהא הלילה הולך אחר היום שיבא, לקחו הרוב של השבע בתחלה. ואמרו ז"ל: כל המקיים "שבע ביום הללתיך" – כאילו קיים "והגית בו יומם ולילה", עד כאן.

אחת ארוכה ואחת קצרה – אשתים שלפניה קאי וכו', לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט: זה פירוש הרמב"ם ז"ל, וכתב עליו הר"ש שיריליו ז"ל: ודיקא כוותיה, דלא קתני "לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח, שלא לפתוח אינו רשאי לפתוח", עד כאן. אבל רש"י ז"ל פירש דאשתים שלאחריה דערבית קאי.

ורבינו תם ז"ל פירש "אחת ארוכה": רוצה לומר "בין ארוכה בין קצרה", ועיין מה שכתבתי בריש פרק ה' דתמיד. וזה לשון הרב רבנו יונה ז"ל בקיצור: והקשה טובא הרב רבנו יעקב ז"ל על פירוש רש"י ז"ל, ומשום הכי פירש "אחת ארוכה ואחת קצרה" – רוצה לומר שאם ירצה יאריך בהם, שיזכיר יציאת מצרים, ואם ירצה יקצר בהם שלא יזכיר בה יציאת מצרים; ו"אחת ארוכה" דקתני – רוצה לומר "בין ארוכה בין קצרה". ודומה לזה מאי דאמרינן "אחת בתולות ואחת בעולות", שרוצה לומר: בין בתולות בין בעולות. ומה שאמרו "מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר" – אינו חוזר לראש, אלא מלתא באנפי נפשה היא, שהברכות שהן ארוכות, כגון קידוש והבדלה – אין לו לקצר ממטבע שלהן כלום. ומקום שאמרו לקצר, כגון ברכת "בורא פרי הגפן" וכיוצא בה – אין לו להאריך בהן. ומה שאמר אחר כך: "לחתום אינו רשאי שלא לחתום" – הוא פירוש מה שאמר תחלה: "מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר", ורוצה לומר: ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה – אינו רשאי לקצר כלל מהמטבע שלה, מפני דאם יקצר – לא יצטרך לחתום בה, ואינו רשאי שיעשה בענין שלא לחתום. וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה – אינו רשאי הוא להאריך במטבע ולהוסיף בה אחר כך, שאם כן יצטרך לחתום, ומקום שאמרו שלא לחתום אינו רשאי לחתום. עד כאן לשונו.

עוד בפירוש ר"ע ז"ל: לחתום בברוך וכו' – אמר המלקט: זהו פירוש רש"י ז"ל, אבל הרמב"ם ז"ל פירש: "לחתום" – רוצה לומר שיפסוק במקום שאינו רשאי לפסוק. עד כאן. ונראה שפירוש דבריו שיפסוק וכו' – היינו נמי אף שיחתום בברוך, שכן כתב בפרק א' דהלכות קריאת שמע, ועיין עוד שם בכסף משנה.

מקום שאמרו וכו' – בתשובת הרשב"א ז"ל סימן ת"ע כתב: וכמו ששנינו בפרק קמא דברכות: מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח, לחתום אינו רשאי שלא לחתום. עד כאן.

תפארת ישראל

בשחר – מדלא כתיבי ברכות בקרא – אקדים ברכות דשחרית, כדאשכחן בתמיד, כך כתב התוספות יום טוב. ולפי עניות דעתי תמוה: למה לא אומרים איפכא, וכדאשכחן בקריאת שמע! ותוספות שכתבו כן, הוא רק לסלקא דעתך דש"ס דלא ידע עדיין מלמודא ד"ובשכבך". מיהו בש"ס אמרינן דלהכי אקדים הכא לדשחרית, דמדקאי בשחרית – פירש מילי דשחרית.

מברך שתים לפניה: "יוצר" ו"אהבה", ואחת לאחריה: "אמת", ובערב שתים לפניה: "מעריב ערבים" ו"אהבה", ושתים לאחריה: "אמת" ו"השכיבנו", והכל שבעה על שם "שבע ביום הללתיך" (תהלים קיט קסד). אחת ארוכה – פותח וחותם ב"ברוך", ואחת קצרה – חותם ואינו פותח ב"ברוך", וא"שנים שלפניה" קאי.

מקום שאמרו להאריך – לפתוח ב"ברוך", אינו רשאי לקצר – שלא לפתוח.

לחתום – ב"ברוך".

ושלא לחתום – כברכת פירות ומצות.

קיצור שנות אליהו

בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב וכו' – ומפרש בירושלמי, משום "שבע ביום הללתיך". ומה שתקנו שלוש ביום וארבע בלילה, מפרש שם משום שנאמר: "והגית בו יומם ולילה", שיהא היום והלילה שווין. ומשום שבלילה אין צריך לומר "ויאמר", לכך תיקנו ארבע ברכות בלילה.

אחת ארוכה ואחת וכו' – ארוכה כמשמעו.

לחתום וכו' – ובתוספתא קתני גם "לפתוח" וכו'.