עיקר תוי"ט על ברכות א
משנה ברכות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) מאימתי כו'. תנא אקרא קאי דכתיב (דברים ו) בשכבך ובקומך משם למד שחובה על אדם לקרות שמע בערב ובבוקר. ושאל עכשיו מאימתי זמנו. ומדכתיב בשכבך ברישא, הקדים של ערבית. גמ':
(ב) (על הברטנורא) דהקרא ואחר יאכל מן הקדשים מוקמינן ליה בתרומה ביבמות דף ע, 'ד. והכי משמע קרא, עד שיטהר הרקיע מן האור והיינו כשיצאו כוכבים. הר"מ:
(ג) (על המשנה) בתרומתן. כלומר שמוכנת לפניהם וכלום חסר כ"א לאכול. תוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) משמרות. עבודה של מלאכים ושיר שלהם נחלק לג' חלקים, ראשונה לכת אחת וכו'. רש"י:
(ה) (על המשנה) עמוד השחר. יש רגילין לפותרו כוכב השחר. וכ"כ הרד"ק במזמור אילת השחר שי"מ אילת שם לכוכב השחר. תוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) כלומר בפירוש בשכבך כוותי ס"ל דפירושו כל הלילה, ודלא כר"א, והא דקאמרי כו' שהם עשו סייג ובהא פליגי עלי, וא"כ בסייג אין הלכה כר"ג כו' ולא כתבו הלכה כר"ג אלא על. עיקר דין תורה. תוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) ואע"ג דפשטיה דקרא בכל עולה כתיב ולא דוקא בעולת תמיד, ובריש פ"ו דפסחים מוכח דכל אמורי קדשים דינן כל הלילה. אלא נקטי מלתא פסיקא. תוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) שכן רגילות המשניות לשנות בקיצור מה שכתוב בפירוש בתורה:
(ט) (על המשנה) וגומרה כו'. כדי שיסמוך גאולה לתפלה שזכר הר'ב במ"ה פרק ג':
(י) (על המשנה) הנץ החמה. הוא מל"ה הנצו הרמוני' (שיר השירים ו) כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. הר"י:
(יא) (על הברטנורא) ואע"ג דבפי"ד וי"ח דשבת פסקו דלא כר' שמעון. הכא שאני, דהואיל ועדיין זמן קימה למקצת, יוצא בדיעבד. הר"י:
(יב) (על המשנה) שבני אדם עומדין. ב"ה מביאין ראיה מפסוק ובלכתך בדרך כלומר כפי שיזדמן לאדם, שלא יתכוין לא בשכיבה ולא בקימה. ובש"א שלא בא ובלכתך בדרך אלא ללמדנו שכל העוסק במצוה פטור מק"ש. כלומר שכל זמן שתהיה מהלך בדרך ואינך עוסק במצוה אתה חייב בק"ש, אבל כשתעסק במצוה כו'. ולכך אמרי ב"ה דא"כ הוא מבואר שבלכתו בדרך קורא ק"ש. הר"מ:
(יג) (על המשנה) בשחר. הכא דמיירי בברכות דלא כתיבי בקרא, ניחא ליה למנקט ברישא דשחרי כדאשכחן בתמיד דנקיט בוקר תחלה, אבל בר"פ דמיירי בק"ש דקאי אקרא נקיט ברישא דערבית. תוי"ט:
(יד) (על המשנה) ושתים לאחריה. שבע ברכות הללו על שבע ביום הללתיך (תהלים קיט). רש"י בשם הירושלמי. ויראו עינינו לא חשיב דתקנה אחרת היא. תוס':
(טו) (על הברטנורא) לפירושו ה"פ להאריך, לפתוח. אינו רשאי לקצר, שלא לפתוח. לקצר, שלא לפתוח. אינו רשאי להאריך, לפתוח. והדר תני לחתום. והכ"מ בשם הר"מ מפרש, להאריך, להתחיל ולחתום כו'. לקצר, כלומר שלא להתחיל בברוך או שלא לחתום כו':
(טז) (על הברטנורא) צ"ל דלרבותא קאמר ולא זכיתי כו', כלומר אע"פ שהיה חכם מופלג וראוי לנשיאות מצד חכמתו שהרי זכה לנס, אפ"ה לא זכיתי כו':
(יז) (על הברטנורא) כדאיתא בגמרא, בו ביום שנתמנה לא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשה:
(יח) (על המשנה) שנאמר למען תזכור. ומפני שפרשת ציצית שגורה בפי כל מפני קריאתה ביום בעבור מצות ציצית שבה, הלכך הנהיגו לקרותה בלילה לצאת בה הזכרת יציאת מצרים בלילה. תוי"ט: