שולחן ערוך אורח חיים רלו ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רלו · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
ואף. הנוהגים לומר י"ח פסוקים כו'. בטור כתוב שזה ניתקן לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון כו' ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם עכ"ל. וכב"י דהיינו הרמב"ן והרשב"ם ועל פי זה נ"ל מי שבא לב"ה אחר שהתחילו הצבור להתפלל יתפלל ביחידות מנחה וקורא ק"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד והצבור מתחילין להתפלל ערבית יוכל תכף להתפלל עמהם ופסוקים דברוך ה' לעולם אמן יראו עינינו יאמר אח"כ דכיון דגדולים נהגו שלא לאמרם כלל יכול בזה לסמוך עליהם ולדלגם כדי להתפלל עם הצבור ולומר אותה אחר כך כנ"ל פשוט:
כי נתקנו במקום תפלה. לע"ד נראה שהאומרם במיושב שפיר דמי דאם האומרם מעומד נתכוין שיהיה זה במקום י"ח א"כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אחר כך ערבית שנית דהוי כמי שמתפלל וחוזר ומתפלל דכתב הטור סי' ק"ו דהוה כמקריב ב' תמידין וא"ל דנחשב לתפלת ערבית אריכתא וכעין שמצינו בהשכיבנו דהוי גאולה אריכתא כדאיתא בגמרא פ"ק דברכות זה אינו דהא אומרים קדיש קודם תפלת ערבית וזה מורה על הפסק מ"ש קודם לזה וראיה ממ"ש הטור סימן זה וז"ל כתב רב נטרונאי מדברי חכמים א"א בערב אלא ב' לפניה וב' לאחריה וכיון שהלכה כרב דאמר תפלת ערבית רשות תקנו אחרונים שאחר שומר עמו ישראל לעד יאמר פסוקים שיש בהם זמירות ושבח ולומר אחריהם ברכה ומפסיק בקידושא כלומר נסתיים תפלה עכ"ל הרי לפנינו דקדיש מורה על הפסק מ"ש בתחלה והיאך נחשבוהו לתפילת ערבית דבתר הקדיש בשלמא אי אומר מיושב מורה על גאולה אריכת' כמו השכיבנו שהרי אין שום הפסק ביניהם והוי כמו השכיבנו ממש משא"כ אם רוצה לחשוב אותו במקום תפלת י"ח כנלע"ד אח"ז מצאתי כן בספר מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל:
(א) צורך תפלה: ועוד תפלת ערבית רשות (רשב"א) ועיין סי' קס"ז וכן נוהגין דלא כרש"ל (ב"ח) ומ"מ אפשר דוק' בר"ח שהיא דאורייתא או בותן טל ומטר דמחזירין אותו אם לא אמרו, משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין ומ"מ המנהג להכריז וכ"כ הרד"א ונ"ל דבין הפרקי' דינן כמו בשחרית דדוק' בין גאול' לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותי' חובה לכ"ע:
(ב) נהגו לעמוד: ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל, וכ' שי"ל הושיענו אלקי ישענו וגו' שלא יהא יות' מי"ח אזכרו' ומ"כ בשם מהררנ"ש שכשהתפלל עם הצבור וקרא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יאמר ברוך ה' וגו' מעומד:
(ב) לעמוד: ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ומהרש"ל וכתב הט"ז דאם האומרם מעומד נתכוין שיהא במקום י"ח א"כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אח"כ ערבית שנים ע"ש. וכתב דעל כל פנים לא יעמוד ופניו אל הקיר כמו בי"ח.
(ד) בין גאולה דערבית לתפלה - שגם בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפלה:
(ה) ואף הנוהגין לומר - ובטור מסיים בזה ומה שנוהגין להפסיק בפסוקים ויראו עינינו וקדיש לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ונפטרין בקדיש ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם עכ"ל ובזה נבין דברי המחבר:
(ו) אין להפסיק - דאותן פסוקים לא מקרי הפסק כיון דתקינו לאומרם הו"ל כגאולה אריכתא (תוספות):
(ז) צורך התפלה - ולאו דוקא לקרוא ולהכריז שהוא ר"ח שהוא דאורייתא או להכריז טל ומטר שאם יטעו צריך לחזור אלא אפילו להכריז על הנסים שפיר דמי ואע"ג שאם יטעו ג"כ אין צריך לחזור דמ"מ הוא צורך תפלה. ודוקא במקום זה יכול להפסיק אבל כשהוא עומד בברכת ק"ש בין הפרקים אסור לו להכריז שום דבר:
(ח) לומר ברכו - דגם זה הוא צורך תפלה:
(ט) ועיין לעיל סי' ס"ט - ר"ל דשם בהג"ה מבואר דדוקא בערבית מקילינן לזה אבל לא בשחרית:
(י) נהגו לעמוד - והרבה אחרונים כתבו דיותר טוב שלא לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בזה ידי חובת תפלת י"ח אך כשמתפלל עם הצבור וקורא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יוכל לומר ברוך ה' וכו' מעומד ועיין מה שנכתוב לקמיה. כתב מ"א בשם רש"ל שיש לומר הושיענו אלהי ישענו והוא פסוק בדברי הימים ולא יאמר הושיענו ה' אלהי ישענו דא"כ הוא מוסיף על י"ח אזכרות: