שולחן ערוך אורח חיים רלה ב

^טזאסור להתחיל ^יזלאכול ^יחחצי שעה ^יטסמוך לזמן קריאת שמע של ערבית ואם ^כהתחיל לאכול אחר שהגיע זמנה ^כאמפסיק וקורא קריאת שמע ^כבבלא ברכותיה וגומר סעודתו ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל.

הגה: ^כגאבל אין צריך להפסיק לתפלה הואיל והתחיל לאכול אבל אם לא התחיל לאכול ^כדאף על פי שנטל ידיו צריך להפסיק (ר"ן פרק קמא דשבת). ^כהואם אין שהות להתפלל מפסיק אף לתפלה (הראב"ד בהגהות פרק ג' מהלכות קריאת שמע):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

אסור להתחיל לאכול חצי שעה כו'. זה למד מדברי רבינו יונה שמביא ב"י שכ' וז"ל בין חכמים בין ר"ג מודים דלכתחלה צריך לקרות בצ"ה תדע דהא אמרינן לקמן כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימע' וכו' ונמצא עובר על דברי חכמים ור"ל אפי' כשיבא מהשדה קודם זמנה אין לו לומר כיון שלא הגיע עדיין זמן ק"ש אוכל ואשתה תחלה אלא יש לו לקרות או לשנות כו' עכ"ל וע"כ כ' כאן דאסור לאכול אפילו חצי שעה קודם כמו בתפלת המנחה. ונ"ל דדין זה אינו שייך אלא לזמן שהוא עיקר ק"ש במה שקורא לחיוב לצאת דהיינו שקורא עם ברכותיה אבל מה שקורא לרוחא דמילתא דהיינו מ"ש בסמוך ס"א וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכות בזה אין איסור לאכול דהא אמרו בזה כדי שלא יהא עובר על דברי חכמים וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ובזה ודאי אינו עובר על דברי חכמים דהא כבר קרא ומתפלל עם הצבור וח"ו שיהיה חשש לו' על הצבור שחייבים מיתה במה שהם עושים בכל יום לכתחלה אלא שזה בא לחוש ביותר (אח"כ ראיתי רס"ז) אלא דמ"מ בהגיע צ"ה יוכל לעשות כן לרוחא דמלתא ואז לא יאכל תחלה ולפי הדרך שכתבתי לקרות ב' פרשיות בק"ש שעל המטה ולכוון לצאת לרוחא דמלתא זה יותר נכון אעפ"י שאוכל ושותה תחלה כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה שאז רגיל כל אדם לקרות וע"כ לומ' כן דאל"כ תקשה לך לרש"י דיוצא בק"ש שעל המטה תיפוק ליה דהא אוכל תחלה והיאך עובר על דברי החכמים שאסרו לאכול תחלה אלא כדפריש' והא דק"ש חמיר מתפלה דק"ש דאורייתא:

בגמרא אמרינן שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל ואם חוטפתו שינה נמצא ישן כל הלילה כו' כדי שלא יהא עובר על דברי חכמים וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. לכאורה משמע שאין עובר אלא בעושה שלשתן. אכילה ושתיי' ושינה אבל אין האמת כן דהא עיקר החשש מחמת חוטפתו שינה ונמצא יש איסור בשינה לחוד וא"כ גם אכילה ושתיה כל אחד לבדו אסור דשמא מתוך כך תחטפנו השינה ומ"ה אסור כאן בהתחלת אכיל' לחוד אבל מ"מ פשוט הוא דטעימת פירות מותר כמו במנחה לעיל והא דאית' מעש' בבניו של ר"ג שבאו מבית המשתה כו' וקשה היאך עברו על דברי חכמים ובגמ' משמע שהם היו ת"ח י"ל שהתחילו בהיתר קודם זמן ק"ש האכילה בבית המשתה וכ' המרדכי בפ"ק דשבת שאם התחיל לאכול משחשיכ' קודם תפילת ערבית צריך להפסיק לקרות ק"ש ואם התחיל בהיתר א"צ להפסיק וב"י מביא זה ותימה לי למה כתב כאן דחצי שעה קודם סמוך לזמן ק"ש יש איסור דהא אפי' משחשיכה קרוי זמן היתר במרדכי והרר"י לא זכר אלא קודם זמנה וכן הרשב"א שמביא ב"י כת' סמוך לו קצת מלפניו ולא כתב סתם סמוך כמ"ש בתפלת מנחה סמוך למנחה אלא ודאי דכאן שזמנה ארוך אין איסור בסמוך אלא דסמוך שיעור קטן לפני הזמן וכ"ש שהתו' שמביא בית יוסף כתבו שמשעה שהגיע זמן כו' ע"כ אין להחמיר בחצי שעה כנלע"ד:

מגן אברהם

עריכה

(ד) להתחיל לאכול: ל' הטור אסור לקבוע בסעודה וכ"כ המרדכי ואגודה וב"י בשם תוס' וכמ"ש סי' תל"א דטעימה בעלמא שרי אבל בת"ה סי' ק"ט משמע דאפי' טעימה אסור מדאמרי' בגמ' לא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא כו' ועיין סוף סימן תרצ"ב, ואפשר משום דהוי דאורייתא חמירא טפי אבל א"ל משום דלילה זמן שינה הוא חמיר' דהא בתו' סוכה דף ל"ח דחו לה"ט ועמ"ש סי' תרצ"ב ומ"מ נ"ל דאין להחמיר בטעימה בעלמא וכמ"ש סי' תל"א ולא דמי לקידוש ולהבדלה דאסור לטעום דהנהו אתקן דוקא בתחלת הלילה בכניסתו וביציאתו, ועמ"ש ס"א דלרש"י אם קרא בבה"כ מבע"י רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו ומ"מ במ"ש שאין קוראין מבע"י בבה"כ אסור להתחיל חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ואין לסמוך על קריאת השמש לבה"כ דהא מקצת אין הולכין לבה"כ במ"ש:

(ה) מפסיק: כיון דק"ש דאוריית' היא:

(ו) צריך להפסיק: כיון די"א דמותר להפסיק וגדול' מזו כתבתי סי' ער"א ס"ה דלא כע"ת:

(ז) להפסיק: דבמנחה כיון דזמנה קביעה מירתת ולא אתי למיפשע לכן א"צ להפסיק משא"כ בערבית דכוליה ליליא זמני' הוא גזרי' דלמא אתי למיפשע ועיין סי' קס"ו וססי' קס"ח וסי' תע"ה וססי' רל"ג:

(ח) ואם אין שהות: וצריך ליזהר בימות הקיץ שלא לאכול בסעודה גדולה שיודע שתמשך (אפשר צ"ל) כל הלילה רק יקרא ק"ש ויתפלל קוד' ואפי' התחיל מבע"י. צריך להפסיק עמ"ש סי' רל"ב:

באר היטב

עריכה

(ג) לאכול: אבל טעימה בעלמא שרי מ"א וט"ז וכתב הט"ז לפי הדרך שכתבתי לקרות ב' פרשיות בק"ש של המטה ולכוין לצאת י"ח בה יוכל לאכול ולשתות תחלה כיון שיש לו זמן מוגבל ע"ש וכ"כ המ"א דלרש"י אם קרא בבה"כ מבע"י רשאי לאכול קודם קריאתו שנית בביתו ומ"מ במוצאי שבת שאין קורין מבע"י בבה"כ אסור להתחיל חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ואין לסמוך על קריאת השמש לבה"כ דהא מקצת אין הולכים לבה"כ במ"ש.

(ד) חצי שעה: ט"ז כתב דא"צ חצי שעה אלא בסמוך שיעור קטן לפני הזמן ע"ש.

(ה) מפסיק: דק"ש דאורייתא היא. ואם התחיל בהיתר א"צ להפסיק מרדכי ב"י עט"ז. ובבאר היטב אשר לפני כתב ע"ש מ"א שמחמיר בזה. וכוונתו למ"ש המ"א בס"ק ח' ואפי' התחיל מבע"י צריך להפסיק ע"ש. ולא דק בזה. דהתם קאי על אם אין שהות וכו' וכמ"ש בס"ק שלאחר זה וק"ל.

(ו) לתפלה: ואפי' התחיל בהיתר מפסיק ע"ל סי' רל"ב.

משנה ברורה

עריכה

(טז) אסור להתחיל - והטעם שמא ימשך בסעודתו ופעמים ישתקע עי"ז גם בשינה וישכח לקרות שמע ואפילו לאכול קמעא אסור ומ"מ טעימה בעלמא מיני פירות או אפילו פת בכביצה שרי:

(יז) לאכול - וכן לישן אפילו דעתו רק לישן קמעא [גמרא] וה"ה דאסור אז לעשות כל המלאכות המבוארות לעיל בסימן רל"ב ס"ב שהם דברים המביאים לידי פשיעה וכ"ש כשהגיע זמן ק"ש בודאי אסור להתחיל בהן [לבוש ופמ"ג ברל"ב ודה"ח] וא"ר מצדד להתיר בהם קודם שהגיע זמן ק"ש. מיהו ללמוד לכו"ע שרי בסמוך לה [ואדרבה מצוה הוא וכמו שאמרו בש"ס אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכ"נ אם רגיל לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל] אבל משהגיע זמן ק"ש אסור אף ללמוד כשהוא מתפלל בביתו ביחיד ואם אמר לחבירו שאינו לומד שיזכרנו שיתפלל מותר [אחרונים]:

(יח) חצי שעה - דעת הט"ז להקל בזה ולא בעי אלא שיעור מועט והאחרונים מסכימים לפסק השו"ע דכל דליכא אלא חצי שעה אסור להתחיל לאכול ואם ביקש מאחד שיזכירנו להתפלל ליכא אסורא להתחיל לאכול אפילו כשכבר הגיע זמן ק"ש:

(יט) סמוך לזמן ק"ש - היינו סמוך לצאת הכוכבים ומשמע ממ"א דאפילו במוצאי שבת יש ליזהר שלא להתחיל אז הסעודה ועיין במ"ב רצ"ט סק"א מש"כ בזה. כתבו האחרונים הקורין ומתפללין מבעוד יום אע"ג שיש להם לחזור ולקרות ביציאת הכוכבים וכנ"ל בס"א אפ"ה מותר להם לאכול קודם שיקרא שנית שהרי עכ"פ כבר קרא ומ"מ בהגיע זמן צה"כ ממש נכון ליזהר גם בזה:

(כ) התחיל לאכול אחר - ובתוך חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים נמי כאחר שהגיע זמן הוא:

(כא) מפסיק - מיד כיון דק"ש דאורייתא הוא והוא התחיל באיסור ואם התחיל בהיתר דהיינו לפני חצי שעה שסמוכה לצה"כ אפילו לק"ש אינו מפסיק כל שיש לו שהות לקרוא אחר גמר סעודתו וכנ"ל בסימן עיי"ן במ"ב ס"ק כ"ג כ"ד:

(כב) בלא ברכותיה - משום דברכות אינם אלא מדרבנן לא הטריחוהו להפסיק בשבילם:

(כג) אבל אין צריך - כמ"ש המחבר שאינו מפסיק אלא לקרות ק"ש בלחוד בלא ברכות ובלא שמ"ע ומשום שהם רק מדרבנן והאי דהדר ושנאו הרמ"א משום דרצה לסיים אבל וכו':

(כד) אע"פ שנטל ידיו - היינו אף שיש עוד שהות הרבה להתפלל מחמרינן ליה שיפסיק. ולא דמי להתחיל סמוך למנחה דאינו מפסיק בדיעבד אם כבר נטל ידיו כדמבואר לעיל בסי' רל"ב דבמנחה כיון דזמנה מועט מירתת ולא אתי למפשע משא"כ בערבית דזמנה בדיעבד כל הלילה גזרינן דלמא אתי למפשע ויסמוך על אריכותה של לילה להכי כ"ז שלא התחיל באכילה עצמה מטרחינן ליה להפסיק אף שנטל ידיו ודוקא כשלא בירך עדיין ענט"י אבל אם כבר בירך ענט"י נכון שלא יפסיק אלא יברך המוציא ויאכל כזית ויפסיק סעודתו ואף דבהתחיל לאכול א"צ להפסיק הכא שאני שלא התחיל לאכול רק בשביל שלא יהא הפסק בין נט"י להמוציא שאינו נכון לכתחלה כמבואר לעיל בסימן קס"ו:

(כה) ואם אין שהות - ר"ל בין שהוא עומד סמוך לעלות השחר או אפילו עומד בתחלת הלילה רק שסעודה זו תמשך עד עלות השחר כגון סעודות גדולות בימות הקיץ שהלילות קצרים צריך להפסיק מיד ביציאת הכוכבים ואפילו התחיל בהיתר מבעוד יום נמי הדין כן:

ביאור הלכה

עריכה

(*) ואם התחיל לאכול וכו': וה"ה כשהתחיל במלאכות שכתבנו מקודם ג"כ דינא הכי [דה"ח]:.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}