ביאור:תוספתא/פרה/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת פרה פרק שלישיעריכה

הכנת המים לקידושעריכה

(א)
מה בין כהן השורף את הפרה לכהן של יוה"כ?


ראו משנה ג, א, וכן יומא א, א.
הוא מזה ולכן אין נוגעים בו.



כהן של יום הכפורים - הפרשתו בקדושה, ואחיו הכהנים נוגעין בו.
כהן השורף את הפרה - הפרשתו בטהרה,
ואין אחיו הכהנים נוגעין בו - חוץ מן המסייעין אותו
מפני שהוא מזה.

(ב)

חצרות היו בנויות בירושלים ע"ג הסלע, ותחתיהן חלל מפני קבר התהום
ומביאין נשים מעוברות ויולדות שם

ומגדלות שם בניהם עד שיהיו בני שבע - שמונה שנים


ראו משנה ג, ב.
לעניין טבילת התינוקות ראו משנה ג, ד.



ומביאין שורים ועל גביהן דלתות, ותינוקות יושבין על גביהן
ר' יהודה אומר: שוורים שכריסן רחבה, כדי שלא יצאו רגלי התינוקות, ומטמאים בקבר התהום
והכל שוין שהתינוקות צריכין טבילה
אמר לפניו ר' יעקב: כוסות היו תלויין בקרני שורים, כיון ששורים שחו לשתות - מתמלאין
אמר להם אל תתנו מקום לרדוף אחריכם.

(ג)
באו לשער היוצא מעזרת נשים לחיל


ראו משנה ג, ג.
לדעת ר' יהודה נאלצו להפעיל את השיטות הללו רק כשעלו מהגולה ולא היו ביניהם טהורים. לדעת ר' שמעון מעולם לא נאלצו לעשות כך כי גם בגולה היו טהורים. השיטות הללו נהגו אחרי כן בגלל המחלוקות עם הצדוקים.



וקלולי' של אבן היו קבועין בכותל מעלות של עזרת נשים
וכסוייהן של אבן נראין בחיל, ובתוכן אפר מכל פרה ופרה שהיו שורפים
שנאמר (במדבר יט, ט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא
מכה את הזכר ונרתע לאחוריו, ואפרו נשפך, נוטל ומקדש מזה שמשפך.
מעשים אלו עשו כשעלו מן הגולה, דברי ר' יהודה.
ר"ש אומר: אפרן ירדה עמהן לבבל ועלה
אמרו לו: והלא נטמא בארץ העמים
אמר להם: לא גזרו טומאה בארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה.

שריפת הפרה והויכוח עם הצדוקיםעריכה

(ד)

רבי ישמעאל אומר: הורה בן פאבה שתים: אחת בטבול יום ואחת במעריבי שמש

זו שנעשית בטבול יום היום היו דנין עמו עליה


ראו משנה ג, ה. לפי הברייתא ישמעאל בן פיאבי שרף שתי פרות, אבל רק באפר אחת מהן השתמשו, ואפר השניה נשפך.
ישמעאל מנסה לטעון שההידור שלו, לעשות את הפרה מעורב שמש, הוא תוספת קדושה, אבל חכמים מאלצים אותו לשפוך את האפר משום חשש הוצאת לעז.



אמר להן: מעשר נאכל בטבול יום ותרומה נאכלת במעריבי שמש
מעשר, שנאכל בטבול יום כל שכן הוסיפו לו קדושה! אם נאכל במעורב שמש
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים וקדשים קלים חוץ לקלעים
קדשים קלים, שנאכלין חוץ לקלעים כל שכן הוסיפו להן קדושה! אם יאכלו לפנים מן הקלעים
קדשי קדשים נאכל ליום אחד וקדשים קלים לשני ימים
קדשים קלים, שנאכלין לשני ימים כל שכן הוסיפו להם קדושה! אם יאכלו ביום הראשון
אמרו לו: אם מקיימין אנו אותה - מוציאין אנו שם רע על הראשונות
שהיו אומרים טמאות היו
גזרו עליה ושפכה, וחזר ועשה אחרת בטבול יום.

(ה)

כבש היו עושין מהר הבית להר המשחה, כיפין ע"ג כיפין, וכיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום
ר"א אומר: לא היה שם כבש, אלא עמודים של שיש היו וכלונסאות של ארז על גביהן
והפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש

ומטמאין היו את הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקין


ראו משנה ג, ו. לטענת ר' אליעזר הפרה אינה מקבלת טומאה, אבל הוציאו אותה בכבש כי המובילים אותה היו עלולים להיטמא.
לסיפור על טימוא הכהן ראו משנה ג, ח. והשוו למסופר על הכהן הגדול בתוספתא יומא א, ח. בירושלמי טוענים שבשני הסיפורים מדובר באותו כהן, ודחוק הוא.



שלא יהו אומרים במעורבי השמש נעשית
ומעשה באחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה, וידע בו רבן יוחנן בן זכאי
ובא וסמך שתי ידיו עליו, ואמר לו: אישי כהן גדול, מה נאה אתה להיות כהן גדול, רד טבול אחת!
ירד וטבל ועלה. אחרי שעלה צרם לו באזנו הכהן לריב"ז
אמר לו: בן זכאי, לכשאפנה לך! לשון איום אמר לו: כשתפנה.
לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר
בא אביו לפני ריב"ז, אמר לו: בן זכאי, לא נפנה בני
מקום גיתה ומערכתה ובית הטבילה היו חלולין, בנויים כיפין על גבי כיפין מפני קבר התהום.

(ו)

כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גבי המערכה. ויש אומרים: במוכני היתה עולה.

ר"א בן יעקב אומר: כבש עושין לה שהיתה עולה בו, וראשה בדרום ופניה במערב.

כיצד היה עושה? שוחט בימינו ומקבלו בשמאלו, ומזה באצבעו הימנית. ואם שינה פסול
ר' יהודה אומר: בימינו היה שוחט, ונותן את הסכין או לזה שעומד בצדו
ומקבל בימינו ונותן בשמאלו, ומזה באצבעו הימנית. ואם שינה פסול
נתן מידו דם כשהוא מזה, בין חוץ לגיתה ובין חוץ למערכה
ר"א בן יעקב אומר: חוץ לגיתה - פסול, חוץ למערכתה - לא יחזיר, ואם החזיר כשר.
ואם הוציא הדם שבידו והחזירו לפני שהיזה - כשר.

(ז)

פקע עף בגלל האש מעורה ומשערה ומבשרה חוץ לגיתה – יחזיר, ואם לא החזיר - פסול.

חוץ ממערכתה - הרי זה מרבה עליו ושורפו במקומו


ראו ספרי חוקת קכד, שבכזית מעכב גם אם פקע מקרניה או מטלפיה.
ראב"צ מוסיף על משנה ג, י.



ר"א אומר: כזית מעכבת, פחות מכזית אין מעכבת.
פקע מקרנה ומטלפה ומפרשה - א"צ להחזיר, שאין זבח שאין מעכב בחיה אין מעכב בשריפתה
ר"א בר צדוק הוסיף: אשליך? אשליך? אשליך?
והם אמרו לו הן, ג"פ על כל דבר ודבר.
בין שקרעה ביד בין שקרעה בסכין ובין שנקרעה מאליה
ובין שהשליך שלשתן זה אחר זה זה אחר זה - כשרה.

(ח)

נתנן עד שלא הוצת האור ברובה, או משנעשית אפר - פסולה.

נטל עצם או שחור וקדש בו - הרי זה לא עשה כלום


עצם בלי אפר אינה ראויה לקידוש. וראו משנה ג, יא.



אם יש עליו אבק כל שהוא, אם מגופה - כותשו ומקדש בו וכשר.
וחולקין אותו לשלשה חלקים: אחד ניתן בחיל, ואחד ניתן בהר המשחה
ואחד מתחלק לכל המשמרות
זה שמתחלק לכל המשמרות - היו ישראל מזין הימנו.
זה שניתן בהר המשחה - היו כהנים מקדשין בו.
זה שניתן בחיל - היו משמרין
שנאמר (במדבר יט, ט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת.