ביאור:תוספתא/פסחים/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת פְּסָחִים (ליברמן) פֶּרֶק אעריכה

בדיקת חמץעריכה

(א)
אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר.


ראו משנה א, א.
הברייתא מעדיפה את אור הנר על אור השמש, כי אין לו צללים במקום קבוע.
הפסוקים מכוונים לתפיסה סמלית של חיפוש החמץ.



אֵין בּוֹדְקִין לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה,
אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר, לְפִי שֶׁבְּדִיקַת הַנֵּר יָפָה מְרֻבָּה.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר:
(צפניה א, יב) "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת",
וְאוֹמֵר: (משלי כ, כז) "נֵר יי נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן."

(ב)
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמַּרְתֵּף,

שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה הָרוֹאָה אֶת הַפֶּתַח, וְהָעֶלְיוֹנָה הָרוֹאָה אֶת הַקּוֹרוֹת,
אֲבָל שֶׁלְּמַטָּה הֵימֶנָּה מהעליונה וְשֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה - מהחיצונה אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה,
הִיא הָעֶלְיוֹנָה רוֹאָה אֶת הַפֶּתַח, וְשֶׁלְּמַטָּה הֵימֶנָּה,
אֲבָל שֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק.

(ג)
חוֹרִי הַבַּיִת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים,


הברייתא מסכימה עם משנה א, א, שמקום שאין מכניסים לו חמץ אינו צריך בדיקה.



הַיָּצִיעַ וְהַחַדּוּת, מרתף, מחסן תת-קרקעי וְגַג הַבַּיִת וְגַג הַמִּגְדָּל,
בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הָאוֹצָרוֹת,
אוֹצָרוֹת שֶׁלַּיַּיִן, אוֹצָרוֹת שֶׁלַּשֶּׁמֶן, וְאוֹצָרוֹת שֶׁלַּתְּבוּאָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִטָּה הַחוֹצֶצֶת אֶת כָּל הַבַּיִת, וְהָיוּ תַּחְתֶּיהָ עֵצִים וַאֲבָנִים,
בּוֹדֵק צַד הַחִיצוֹן, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת צַד הַפְּנִימִי.

(ד)

הַיּוֹצְאִין בַּשַּׁיָּרָה וְהַמְּפָרְשִׁין בַּסְּפִינָה, לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם, יותר משלושים יום לפני הפסח אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק;
בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, בּוֹדֵק וּמַשְׁכִּים וְהוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: שְׁתֵּי חַלּוֹת שֶׁלַתּוֹדָה פְּסוּלוֹת,

וּמֻנָּחוֹת עַל גַּג הָאִסְטְבָה, אִסְטְוָה, stoá: אולם העמודים בהר הבית
כָּל זְמַן שֶׁהֵן מֻנָּחוֹת, כָּל הָעָם אוֹכְלִין חֻלִּין.
נִטְּלָה אַחַת מֵהֶן, כָּל הָעָם אוֹכְלִין תְּרוּמָה.
נִטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן, שׂוֹרְפִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ.

(ה)
שׂוֹרְפִין תְּרוּמָה תְּלוּיָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה כְּאֶחָד. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תְּלוּיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ,
טְהוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּטְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי לִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ
עַל הַטְּהוֹרָה וְעַל הַטְּמֵאָה,
שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בְּעַצְמָהּ.
עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה,
שֶׁרַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר: תִּשָּׂרֵף זוֹ בְעַצְמָהּ וְזוֹ בְעַצְמָהּ.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.

(ו)
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: אֵין הַנִּדּוֹן זֶה דּוֹמֶה לָרְאָיָה:


ר' יוסי מתייחס לראיה שבמשנה, א, ו, ודוחה את דעת ר' מאיר שם.
המסורת של בית הלל מרחיקה לכת מהעדות של ר' חנינא סגן הכהנים, כי היא עוסקת בבשר שמהתורה הוא טהור, וראו תוספתא אהלות יז, יא, כשיטת ר' יוסי, שאין לערבב טומאה מדרבנן עם טומאה מהתורה, בניגוד למסורת של בית הלל.



בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, עִם בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאָב טֻמְאָה - שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין,
אֶלָּא שֶׁזֶּה טָמֵא טֻמְאָה חֲמוּרָה, וְזֶה טָמֵא טֻמְאָה קַלָּה.
וְכֵן, שֶׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם, בְּנֵר שֶׁנּטְמָא טְמֵא מֵת - שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין,
אֶלָּא שֶׁזֶּה טָמֵא טֻמְאָה חֲמוּרָה, וְזֶה טָמֵא טֻמְאָה קַלָּה.
וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד טֻמְאָה
עִם תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטֻּמְאָה,
אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין לָהּ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתָהּ.
וּתְלוּיָה וּטְמֵאָה - אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהַתְּלוּיָה טְהוֹרָה
אִם נִשְׂרֶפֶת עִם הַטְּמֵאָה. נִמְצֵאת זוֹ מְטַמְּאָתָּהּ.
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אֵין שׂוֹרְפִין בָּשָׂר טָהוֹר עִם בָּשָׂר טָמֵא.
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

(ז)

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: אֵין מוֹכְרִין חָמֵץ לַנָּכְרִי וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ בְמַתָּנָה,

אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ עַד שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ שָׁעַת הַבִּעוּר.


לדברי ר' יוסי על מחלוקת בית שמאי ובית הלל, השוו משנה שבת א, ז-ח.



עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָה וְלָמַד, שֶׁמּוֹכְרִין וְנוֹתְנִין מַתָּנָה אַף בְּשָׁעַת הַבִּעוּר.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: אֵלּוּ דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי וְאֵלּוּ דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
הִכְרִיעַ רַבִּי עֲקִיבָה לְסַיֵּעַ דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

אכילת חמץ בפסחעריכה

(ח)
הָאוֹכֵל חָמֵץ אַחֵר חֲצוֹת, וְחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח,

הֲרֵי זֶה בְ'לֹא תַּעֲשֶׂה', וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת, אֵין בּוֹ בְ'לֹא תַּעֲשֶׂה'.

(ט)
הָאוֹכֵל כַּזַּיִת חָמֵץ בַּפֶּסַח, חַיָּב עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת,

וְעַל לֹא הוֹדַעוֹ אָשָׁם תָּלוּי.

(י)
הָאוֹכֵל תְּרוּמָה חָמֵץ בַּפֶּסַח, אֵין מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים לַכֹּהֵן.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: נַמְתִּי נאמתי: אמרתי לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָה:
מִפְּנֵי מָה הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח, אֵין מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים לַכֹּהֵן?
מַה נִּשְׁתַּנֵּיתָ זוֹ מִשְּׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁבִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים לַכֹּהֵן?
אָמַר לִי: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,
שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בָהּ הֶתֵּר אֲכִילָה, יֵשׁ לוֹ בָהּ הֶתֵּר עֵצִים, מותר לכהן לשרוף את התרומה
תֹּאמַר בַּזּוֹ שֶׁאֵין לוֹ בָהּ לֹא הֶתֵּר אֲכִילָה וְלֹא הֶתֵּר עֵצִים.
לְמָה זֶה דוֹמֶה? לִתְרוּמַת תּוּתִים וַאֲבַטִּיחִים וּמַלְפְּפוֹנוֹת שאינם ראויים לשריפה שֶׁנִּטְמֵאת,
שֶׁאֵין לוֹ בָהּ לֹא הֶתֵּר אֲכִילָה וְלֹא הֶתֵּר עֵצִים.
בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְרוּמָה שֶׁהִפְרִישָׁהּ חָמֵץ קֹדֶם לַפֶּסַח לְשׁוּם תְּרוּמָה,
אֲבָל הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה חָמֵץ בַּפֶּסַח, אֵינָהּ תְּרוּמָה.

(יא)
הָאוֹכֵל קֹדֶשׁ חָמֵץ בַּפֶּסַח בְּשׁוֹגֵג, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם וַדַּי וְאָשָׁם תָּלוּי.


הקודש אינו רכושו, ולכן אינו עובר בבל יראה ובל ימצא, ולכן יש ערך לקודש גם בפסח (ראו הלכה יב). לכן האוכלו חייב בכל אלו. במזיד פטור כי אין לו כפרה והוא חייב כרת.
לגבי הקדשה של חמץ בפסח –ראו הלכה י.



בְּמֵזִיד, פָּטוּר.
בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּקֹדֶשׁ שֶׁהִפְרִישׁוֹ חָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח, שֶׁהוּא קֹדֶשׁ,
אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ קֹדֶשׁ חָמֵץ בַּפֶּסַח, אֵינוֹ קֹדֶשׁ.

(יב)
אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד מְמַחֶה וְשׁוֹתֶה.


ראו תוספתא תרומות ז, ג, שם יומא ד, ד.
לגבי חמץ של נכרי, ראו משנה ב, ב.



אָכַל וְחָזַר וְאָכַל, וְחָזַר וְאָכַל,
אִם יֵשׁ זמן מִתְּחִלַּת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף אֲכִילָה אַחֲרוֹנָה
כְּדֵי אֲכִילַת פֶּרֶס, מִצְטָרְפִין,
וְאִם לָאו, אֵין מִצְטָרְפִין.
שָׁתָה וְחָזַר וְשָׁתָה,
אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה
כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית, מִצְטָרְפִין,
וְאִם לָאו, אֵין מִצְטָרְפִין.
חָמֵץ שֶׁלַּנָּכְרִי, מֻתָּר אַחַר הַפֶּסַח מִיָּד.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמְרִים:
אַף שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ מֻתָּר אַחַר הַפֶּסַח מִיָּד.