ביאור:תוספתא/סוטה/א
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
תוספתא מסכת סוטה פרק ראשון
עריכהעדי קנאה, סתירה וטומאה
עריכהר' יוסי בר' יהודה אמר משום ר' אלעזר: מקנא ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו ומשקה ע"פ שנים
השיבו על דברי ר' יוסי בר' יהודה: אין לדבר סוף!
ראו ספרי דברים קפח. והשוו משנה א, א. שם ר' אליעזר דורש שני עדים על הקנאה ומסתפק באחד להשקאה, ההפך מאשר כאן. |
וכמה היא טומאה? - כדי ביאה. וכמה היא כדי ביאה? - כדי העראה
וכמה היא העראה? - ר' אליעזר אומר: כדי חזרת דקל
ר' יהושע אומר: כדי מזיגת הכוס. בן עזאי אומר: כדי לשתותו
ר' עקיבה אומר: כדי לצלות ביצה. ר' יהודה בן פתירא אומר: כדי לגמוע שלוש ביצים זו אחר זו.
ר' אלעזר בן ירמיה אומר: כדי שיקשור הגרדי נימא
חנן בן פינחס אומר: כדי שתשוט אצבע לתוך פה
פלימו אומר: כדי שתפשוט ידה ותטול ככר מתוך הסל
אע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנא' (משלי ו כו) 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם'.
ר"י אומר: בעלה נאמן עליה, מק"ו: ומה נדה, שחייבים על ביאתה כרת, בעלה נאמן עליה
ראו משנה א, ג. וראו גם ספרי במדבר ח, שם מודים חכמים לר' יהודה ורואים את שני הת"ח כתקנה מדרבנן. |
אמרו לו: וכל שכן! הואיל ואין חייבין על ביאתה כרת - לא יהא בעלה נאמן עליה!
ד"א: לא, אם אמרת בנדה, שיש לה היתר לאחר איסורה
תאמר בסוטה, שאין לה היתר אחר איסורה?!
וכן הוא אומר (משלי ט יז) 'מים גנובים ימתקו' וגו'
ר' יוסי אומר: הכתוב האמינו עליה, שנא' (במדבר ה טו) 'והביא האיש את אשתו אל הכהן.'
הטקס במקדש
עריכהמעלין אותה לשערי מזרח, לשער נקנור
ראו משנה א, ה. וראו גם ספרי במדבר יז. |
ששם משקים את הסוטות, ומטהרין את היולדות, ומטהרין המצורעים
שנא' (מלכים א ח לא) "את אשר יחטא איש לרעהו"
(מלכים א ח לב) "ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו"
(במדבר ה כז) "וצבתה בטנה ונפלה ירכה"
"ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו"
(במדבר ה כח) "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע"
היא עומדת מבפנים, והכהן עומד מבחוץ
שנא' (במדבר ה יח) "והעמיד הכהן את האשה לפני ה'" - ואין כהן לפני ה'
וכדרך שמאיימין עליה שתחזור בה - מאיימין עליה שלא תחזור בה
אומרים לה: בתי, אם ברור לך שאת טהורה - עמדי על בורייך ושתי
שאין המים הללו דומין, אלא לסם יבש שנתון ע"ג בשר חי ואין מזיקו
ולכשמוציאין שם מכה - מחלחל ויורד.
אין משקין שתי סוטות כאחד, שלא יהא לבה גס בחברתה
ר"י אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנא' (במדבר ה טז) 'והקריב אותה הכהן'
אותה מקריב, ואין מקריב שתים.
כהנים מטילין ביניהם גורלות
השוו ספרי במדבר ט, שם נאמר שראש המעמד משקה את הסוטה. וראו משנה א, ה. פרחי כהונה (הצעירים שבכהנים) גרמו לשינוי הדין מסיבות חינוכיות. |
כל מי שעלה גורלו, אפילו כהן גדול, יוצא ועומד בצד סוטה, ואוחז בבגדיה
אם נקרעו – נקרעו, אם נפרמו – נפרמו - עד שמגלה לבה, וסותר את שערה
רבי יהודה אומר: אם היה לבה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
מפני פרחי כהונה.
שלשה צריכין שיראו על המים: אפר פרה ועפר סוטה ודם צפור
אפר פרה - כדי שיראו על פני המים
עפר סוטה - כדי שיראה על פני המים, דם צפור של מצורע - כדי שיראה על פני המים
רוק יבמה - כדי שיראה לעיני הזקנים.
מנחת הסוטה ודיניה
עריכהרשאין הכהנים ליתן בשירי מנחות יין שמן ודבש, ואסורין לחמץ
ראו תוספתא מנחות א, י. |
כל המנחות שבתורה טעונה שמן ולבונה, חוץ ממנחת חוטא מנחת מצורע ומנחת קנאות
שנאמר (במדבר ה טו) 'לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה' וגו'
ר"ש אומר: כל חטאות שבתורה אין טעונות נסכים, חוץ מחטאתו ואשמו של מצורע
שלא יהא קרבן חוטא מהודר
רבי טרפון אומר: כל זכרונות שבתורה נאמרו לטובה, חוץ מזו
שנא' (במדבר ה טו) 'מנחת זכרון מזכרת עון'
ר' עקיבה אומר: אף זו לטובה,
שנא' (במדבר ה כח) 'ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא - ונקתה ונזרעה זרע'.