ביאור:תוספתא/סוטה/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סוטה פרק ראשון

עדי קנאה, סתירה וטומאה

(א)

ר' יוסי בר' יהודה אמר משום ר' אלעזר: מקנא ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו ומשקה ע"פ שנים
השיבו על דברי ר' יוסי בר' יהודה: אין לדבר סוף!

אי זו היא 'עדות הראשונה'? - זו עדות סתירה. 'שניה' - זו עדות טומאה

ראו ספרי דברים קפח. והשוו משנה א, א. שם ר' אליעזר דורש שני עדים על הקנאה ומסתפק באחד להשקאה, ההפך מאשר כאן.
המונחים "עדות ראשונה" ו"שניה" הם ממשנה ו, ג. עד טומאה יכול להיות עד אחד או אפילו עבד, ועדות טומאה פוסלת את האשה מטקס הסוטה ומחייבת את בעלה לגרשה.
השקיית הסוטה היא לפי עדות סתירה בלבד: אם נסתרה "כדי טומאה", כלומר אין עדות טומאה כלל, אלא יש עדות שזמן הסתירה הספיק לטומאה.
הברייתא מביאה את המונח הזה לאבסורד, ומפרשת את הזמן הזה כזמן קצר במיוחד. המונחים הם סמליים: ר' אליעזר אמנם מדבר על היסתרות, אבל מאחורי עץ דקל, שאינו מותיר כמעט זמן. ר' יהושע ובן עזאי מדברים על מזיגת ושתית כוס יין , הקשורה לעירור יצר המין. ר' עקיבא ור' יהודה עוסקים בביצים הקשורות להדחקה של המין. אלעזר מדבר על קשירת קשר. חנן ופלימו מדברים על דברים הקרובים להעראה: הכנסת אצבע לפה או אכילת לחם.

וכמה היא טומאה? - כדי ביאה. וכמה היא כדי ביאה? - כדי העראה
וכמה היא העראה? - ר' אליעזר אומר: כדי חזרת דקל
ר' יהושע אומר: כדי מזיגת הכוס. בן עזאי אומר: כדי לשתותו
ר' עקיבה אומר: כדי לצלות ביצה. ר' יהודה בן פתירא אומר: כדי לגמוע שלוש ביצים זו אחר זו.
ר' אלעזר בן ירמיה אומר: כדי שיקשור הגרדי נימא
חנן בן פינחס אומר: כדי שתשוט אצבע לתוך פה
פלימו אומר: כדי שתפשוט ידה ותטול ככר מתוך הסל
אע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנא' (משלי ו כו) 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם'.

(ב)

ר"י אומר: בעלה נאמן עליה, מק"ו: ומה נדה, שחייבים על ביאתה כרת, בעלה נאמן עליה

סוטה, שאין חייבין על ביאתה כרת, אינו דין שיהא בעלה נאמן עליה?

ראו משנה א, ג. וראו גם ספרי במדבר ח, שם מודים חכמים לר' יהודה ורואים את שני הת"ח כתקנה מדרבנן.
ר' יהודה טוען שהחומרה בנידה, שיש בה כרת, מוכיחה שבסוטה הוא נאמן. שתי תשובות: חכמים טוענים שהחומרה הזאת היא הסיבה לכך שהוא נאמן בנידה, ואילו בסוטה אינו נאמן. תשובה שניה מניחה שהאשה עומדת למות, ולכן הוא חשוד לבא עליה, כמים גנובים, ואילו הנידה תהיה מותרת בעוד ימים אחדים.
ר' יוסי סובר כר' יהודה אבל לא מהק"ו אלא מגזירת הכתוב.

אמרו לו: וכל שכן! הואיל ואין חייבין על ביאתה כרת - לא יהא בעלה נאמן עליה!
ד"א: לא, אם אמרת בנדה, שיש לה היתר לאחר איסורה
תאמר בסוטה, שאין לה היתר אחר איסורה?!
וכן הוא אומר (משלי ט יז) 'מים גנובים ימתקו' וגו'
ר' יוסי אומר: הכתוב האמינו עליה, שנא' (במדבר ה טו) 'והביא האיש את אשתו אל הכהן.'

הטקס במקדש

(ג)
מעלין אותה לשערי מזרח, לשער נקנור

ראו משנה א, ה. וראו גם ספרי במדבר יז.
הברייתא משתמשת בתפילת שלמה כדי להדגיש שהסוטה אינה נענשת, בניגוד למשנה, אלא מבררים אם היא אשמה – ויתכן שלא. באותה רוח מוסיפה הברייתא גם שמאימים עליה שלא תחזור בה, כר' ישמעאל בספרי במדבר יב.

ששם משקים את הסוטות, ומטהרין את היולדות, ומטהרין המצורעים
שנא' (מלכים א ח לא) "את אשר יחטא איש לרעהו"
(מלכים א ח לב) "ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו"
(במדבר ה כז) "וצבתה בטנה ונפלה ירכה"
"ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו"
(במדבר ה כח) "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע"
היא עומדת מבפנים, והכהן עומד מבחוץ
שנא' (במדבר ה יח) "והעמיד הכהן את האשה לפני ה'" - ואין כהן לפני ה'
וכדרך שמאיימין עליה שתחזור בה - מאיימין עליה שלא תחזור בה
אומרים לה: בתי, אם ברור לך שאת טהורה - עמדי על בורייך ושתי
שאין המים הללו דומין, אלא לסם יבש שנתון ע"ג בשר חי ואין מזיקו
ולכשמוציאין שם מכה - מחלחל ויורד.

(ד)
אין משקין שתי סוטות כאחד, שלא יהא לבה גס בחברתה

וראו גם ספרי במדבר ט.

ר"י אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנא' (במדבר ה טז) 'והקריב אותה הכהן'
אותה מקריב, ואין מקריב שתים.

(ה)
כהנים מטילין ביניהם גורלות

השוו ספרי במדבר ט, שם נאמר שראש המעמד משקה את הסוטה. וראו משנה א, ה. פרחי כהונה (הצעירים שבכהנים) גרמו לשינוי הדין מסיבות חינוכיות.

כל מי שעלה גורלו, אפילו כהן גדול, יוצא ועומד בצד סוטה, ואוחז בבגדיה
אם נקרעו – נקרעו, אם נפרמו – נפרמו - עד שמגלה לבה, וסותר את שערה
רבי יהודה אומר: אם היה לבה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
מפני פרחי כהונה.

(ו)
שלשה צריכין שיראו על המים: אפר פרה ועפר סוטה ודם צפור

ראו ספרי במדבר י. לעניין אפר פרה ראו תמורה א, ה. לעניין רוק היבמה (בטקס החליצה) ראו יבמות יב, ו.

אפר פרה - כדי שיראו על פני המים
עפר סוטה - כדי שיראה על פני המים, דם צפור של מצורע - כדי שיראה על פני המים
רוק יבמה - כדי שיראה לעיני הזקנים.

מנחת הסוטה ודיניה

(ז)
רשאין הכהנים ליתן בשירי מנחות יין שמן ודבש, ואסורין לחמץ

ראו תוספתא מנחות א, י.
ראו משנה ב, א. גם כאן מכנים את המצורע "חוטא", כמו בשקלים ה, ג.
ר' טרפון מייצג את תפיסת המשנה, שמניחה שהסוטה חוטאת, ואילו ר' עקיבא מחזיר אותנו בניגוד לפשט לתפיסת הטקס כבירור, וראו גם ספרי במדבר ח.

כל המנחות שבתורה טעונה שמן ולבונה, חוץ ממנחת חוטא מנחת מצורע ומנחת קנאות
שנאמר (במדבר ה טו) 'לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה' וגו'
ר"ש אומר: כל חטאות שבתורה אין טעונות נסכים, חוץ מחטאתו ואשמו של מצורע
שלא יהא קרבן חוטא מהודר
רבי טרפון אומר: כל זכרונות שבתורה נאמרו לטובה, חוץ מזו
שנא' (במדבר ה טו) 'מנחת זכרון מזכרת עון'
ר' עקיבה אומר: אף זו לטובה,
שנא' (במדבר ה כח) 'ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא - ונקתה ונזרעה זרע'.