ביאור:תוספתא/יבמות/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת יבמות פרק שמיני

פסול מכהונה ולא מלווייה

(א)

בן תשע שנים ויום אחד עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, ועובד כוכבים נתין וממזר

שבא על בת כהן ועל בת לוי ועל בת ישראל - פסלה מן הכהונה

ראו משנה ו, ב.
ההחמרה בעניין השבויה (ראו עדיות ח, ג) היא דווקא לגבי הכהנים, ולא לגבי לוויים.
וראו משנה ו, ד: אם אירס אלמנה - יכנוס, אבל אם עשה רק מאמר – לא יכנוס.

ר' יוסי אומר: כל שזרעו כשר - היא כשרה, וכל שזרעו פסול - היא פסולה
רשב"ג אומר: כל שאתה מותר לישא בתו - אתה מותר לישא אלמנתו
וכל שאי אתה מותר לישא בתו - אי אתה מותר לישא אלמנתו
לויה שנשבית - בתה כשרה לכהונה
לוים המזוהמין באמן - לא חששו להם חכמים
לויה שנשבית, ושנבעלה בעילת זנות - נותנין לה את המעשר
בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת - אין נותנין לה את המעשר
כהן הדיוט שנשא את איילונית - הרי זה מאכילה בתרומה
כהן גדול לא ישא אנוסתו ומפותתו, אבל נושא הוא את הממאנת
כה"ג שמת אחיו – חולץ. אם יש שם אחין - אין חולץ
מפני מה אמרו "כהן גדול שעשה מאמר ביבמתו לא יכנוס"? - שאין מאמר קונה קנין גמור.

מצוות פריה ורביה

(ב)
לא יבטל אדם מפריה ורביה אא"כ יש לו בנים

ראו משנה ו, ו. המצווה היא על המשכיות, ולכן אם אחד מבניו נעשה סריס הוא אינו נספר.
שתי השורות האחרונות נובעות מדעת ת"ק, שהאיש מצווה על פו"ר ולא האשה, בניגוד לדעת ר' יוחנן בן ברוקא במשנה שם.

בני בנים הרי הן כבנים
מת אחד מהן, או שנעשה א' מהן סריס - אין רשאי לבטל
האיש אין רשאי לישב שלא באשה, ואשה רשאי לישב שלא באיש
האיש אין רשאי לשתות עקרין שלא יוליד, והאשה רשאה לשתות עקרין שלא תלד.

(ג)

איש אין רשאי לישא עקרה וזקנה, איילונית, קטנה ושאינה ראויה לילד

האשה רשאה להנשא אפי' לסריס

ראו תוספתא מכות ה, ו, שם הופיעו דברי ר' יהודה גם על המסרס חיה ועוף. וראו גם ספרא אמור פרשה ז ט, לעניין הטלת מום בקודשים.
לעניין מחלוקת בית שמאי ובית הלל ראו משנה ו, ו.

ר' יהודה אומר: המסרס את הזכרים חייב ואת הנקבות פטור
ר' נתן אומר: ב"ש אומרים שני בנים, כבניו של משה
שנאמר (דברי הימים א כג טו) ובני משה גרשום ואליעזר
בית הלל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם
ר' נתן אומר: ב"ש אומרים זכר ונקבה, וב"ה אומרים או זכר או נקבה.

(ד)
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל

ראו משנה ו, ו.
בדרך כלל נמנעו מביגמיה, ולכן אינו נושא אשה נוספת אלא מגרש את אשתו ואחר כך נושא אחרת.
הפסוק מבראשית מופיע לפני שאברם לוקח את הגר.
וראו פסיקתא דרב כהנא כב ב, ביקורת על ההלכה הזאת.

אלא יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה ליבנות ממנה
ואע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר
שנאמר (בראשית טז ג) מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען
לפי דרכנו למדנו שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין.

(ה)
מי שהיה בעלה זקן או חולה, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים

לגבי בעלה ראו לעיל ו, ז. לעניין מדינת הים ראו גם בסוף ההלכה הקודמת.
אשה לא פוריה שנישאה למי שאין לו אשה ובנים תצא, כי היא מונעת את בעלה מפו"ר, אפילו אם ישא אשה נוספת.
בן עזאי מודה בכך שהוא כשופך דמים וממעט את הדמות. לטענתו אין הוא מסוגל לעסוק בפו"ר כי הוא מאוהב בתורה, ולכן הוא אנוס.

או שהלך בעלה למדינת הים - אין עולין להם מן המנין
גרשה - תלך ותנשא לאחר, שמא לא זכתה ליבנות ממנו
ועד כמה מותרת להנשא? עד ג'. בעלים
יתר על כן לא תנשא, אלא למי שיש לו אשה ובנים
נשאת למי שאין לו אשה ובנים - תצא שלא בכתובה, מפני שנישואיה נשואי טעות
ר"ע אומר: כל השופך דמים ה"ז מבטל את הדמות
שנא' (בראשית ט ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך
ר"א בן עזריה אומר: כל שאינו עוסק בפריה ורביה ה"ז שופך דמים ומבטל את הדמות
שנאמר (שם) כי בצלם אלהים עשה את האדם, ואתם פרו ורבו
בן עזאי אומר: כל מי שאינו עוסק בפ"ו הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות
שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב ואתם פרו ורבו וגו'.
אמר לו ר"א בן עזריה: נאין דברים כשהן יוצאין מפי עושיהן
יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש
בן עזאי נאה דורש ואין נאה מקיים!
אמר לו: מה אעשה? חשקה נפשי בתורה. ויתקיים העולם באחרים!